מגיפת הקורונה והשלכותיה הרבות לאורך כל התקופה הארוכה מאז הפציעה בחיינו, ממשיכות לתת את אותותיהן בנפשנו.
רוב הפניות למוקדי הסיוע הנפשי של קופות החולים בשבוע שעבר עסקו בתופעות של קשיי שינה, חרדה, דיכאון, התפרצויות זעם, חוסר סבלנות, קשיי ריכוז, רגרסיות אצל ילדים, תחושת בדידות, ייאוש והחמרה של בעיות רפואיות קיימות בשל הלחץ הנפשי.
אלו חלק מהתחושות ומהבעיות שעולות בימים אלה מתוך מאות פניות לקווי התמיכה הטלפוניים שפתחו קופות החולים בהנחיית משרד הבריאות. המטפלים בקווים מתריעים שהסגר השני הוביל להחרפת הבעיות, לייאוש ולדיכאון מתמשכים. בקווים הטלפוניים אפשר לקבל, ללא תשלום או הפניה, שלוש פגישות ייעוץ עם פסיכולוגים או עם עובדים סוציאליים קליניים, מבלי שיירשם תיעוד כלשהו לתוכן הפגישות בתיק הרפואי.
"הנושאים הראשוניים והעיקריים שאנו רואים הם בעיות של חרדה, מתח, לחץ, סטרס, לפעמים חרדה שמתבטאת בהתקפי זעם ובכעסים", אומר צור ברוש, פסיכולוג קליני ממרפאת שפרינצק בתל אביב של מאוחדת, "אצל מבוגרים החרדה מתאפיינת בירידה כללית בתפקוד, בקשיי ריכוז ושינה ובחוסר יכולת ליהנות מדברים. אצל ילדים רואים יותר הימנעות מפעילויות ולעיתים רגרסיה.
התקפי זעם וכעסים
"טיפלתי בילד שנמנע מדברים כמו לצאת מהבית או לחבק את אבא שלו, ומצד שני כשהאבא היה משתעל הוא היה רץ לחדר. הוא פחד להידבק בקורונה, אבל מה שמצער ונוגע ללב במיוחד הוא שהפחדים של הילדים הם הרבה פעמים גם פחד להדביק את ההורים. שבירת השגרה מכרסמת בחוסן הנפשי של הילדים. אצל ילדים קטנים זה מתבטא בחרדות והימנעויות".
לדבריו, הדרכה וייעוץ של שלוש פגישות טלפוניות מספיקים ברוב המקרים. הייעוץ נרשם בתיק האישי כ"התייעצות חירום לקורונה", ולא מתועדת כל אבחנה. עם זאת, במקרים שיש צורך בהמשך טיפול אפשר להפנות לטיפולים נוספים.
ברוש מזהה מה שנראה כתסמונת פוסט־טראומטית אצל אנשים שנדבקו או שהיו בבידוד, שמלווה בחששות לשהות בחדר שבו קיימו את הבידוד או להיפגש עם האנשים שלפי החשד הובילו להדבקה.
חוסר ודאות
בשיחות מנסים אנשי המקצוע לנרמל את התחושות ולהסביר שתגובות החרדה הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי, ושהדאגות לבריאות, לפרנסה ולשבירת השגרה משותפות לכולם. הם מציעים טכניקות הרפיה, וכן מציעים להרחיב את מקורות החוסן, למשל, לחשוב על בני משפחה או על חברים שאפשר להתקשר אליהם או להיפגש איתם בריחוק. הם גם מסבירים מהן התגובות הגופניות שנלוות לחרדה ואיך להרגיע אותה.
עידו מעיין, פסיכלוג קליני בכללית מחוז מרכז, עונה גם הוא לפניות הטלפוניות: "אנחנו רואים קשת של פניות מכל הגילים. הורים לילדים פונים עבור ילדיהם, מבוגרים וגם פנסיונרים חווים חשש מהווירוס וחשש לצאת ולהידבק, הבדידות אצל מבוגרים עשויה להחזיר גם בעיות רקע שהיו בעבר. יש כעסים על טיפול המדינה במשבר".
גם הוא חש בהתגברות הפניות בסגר הנוכחי: "יש חוסר ודאות עד מתי זה יימשך. בסגר הראשון חשבו שזה הולך להיגמר ושזה לתקופה מוגבלת ולכן היה קל יותר ואילו עכשיו לא רואים את האופק והכל יותר קשה ומייאש. אנשים מקבלים אצלנו תמיכה ומקום לשים את רגשות המתח החרדה והקושי. עכשיו גם ההורים חסרי כוחות והילידם סופגים גם את תחושות ההורים. לילדים מאוד קשה להיות בענן חוסר ודאות לאורך זמן, כשהם לא יכולים להיות במסגרת עם מורה או גננת ובקשר עם החברים שלהם. יש משפחות שבהן יותר קשה בתוך הבית. יש משפחות פחות מתפקדות ואפילו אלימות במשפחה. יש ילדים שהמצב הנפשי שלהם מחריף".
ברוש מחדד: "בריאות היא גם בריאות נפשית וכל החלטה על סגר והגבלה צריכה להביא בחשבון את המחיר של הבריאות הנפשית. מצבים של בריאות לפעמים קל יותר לתקן מאשר מצבים של בריאות נפשית מעבר לזה שאנו רואים החמרות במצבים בריאותיים שמושפעים ממצב נפשי, כמו מחלות קרוהן, כאב וסוכרת. אי ודאות היא נוראית לכולם ובטח לילדים. ומה שאנחנו רואים בגל הזה, להבדיל מהקודם, מעבר ללחץ ולחרדה רואים גם התפתחות של סממנים של ייאוש ושל דיכאון. הייאוש והדיכאון נובעים מהתמשכות המצב ואולי גם מהאופן שבו מתקבלות ההחלטות. לאף אחד אין צפי איך ומתי יפתחו המסגרות ויש תחושה של היעדר שליטה. הדוגמה הכי טובה לכך היא הדיון השבוע על פתיחת הגנים. חשוב שמקבלי ההחלטות יידעו שלא משנה מה מחליטים העיקר שיחליטו מסודר. ואז נשמרת תחושת רצף ועקביות. כי אחרת אנשים מתייאשים".