יו"ר הסוכנות: "העלייה יכולה לסייע למדינה לצאת מהמשבר"

לפני שנה ניסה יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק (בוז'י) הרצוג, לעצב מחדש את קווי המתאר של הארגון הוותיק, כשקבע את הדגשים בתוכנית לעשור הבא. מגיפת הקורונה טרפה את הקלפים והציבה את העלייה - שלא נמצאת בקדמת הבמה של הסוכנות כבשנים עברו - כאתגר הדחוף ביותר.

נתוני העלייה של אוגוסט מספרים את הסיפור כולו: בצפון אמריקה חלה עלייה של 238% בפתיחת תיקי עלייה לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בבריטניה 165%, בדרום אפריקה פי שניים ובכלל - פי שניים יותר תיקי עלייה שנפתחו ממדינות המערב. המספרים יכולים להרחיב את הלב, והרצוג לא מסתיר זאת.

"זה רק קצה הקרחון", הוא אומר בראיון ל"ישראל השבוע", "לאלו יש להוסיף 100 אלף פניות כלליות מתחילת השנה לבקשת מידע על עלייה, גידול של פי שניים בפתיחת תיקי עלייה ממדינות דוברות אנגלית ושל יותר מ־150% ממדינות דוברות צרפתית. במדינות אחרות מצב היהודים לא בהכרח טוב יותר. אנשים חוששים לעתיד חייהם בתפוצות ומעוניינים לממש את חלום העלייה.

"דווקא על הרקע הזה צריך להעריך במיוחד את העובדה שעלו 9,000 עולים מ־70 מדינות במהלך משבר הקורונה, אלו אנשים שצריכים להיכנס לבידוד בארץ חדשה עם שפה זרה, לעיתים עם ילדים קטנים והכל - וכל זה כדי להגשים את החלום הציוני. חרף כל ההגבלות, בשבוע שלפני ראש השנה עלו 450 איש, ובהם גם עולים חדשים ממדינות שהשתיקה יפה להן".

אתם צופים גל עלייה מאסיבי של 250 אלף איש בשלוש עד חמש השנים הבאות. זה נשמע מאוד משמעותי, אבל זה מציאותי מבחינת יישום?

"בפירוש כן. צריך להסתכל על ההזדמנות הנדירה שלפנינו בפרספקטיבה היסטורית. על ממשלת ישראל להיענות לאתגר ולאשר בהקדם תוכנית לאומית לקליטת עלייה. הדבש שבתוך העוקץ של הנגיף הוא גל עלייה גדול ובלתי נמנע שבדרך אלינו ועלינו לאמצו בחום. זה לא פשוט אבל הכרחי.

"קלטנו כמיליון עולים בתחילת שנות ה־90 והם חוללו שינוי אדיר. כל החברה הישראלית נהנתה מפירות העלייה. כמובן שזה מצריך שיתופי פעולה תכליתיים של משרדי ממשלה - ובכלל זה עיסוק בסוגיות של דיור ותמריצים לאזורי פריפריה, נגב וגליל. אספר לך שכבר עומדים אצלנו בתור ראשי ערים ויישובים ומבקשים שנפנה חלק מהעולים אליהם".

מגשימים את החלום // צילום: קוקו

הרצוג מספר כי מבין 14 אלף העולים שהגיעו השנה, רבים מהם חרף המגבלות שמכתיבה המגיפה, כ־40% הם צעירים בני 35-18, רבים עם תארים אקדמיים. "לפי כל הפרמטרים שברשותנו, יש בגל העלייה הזה, שזוהי רק תחילתו, איכויות נדירות", הוא אומר, "כבר עכשיו יש אצלנו דרישה לאולפני צעירים בהיקפים כפולים מהקיים. אנחנו צריכים לעודד יזמות, תעסוקה והשתלבות בתעשייה. אבל לשם כך אני צריך את הממשלה כשותף אמיתי. אין זמן אחר, בוא ננצל את ההזדמנות הזו כחלק מתהליך השיקום הנדרש מהשלכות המגיפה".

דאגה לאנשים ולמורשת

הרצוג, כמי שהיה לא מעט שנים בפוליטיקה הישראלית, יודע שלא יהיה פשוט להשיג קשב ציבורי ותמיכה ממשלתית לקליטה כה מאסיבית של עולים, בעיקר נוכח המצב הכלכלי הנוכחי. אבל הוא אופטימי: "אפתיע אותך: נכון שבזמן שאנחנו יושבים בסגר ועל רקע המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי הנפיץ, זה עשוי אולי להישמע קצת מוזר, אבל אני משוכנע שברגע שהממשלה תאמץ תוכנית מתאימה, העלייה תהפוך לאחד הכלים ליציאה מהמשבר.

מניסיוננו, כל גל עלייה טומן בחובו התאוששות כלכלית וצמיחה. מדובר בהזדמנות אדירה לישראל, חברתית וכלכלית. צריך לבסס מנועי צמיחה - בדיוק כפי שנעשה עם ההיי־טק בשנות ה־90 - ובמקביל לתמוך בכל מי שזקוק לעזרה הזו, עד שיצליח שוב לעמוד על הרגליים ולפרנס את משפחתו. חשוב גם להעניק תמיכה נפשית למי שצריך בעת הקשה הזו".

ואתה מזהה עניין אמיתי של הממשלה לעסוק בכך? 

"זהו ההכרח, צו השעה ההיסטורי תובע זאת. אנו פועלים באופן הדוק עם משרד העלייה והקליטה, העליתי את הנושא בפני נציגי משרד האוצר, וראש הממשלה מודע לכך והזכיר זאת בישיבת ממשלה. כמובן שיש כרגע דחיפות עליונה לטיפול בנגיף, אבל במקביל יש לחשוב גם אסטרטגית ולהיערך לעלייה הדרמטית הזו. לכן על ראש הממשלה להטיל את כל כובד משקלו עם קבוצת שרים כדי לסכם תוכנית עבודה מסודרת בנושא. אם הממשלה לא תיענה לאתגר, זו עלולה להיות החמצה היסטורית ולא פחות מטרגדיה לאומית". 

חלק מהקהילות היהודיות בעולם נפגעו אנושות במהלך המשבר, מעבר לגודלן היחסי, ומרקם החיים הקהילתיים קרס לתוך עצמו. 

"הקהילה היהודית באיטליה נפגעה בצורה הקשה ביותר בתחילת המגיפה. לא יוצא לי מהראש המשפט שאמרה לי רות דורגלו, נשיאת הקהילה היהודית ברומא, שזעקה בקול חנוק: 'הכל קורס מסביבנו, לא ראינו דבר כזה יותר מ־100 שנה מלבד השואה'. אתה שומע דבר כזה פה, מישראל הרחוקה, ואתה מנסה לחשוב כיצד ניתן לסייע בזמן הקצר ביותר. זו חובתנו לא רק כלפי הקהילות היהודיות שחיות שם כעת, אלא כלפי שימור מורשתו ההיסטורית המפוארת של העם היהודי שחי בתפוצות". 

היה צורך במענה מהיר, יעיל ומקיף לצד חשיבה על אופני הסיוע. לדעתך, כל אלו הגיעו בקצב המצופה?

"הקהילות היהודיות מעבר לים מתבססות על חיי קהילה ולפתע הכל שותק באחת - בתי כנסת, בתי ספר, בתי אבות, בתי עלמין, הממסד הקהילתי וכמובן התמיכה בנזקקים. מאותו הרגע הסוכנות נכנסה למצב חירום: הקמנו חדר מצב ייעודי לסיוע מיידי במטרה למנוע קריסה. הקמנו עם קרן היסוד והפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA) קרן להצלת קהילות יהודיות ברחבי העולם, שסיפקה לאלו מהן שנפגעו מהנגיף הלוואות מיידיות, ללא ריבית ובתנאים מיוחדים. השליחים שלנו הפכו למעין עובדים סוציאליים".

אחרי כל אלו נותרה השאלה לגבי גודל התפקיד שממלאת ישראל, על מוסדותיה השונים, מול יהודי התפוצות. הרי תמיד קיים המתח המובנה בחברה הישראלית בין "עניי עירך קודמים" לבין אחריות כלפי העולם היהודי. איפה אתה ממוקם בסקאלה הזו? 

"ראשית, חשוב לי לציין שהעם היהודי התגייס במשבר הזה למטרות בתוך החברה הישראלית באמצעותנו, למשל בסיוע לקשישים ולניצולי השואה בבתי האבות של עמיגור והקרן להצלת המגזר השלישי. אבל חלק מתפקידנו הוא בפירוש לשכנע את החברה הישראלית והממשלה שיש לנו אחריות עודפת לכל המתרחש בעולם היהודי - אם זה בחינוך לאחדות העם היהודי, המאבק באנטישמיות ועצם החיבור הזהותי בין יהודים לעצמם ולישראל. 

עולים בימי קורונה // צילום: קוקו

"חשוב לשים לב שחלה פה תפנית דרמטית ביחסים, לא פחות משינוי פרדיגמה. אם בעבר הקהילות היהודיות הן אלו שסייעו לישראל בעת משבר ומלחמה, כעת ישראל היא זו שצריכה לסייע להן ובכך גם לחזק את הקשר עימן. מדובר בתהליך ארוך טווח". 

העולם חי עם הנגיף יותר מחצי שנה: אתה שבע רצון ממה שנעשה עבור הקהילות היהודיות בעולם? 

"בגדול כן, למרות שזו שאלה מורכבת הכוללת שורת משתנים חריפים. מהלך ראוי לציון הוא זה של שרת התפוצות, שהעבירה מתווה להבטחת עתיד העם היהודי בתפוצות באישור הממשלה. זו אמירה חשובה ואיתות לעולם היהודי שישראל מודעת לאחריות שלה. כמובן שהדגש צריך להיות על תרגום ההחלטה למעשים. כמו כן, הקמנו בסוכנות היהודית יחד עם שותפים נוספים פלטפורמה דיגיטלית עולמית - J-READY - המחברת בין מומחים ישראלים לבין קהילות יהודיות, כדי לסייע במשבר הקורונה ובמשברים עתידיים. קישרנו באופן עקבי ורציף בין ראשי קהילות מרחבי העולם לבין מומחים מבתי חולים בישראל או שירותי הרווחה במטרה לסייע לקשישים ולנזקקים, מכאן ומשם". 

הדור הצעיר שואל שאלות

בקהילות רבות, אם כן, שותקו החיים היהודיים - המושתתים על מפגש וקהילתיות - לבלי הכר, בשל המגבלות החמורות שהוטלו. אז אמנם בשל הנסיבות ועל רקע שינוי המבנה הקהילתי המסורתי, יש קהילות שגילו את כוחן העצמאי מחדש או בפעם הראשונה, אולם ייתכן שבשל כך דווקא הקשר עם ישראל יתמוסס. "המציאות אכן לא פשוטה", מודה הרצוג, "במשבר גילינו קהילות מאורגנות, חזקות ומבוססות שממשיכות עם צו מצפון של חיבור עמוק לישראל, גם אם וירטואלי, ומאידך כאלו שבולטת בהן ההסתיידות הפנימית והשקיעה של המבנה הקהילתי ולא פעם גם מודל פיננסי בלתי יציב שמתחיל בפגיעה בחינוך היהודי וגורר איתו פגיעה קשה בכל מוסדות הקהילה. 

"כאשר מאות אלפי צעירים יהודים - מרביתם מצפון אמריקה - לא שולחים את ילדיהם למחנות קיץ, שידועים כחוויה מכוננת, ההשלכות עצומות. ועדיין, ההירתמות של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה כדי להציל את אחיותיהם ואחיהם במרחק של עשרות אלפי קילומטרים מהם, בלטה למרחוק. זו ערבות הדדית אמיתית. ממלא את הלב לראות את ההתגייסות הזו".

בראיית על, יכול להיות שהקורונה דחקה את אווירת המתח, לפחות זו התקשורתית, שבין ישראל ליהודי ארה"ב?

"הפסיפס האנושי מורכב מאוד, ולכן קשה להשיב. אי אפשר להתעלם, למשל, מגידול מרשים באוכלוסייה החרדית שתופסת את מקומה בנציגויות העם היהודי, ומנגד מהאתגר הצף ועולה מקרב הדור הצעיר, המוגדר כפרוגרסיבי, ששואל שאלות מורכבות על זהות יהודית ולא פחות חשוב מכך - כיצד אפשר לגשר על הפער הזה. יש אהבת ישראל אדירה מעבר לים, שאליה נחשפתי במהלך כל ימי המגיפה, ואת ההוכחה לכך אני רואה במיוחד במהלך המשבר, עם דאגה כנה לישראל שמגיעה אלי באלפי פניות". 

לדבר עם הציבור, לא אליו

עד כמה קשה לך, כאזרח ואף כנציג מדינת היהודים בתפוצות, לראות את התנהלות הממשלה במשבר הנוכחי?

"אנחנו רואים עשרות אבידות ביום מהקורונה וזה מזעזע. אם היו אלה חלילה נפגעי טרור, החברה הישראלית הייתה מזדעקת ודורשת תוצאות. ראוי שנבין שאנו בתוך מלחמה ועלינו לפעול בהתאם תוך שמירת כללי היסוד של חברה דמוקרטית מתוקנת. אני מביט אל מה שקורה בעם ומאוד מודאג. האחריות שמוטלת על ההנהגה בכל המחנות היא לבלום את ההתדרדרות. אין לנו את הפריבילגיה להיקרע מבפנים ולהחריב את המפעל הציוני. בתוך כל אלה נדרס ואובד אמון הציבור - בנבחרים, בפקידות, בהחלטות, בכללי המשחק הדמוקרטים. בלי כל אלה לא ניתן לכונן מדינה מתוקנת וחברה בריאה". 

מה ניתן לעשות בטווח המיידי?

"צריך לדבר עם הציבור, לא רק אליו. לגייס ולרתום אותו כדי שכולנו נעבור יחד את משבר הקורונה. להבהיר את חומרת המצב ולהיות עקביים בהחלטות".

אלה אינם ימים רגילים, אבל יש גם נקודת אור: הסכמי השלום עם המפרציות ותהליך הנורמליזציה עימן, שרק בתחילתו. 

"זו התפתחות היסטורית חיובית בלתי רגילה. אני זוכר את הגינוי האוטומטי של מדינות ערב שהתקבל לאחר שאבי, חיים הרצוג (ששימש שגריר ישראל באו"ם), קרע ב־1975 את ההחלטה שלפיה הציונות היא סוג של גזענות. והנה היום אנו רואים את התהליך המרתק שחלקן עוברות, וסביר להניח שזה לא סוף פסוק. אנחנו כבר נמצאים בפעילות מול הקהילות היהודיות הבולטות באמירויות - מרביתם אינם בני המקום, יהודים שבאו לצורכי עסקים ועבודה. כשם שאנו מספקים עבור 66 מדינות את הקשר לישראל, אנו כבר מזהים היענות ונסייע להם". 

ברמה האישית, ההוצאה מהארון של יחסי ישראל עם המפרציות היא סוג של סגירת מעגל עבורך? 

"בסוף 2015 ובאמצע 2016 קיימתי (כראש האופוזיציה) דיאלוג עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין. את הרעיון ליצור קואליציה אזורית שטח בפניי טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שהציע לקדם את היוזמה תוך שאכהן בממשלה כשר החוץ, במטרה להראות למפרציות את רצינות התהליך. ניכר שהסכם המעצמות עם איראן הוביל לזעזוע עמוק אצלן. לבסוף, המהלך נכשל משיקולים פוליטיים פנים־ישראליים, ובלייר אמר לי אז, 'אל תצטער, הרכבת הזו יצאה לדרך', ובמרחק הזמן הוא צדק. לדאבוני, לא יכולתי לחשוף זאת בזמן אמת, והנה, לבסוף היחסים עלו מעל פני השטח. לא יכולתי לנכוח בטקס מסיבות אישיות וצפיתי בו בבית בהתרגשות, כמו כל עם ישראל". 

אנו בערב חג הסוכות. סבך, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מחבר "התפילה לשלום המדינה", כתב בה: "בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ".

"האזכור מרגש אותי מאוד. סבי ראה בסוכה ביטוי מיסטי וחשוב בעם היהודי. במאמר מכונן שלו ב'ג'ואיש כרוניקל' ב־1926 הסביר שעל הסוכה לא להיות גבוהה מדי - שלא יגבה ליבו של אדם, ושלא תהא נמוכה מדי - שלא יחשוב חלילה שאיננו יכול לבטוח ביכולותיו. 

"כביטוי לכך תיאר את התרברבותו של אדם הבונה אוניות מלחמה גדולות (לאחר מלחמת העולם הראשונה), ומאידך פגיעותו הנזילה, במחי טיפה אחת מנגיף קטן, כשכל מה שנותר לו זה הבית שברשותו. שתהיה לכל עם ישראל סוכת שלום ובעיקר סוכת בריאות. שלא יגבה לבבנו אבל הכרחי שנשאף לאופק ולתקווה, בוודאי בימים אתגריים אלה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו