זלאטן, דה בריינה, מסי, גריזמן, סלאח, קרלוס סולר, מונאס דאבור, אדמולה לוקמן, ג'יימי וארדי. רשימת השמות המכובדת הזו כוללת כמה מגיבורי סוף השבוע בכדורגל האירופי, שלכולם מכנה משותף: הם, כמו רבים אחרים, אחראים לכך שהנקודה הלבנה הפכה לשיחת היום.
חלקם נהפכו בגללה לגיבורים טראגיים כמו זלאטן שהודיע שיפסיק לבעוט פנדלים, דה בריינה שפספס את המסגרת במשחק העונה, דאבור שפספס הזדמנות לשוויון דרמטי, ולוקמן שהשמיד את הפאננקה עד להודעה חדשה. אחרים ניצלו אותה לטובה כמו מסי, וארדי, סלאח ובמיוחד סולר, שחגג מול ריאל מדריד שלושער פנדלים נדיר, אבל בעיקר נדמה שהנקודה הלבנה נוכחת במשחקים יותר מהממוצע. במילותיו של סלבה ברזילאי - בכל רגע אפשר לצעוק "פנדל!" וגם לפגוע.
לא מדובר רק בתחושה. הסטטיסטיקה בשלב זה של העונה מבהירה שהכדורגל האירופי חווה אינפלציית פנדלים. בפרמייר ליג, למשל, המאזן עומד על 41 כאלה אחרי שבעה מחזורים וחצי – קצב של כ־200 פנדלים בעונה בליגה שהממוצע ההיסטורי שלה הוא 88. בצרפת הספירה עומדת בתום עשרה מחזורים על 44 לעומת 87 בכל בעונה שעברה; בספרד כבר היו שני משחקים עם שלושה פנדלים; בבונדסליגה נשרקו 30 לעומת 72 בכל העונה שעברה; ובאיטליה המאזן עומד על 25, אחרי שהעונה שעברה ניפצה שיאים היסטוריים עם 187 פנדלים.
אם בשנה שעברה 14 הפנדלים שקיבלה מנצ'סטר יונייטד היו מספר אסטרונומי, ללסטר סיטי שמונה כאלה אחרי שמונה מחזורים בלבד. אם לפני 21 שנים מרטין פאלרמו החמיץ שלושה פנדלים במשחק היסטורי, השבוע קרלוס סולר כבש שלושה במשחק שהוא חלק מהמגיפה.
הנביא קלאטנברג
מארק קלאטנברג, שבעברו 13 שנות שיפוט בפרמייר ליג, צפה את המגמה. בטור שכתב לאחרונה ל"דיילי מייל" הוא ניבא שמספר הפנדלים יגיע העונה לכ־200 ונימק זאת בשתי סיבות עיקריות. הראשונה, והברורה למדי, היא כניסת ה־VAR לתמונה. "המצלמות לא מפספסות שום דבר", הסביר קלאטנברג, "כל פעולה ברחבה נבדקת ומנותחת עד היסוד בזכות הטכנולוגיה".
העניין הזה בולט העונה במיוחד בליגה האנגלית, שם מיעטו להשתמש במצלמות בעונה שעברה שהניבה מספר סביר של 92 פנדלים. העונה, כמו בליגות אחרות, השופטים הולכים כמה פעמים למסכי הטלוויזיה שבצידי המגרש ובודקים מקרים גבוליים. "פעם שופט היה נדרש להחלטה חשובה אחת במשחק, מקסימום שתיים, אבל היום שופט צריך לקבל 6-5 החלטות קריטיות במשחק", הוסיף קלאטנברג.
העניין השני, שהוא לא פחות משמעותי, הוא חוק היד החדש. לפי סעיף 12 בחוקה, שעודכן ושונה יותר מפעם אחת בשנתיים האחרונות, עבירת יד תינתן כששחקן הגנה נוגע בכדור בידו כשהיא מוסיפה נפח לגופו בצורה לא טבעית, וכאשר היד נמצאת מעל לגובה הכתף. לעומת זאת, פנדל לא יישרק כשהיד צמודה לגוף, במקרה שבו היד משמשת לתמיכה אנכית בעת נפילה או כשהכדור ניתז ליד מאיבר אחר בגוף.
מטרת השינויים האלה היא לייצר סטנדרט אחיד שימנע מקרים כמו יד האלוהים מראדונה ב־1986 או היד של תיירי הנרי בפלייאוף מונדיאל 2010 בין צרפת לאירלנד. הכוונה טובה ונכונה, אבל התגובות רחוקות מלהיות חיוביות. גארי ליניקר דרש שיחזירו את המשחק הישן בחזרה, רוי הודג'סון טען שזה "הורס את הכדורגל" ואולה גונאר סולשיאר הציג את הבעיה המרכזית - בלבול. "צריך להבהיר את נושא היד טוב יותר", אמר הנורבגי, "יש היום כל כך הרבה שינויים וניואנסים. פעם הכל היה פשוט יותר".
"גורם לתסכול גדול"
מה שהיה פעם לא יהיה יותר - זה ברור. הכדורגל השתנה, וזה ניכר בכל היבט. העלייה במספר הפנדלים היא תופעה חדשה יחסית, והיא לא נחלתה הבלעדית של הפרמייר ליג. בבונדסליגה נפתח דיון סוער בעקבות האינפלציה. כריסטיאן גנטר מפרייבורג כינה את הפנדל שספגה השבוע קבוצתו "בדיחה עצובה", בזמן שהמנהל המקצועי של שאלקה יוכן שניידר אמר: "מה שקורה פה עם הפנדלים זה פשוט טירוף".
מאטס הומלס אפילו שיתף בטוויטר כתבה שעוסקת בנושא וכתב: "דעתי כשחקן: יש יותר מדי פנדלים. לא רק מעבירות יד, אלא בכלל". במחזור האחרון בבונדסליגה נשרקו פנדלים בשמונה מתשעת המשחקים שהתקיימו, ונכון להיום ממוצע הפנדלים למשחק הוא הגבוה בהיסטוריה.
התופעה, שלדעת רבים קשורה גם לעובדה שאין קהל במגרשים וקבוצות חוץ זוכות עקב כך לכמויות פנדלים חסרות תקדים, לא נעלמה מעיניהם של מקבלי ההחלטות. ביום חמישי האחרון נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין אישר שהוגשה בקשה לג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, במטרה לשנות את חוק היד.
"ההחלטה להעניש כמעט על כל נגיעה הובילה להרבה החלטות לא צודקות", כתב צ'פרין במכתב ששלח, "הדבר הזה גורם לתסכול בקרב קהילת הכדורגל". כפי שזה נראה, לפיפ"א לא יהיה מנוס מלבצע שינוי נוסף. הפנדל, עד לא מזמן בעיטה דרמטית וקשה להשגה, הפכה לאחרונה לחלק מהשגרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
