עם אישורו בכנסת של הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל לאיחוד האמירויות, מתחיל שלב הנורמליזציה ובניית החיבורים והקשרים העסקיים והחברתיים בין אזרחי ישראל לאזרחי איחוד האמירויות. האחרונים מפתיעים מאוד בגישתם החיובית לשלום ובעמידתם המאוחדת מאחורי הנהגתם.
גם הישראלים, ברובם המכריע, מברכים על ההסכם. יוצאי הדופן הם חברי הרשימה המשותפת, שסופגים ביקורת נוקבת בימים האחרונים על כך שמחציתם נעדרו מההצבעה על החוק להורדת גובה שכר הלימוד האקדמי - בשל קיזוז שעשו עם חברי הקואליציה - אך דווקא דאגו להגיע בהרכב כמעט מלא להצביע נגד ההסכם. לא נמנעו ולא נעדרו - התייצבו להצביע נגד הסכם השלום עם איחוד האמירויות.
זו טעות שההיסטוריה עוד תוכיח שהיא בלתי נסלחת. יציאתם המפורשת של חברי המשותפת נגד ההסכם עלולה לגרום לנזקים כבדים לתדמיתם של אזרחי ישראל הערבים באיחוד האמירויות ובמדינות ערביות נוספות, שיכולות לפתוח את הדלתות לאזרחי ישראל הערבים, כפי שירדן עשתה כאשר קיבלה ומימנה את לימודיהם של אלפי סטודנטים ערבים. בהצבעתם נגד ההסכם הוכיחו חברי המשותפת שהם לא רק נגד מלחמה, אלא גם נגד השלום, ובמידה רבה - נגד כל מדינה ערבית שמעוניינת בקשר נורמלי וידידותי עם ישראל.
בעידן אחר, בתקופת ממשלת רבין, הצביעו חברי הכנסת הערבים בהתלהבות רבה בעד הסכם השלום עם ירדן, שיבחו את המלך חוסיין, רקמו קשרים אישיים וקיבלו מבית המלוכה מלגות לאלפי סטודנטים ערבים שלמדו בירדן. ההתנגדות הנוכחית להסכם השלום עם איחוד האמירויות מעלה תהיות, בפרט לאור העובדה שבשני העשורים האחרונים עמדו הח"כים הערבים בקשרים אישיים עם כמה שליטים ערבים, ואף הגיעו לפגישות מתוקשרות עימם, ובהם שליט לוב מועמר קדאפי, שליט סוריה חאפז אל־אסד ובנו בשאר. זאת, נוסף על קשריהם ההדוקים עם שליטי קטאר - שממנה הצליחו לגייס מיליונים לבניית אצטדיון ביתי לבני סכנין, ואף שאין לקטאר יחסים רשמיים עם ישראל, האצטדיון בסכנין נקרא על שם בירתה - דוחה.
ברור לכל שאחד הזרזים להתקרבות בין ישראל למדינות המפרץ הוא האיום האיראני, וגם בזה חברי הרשימה המשותפת אינם מעוניינים להכיר. בהמשך להצבעה נגד ההסכם עם האמירויות אמר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה בראיון טלוויזיוני לערוץ אל־מיאדין, הממומן על ידי איראן: "מנסים לכפות עלינו את העיקרון שאיראן היא האויב, ולא נקבל זאת".
כאן עולה השאלה הגדולה: האם כל מה שנגד המדינה, אנחנו בעדו; האם כל מה שבעד המדינה, אנחנו נגדו? אפשר לנקוט עמדה נגד הממשלה ולבקר את מדיניותה, זה הבסיס לעבודה מפלגתית ופרלמנטרית. אבל בצעד זה הצביעה המשותפת נגד המדינה - לא נגד הממשלה.
