"האם הייתי תחת אש? וודאי. יותר מפעם אחת", נזכר רס"ב א', מפקד בית הספר לטיפוס של היחידה הטכנולוגית 8200, בית הספר היחיד מסוגו בצה"ל. "זה היה במלחמת לבנון השנייה. מצאתי את עצמי מטפס לגובה של יותר מ-100 מטרים, כשבאמצע התורן היה תקוע פגז שלא התפוצץ, וממשיכים ליפול עוד מסביבי".
כתב: חנן גרינווד // צילום: גיל קרמר // עריכה: סיון שוסטר
בסיס 8200 בגלילות, קילומטרים ספורים ממרכז תל אביב, הוא אחד הבסיסים המסווגים המוכרים ביותר בישראל, למרבה האירוניה. כולם מכירים את הבסיס, אף אחד לא יודע מה קורה מסביבו. בצעד חריג הותר לצוות "ישראל היום" להיכנס למתקן ולהצטרף לאימון של יחידה מסקרנת במיוחד – שכוללת ידע עצום בטכנולוגיה לצד יכולות טיפוס מרשימות. "חצי נינג'ה", מגדיר זאת רס"ב א' בעודנו עומדים בגובה "נמוך" של 25 מטרים, מתצפתים על תל אביב מצד אחד, ועל המבנים המסווגים של היחידה מצד שני.
מסיבות מוצדקות רבות, יחידה 8200, איסוף מודיעין אותות (סיגינט) ופענוח צפנים, נחשבת כיחידה של אנשים בעלי יכולת טכנולוגית רבה, אך פחות אנשי שטח, כשדוגמה מוגזמת היא דמותו המוקצנת של אבינועם בסדרה המדוברת "שעת נעילה". אך גם אם מדובר בהגזמה, שאולי אף מעוררת כעס מסויים בקרב אנשי היחידה הטכנולוגית, אין ספק שלא מדובר בלוחמים מסוקסים שנמצאים תחת אש האויב בלב סוריה אלא בחיילים שמספקים את המודיעין האיכותי שמאפשר את הניצחון של צה"ל במלחמת הידע.
לכן, מעט מפתיע לגלות כי בתוך 8200 ישנה יחידת טיפוס, ייחודית ושונה מכל דבר שנראה בנוף של בסיס גלילות. החיילים (והחיילת, שאליה נגיע בהמשך) של ענף השטח של 8200 הם הקצה המבצעי ביותר של היחידה, מפתחים ובונים אמצעים טכנולוגיים שבאמצעותם ניתן לעקוב אחר האויב ולאחר מכן מטפסים לגובה ממוצע של 100 מטרים ויותר כדי להתקין אותם ולתחזק אותם. תחת אש אויב במידת הצורך, בסופות שלגים, בחום לוהט ותחת אתגרים עצומים הם פועלים בגובה עצום במטרה לשמר את היכולת המודיעינית של ישראל, שכבר הפכה לשם דבר בעולם.
לא מחפשים מטפסים מנינג'ה ישראל
"אנחנו ייחודיים בנוף של 8200", מודה סגן אלוף ק', ראש ענף שטח ביחידה. "מצד אחד אנחנו בונים יכולות טכנולוגיות אבל יש לנו גם את היכולת להציב אותם במקום. בראש ובראשונה הענף שלנו הוא טכנולוגי ויודע לקחת רעיון ולהפוך אותו למוצר, זרוע השטח של היחידה שמהווה את חוד החנית באספקת פתרונות חישה קדמיים, אך הוא גם יודע לספק את מקצוע הטיפוס כאמצעי להשלמת המשימה הכוללת. יש לנו אפשרות לקחת אדם ולספק לו הכשרה שהוא לעולם לא יקבל בחוץ. האנשים שלנו מטפסים בשלג, ברוחות, בחום קיצוני, בשעות לא שעות ותחת אש". סא"ל ק' מוכיח בעצמו עד כמה השילוב בין האיכות הטכנולוגית ליכולת השטח חשובה. הוא נמצא ביחידה מאז 2001, כמהנדס חשמל ואלקטרוניקה וכמטפס תרנים, וכעת הוא מוביל את ענף השטח.
בית הספר לטיפוס הוקם ב-2010, במטרה לתת לחיילים את הכלים המספקים לעבודה בגובה עצום, תוך סכנת חיים ממשית, ולחזור הביתה בשלום. מתוך ענף השטח כולו כ-30 אחוזים הינם מטפסים, מה שמבהיר עד כמה קריטית היכולת הטכנולוגית, שהיא בסופו של דבר העבודה המרכזית.
"הייחודיות של החיילים שלנו היא שמטפסי התרנים הם לא מטפסים במקצוע שלהם", מסביר רס"ב א', מפקד בית הספר מאז הקמתו. "הם מחזיקים במקצועות טכנולוגיות שנדרשים ל-8200 וטיפוס הוא מקצוע נוסף שהם צריכים לבצע. הדרישות כפולות – הם יכולים להיות אנשי טכנולוגיה מעולים אבל אם הם לא מטפסים מעולים העבודה לא תתבצע – ולהפך. אנחנו לא מחפשים חבר'ה מנינג'ה ישראל, ממש לא, אבל אנחנו כן נדרשים לכך שהם יהיו חצי נינג'ה – שיטפסו לגובה עצום במזג אוויר קיצוני או תחת אש, ולכן הם נדרשים להיות חזקים פיזית ומאומנים, לצד היכולת העיקרית שלהם – הפן הטכנולוגי".
"רק זה חסר לי, שיגיעו לי אנשים מנינג'ה ישראל, זה יפריע לי לאתר את האנשים שאני באמצת צריך", צוחק סא"ל ק'. "הכיוון שלי הוא טכנולוגיה טכנולוגיה טכנולוגיה. הלוואי ויגיע אלי מטפס שהוא גם מוכשר בהנדסת חשמל, אבל לא לשם אני מכוון. אתם נחשפים כאן לקצה השרשרת, לקצה המגניב ביותר, אבל עיקר המשימה היא טכנולוגיה. זה לא משנה כמה ידע יש למטפס אם לא יביא עמו את היכולת הטכנולוגית הנדרשת. המטפס הוא האדם בקצה, זה שנוגע ב'באזר' (לחצן) , אבל רק 30 אחוזים מהענף שלי הם מטפסים".
חיילים עורפיים – עם יכולות של לוחמים
על תורן בגובה רב תלויים ארבעה חיילים וקצינים, מטפלים בבעיה במתקן מסווג כלשהו, ואז על פי התרגולת אחד מהם נפגע מירי. על היתר להוריד אותו במהירות לקרקע, תוך שמירה על חייהם. מדובר בתרגולת שלמרבה השמחה לא נוסתה בזמן אמת, אך מקרים אחרים היו גם היו. בעבר היו מספר התעלפויות בגובה רב והחיילים נדרשו לתפקד ולסייע לחבריהם להגיע בשלום לקרקע. מתוך הבנה שמדובר בסכנת חיים עצומה, הכבלים שאליהם מחוברים החיילים פועלים כך שאם הם נשמטים הם יורדים במהירות של 90 ס"מ בשניה לקרקע. לא משנה מה מצבם יהיה, הם יגיעו לאדמה ללא פגיעה כתוצאה מנפילה מגובה עצום.
"פעולה תחת אש היא אתגר לא פשוט ומצריכה המון קור רוח, חשיבה ותכנון. מדובר במתאר שאסור שיהיו בו טעויות. זה לא לטפס בגלילות במזג אוויר מושלם אלא לפעול תחת פגזים וירי, ותוך כדי לבצע פעולות שמדרישות יכולות מיוחדות שאסור להיכנס אליהם", מסביר רס"ב א'. "עברתי כמה מבצעים ומלחמות, טיפסתי בלא מעט אזורים לא פסטורליים בזמנים מתוחים, ומשם שאבתי את היכולת וההבנה מה הצרכים שלנו, לכך אנחנו מכשירים את החיילים שלנו. אנחנו מתכוננים למלחמה הבאה".
"חשוב להבין, אלו לא חבר'ה של יחידות קרביות, אבל הם חשופים לירי ועובדים תחת אש. אין לחיילים שלנו M-16, הם לא יכולים להגיב בירי, אלא להתנתק מעמדה בזמן קצר מאוד, לדעת להתנתק מתורן במהירות האפשרית בלי לסכן את חייהם בנפילה. אנחנו מכשירים חיילים בני 18 שמגיעים כטכנולוגיים ורוכשים להם מיומנויות של לוחמים. הם אולי לא לוחמים, אבל יש להם יכולות של לוחמים, הרבה יותר מחייל שעומד בעמדת שמירה. הם צריכים לעבוד על תורן כשהם בין שתי כוונות מצד האויב".
אב ובתו תחת אש אויב
התרגיל נמשך. על התורן משתשלים שניים, רנ"ג א' ורב"ט י', אך לא מדובר סתם בחיילים מן השורה, אלא באב ובתו, שניהם חיילים בענף השטח, שמתרגלים מצב קיצון. רנ"ג א' עוצם עיניים ומוריד את הראש למטה, מדמה מצב של פצוע, ובתו, רב"ט י', מחלצת אותו מהתורן הגבוה.
כמה רגעים אחר כך הם מתיישבים לשיחה צפופה. "קוראים לי האבא של המדור", צוחק רנ"ג א' (52). "אני ביחידה כבר 33 שנה, מתוכם 20 שנה בתחום הטיפוס". הוא מספר. בתו, רב"ט י', גדלה לתוך העולם המסווג מגיל אפס אך ליחידה הגיעה באופן עצמאי וללא שום פרוטקציות. "עשיתי לא מעט ריאיונות ומבחנים כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת בפן הטכנולוגי", היא מספרת, ואביה מחזק: "היא הגיעה לכאן בכוחות עצמה. יום אחד היא אמרה שהיא רוצה להגיע ליחידה, לעשות קורס טיפוס. אמרתי לה שאין דרכים חינם וצריך לעבוד בשביל זה".
ואכן, מדובר היה בדרך לא פשוטה. רב"ט י' היא האישה היחידה בתחום הטיפוס, שמשלב אתגרים פיזיים קשים לצד יכולת טכנולוגית לא פשוטה. "הייתי בת יחידה עם ים גברים בקורס, וכרגע אני הבת היחידה בתחום שמטפסת. אבל אין הנחות או ויתורים, ואם היו עושים לי הנחות בדרך כנראה שלא הייתי מתאימה לתחום. עשיתי כל מה שצריך כדי להתחזק ולהיכנס לכושר. אף אחד לא היה מעלה אותי לגובה אם היה חשש הכי קטן שזה יפגע בי", היא מספרת. אביה מספר בגאווה כי הייתה בין המובילים בקורס.
השניים משרתים כיום בענף השטח, אך לא באותו המדור. "יוצא לנו להיפגש בשטח", מחייכת רב"ט י'. רנ"ג א' מודה כי יש חשש מסויים מכך שבתו עובדת בתחום, כשידוע לו עד כמה הוא יכול להיות מסוכן. "מאוד מפחיד שהבת שלי במקצוע כזה, אבל הם כבר ילדים גדולים ומקבלים את ההחלטות שלהם בעצמם", הוא אומר ומספר כי בן נוסף שלו משרת כאיש צוות אוויר במסוק. "אני לא יכול לעצור בעדם, גם אם אני יודע מה היא הולכת לעשות. בכל פעם שמתרומם מסוק או שהם יוצאים למקומות שאני יודע שהם מסוכנים יש לי פיק של אבא, אבל זה המקום שבו אנו חיים".
מה אימא אומרת?
רב"ט י': "אימא מחזקת, היא עברה את זה עם אבא ועכשיו היא עוברת את זה איתי, אבל היא מאוד גאה". רנ"ג א' צוחק: "היא לא יודעת את כל האמת".
לחברים היא לא יכולה כמובן לספר את כל האמת: "גם אם אתה אומר יחידת טיפוס אף אחד לא באמת יודע מה אנחנו עושים באמת". רנ"ג א' מחזק: "הטיפוס הוא החלק הקטן, אמצעי כדי לכבוש את המטרה. למי ששואל אני אומר שאני עובד בהחלפת נורות חשמל. אתה לא יכול להסביר דברים כאלו, יש דברים שאתה לא יכול להתפאר בהם – אבל זה חלק מהעניין".
רנ"ג א' הוא אחד הנגדים הוותיקים בענף, וראה לא מעט פעילות מבצעית בשנות שירותו הצבאי. "יצא לי להיות כמה פעמים באירועים מורכבים – עבדנו תחת אש במלחמת לבנון השנייה בתרנים ויצא לי לתקן מערכת בגובה 100 מטרים שפגע בה ברק באמצע סערת שלגים. היו לא מעט סיטואציות מורכבות בכל חלקי הארץ".
"סופת שלגים זה מטורף. למעשה, יותר מסוכן לעבוד במהלך סופת שלגים מאשר תחת אש כי בסערה אף אחד לא מתחשב בך, אין הפסקות אש או הפוגות. אתה עובד ברוחות עזות, כשאתה לא שומע אדם שנמצא 10 ס"מ ממך, ובבגדים מסורבלים כדי לא לקפוא. האם זה מפחיד? יש פחד, אבל המשימה מקדשת את האמצעים. ב-33 השנים האחרונות אני מחנך את הילדים שלי וכל החיילים שמגיעים ליחידה שהמטרה היא לשמור על ביטחון המדינה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו