דניאל כהן, חייל בן 20, משרת בסיירת חרוב, הוא חייל בודד אשר עלה לארץ באוגוסט 2019 מקנדה. "עליתי כדי להגן על המדינה שלי", הוא אומר בגאווה. "גדלתי בבית ציוני ותמיד חלמתי לשרת בצה"ל". כיום הוא מתגורר בקיבוץ לביא כחלק מגרעין צבר, יחד עם עוד 28 חיילים בודדים מכל העולם. "קצת קשה להיות פה בלי המשפחה אבל אני מסתדר. אחרי הצבא אני מתכוון להישאר בארץ".
אומנית הפיתות, גילת אלקין, מפסלת חייל בודד שתרם מח עצם // צילום: גיל קרמר
ביום הגיוס הצטרף דניאל למאגר תורמי מח עצם של "עזר מציון". באחד הימים השגרתיים בהכשרה ביקש מפקד הפלוגה להודיע לו הודעה מיוחדת - הוא נמצא התורם היחיד שמתאים עבור חולה. "שמחתי שנמצאתי מתאים ומייד הסכמתי. דברים כאלה לא קורים סתם. מאוד התרגשתי, הרגשתי שאני עושה משהו טוב. רק בעוד שנה אוכל לדעת למי תרמתי".
האמנית היא גילת אורקין. המפגש מתקיים בביתה בתל מונד. "אני עושה פורטרטים מפיתות ומוצרי מזון", היא מסבירה. "זה התחיל כשהבת הקטנה שלי עלתה לכיתה א'. היא היתה סרבנית אוכל, לא אכלה ארוחת עשר.
עוד בפרויקט:
התחלתי לעשות לה כריכים מעניינים. בכל יום עשיתי לה כריך הקשור לאירוע היסטורי או עדכני", היא מוסיפה ופונה לדניאל, "לכבוד השנה החדשה והסיפור המקסים שלך, החלטתי לעשות לך פורטרט מפיתה. זו האמנות שלי". היא עובדת עם פיתה, חסה, מלפפון, זיתים, סוכריות שוקולד, קוטג' ועוד. היא חותכת ומסדרת והכל תחת עיניו הבוחנות והמשתאות של דניאל.
בסיום היא מציגה לו את היצירה: "הפנים והגוף מפיתה. השיער שלך והזקן מסוכריות שוקולד. המדים מחסה. הנעליים מזיתים. הכיפה מליקריץ. יש גם צבר שמייצג את הישראליות, שאותו עשיתי ממלפפון ומגרגירי אורז. עננים מקוטג' ושמש מלימון. ליד אחת מחוברת אינפוזיה עם דם, שעשוי מגלוקוז וצבע מאכל. ביד השנייה דגל ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו