"שעת נעילה": מחפיצים נשים, ממציאים היסטוריה

"אגרוף בבטן" כינו בשבוע שעבר את הסדרה החדשה והמדוברת של כאן 11, "שעת נעילה", ואכן התחושה בשני הפרקים הראשונים (ששודרו כפרק כפול) הייתה של אגרוף בבטן. מלחמת הגנרלים המיותרת והמשעממת נזרקה הצידה לטובת מבט קשה ומפוכח על שדה הקרב העוצמתי של מלחמת יום הכיפורים. חבל רק שהפרק השלישי הצליח לרמוס את ההישג לעפר ולהותיר כל אדם עם הכרות היסטורית של המלחמה עם טעם רע.

הסדרה, כידוע, מתמקדת בשלושה סיפורים שונים – הקרב של השריונרים ברמת הגולן, הקרב בתוך מחילות מוצב החרמון והטיול המוזר של שלושת הדמויות המוזרות בשדה קרב אכזרי שעל פי המציאות ההיסטורית כמעט נגמר בכיבוש כל מדינת ישראל. איזה כיף ונחמד לטייל בשדה קרב ולהתייחס לעשן שחור מטנקים שרופים כסוג של קוריוז. אה, אל תשכח להקיא לרגע, כי זה מה שעושים כשרואים גופה. 

היוצרים, כך נראה, התאהבו בסיפור שהמציאו לעצמם, ואת המציאות הם החליטו להותיר בצד. אומנם, מדובר בסדרה בהשראת אירועים אמיתיים, אך כשמדובר באירועים כל כך דרמטיים לא ברור למה הם היו צריכים לשפר אותם ולהמציא אחרים. 

ראשית לשריונרים. מדובר בגיבורים עצומים, אנשים שבגופם הגנו על מדינת ישראל. אביגדור קהלני סיפר בשבוע שעבר ל"ישראל היום" כי בקרב בעמק הבכא, ממארבי השריון הגדולים ביותר בהיסטוריה העולמית, היה טנק ישראלי על כל 11 טנקים סורים. מספר עצום, בלתי נתפס, עד שאתה מגיע לשעת נעילה ומגלה ששלושה טנקים הצליחו לחסל כוח של 40 טנקים סורים. כוח צביקה? גיבורי ישראל בעמק הבכא? פחח, יש לנו את כספי ואלוש.

 לאחר מכן, כשמפקד המחלקה נהרג, כספי נכנס להלם קרב. מה זה הלם קרב? השתגעות קרב. כי מתברר שהלומי קרב מתחילים לרסס בלי הפסקה, מקבלים החלטות נוסח מצדה נגד כל הסיכויים ובלי שום היגיון כלשהו. לו הייתי הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים הייתי נעלב עד עמקי נשמתי. הלוחמים הללו נלחמו במשך ימים ארוכים, ללא שינה או אוכל, נאבקים על חייהם ומגינים על מדינת ישראל. לאחר מכן הם התמודדו ומתמודדים עד היום עם קשיים לא פשוטים, אבל בזמן אמת הם עשו את העבודה בלי שיגעון ותוך קבלת החלטות קרה ומחושבת. גיבורי ישראל הפכו בשעת נעילה למשוגעים. 

ומשם לסצנות הביזאריות של מני בן דרור, בנצי וסגן דפנה, שמקבלות תפנית הזויה אפילו עוד יותר בפרק 3, שכוללת החפצה מוזרה של אישה בשם האמנות ויצירת הדרמה.

לעזאזל המציאות

בשבוע שעבר פורסם פוסט זועם באחד מעמודי הפמיניסטיות בפייסבוק שכעס על כך שאין נשים בסדרה. מה לעשות, ענו להם גולשים הגיוניים, לא היו נשים בלחימה. אולי עצוב, אולי תוקן מאז, אבל זה המצב. אבל מה שהנשים הזועמות לא ידעו, הוא שבפרק הנוכחי נוכל לצפות בבחורה בשדה הקרב, ולא סתם בחורה – בחורה בגופייה, כי מסתבר שזה תפקידן של נשים בשדה קרב. תהיי יפה, ועם בגדים מינימליים. 

לא יודע, שירתי בצבא שלוש שנים, אני מסתובב היום לא מעט בבסיסים צבאיים, ולא נתקלתי בחיילות שמורידות אקראית את החולצה בתחנת אוטובוס. לא שמעתי על נשים שמטיילות בשדה הקרב עם בגדים מינימליים. האמת היא שלא היה מפריע לי במיוחד אם היא הייתה בגופייה אם היה לזה הצדקה כלשהי, אבל אין, פשוט אין. "אנחנו רוצים בחורה בגופייה בשדה הקרב ולעזאזל המציאות", ניתן להרגיש את הקול של הבמאי ברקע. זה לא היה הגיוני אם חייל היה מתפשט אקראית באמצע שדה קרב, זה לא הגיוני שחיילת מתפשטת אקראית באמצע שדה קרב.

על הסצנה בחרמון אין יותר מדי מה להכביר. אפשר רק להניח שאנשי 8200 בעבר ובהווה נעים באי נוחות כשמציגים אותם כלחוצים, מבוהלים ובאופן כללי חסרי אונים, אבל נניח שזה עובר בשם היצירה. רק נזכיר שעל פי כל פן היסטורי – אנשי השטח של היחידה העבירו מידע רב וקריטי על כך שתיפתח מלחמה ביום כיפור, ואת ידיעת הזהב שמתעלמים ממנה בסדרה על פינוי המשפחות הסובייטיות העבירו לאמ"ן יומיים לפני המלחמה. הבעייתיות הייתה בתהליך קבלת ההחלטות למעלה, לא בחייל בשטח. נו שוין, מה לא עושים כדי לקדם את הקונספציה.

 יש עוד לא מעט אי דיוקים בסדרה, שהיה אפשר למנוע בקלות. הידעתם שהשיר "יו יה" יצא באלבום לאחר מלחמת יום כיפור? או שהמחאות האלימות של הפנתרים השחורים היו שנתיים לפני המלחמה? אה, ובשעות הראשונות של המלחמה הופגז רמת הגולן בעשרות אלפי פגזי ארטילריה, לא בדיוק הסצנות הפסטורליות של שעת נעילה ברוב המוחלט של הסצנות, על אף המוזיקה המרשימה. גם הסצנות היפות בפרק הראשון שבהן הלוחמים נבהלים לגלות שפרצה מלחמה הן שטויות במיץ. הלוחמים היו ערוכים ליום קרב, וגילו מלחמה. הפתעה כן, סיוט כן, אבל בכל זאת בואו נכניס דברים לפרופורציה. 

בנוסף, כדאי להזכיר את הרוח הפצפיסטית השורה בפרק זה על הדמויות. ציטוט (לא מדויק) של משה דיין שמסתבר שפחד מהערבים, תחושה שכל המלחמה מיותרת להחריד ושאף אחד לא רוצה להשתתף בה, מה שאולי נכון בדיעבד, אבל מאוד מאוד לא רלוונטי ללוחמים באמצע קרב חייהם לאחר שהסורים (כן, הסורים, לא אנחנו) פתחו במלחמה. מייק לאב נוט וור, גם אם הסורים מפרקים לך את הצורה בפגזים. הגיוני.

ממציאים גלגל כשיש מכונית נוסעת

העיסוק במלחמת יום הכיפורים ראוי ביותר. כאדם שקרא את ספריו של אביגדור קהלני מספר פעמים (אם לא קראתם את עוז 77 רוצו מהר לקרוא) וכן ספרים נוספים על הקרבות הקשים ברמת הגולן, אני רק יכול לברך על הסדרה הזו. אבל אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ודווקא באלו הרשלנות של היוצרים גדולה ולעיתים גם מביכה. אפשר לעשות דברים שונים במציאות, אבל במלחמה שבה כוח צביקה לחם לבדו במשך ימים ארוכים והתפנה רק לאחר שנשרף כולו, במציאות שבה סמלים ורב"טים הכריעו את גורל המדינה, ראוי היה להביא את סיפורם כפי שהיה, בגבורה עילאית. לא צריך להמציא גלגל מחדש כשיש לך מכונית נוסעת בחניה. תכבדו את הצופים, תכבדו את הלוחמים, תנו להם את הסיפור האדיר שהיה ולא גרסה ביזארית שלו בשם אג'נדות מופרכות או מוגזמות. 

התקווה כרגע היא שהפרקים הבאים יחזירו את הסיפור למקום הראוי לו, אבל בואו רק נגיד שאחרי מלחמה מפתיעה שנגרמה בשל קונספציה שגויה כדאי שלא תשגו באשליות. הפצפיזם יימשך, הסצנות הלא מדוייקות יימשכו. הלוואי שמישהו יעשה תיקון אחר כך, ויביא את הסיפור האמיתי והמדהים של המלחמה, כפי שהייתה, ללא פילטרים מזוייפים ומגוחכים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו