הגשם שירד במיאמי בסוף השבוע לא הפריע לרבים להגיע לקלפי בצפון העיר כדי להצביע. ההתגייסות כאן עצומה כמו בטקסס. המספרים שוברים שיאים.
הקורונה שבה לככב בעיר, ואתמול בחצות נאלצו הברים, המועדונים והמסעדות לסגור. אבל לפני כן מטורף היה לראות את מקומות הבילוי. הנשיא דונלד טראמפ יודע שעד שהבחירות לא מסתיימות הכל פתוח, בייחוד בשנה שבה הבחירות במידה רבה וירטואליות.
הוא היה בפלורידה ביום חמישי ויום לאחר מכן חרש את המערב התיכון - מישיגן, מינסוטה ו-וויסקונסין - ואתמול היה אמור לערוך ארבע עצרות בפנסילבניה, המדינה שאולי תשפיע הכי הרבה השנה: הן בגלל גודלה (היא מעניקה 20 אלקטורים למועמד המנצח) והן בגלל שהיא יכולה להשפיע על כל הסביבה שלה. היום הוא צפוי לחזור לפלורידה, יחד עם שלוש מדינות נוספות. בכלל, שלושת הימים האחרונים של הקמפיין אמורים לכלול 14 עצרות שונות של הנשיא ה־45.
טראמפ כעס מאוד על המושל במינסוטה שמנע עצרת גדולה והגביל את הנוכחות ל־250 איש. "הוא קיווה שאבטל, אבל אמרתי בשום פנים, לעולם לא אפקיר את האנשים של מינסוטה", הצהיר הנשיא בגאווה.
בפנסילבניה ג'ו ביידן מוביל בסקרים, אבל במקרים רבים מדובר בשוויון סטטיסטי. טראמפ מקווה לשחזר את ההישג מלפני ארבע שנים כשניצח בהפרש של 44 אלף קולות והיה לרפובליקני הראשון שמנצח בפנסילבניה מאז 1988. ב־2016 הילארי קלינטון לא הגיעה למערב התיכון והתעלמה לחלוטין מוויסקונסין. ביידן הופיע אתמול שוב במערב התיכון והתייצב יחד עם הנשיא לשעבר ברק אובאמה.
הוא מקווה שבכך לא יחזור על המסר ששידרה קליטון כאשר למעשה זלזלה באזור הזה, אף שתושביו כאבו את השנים הקשות של ממשל אובאמה, שבהן מקומות עבודה בתעשיית הפחם הידלדלו, ובמקום לדבר אליהם דיברה מעליהם. היא קיוותה שהפרברים של פילדלפיה, שמזוהים היסטורית עם איגודי העובדים, יצילו אותה. אבל הם הפנו לה עורף ברגעים הקריטיים.
אבל ביידן לא מזלזל באותן מדינות כשהוא מבקר בפנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן. הוא הגיע למערב התיכון בסוף השבוע, כולל מינסוטה ואיווה, ואתמול כאמור המשיך במרתון המערב־תיכוני. היה רגע לא מוצלח באחת העצרות שבו כינה את תומכי טראמפ שהפריעו לו במהלך העצרת שלו עם הצופרים "מכוערים", אבל לפחות הוא הראה נוכחות.
אולי זה לקח בחירות 2016 ואולי זו כמות האזרחים האמריקנים שכבר הצביעו (85 מיליון), אבל בארה"ב אפשר לשמוע היום את כל ההערכות לגבי תוצאות הבחירות: מניצחון מוחץ לביידן ועד ניצחון מפתיע לטראמפ, וכמובן גם קרב צמוד ואולי אף מצב שוויון באלקטורים, שמשמעותו היא שהקונגרס יכריע רק בינואר מי הנשיא. השאלה הקריטית היא מי יזכה באלקטורים של פלורידה ופנסילבניה, ואם בכלל יהיו תוצאות מוסכמות במדינות האלו או שייאלצו לקבוע את האלקטורים לפי מדד אחר (במקרה קיצון, המדינות יכולות להתעלם מספירת הקולות ולמנות אלקטורים באופן שרירותי).
לא שונאים, לא מעריכים
פלורידה היא מדינה שבה ניתן לפגוש את כל סוגי המצביעים. השטח בדרך כלל לא משקר. ובפלורידה, כמו בפנסילבניה, ראינו בדיוק את הסיבה לכותרת של "ניו יורק טיימס" לפני שבוע: מדוע הסקרים (בפנסילבניה) אומרים ביידן אבל השטח אמר טראמפ.
חזרתי אתמול לאותם מקומות שבהם ביקרתי לפני ארבע שנים. אמרו שם טראמפ בדיוק בזמן שהסקרים ניבאו אז ניצחון מוחץ לקלינטון. אז נכון שלא כל כך רואים שלטים של טראמפ כמו לפני ארבע שנים, ונראה שאלמנט הבושה לא להודות שמצביעים לו, בגלל השיימינג שעושים לאיש הזה מהרגע שנכנס לפוליטיקה, עושה את שלו. רק הבייס שלו גאה להיות טראמפ.
אלה, אגב, טוענים כי להצביע לטראמפ ב־2020 זה לא כדי "לעשות את אמריקה גדולה שוב" אלא כדי "לעשות את אמריקה שפויה שוב", אל מול הגל הפרוגרסיבי שלטענתם ישטוף אותה עם
ניצחון של ביידן.
שבת בבוקר. אני נוסע לכיוון מקום המפגש שלי עם הקהילה הישראלית במעדניית הבייגלס המפורסמת Mo's Bagels & Deli באוונטורה, שבה מתגוררים ישראלים רבים. השעה עוד לא שבע ואני כבר רואה צעיר מנופף דגל של טראמפ כשהוא לובש מכנסיים קצרים הנושאים דגלים אמריקניים. מכוניות צופרות לו בתמיכה.
המקום מנוהל ע"י ידידי פול קרוז שהגיע לאמריקה מוונצואלה. "התגוררתי במדינה סוציאליסטית ואני לא רוצה גורל דומה לאמריקה למה שהיה שם", הוא מסביר את תמיכתו ברפובליקנים, "מרבית היהודים כאן מצביעים לדמוקרטים, כרגיל. אבל זה לא המקרה עם הישראלים. הרוב המוחץ הוא לטובת דונלד טראמפ".
פול חושש מאוד מהשלכות הקורונה למרות שהוא רוצה להיות אופטימי: "בלי הקורונה הבחירות האלה היו פורמליות בלבד. טראמפ היה מנצח בגדול. יש לו אוהבים רבים אבל גם שונאים רבים, והשאלה היא מה יש היום יותר באמריקה. זה משאל עם על טראמפ".
מה שמדאיג את פול קרוז זו כמות השנאה שיש היום באמריקה. "אנשים היום בוחרים צד, לכן אתה לא רואה מתלבטים. אתה גם רואה פחות ופחות אנשים שמגדירים עצמם כמצביעים עצמאיים".
ואכן נדמה כי כולם כבר יודעים למי יצביעו, השאלה אם באמת יצביעו. לכן הכל פתוח, השאלה לאיזה מחנה יש יותר אנרגיות. כבר 90 מיליון איש הצביעו - כמעט מחצית מאלו שרשומים בפנקסי הבוחרים. כבר עכשיו ההצבעה המוקדמת עברה את ההצבעה המוקדמת של 2016.
בשולחן איתנו יושבים ישראלים רבים. כולם, כאמור, בעד טראמפ, אף שהם מכירים אנשים מהימין שלא העלו על דעתם להצביע לקלינטון לפני 4 שנים, אך השנה עוברים צד ויצביעו לדמוקרט מדלאוור.
"אני מכיר אנשים שהצביעו לפני ארבע שנים לטראמפ והצביעו הפעם לביידן", אומר לי דני מור. מתברר שהסגנון של טראמפ וגם הצהרותיו בעניין הקורונה והזלזול שלו במסיכה עשו את שלהם. פול קרוז לא מסכים: "אני, לדוגמה, לפני ארבע שנים לא הצבעתי לטראמפ למרות שאני רפובליקני והפעם הצבעתי לו. ואני אופטימי כי יש הרבה בפלורידה שמצביעים פעם ראשונה והם מצביעים לטראמפ. וזה מאוד מעודד".
"אבל", מוסיף פול, "אין ספק שיש בממסד הרפובליקני את אותם Never Trumpers, כמו מושל אוהיו לשעבר ג׳ון קייסיק והסנאטור מיט רומני. שניהם כשלו בשכנוע מפלגתם לנטוש את טראמפ, אבל כנראה שהנשיא בכל זאת הבין שעליו למצוא נתיב לבוחרים רפובליקנים מתלבטים שנרתעים ממנו, ולא נרתעים מביידן כמו מקלינטון. טראמפ הבין שהוא צריך לאחד, ולכן ראית את השינוי שלו בעימות השני בנאשוויל", אומר פול.
"מה שמשחק לטובת טראמפ זה ביידן", אומר לי דני, "אולי את ביידן לא שונאים כמו את הילארי אבל גם לא באמת מעריכים. הוא היה סנאטור אפור שלא עשה דבר במשך עשרות שנים. תן לי חוק אחד שהוא העביר. משהו רציני אחד? ולכולם ברור שהוא יילך הרבה יותר שמאלה ממה שהוא אומר".
"ביידן הוא זיקית שאומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע. אבל אתה לא יכול לשקר כל הזמן, זה נחשף עם כל סיפור האנרגיה", אומר יורם אדר, ומתייחס לכך שביידן נאלץ להודות, בשידור חי בעימות האחרון, שהוא אכן רוצה להביא לסיום הדרגתי של תעשיית האנרגיה הלא־ירוקה בארה"ב.
אבל אדר מסכים ש"את ביידן לא שונאים. הוא אף פעם לא היווה באמת איום וגם אפשר לעשות איתו מניפולציות, אפשר לשנות אותו".
לדורון פייגלמן אין ספק שגם בפלורידה הקול היהודי הוא לא לטובת טראמפ, למרות כל מה שהוא עשה למען ישראל. אשתו אורית היושבת בסמוך גם כן לא מבינה את חוסר האהדה לטראמפ בקרב היהודים.
"לפני ארבע שנים 67 אחוזים מהיהודים הצביעו לקלינטון, והפעם צפויים להצביע 70 אחוזים מהיהודים לביידן", אומר דורון שמודה כי עם הדור השני של ישראלים, האהדה לטראמפ לא כזאת מובהקת.
פיני דגן, שקיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל, לחוץ מאוד. הוא חושב שבגלל הקורונה טראמפ לא ינצח. אני מזכיר לו שגם לפני שנתיים בבחירות אמצע הקדנציה הוא לא האמין כי ריק סקוט (לסנאט) ודה סנטיס (מושל) ינצחו - והם ניצחו. "כן, אבל אז לא היתה קורונה". פיני עצמו נדבק בנגיף והוא לא חושב שצריך לזלזל בו. "בגלל המסיכה הוא הפסיד את הממלכה", הוא קובע נחרצות.
בשולחן כולם תמימי דעים שאלה שטויות, כי המדינות הכחולות לא טיפלו בקורונה טוב יותר מטראמפ. "הבעיה עם טראמפ זה לא מה שהוא עושה, אלא מה שהוא אומר", מוסיף דגן שתומך בנשיא ה־45 של ארה"ב עד הסוף. "לא היה נשיא כזה לישראל".
למסעדה מגיע חבר בית הנבחרים מייקל וולץ משורות הרפובליקנים. יום קודם הוא ראה את הנשיא בעצרת שלו בטמפה, פלורידה. הם אפילו דיברו. "הנשיא נראה מאוד אופטימי. גם אני. אני יכול להגיד לך בוודאות שאנחנו מנצחים בפלורידה. נעשתה כאן עבודת שטח עצומה", אומר לי חבר הקונגרס ששירת בכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני באפגניסטן.
הוא משוכנע שאמריקה התעוררה בדיוק בזמן כדי למנוע גל כחול ומזכיר שסגניתו של ביידן, הסנאטורית קמטלה האריס, שבויה בידי השמאל. "היא הסנאטורית הפרוגרסיבית ביותר שיש בסנאט".
בנושא מדיניות חוץ הוא מאמין כי כולם מבינים מדוע טראמפ עדיף: "מול איראן הוא עושה בדיוק את הדברים הנכונים, השלום של מדינות המפרץ עם ישראל, התמיכה בבעלות הברית, השמירה על העליונות האמריקנית ללא צורך בכמות גדולה של כוחות על הקרקע - כל אלה חשובים. התמיכה בישראל מוחלטת תחת טראמפ".
במהלך המסע נודע לי שבינתיים באירופה יש מי שמרכז מאמץ להפלתו של טראמפ. במוזיאון השעווה "מאדאם טוסו" בברלין ביקשו לצאת בהצהרה פוליטית לקראת הבחירות וביום שישי הציבו את דמותו של הנשיא ה־45 במיצג שבו גם יש פח זבל, עם הכיתוב "זירקו את טראמפ".
כאן אין עשירים
אני ממשיך אחרי המפגש במסעדה אל ליברטי סיטי, שכונה שבה ריכוז גדול של שחורים, לא רחוק מהמקום שבו מוחמד עלי התגורר לתקופה קצרה. כשביקרתי שם לפני ארבע שנים גיליתי כאלה שתומכים בטראמפ, שנמאס להם מכך שהדמוקרטים מתייחסים אל השחורים כמובנים מאליהם.
הפעם אני רואה שתושבים הרבה יותר חשדנים כלפי העיתונאי מישראל שנכנס לשכונה. אני פוגש חבורה שיושבת בפארק במקום לא מטופח, שאנשיה שותים בירה. "אנחנו לא מתראיינים", הם אומרים לי. אז אני פונה אל קווין, שעומד בפינה עם מסיכות הנושאות את התמונה של ביידן וקמאלה האריס, וכוסות קפה עם דמויותיהם.
"אני לא יודע למה אני עושה את זה. החלטתי השבוע. הבת שלי אמרה לי 'אבא, אתה לא כזה פוליטי' אבל אמרתי לה שזו דרך טובה להרוויח כסף", הוא אומר לי. כל מסיכה עולה חמישה דולר.
"אני מאמין שבשכונה שלנו ביידן ינצח ברוב גורף. אני עצמי עוד לא הצבעתי. אני לא בטוח שאצביע בכלל. אומרים שטראמפ לא טוב, אבל האם זה אומר שביידן טוב? הרבה כאן לא יצביעו בכלל".
אבל אומרים שתחת טראמפ אמריקה גזענית יותר, אני אומר. "אני לא ראיתי שום דבר חדש בארבע השנים האחרונות", הוא אומר לי. ואכן, הנושא שוב חזר לכותרות בימים האחרונים לאחר שצעיר שחור נורה למוות על ידי שוטרים, בגלל שאיים עליהם בסכין, בפילדלפיה. האירוע גרר מהומות, שהובילו לפריסה של המשמר הלאומי בעיר.
מעבר לכביש קבוצת גברים יושבת. "אל תצלם אותי", אומר לי ג'וניור הלובש חולצה של קבוצת הכדורסל "מיאמי היט", "תבין - זה קל בליברטי סיטי: אנשים עשירים מצביעים לרפובליקנים ואנשים עניים לדמוקרטים, ואין כאן אנשים עשירים".
הוא אומר שאינו יודע אם יצביע. חבר שלו לידו קובע שהוא כבר הצביע לביידן. "זה לא בגלל שהוא אוהב או לא אוהב שחורים. טראמפ נותן כסף לעשירים, השאלה אם הדמוקרטים נותנים מספיק כסף לעניים". ושתי חברות שיושבות מעבר לכביש, שטרם הצביעו, מסבירות לי ש"ליברטי סיטי היא של ביידן אבל ליברטי סיטי לא קובעת".
טראמפ מתגאה ששיפר את רמת החיים של האוכלוסייה השחורה אבל אין ספק שהריגת ג'ורג' פלויד במינסוטה תרמה לליבוי היצרים הבין־גזעיים. "אני לא רוצה מהומות. אני רוצה לחיות בכבוד", אמר לי ג'וניור.
קווין מליברטי סיטי אמר שהלבנים הרפובליקנים קונים הרבה תחמושת, והוא ממש חושש מה הם יעשו ביום שלישי בלילה אם וכאשר טראמפ יפסיד.
בשכונה הקובנית־אמריקנית ליטל הוואנה בליבה של מיאמי, אני רואה הרבה פחות שלטים, סטיקרים או חולצות וכובעי מצחייה של מועמדים. הקובנים־האמריקנים כבר שנים נחשבים לתומכים נלהבים של הרפובליקנים, בגלל המדיניות הקשוחה נגד משטר קסטרו בקובה.
ולמרות שלא רואים כמעט שלטים, האנשים פה תומכים באופן מאסיבי בנשיא, וייתכן שבזכות הקהילה הקובנית הדומיננטית במדינה הם יתנו לו את הניצחון הנכסף במדינה, על 29 האלקטורים שלה. לכן הדמוקרטים מנסים לאזן את ההצבעה שלהם על ידי קהילות הפורטוריקנים ומיעוטים אחרים. יהיה קרב קשה, כמו כל ארבע שנים.
ליד מסעדת ורסאי, המסעדה הקובנית הכי מפורסמת במיאמי, אני פוגש את אוסואה אידו קאפרו. יש לו מסיכה וכובע מצחיה של טראמפ, והוא מסביר לי מה מרגישים פה התושבים: "חכה, תבוא לפה מחר ותראה מה זו עצרת תמיכה. חברים באים ספונטנית. אנחנו אוהבים את הנשיא הזה. הוא טוב לעסקים, הוא טוב לאמריקה. הוא גם ישחרר את קובה ממשפחת קסטרו ואת ניקרגואה ואת ונצואלה. הוא האיש שההיספנים מאמינים בו. הוא טוב לנו. קורונה זו בעיה, אבל להגיד שהוא אחראי לזה זה פייק ניוז. סין אחראית לזה, נקודה".
מיגל סאוודרן מצטרף אלינו. הוא עומד בראש עמותה של זכויות אדם: "בדיוק בגלל שזכויות אדם חשובות לי אני תומך בטראמפ. הוא משחרר עמים בדרום אמריקה. מה עשה ביידן כשהיה סגן נשיא עם אובאמה? ניהל קשרים עם משטר קסטרו. אנחנו הקובנים של מיאמי, שמכירים את קובה היטב, לא יכולים לקבל את זה. חוץ מזה אתה יודע כמה הכלכלה השתפרה בעידן טראמפ?".
סמוך למסעדה יש מועדון סיגרים בשם "סיגרים מכבי". כולם שם כבר הצביעו לטראמפ. אבל אתם יודעים שעם ביידן אולי תוכלו לעשן כאן סיגרים קובניים, אני אומר להם, בגלל שהוא יפתח את הקשרים עם קובה.
"אנחנו מעדיפים לוותר על סיגרים קובניים ולראות את משטר קסטרו נופל בקובה, וזה יקרה רק עם טראמפ", אומר לי מיגל, "תרשום - בפלורידה ההיספנים לא תומכים בטראמפ - הם אוהבים את טראמפ".
אני עוזב את פלורידה בתחושה שטראמפ הוא הפייבוריט הגדול כאן. החשש הוא מה יקרה אם הספירה תהיה צמודה או שיתגלו זיופים במדינות המפתח שהשנה מתמודדות עם אתגרי הצבעה שאף אחד לא ציפה להם. הקורונה כבר עכשיו אמנם גנבה את ההצגה, אך בפלורידה לא מתרגשים. הם כבר רגילים לדרמה ולמרוצים שבהם לא יודעים את התוצאות, והקורונה במובן הזה לא חידשה דבר, כי יש למדינה מערך משומן היטב של הצבעה מרחוק והצבעה מוקדמת.
התחושה היא שאם יהיה מנצח ברור בפלורידה, שאר הבחירות בארה"ב יתבררו גם הן, או לפחות היצרים יירגעו. נראה ביום שלישי, ובשבועות שלאחר מכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו