הקלישאה הכי נדושה שאפשר לכתוב על "אמילי בפריז" היא שמדובר בסדרה שכל כולה קלישאה גדולה. אמילי משיקגו נחתה בעיר הרומנטית בעולם, והיא מבסוטה מהכל ומאוהבת בפריז, חובשת כובע ברט ומצלמת סלפי עם קרואסון.
אמילי היא מנהלת שיווק בת 20 ומשהו, שנשלחת לעבוד בעיר האורות מבלי לדעת מילה בצרפתית. אמילי מתחילה את המסע עם 48 עוקבים באינסטגרם, ונחושה ללמד את הקולגות ממשרד הפרסום הפריזאי כיצד לכבוש את הרשתות החברתיות. אמילי הזאת מצליחה להתנייע עונה שלמה בפריז מבלי להשתמש במטרו, מספרת שהיא לא יכולה להרשות לעצמה בגדי מעצבים, אבל מסתובבת עם תיק של שאנל ומחליפה תלבושות מדי סצנה. הגיוני? בערך כמו הסיכוי שהיא מצליחה לצעוד בנעלי עקב סטילטו על מדרכות העיר.
אבל עזבו שטויות. אמילי בחורה מיוחדת. מילניאלית שלמחרת פיאסקו מתוקשר באירוע צדקה ממתינים לה בסלולרי 27 שיחות שלא נענו ורק ארבע הודעות טקסט. "אמילי בפריז" כל כך מנותקת מהמציאות העכשווית עד שהיא מרגישה כמו חלום מהניינטיז. היא סדרה אמריקנית על פריז מהאגדות, ולכן משתמשת בכל קלישאה וסטריאוטיפ שקיימים על צרפתים. זאת העיר הרומנטית בעולם, וכל הגברים חתיכים וחסונים, ויש רק כהה עור יחיד ובכלל אין מוסלמים ברחוב. לא סתם התגובות בצרפת לסדרה החדשה של נטפליקס היו קיצוניות, ולא לחיוב. הצרפתים מוצגים כטיפוסים לא נחמדים, פלצנים, עצלנים, בוגדניים, חרמנים, שגומעים יין לארוחת בוקר, שמפניה בצהריים, אוכלים סטייק רך בערב ובשאר הזמן מעשנים סיגריות.
מכיוון שצרפתים מתנכלים לזרים שלא דוברים את שפתם, מחליטה אמילי לקחת קורס שבועי ללימוד השפה. מאותו רגע והלאה, כל הדמויות סביבה מפסיקות לדבר צרפתית ומתקשרות רק באנגלית שוטפת, גם בינן לבין עצמן, ואפילו כשאמילי לא נוכחת בחדר.
אמילי תמיד שומרת על מצב רוח טוב, למרות שהגברים בפריז כל הזמן נוגעים בה, מלטפים אותה, מנסים לנשק ומקפידים לפלרטט איתה בכל סיטואציה ובכל רגע נתון. למעשה, אמילי סופגת הטרדות מיניות בלי סוף, למשל תחתוני התחרה שנשלחים אליה למשרד כמתנה מלקוח נשוי, אבל היא לא נעלבת או מוטרדת כלל. אמילי כל כך נעלה ויהירה, שהיא לוקחת על עצמה ללמד את הצרפתים את יסודות MeToo, מתעלמת או בכלל לא מודעת לכך שגם לצרפתים היה MeToo משלהם.
כשאמילי מנסה להתעניין אצל הבוסית המקומית מדוע היא לא מחבבת אותה, זו עונה לה: "הגעת לפריז, נכנסת אלי למשרד. אפילו לא טרחת ללמוד את השפה. את מתייחסת לעיר כמו אל פארק השעשועים שלך, ואחרי שנה של אוכל, סקס, יין ואולי קצת תרבות, את תחזרי למקום שממנו באת". ככה ממש מתייחסת הסדרה לפריז, ולכן "אמילי בפריז" היא בדיוק הסיבה שצרפתים לא סובלים אמריקנים.
איך לעזאזל סדרה כזו גרועה ומיושנת, בלי טיפת עומק בסיפור או בדמויות, הפכה ללהיט בינלאומי ולסדרה הכי נצפית בנטפליקס בשבוע האחרון? אולי כי היא קלילה, משעשעת וטראשית; אולי כי את אמילי מגלמת לילי קולינס (הבת של פיל); אולי משום שזאת סדרה של דארן סטאר, הכותב והיוצר של "בוורלי הילס 90210" ו"סקס והעיר הגדולה", זאת אומרת אחד שיודע לייצר קומדיות רומנטיות קיטשיות מצליחות; אולי כי "אמילי בפריז" היא אסקפיזם מטופש שבנוי על פנטזיית בנות מיושנת ומשתמש בכל התפיסות המעוותות שהזכרתי כדי להרכיב מהן סדרה חיננית וסוחפת על בחורה פריווילגית שנוחתת במדינה זרה ומראה למקומיים איך העסק אמור לעבוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
