הצופים

 

אי שם מתחת לאדמה במרכז הארץ נמצא אחד המתקנים הכי רגישים ומאובטחים בישראל. על קירותיו פזורים כ־20 מסכי טלוויזיה דקים, ומולם - חיילים צעירים בשירות סדיר, משקפי תלת־מימד לעיניהם, ג'ויסטיק ואביזרים טכנולוגיים משוכללים בידיהם. כאן, ביחידת הלוויינים של אגף המודיעין, מפעילים את הצעצוע הכי יקר שאפשר להעלות על הדעת: לא מטוס קרב משוכלל, לא ספינת טילים חדשה, אפילו לא צוללת. קוראים לו לוויין, והוא עולה מאות מיליוני דולרים.

החיילים של יחידה 9900 עוקבים בשידור חי אחר הצילומים מהלוויינים הישראליים שמשייטים בחלל. הם יכולים לראות בכל רגע היכן הם ממוקמים, להפעיל ולכוון אותם, ולטפל בתקלות כשצריך. הרמטכ"ל ובכירי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין מבקרים פה לא מעט, באים לראות מקרוב את מה שמצולם ממרחק 500 קילומטרים מכדור הארץ.

במקומות אחרים בעולם, מפעיל לוויין הוא אדם באמצע העשור הרביעי לחייו, המשתכר משכורת נאה ובידיו תואר אקדמי אחד או יותר. אצלנו מופקדת המשימה הזאת בידי צעירים בני 18 ו־19, שעברו קורס בן ארבעה חודשים עם גיוסם לצה"ל. "אנשים מהעולם נדהמים כשהם רואים את הילדים האלה מתעסקים עם מאות מיליוני דולרים שעפים באוויר", אומר מפקד היחידה, אל"מ י'. "כל טעות שלהם עלולה לעלות למדינה ביוקר רב".

9900 מקבלת את "העשירון העליון" מקרב השמיניסטים שמיועדים לשירות במודיעין, ויש לה הזכות לבחור באופן כמעט בלעדי את החיילים שישרתו בשורותיה. לרוב מדובר בנערים ובנערות שמצטיינים במקצועות הריאליים, בעיקר כאלה שניגשים לבגרות של חמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה. מי שעובר את כל המבחנים והמיונים, נדרש לחתום מראש לחצי שנה נוספת של שירות קבע.

למרות כובד האחריות, למרות האדרנלין שמלווה כל משמרת, שורר במקום שקט מופתי. שום דבר שמזכיר חדר עסקאות בבנק או דסק חדשות בעיתון. "הייתי בחדר הזה אלפי פעמים, ומעולם לא שמעתי מישהו צועק", מעיד קצין באמ"ן.

סג"מ ת', מפעיל לוויינים בן 21 מכפר סבא, מעיד על עצמו שבכלל יש לו פחד גבהים. "לפעמים, בתוך השיגרה, כשאני מתרגל למה שאני עושה, אני שוכח מה בעצם קורה פה, אבל זה דבר פשוט מדהים. ילדים כמונו מקבלים לידיהם את המערכות הכי חשובות, הכי יקרות והכי אסטרטגיות של מדינת ישראל".

זה לא מלחיץ?

"בטח שזה מלחיץ, אבל יש בזה אתגר עצום. אתה לא יכול להרשות לעצמך לזייף לרגע. כשאתה עושה עבודה כזאת, אתה לא יכול להתחמק מהתחושה שאתה משהו אחר, מיוחד. בכל פעם שאתה מכוון את הלוויין או מבצע כל פעולה אחרת, אתה מרגיש כמויות עצומות של אדרנלין והתרגשות. אחר כך, כשחוזרים הביתה, קשה להירדם".

השבוע שוב עלתה הדריכות ביחידה. 9900 היא זו שאחראית לבניית "בנק המטרות" המפורסם של צה"ל, ומרגע ששוגרו שוב טילים על הדרום - לראשונה מאז מבצע עמוד ענן - עקבו חיילי היחידה אחר היעדים האפשריים לתקיפות של חיל האוויר, כמעט עד ההפצצה עצמה. מפעילי הלוויין מעבירים את הצילומים למפענחים, שיושבים מול כל חומרי הגלם ותרים אחר תנועות או אתרים חשודים. אלה מעבירים את הממצאים ואת ההמלצות הלאה, עד הדרגים הבכירים ביותר במערכת הביטחון.

"אנחנו אלה שמראים לטייס איפה לשים את הצלב על המטרה", מתפייט אחד הקצינים ביחידה, ואל"מ י' אומר בגאווה שאין משימה בצה"ל שהיחידה שלו אינה חלק ממנה, "ואני מדבר גם על פעולות נקודתיות וגם על תוכניות אופרטיביות גדולות. אנחנו נותנים את התמונה המלאה: מצילומי לוויין, דרך סיוע אווירי ועד תכנון פרטני של נתיבי תנועה".

טראומת לבנון שינתה הכל

ישראל היא החברה השמינית במועדון המצומצם של מדינות שהצליחו לשגר לוויין אל מחוץ לאטמוספירה. "גם בקרב המדינות האלה, אנחנו לא במקום האחרון", מחייך אל"מ י'. בחלל משייטים שישה לוויינים כחול־לבן, שכל אחד מהם מקיף את כדור הארץ אחת ל־90 דקות. מאחר שהם משייטים במסלולים עוקבים, בכל רגע נתון יש עין שמביטה לעבר המדינות השכנות, ובפרט עוקבת אחר הנעשה באתרי הגרעין באיראן. על פי פרסומים זרים, הלוויינים מסוגלים להבחין בעצמים על הקרקע שגודלם אינו עולה על חצי מטר.

בתחילת דרכה של תוכנית החלל הישראלית, אי אז בתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת, התנגד חיל האוויר להסטת נתחים מתקציבו לתחום הזה. אבל מאז שייטו הרבה לוויינים בחלל. ב־2005 החליט הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, לשנות את שמו של החיל ל"זרוע האוויר והחלל", וזה היה הרבה יותר מאקט סימבולי. בצה"ל מייחסים חשיבות רבה לדור החדש של הלחימה - לא רק ביבשה, בים או באוויר. היתרון היחסי של צילום מהחלל בא לידי ביטוי דווקא במקומות שכלי טיס מתקשים בחדירה אליהם, וכדברי מפקד 9900: "בזכות הלוויינים, אין מקום על פני הגלובוס שאנחנו לא יכולים להגיע אליו".

"היכולת של ישראל להתמצא באזורים מרוחקים תלויה בלוויין", אמר בעבר אל"מ אלי פולק, שהיה מפקד המערך החזותי באמ"ן ולימים קצין מודיעין שדה ראשי. "ללא עולם הלוויינות לא היינו רואים מה קורה באיראן. אנחנו דורשים כיסוי רציף לאורך כל היום והלילה, ובכל תנאי ראות".

יחידת הלוויינים של צה"ל הוקמה ב־1997, ובתחילת שנות האלפיים התרחבה באופן משמעותי והפכה למה שהיא היום - שוות גודל לחטיבה, שבעצם עושה את כל מה שקשור בתחום: הפעלת הלוויינים, סיורי אוויר, ניתוח ופענוח. עד אז פוזרה האחריות לכל אחד מהתחומים האלה ביחידות שונות.

את אחד התפקידים הרגישים ביחידה ממלאים המפענחים. הם אלה שמקבלים את כל הצילומים ממפעילי הלוויינים ונדרשים לזהות מה בעצם קורה בשטח. סיירי האוויר, שמופעלים על ידי אמ"ן וחיל האוויר במשותף, ממריאים במטוסים קלים ואוספים מודיעין בזמן אמת, באמצעות ציוד מיוחד שבידיהם. חלקם מגיעים ליחידה מיחידות מובחרות, למשל צוערים שנפלו מקורס טיס.

נקודת המפנה בתפקודה ובמעמדה של יחידת הלוויינים התרחשה במלחמת לבנון השנייה ב־2006. "חיילים ישראלים נכנסו לשטחים חשופים לכוחות האויב, ואז הבנו עד כמה צה"ל הזניח את היסודות", מודה אל"מ י'. "אילו עשינו דברים אחרת, אילו היינו מבינים את חשיבות עולם השטח וניתוחו, היינו נתקלים בפחות קשיים מבצעיים. כשכוח יכול לתכנן מראש את התנועה שלו בשטח, זאת כבר חצי עבודה. בלבנון זה לא נעשה כמו שצריך".

במבצע עמוד ענן הפכו חיילי היחידה לחלק בלתי נפרד מהלחימה בעזה. "היינו חלק ממכת הפתיחה - חיסולו של אחמד ג'עברי והפגיעה במערך טילי הפאג'ר", אומר י'. "השתתפנו בכל החמ"לים שנועדו לסנכרן בין הכוחות והחילות השונים, ונתנו לכל אחד את המידע שהיה זקוק לו".

סיירי האוויר של היחידה חגו מעל שמי עזה במטוסים קלים ואספו מודיעין מדויק בזמן אמת. עשרות מפענחים עזבו את המשרדים הממוזגים והצטרפו ללוחמים סביב הרצועה, חמושים במחשבים ובמשקפי תלת־מימד (וגם ברובה, שכפ"ץ וקסדה), כדי להכין את יחידות היבשה לכניסה קרקעית. מדי פעם, כשאזעקות צבע אדום נשמעו, הם נטשו את הלפטופ ונסו לתפוס מחסה. המפענחים שנותרו בבסיס היחידה עקבו אחר צילומי הלוויין בשידור חי והציגו כל העת מטרות חדשות בפני מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון.

"לא היתה תקיפה אחת שהתבצעה בלי שמפענח מהיחידה שלנו יהיה מעורב בה", אומר סא"ל א', מפקד מערך הפענוח. "חלק מההפצצות נעצרו משום שזיהינו חפים מפשע בקרבת מקום. אם אנחנו לא מרגישים שלמים, אנחנו לא ממליצים".

על השינוי הפתאומי ששלח את אנשי המודיעין מהעורף לחזית אחראי ראש אמ"ן הנוכחי, האלוף אביב כוכבי. גורמים באגף אומרים כי "טראומת מלחמת לבנון השנייה היא שהביאה אותו למסקנה שהעניין הזה נחוץ".

מכינים את ה־Waze המבצעי

סרן א' וסגן ש' יושבים מול שני מסכי מחשב, מרכיבים משקפי תלת־מימד. מולם, על מסך אחד - מפה, ובמסך השני - צילום אווירי של תא שטח במדינת אויב. הם מפענחים תמונות שהגיעו מאחד הלוויינים הישראליים, ומנסים לסחוט כל פרט חשוב.

א', בן 25 מאור יהודה, הוא ראש תחום פענוח ביחידה. ש', בת 24 ממושב חרות, מפקדת על חוליית מפענחים. כל צילום שמועבר מהלוויינים וממטוסי הסיור ש־9900 מפעילה מגיע אליהם ולחיילים שתחת פיקודם. באמצעות משקפי התלת־מימד שברשותם הם יכולים לחוות את השטח שהם חוקרים, ממש כאילו היו שם בעצמם. ש' לא מבינה למה כולם מתלהבים מ"אווטאר" ומ"חיי פיי". בשבילה סרטי תלת־מימד הם שיגרה יום־יומית.

כל אחד מהמפענחים מקבל לידיו גיזרה או מדינה, בהתאם לחשיבותן ולאינטנסיביות של המעקב אחריהן, ומתמחה בשטח שלו כאילו הוא גר שם: לומד את התוואי, את הכבישים, את המדרכות ואת המבנים, ועוקב אחר פעילויות חשודות. יש צוות לעזה, צוות לסוריה, וכך הלאה. המטרה היא שיהיה מי שיצפה על כל נקודה אסטרטגית ומועדת לפורענות בכל רגע, ביום ובלילה, בשבתות ובאמצע השבוע. ביחידה צוחקים שמי שירצה לנסוע לנגב חומוס בדמשק או בביירות, יוכל לבוא לקבל אצלם טיפים.

"יש על החיילים לחץ גדול, והמפענחים שתחתיי הפכו להיות ממש פרנואידים", אומר א'. "הם חוששים לפספס משהו שנראה שולי ועלול להתפתח למשהו מודיעיני גדול. אבל אין מה לעשות, כולם טועים, ואי אפשר לראות הכל. גם לנו זה קורה".

המפענחים לא נדרשים לדעת רק היכן מסתתר האויב ואיפה נמצאים מצבורי הנשק שלו, אלא גם לספק ליחידות הלוחמות מידע. בין השאר, הם מדווחים על הקשיים שבהם צפויים כוחות הקרקע להיתקל, אם תנאי מזג האוויר יאפשרו להם לנוע ואם אפשר להיכנס עם טנקים ונגמ"שים. "אנחנו העיניים של המדינה, סליחה על הקלישאה", אומר א'. וש' מוסיפה: "אנחנו צריכים להכיר כל אבן בשטח".

שיטת העבודה ב־9900 מזכירה קבלנות. כשגוף כלשהו - מלשכת הרמטכ"ל, דרך טייסת בחיל האוויר ועד מפקדה באחת מזרועות הביטחון - נזקק לתמונת לוויין מאזור כלשהו, הוא שולח הזמנת עבודה ליחידה. כעבור כמה שעות, לפעמים כמה ימים, הוא מקבל את מבוקשו. תמונת הלוויין שמגיעה לתחנת הקרקע היא חומר גלם בלבד, אולם באמצעים טכנולוגיים מתקדמים נשלפים ממנה כל הפרטים שהוזמנו.

"במלחמה של היום, כשפלוגה או גדוד נכנסים לכפר, אנחנו מכינים עבורם את ה'Waze' המבצעי", אומר סא"ל א'. במשרד שלו, בקומה הרביעית, הכל שקט ומתנהל על מי מנוחות. שום דבר לא מעיד על מה שמתרחש כמה עשרות מטרים למטה, מתחת לפני האדמה, בחמ"לים של 9900. היחידה מאוישת 24 שעות ביממה, והפעילות לא נפסקת לרגע. "עבודת המודיעין לא יכולה להמתין, כי אנחנו כל הזמן במלחמה, והאויב מנסה תמיד לפעול בשעות הפחות נוחות לנו".

לא פעם מוצאים את עצמם החיילים הצעירים בפגישות עבודה מול אלופים, או מול הרמטכ"ל ושר הביטחון. סגן ש' זוכרת איך, כשהיתה בשירות סדיר, הציגה צילומים לאלוף הפיקוד. "אין ספק שזה מלחיץ בהתחלה, אבל מתרגלים. המפענח יכול לתאר את התמונה לדרגים הקובעים הכי טוב, כי הוא האבא והאמא של המודיעין בגיזרה שלו. כשהוא מגיע בבוקר למשרד, הוא יודע שהוא היחיד שרואה את התמונות שמגיעות אליו, וזאת אחריות עצומה".

סרן א': "התגובה הראשונית של חיילים לפני מפגשים עם קצינים בכירים היא לחץ, וזה טבעי, אבל אצלנו בוחרים את האנשים על סמך ידע ורלוונטיות, ולא לפי הוותק. אין הרבה חשיבות לדרגות. בעמוד ענן, למשל, חיילים בחוליות שלנו זיהו מטרות ומייד היו צריכים לרוץ בין הלשכות של הגורמים הכי בכירים כדי להראות מה הם העלו בחכתם. היחידה הכינה את בנק המטרות לפני המבצע, ותוך כדי פעולה ייצרנו מטרות נוספות".

ש': "קרה גם שמצאנו מטרה בשידור חי ממצלמת הלוויין, למשל חוליה שעומדת לשגר רקטה, וזמן קצר אחר כך ראינו אותה מחוסלת. אין סיפוק גדול מזה, זאת חוויה לכל החיים".

גינת הירק בלבנון שאיננה עוד

אל"מ י' מכהן בתפקידו כחצי שנה, וכפוף ישירות לראש אמ"ן. בעבר היה סגן ראש חטיבת המחקר. מפקד היחידה הראשון, תא"ל (מיל') משה שחורי, התקדם בסולם הדרגות עד לתפקיד קצין מודיעין ראשי. בכירים אחרים שהשתחררו אחרי שירות ביחידה מצאו את מקומם בתעשיות הביטחוניות, בחברות לוויינים אזרחיות ובתעשיית ההייטק.

על הקיר במשרדו של י' פרושה מפת האזור. מהודו במזרח ועד אלג'יריה במערב, מסודאן בדרום ועד הים השחור בצפון. לצד המפה מוצב מסך פלזמה, "אבל הוא לא מחובר לערוצי הטלוויזיה", מגלה י'.

עם כל העזרים הטכנולוגיים שלכם, אתם עוד משתמשים במפות?

"כן. בסופו של דבר, צריך להסתכל גם על התמונה הכוללת, ואת זה רואים הכי טוב במפה. אחרי כל ההייטק והטכנולוגיה, הכל מתחיל ונגמר בהתמודדות עם האויב על הקרקע".

י' מסרב לדבר על איראן, אבל מודה שההתפתחויות בסוריה מדירות שינה מעיניו. "הסדר והמציאות שאליהם התרגלנו כבר לא שם. הסורים בעצמם לא יודעים מה יהיה ביום שאחרי אסד, אם וכאשר ייפול. יכול להיות שם כאוס מוחלט, ויש תרחישים שעלולים להיות בעייתיים מאוד לישראל".

סא"ל א': "בשנתיים האחרונות נאלצנו להרחיב את היריעה ולעקוב אחרי הרבה יותר דברים. למשל הפגז הארטילרי מסוריה שפגע בשטח ישראל. עד לפני שנתיים, סוללה כזאת, שהיתה מופנית לעברנו, היתה מכניסה אותנו ללחץ ומשמעותה היתה מרחיקת לכת. היום זה משהו שמובא בחשבון. בכלל, כל אמנות הלחימה השתנתה: בעבר, לב הסוד הצבאי היה לדעת אם ומתי סוריה ומצרים יעבירו דיביזיות משוריינות לעבר הגבול ויפתחו במלחמה. היום המשימה היא לחשוף את האויב ואת מיקומו, כי הוא כל הזמן פועל בהיחבא ומנסה להימנע ממגע ישיר. זה אתגר גדול".

לאחרונה קיבלה היחידה את פרס ראש אמ"ן לעידוד החשיבה היוצרת. הסיפור הבא ימחיש עד כמה עדינה העבודה סביב צילומי הלוויין. במהלך מלחמת לבנון השנייה ישב אחד הקצינים הבכירים ביחידה עם מפענח במילואים. הם הסתכלו על תמונת לוויין ממתחם חיזבאללה בגיזרה, מה שקרוי בעגה הצה"לית "שמורת טבע". לכאורה, לא היה שם כלום. הם חיפשו מאגרי רקטות, ולא מצאו דבר מלבד שבילי עיזים.

באחת הפינות של הוואדי הבחינו השניים בגינת ירק. איש המילואים תהה: "אין שם יישוב, אז למה יש שם גינה?"

מה עלה בגורל הגינה?

א': "בלי לפרט יותר מדי על מה שמצאנו שם, בוא נגיד שהיא כבר לא איתנו יותר". 

aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו