אלוף פיקוד צפון: "נסראללה מורתע". צריך לחסל אותו? "כן, בתנאים מסוימים"

אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, יעשה את ראש השנה בצפת. הכוננות הגבוהה מול חיזבאללה תשאיר אותו בפיקוד, בדיוק כמו ברוב השבתות בחודשיים האחרונים, מאז נשבע הארגון לנקמה על הרג הפעיל שלו בתקיפה שיוחסה לחיל האוויר בשדה התעופה של דמשק.

"אני חייל", הוא אומר בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע". "זה הייעוד שלי בחיים. אני מאמין במה שאני עושה. נשארתי בצבא לא בגלל כסף. אני אפילו לא יודע מה מגיע לי בפנסיה. אני כאן מתוך אמונה אמיתית שזה מה שחשוב לעשות. אני יודע שזה נשמע קצת כמו פאתוס, אבל אני ציוני מהדור הישן. מהמקום הכי עמוק. הייעוד שלי הוא להיות פה. יש לי בן ששוכב פה בשיחים, ויש לי אחיין ששוכב פה בשיחים, ויש לי בת שנמצאת כאן במכינה קדם־צבאית, אז רוב המשפחה בפיקוד. הכל בסדר".

ברעם בוחר בדרך אחת לראות את הדברים. חסן נסראללה בחר בדרך אחרת. באחד מנאומיו האחרונים הוא אמר שצה"ל נמצא "רגל וחצי באוויר" - מכווץ ובכוננות בהמתנה לתגובה. "אנחנו במוכנות רבה, זה נכון", משיב ברעם, "אבל נדמה לי שלא אנחנו רגל וחצי באוויר אלא דווקא הוא".

תסביר.

"הוא כבר מנסה כמה פעמים ולא מצליח, אז הוא מביא כוחות ומשנה כוחות ובודק אפשרויות ומתייעץ ומתכנן. תפקידי להיות במוכנות, וכל עוד האזרחים בגליל העליון מיצו את אוגוסט, והתיירות היתה בשיא, ושנת הלימודים נפתחה בספטמבר כסדרה, והתושבים כאן מתעסקים בקורונה ולא בביטחון, מבחינתי זה בסדר גמור".

אבל מי שמסתכל על מרחב הגבול לא רואה חיילים, כדי שלא לספק מטרות. זה לא אומר שצה"ל מורתע?

"יש סיורים, רק שהם משוריינים ולא עם ג'יפים רגילים. יש פטרולים שנכנסים ויוצאים. אני לא חייב לפעול כמו טיפש. הוא רוצה להרוג חייל ישראלי, ואני לא מתכוון לתת לו את זה. כשאני אומר שמבחינתי שום חייל לא ייהרג, אני מתכוון לזה".

ההטעיה לאחר התקרית // צילום: מישל דוט קום

כחלק מכך, מנהל ברעם בחודשיים האחרונים קרב מוחות עם חיזבאללה. הם מחפשים תורפה, והוא מנסה לסגור. זה מלווה בלא מעט מאמצי הונאה, שחלקם גם נחשפו. כך, פרסם חיזבאללה סרט שבו נראית בובה לבושה במדי חייל, כשהיא נעה מאחורי מסך עשן. בצה"ל קיוו שחיזבאללה יחשוב שמדובר בחייל אמיתי, וינסה לפגוע בו - אבל כשלו.

"אתה אומר לי שאנחנו לא על הגדר, אבל בפעילות הזאת הכנסתי טנקים למובלעת מעבר לגדר, והפעלתי את הבובה הזאת כי ידעתי שיש התרעה", מסביר ברעם. "זה לא עבד עד הסוף, אבל הצחוק שלו עלינו מבטא לחץ. תסכול עמוק מחוסר ההצלחה שלו להגיע למטרות. טרלול, זאת מילה מאוד אהובה בימים האלה  - מול מוצבים שפתאום מתקפלים לו מול העיניים, מול כוחות שמופיעים ונעלמים, מול תאורות שעפות בלילה, ואז הוא רואה פתאום בובה והוא לא יודע אם זה אמיתי או לא".

ובכל זאת, אתה מוטרד.

"ברור. כי צריך להחזיק את הקו חודשיים ככה. עם עשרות אלפי חיילים שחייבים לוודא שאף אחד מהם לא עושה שטויות. ומול מאמץ מאוד נרחב שלו לפגוע. בינתיים אנחנו מצליחים, אבל צריך לשמור על צניעות. יש פה 22 יישובים שצמודים לגדר, יש פה אזרחים, ובסוף הוא עלול לפגוע. זאת מערכה".

נסראללה. "נאמן לעדה השיעית"

בדיוק מהסיבה הזאת התלבט ברעם אם לקיים את הראיון הזה. הוא יודע שבכל רגע זה עלול להתהפך עליו, והדברים שהוא אומר כאן יוטחו בפניו. רבים מעמיתיו היו בוחרים שלא להתראיין בעת הזאת, אבל הוא החליט לדבר. בין היתר, כדי להסביר שהמציאות בצפון משתנה, ולא מדובר בעניין נקודתי אלא במערכה ממושכת, שנראה כי שיאה עוד לפניה.

"לא אעשה עוד מאותו דבר"

מבחינתו של ברעם, מה שקורה עכשיו בצפון לא התחיל באותה תקיפה ב־20 ביולי בדמשק. את הרצף הוא מתחיל שש שנים אחורה. אז, נשבע נסראללה ל"משוואות". שעל כל לבנוני הרוג - לא רק בלבנון, אלא גם בסוריה - יהרוג ארגונו חייל ישראלי.

חיזבאללה עשה זאת בינואר 2015, כאשר בתגובה להרג ג'יהאד מורנייה (יחד עם עוד שבעה אנשים) שמיוחס לישראל, שיגר הארגון טיל נ"ט שהרג שני לוחמי גבעתי במורדות הר דב, באירוע שכונה בצה"ל "שמש חורפית". אבל מאז הוא נכשל. בדצמבר 2015 הוא ניסה להרוג חייל בהר דב, בתגובה לחיסולו של סמיר קונטאר (וארבעה נוספים), "חיזבאללה ניסה למצוא מטרה במשך חודש, ובסופו של דבר החדיר חוליה בחסות הערפל להר דב, שהניחה מטענים שפגעו ב־D9". האירוע הסתיים ללא נפגעים, נסראללה הסתפק אז בכך. 

מאז נמנע חיזבאללה מלפעול במישרין נגד ישראל גם לאחר שפרויקט המנהרות שלו נחשף בגבול הצפון, עד לקיץ 2019. אז חיסלה ישראל ברמת הגולן חוליית משגרי רחפנים שהופעלה בידי משמרות המהפכה האיראניים, ועל פי פרסומים זרים גם פגעה בביירות בציוד שיועד לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. בתגובה, שיגר חיזבאללה טיל נ"ט לעבר אמבולנס צבאי שנסע בסמוך לאביבים, באירוע שכונה "בין המיצרים". רק במזל הסתיים האירוע הזה בלי נפגעים.

"רוב המשפחה בפיקוד". על פק"ל קפה, עם בנו הלוחם // צילום: אורן כהן

"זאת היתה תקלה", אומר ברעם. "זיהינו שם חוליית נ"ט, זיהינו את שטח ההשמדה ורצינו לבצע הונאה. חצי שעה לפני שזה קרה מישהו עשה טעות. קצין עייף נתן הנחיה לדוקטור של הגדוד לנסוע במקום שאסור היה, והוא נכנס לשטח השמדה. הם ירו את הטיל בצורה לא טובה ופספסו".

מזל.

"רק מזל. זה יכול היה להיגמר בחמישה הרוגים".

ואם חיזבאללה היה מצליח?

"היו מושמדות לו שלוש־ארבע חוליות שכבר זיהינו, והיו לנו מטרות נוספות".

בניסיון להטעות אז את חיזבאללה הטיס צה"ל "נפגעים" לבית החולים רמב"ם בחיפה. הכוונה היתה שבארגון יחשבו שהם הצליחו להרוג ישראלי, ויסתפקו בכך. למרות שההונאה נחשפה, ו"הפצועים" נעמדו על רגליהם עם הנחיתה בבית החולים, נמנע אז חיזבאללה מתגובה נוספת.

טנק ברמת הגולן, מוקדם יותר החודש // צילום: אייל מרגולין - ג'יני

אתה לא חושב שבכך איבדתם את היכולת לעשות את התרגיל הזה שוב בעתיד?

"אין ספק שזה כבר לא יעבוד שוב, אבל צא מנקודת הנחה שאני לא עושה עוד מאותו הדבר אם כי זה מסוג הדברים שלא כדאי לעסוק בהם. אבל אנחנו מדברים כאן רק עלינו. תראה מה קורה לו, הוא נכשל בדצמבר 2015, הוא נכשל בשנה שעברה, והוא נכשל כבר פעמיים בתקופה האחרונה".

להבין את החשיבה השיעית

וזה, מבחינת צה"ל, ההסבר העיקרי מדוע נסראללה לא ירד מהעץ לאחר ניסיון הפיגוע במוצב גלדיולה בהר דב ב־27 ביולי. חוליית חיזבאללה ניסתה אז להסתנן לפאתי המוצב, לבצע פיגוע צליפה - ולהימלט. צה"ל, שהיה בכוננות גבוהה, הצליח לסכל את הפיגוע. תצפיתנית זיהתה את החוליה, שהיתה תחת מעקב במשך שעות. לאחר שחצתה את הקו הכחול - הגבול הבינלאומי עם לבנון - בוצע ירי בסמוך לה, והמחבלים נמלטו בחזרה לשטח לבנון מבלי שנפגעו. "יכולנו לחסל את המחבלים או לקחת אותם בשבי", אומר ברעם.

אתה שלם עם ההחלטה שלא לעשות זאת?

"כן. למרות שיכול להיות שבעוד חודש אגיד לך שלא".

אבל אתה לוחם. אתה לא נטרף מזה שהם חזרו ללבנון כאילו כלום?

"ברור שיש תחושה של חוסר נוחות, אבל מה שמוביל אותי זאת לא טקטיקה אלא אסטרטגיה. ברור לי שיש ביקורת. גם בתוך הצבא יש ביקורת, ואני שומע אותה. יש לי בן לוחם, שנמצא פה בגזרה, שהעביר עלי ביקורת".

מה ענית לו?

"שאני לא מנהל אסטרטגיות עם חיילים. ביום החמישי של המלחמה שעלולה לפרוץ כתוצאה מאירוע כזה יבואו אלי כולם, כולל כל אלה שמותחים עלי עכשיו ביקורת כי לא הרגתי את החוליה הזאת, וישאלו מי היו חמומי המוח האלה שפעלו בכוח ולא במוח. ולכן פעלתי כמו שפעלתי. האם דגדג לי? דגדג לי. ברור".

כוחות במנרה // צילום: אייל מרגולין - ג'יני

הדילמה הזאת העסיקה את צמרת צה"ל והדרג המדיני בשעות מרגע שהחוליה נחשפה ועד שהותקפה ונמלטה. ההערכה היתה שאם תחוסל - ייאלץ חיזבאללה להגיב בחריפות, לרבות ירי רקטות לגליל ולגולן, מה שעלול היה להידרדר במהירות לימי קרב ואולי אף למלחמה. בצה"ל קיוו כי העובדה שהחוליה נחלצה ללא פגע, תאפשר לנסראללה לסגור את הסיפור. כדי שלא להשפילו - ולאפשר לו להתרברב על "הצלחה" - גם נמנע צה"ל מלפרסם את סרט האירוע, שבו נראים המחבלים נמלטים במורד ההר ונאספים ברכב שהמתין להם, תוך שהם מותירים מאחור ציוד רב, כולל רובה הצלפים המשוכלל (מסוג שטאייר, בקוטר 0.5 מ"מ) שאמור היה לשמש להרג חיילים במוצב.

למה לא לפרסם את הסרט הזה?

"האמת היא שאפשר כבר לפרסם. בזמנו לא עשינו את זה כדי לאפשר לו לרדת מהעץ".

ולמה הוא לא ירד מהעץ?

"כי הוא חושב כמו ערבי שיעי ולא כמו אמיר ברעם מאבן יהודה. החשיבה השיעית היא שונה. מבחינתו הוא במערכה שנמשכת הרבה שנים, והוא הבטיח ולא קיים. המשוואות האלה הן ציפור נפשו. זה לב־ליבה של ההבטחה שלו. ולכן הוא לא יכול לרדת מהעניין הזה".

"לא חוכמה להגיע למלחמה" 

ההחלטה שלא להרוג את החוליה בגלדיולה עוררה, כאמור, ביקורת רבה, בתוך צה"ל ומחוצה לו. "זאת חוכמה קטנה לדרדר פה למלחמה. קטנה מאוד", הוא אומר. "מצביאות אמיתית היא למנוע מלחמה, ואם כבר נקלעת אליה - לנצח".

נקודת המוצא, הוא משוכנע, חייבת להיות אסטרטגית. לשמר הרתעה ("אני משוכנע שהיא קיימת") ולאפשר לישראל חופש פעולה במב"מ ("עובדה שתקפנו כמה פעמים בחודשים האחרונים"), תוך מניעת הישגים מחיזבאללה ("שום חייל לא ימות פה מבחינתי; אני מזכיר שגם הבן שלי משרת כאן כלוחם"). האם האירוע בגלדיולה תרם לכך? ברעם משוכנע שכן. "טועה מי שחושב שזה נעשה מתוך חולשה. זה בא ממקום של כוח. של עוצמה".

תסביר לי מה נסראללה רוצה. כי הוא יכול היה לרדת מהעץ גם הפעם, ולא עשה זאת.

"הוא רוצה שלא נגזים. שנשמור על כללי המשחק. לוודא שאנשים שלו לא נהרגים. גם מופעל עליו לחץ בתוך הבית. מהאנשים שלו. מהתקשורת הלבנונית. זה אירוע מעיק גם עבורו. זה נמשך כבר חודשיים, ויש כלפיו ציפיות שהוא לא מצליח לממש.

האירוע של מנרה (ניסיון צליפה שאירע ב־25 באוגוסט אל כוח צה"ל שעסק בתיקון מכשור על הגדר; י"ל) קרה בזמן ה־עשורא. זה יום הכיפורים שלו, ואנחנו בתגובה יורים תאורה ועשן לפאתי הכפרים ומורידים לו שתי עמדות. זה מטרלל את כל דרום לבנון, והוא זוכה לביקורת".

גם כאן, אפשר לטעון שהלכת על תגובה מינימלית, למרות שהוא ירה לשטחנו וניסה להרוג חייל.

"אני לא רוצה ללכת על המקסימום. למה? כי אם זה יידרדר למערכה, אני צריך לגיטימציה פנימית. ובינלאומית. ואני צריך לדעת שעשיתי כל מאמץ למנוע הסלמה, בטח כשהצפון מלא במטיילים והעסקים פה פורחים. גם זה חלק מהאחריות שלי. אני לא תאב מלחמה. אבל במנרה הגבנו, והמסר היה - 'איבדת שתי עמדות על ירי בלי נפגעים. ללמדך איך נגיב על ירי עם נפגעים'".

מה יקרה?

"אם ייהרגו חיילים ישראלים אנחנו נגיב בנחישות בלתי רגילה".

ברעם נערך לכך שמהלך כזה ידרדר את הצפון לכמה ימי קרב לכל הפחות, ואולי אף למלחמה. לכן הוא גם מתעקש על המונח "מערכה", ומבקש לשדר לנסראללה מסר שלפיו "כדאי לו לנהוג ברציונליות, ולא להודות בדיעבד שטעה בהערכת התגובה הישראלית, כפי שקרה לו ב־2006". הוא מוסיף שלא רק חיזבאללה עלול לשלם את המחיר, אלא גם תושבי דרום לבנון: "חבל על הכפרים שלו בקו המגע".

אזרחים לא מחוץ למשוואה?

"הם כן, בוודאי, אבל כאשר ראשי הרשויות כאן שואלים אותי על תוכניות הפינוי של 22 היישובים שצמודים לגדר, אני מקפיד לומר להם שהיישובים הראשונים שיפונו, ולא עם אוטובוסים של פיקוד העורף אלא באש ובברזל, זה הכפרים של השיעים בקו המגע. יש לנסראללה מה להפסיד. ולכן כדאי לו לרדת מהעץ".

בינתיים, נסראללה מתעקש. מה שאומר שהכוננות תימשך. ברעם יודע שסטטיסטית, בסוף זה יקרה. אי אפשר להחזיק את קו הגבול בכזאת כוננות לנצח, עם מאה אחוז הצלחות ואפס תקלות. מתישהו, מישהו, יעשה את הטעות. "לכן אני מוטרד מהראיון הזה", הוא אומר בחיוך. "בסוף זה קינטיקה. ברזל שעף מצד אחד לצד השני. ועדיין, אני לא מוכן שייהרג לי חייל רק כדי שנגמור עם זה. ואעשה כל מאמץ שזה לא יקרה. והוא יודע שאם ימות חייל ישראלי, הוא ישלם פי שלושה. נקודה, סוף".

בהינתן הסלמה, נכון יהיה לשלול מחיזבאללה גם יכולות אסטרטגיות?

"הוא צריך להבין שלחיילים ישראלים הרוגים יש מחיר, ושזה מדרון חלקלק".

שעלול להוביל למלחמה ששני הצדדים לא מעוניינים בה.

"נכון. ואני עדיין חושב ששני הצדדים רציונליים, וששניהם לא רוצים במלחמה. אני אומר את זה בריש גלי: אנחנו לא רוצים מלחמה. זאת חוכמה קטנה מאוד להגיע למלחמה, החוכמה הגדולה יותר היא להימנע מלהגיע לשם. וגם הוא לא רוצה. אם הוא היה רוצה, הוא כבר מזמן היה בוחר בדרכים הרבה יותר אגרסיביות לנקום. עובדה שהוא רוצה להרוג לנו רק חייל אחד. לא עשרה".

אגב, הוא עדיין עוסק במנהרות?

"אין שום מנהרות שחוצות לתוך שטח ישראל".

ובהסתכלות לעתיד?

"הוא קיבל סטירת לחי. מכה שהיא גם מורלית וגם משאבית. זה היה מאמץ של שנים, שנלקח ממנו. אז גם אם הוא לא ויתר על החלום הזה, כרגע הוא לא רלוונטי".

ובכל זאת, צה"ל משנה את קו המגע. כל מי שביקר באחרונה באזור הגבול לא יכול היה שלא לראות את הקירות שנבנו, ואת הגדרות החדשות, שנועדו להקשות על חיזבאללה לחדור לישראל ולפגוע ביישובים ובמוצבים. ברעם אומר שאלמלא היה פועל תחת מצוקת משאבים, נכון היה לתכנן ולבנות את כל קו הגבול מחדש.

"זה עניין כבד ביותר. אנחנו מתנהלים בחסר, אבל יש מקומות שבהם אני לא יכול לוותר. מול מטולה, למשל, וברכס הסולם, או מול שלומית (השכונה הצפונית ביותר של שלומי; י"ל). לצערי, אני עושה פחות ממה שאני רוצה".

"אסד בדילמה אמיתית"

ההרתעה, מודה ברעם, עובדת לשני הצדדים. גם ישראל מורתעת מחיזבאללה. אבל אלוף הפיקוד מתעקש שזה מבחירה. "אנחנו לא רוצים מלחמה. עם המצב הכלכלי וחוסר היציבות הפוליטי, והעובדה שאין תקציב ויש קורונה, ועם צפון שמשגשג - זה לא מתאים". הוא כופר בטענה שיש כאן משוואה. "עובדה שהתקיפות בסוריה נמשכות, כלומר שהאסטרטגיה עובדת".

שאזכיר לך איזה ארסנל נשק הוא מחזיק?

"בדיוק בגלל זה, תפקידי לוודא שבעוד 15-10 שנה לא יישב פה איזה אלוף פיקוד בלשכה וישאל מי אלה שנתנו לדבר הזה להתפתח גם בסוריה".

ומי שישבו כאן לפני 15-10 שנה?

"הם לא ראו את התהוות העניין. ולכן אנחנו מחויבים לעצור את זה עכשיו".

בשונה מלבנון, בסוריה נהנה צה"ל מחופש פעולה כמעט מוחלט. זה נכון בתקיפות העומק של חיל האוויר, וזה נכון בפעילות שמבצע פיקוד הצפון במרחב שקרוב לגבול ברמת הגולן. בחודש שעבר חיסל כוח מיחידת מגלן חוליה מקומית שפעלה בשליחות איראנית, כשניסתה להניח מטעני חבלה על הגדר. "לחוליה הזאת לא רק שלא נתנו לברוח, גם נתתי פקודה להרוג אותם, כי בסוריה יש לנו חופש פעולה הרבה יותר גדול", הוא אומר. "עובדה שנסראללה לא מגיב על זה, כי אלה לא אנשים שלו".

זו לא הפעם הראשונה שהאיראנים מנסים, ועד כה הביצועים שלהם לא ממש מרשימים, בלשון המעטה.

"זה קשה להם. זה רחוק מטהרן, וזה מאלץ אותם להשתמש באחרים. סוריה נמצאת בבוקה ומבולקה. כל אחד עושה מה שבא לו. יש שם מלא מיליציות וכנופיות, והכל חדיר, וכולם מדברים על כולם ועם כולם, ויש פעילות של מעצמות. לא קל להם".

צה"ל, הוא אומר, היה ערוך בגזרה "וכשהם הגיעו, הם נפלו לנו כמו תפוח בשל בעונה, והם סוכלו כולם".

במקביל לפעילות האיראנית הזאת מנסה גם חיזבאללה להקים תשתית טרור בגולן. זה אמור לאפשר לו לא רק לפעול נגד ישראל, אלא גם לשחרר לחצים במגרש המשחקים הכאוטי של סוריה מבלי לסכן את תושבי לבנון. ברעם מספר שחיזבאללה פועל בשני צירים. הראשון, באמצעות מפקדת דרום סוריה של הארגון, שחונכת את גיס 1 הסורי, והשני באמצעות היחידה המבצעית "תיק הגולן" - כמה עשרות לבנונים שמגייסים פעילים סורים מקומיים ובאמצעותם מנסים לאסוף מודיעין ולבצע פיגועי טרור על הגדר.

"סוריה אמורה לאפשר לחיזבאללה לבצע הארקה", מוסיף ברעם. "לכן אנחנו אומרים שהמלחמה הבאה לא תהיה בזירה אחת בלבד. היא תהיה מלחמת הצפון הראשונה, כי חיזבאללה מתכנן שבזמן שנילחם בלבנון תהיה נגדנו חזית נוספת מסוריה".

ואסד ישתף עם זה פעולה?

"אסד נמצא בדילמה אמיתית. מצד אחד הוא רוצה להתחיל לשקם את סוריה, מצד שני הוא מחויב לאיראן ולחיזבאללה. זה לא רק שהם הצילו אותו. הוא באמת ג'יהאדי במחשבה שלו. הוא עושה דברים שאבא שלו לא היה מעז לעשות, כי הוא באמת רואה את עצמו כחלק מהציר הזה".

זאת היתה טעות שלא סייענו להיפטר ממנו במהלך מלחמת האזרחים?

"זה ויכוח אינסופי שכולם צודקים בו. מצד אחד Better the devil you know - אתה יודע להתנהל מולו. יש כתובת. מצד שני הוא לעולם יהפוך את עורו. הוא לא כמו האמירויות. הוא לא דומה להם בכלום. לא בכבוד העצמי, לא בחשיבה האסטרטגית. אי אפשר לסמוך עליו. הוא משענת קנה רצוץ. להמר עליו זה כמו לשים את כספך על קרן הצבי".

"יהיה חג מתוח"

אסד, כמו חיזבאללה, איבד בראשית השנה את קאסם סולימאני, פטרונם האיראני שחוסל בתקיפה אמריקנית בבגדד. ברעם אומר שזה היה "החיסול הכי משמעותי שהיה באזור בעשרות השנים האחרונות", וקובע שאין לסולימאני יורש שיכול להיכנס לנעליו. "הוא נבנה במשך שנים גם בקרב העם, גם אצל ההנהגה, גם באזור. הוא היה אסטרטג אבל גם טקטיקן מעולה. את חוליית הרחפנים שחיסלנו בשנה שעברה הוא שלח בעצמו. פורמלית יש לו יורש, מהותית לא".

בוא נחזור לנסראללה. הוא יותר פטריוט לבנוני או פרוקסי איראני?

"הוא גם וגם וגם. יש לו שלושה מעגלי נאמנויות. גם לעדה השיעית, גם למנהיג העליון האיראני כי חיזבאללה הוא תוצר של המהפכה האיראנית, וגם ללבנון שהוא חלק מהממשלה שלה. הוא אמן בלהסתובב בין המעגלים האלה ולבחור את מה שנוח לו בכל רגע נתון. רגע אחד הוא פטריוט לבנוני, וכשלא נוח לו הוא אומר שהוא לא קשור לאירוע בנמל ביירות".

אבל האירוע בנמל ביירות באמת לא קשור אליו.

"אין יוצא ואין בא מנמל ביירות בלי אישור שלו, ואנחנו יודעים איזה אמל"ח נכנס משם. אז לא רלוונטי אם האמוניה הזאת היא שלו או לא. הוא חלק מהממשלה, והוא שולט בנמל. ואם הוא מגן לבנון ופטריוט לבנוני כמו שהוא מנסה להציג את עצמו - הוא אחראי".

הוא מפחד?

"המילה 'מפחד' לא טובה. הוא נמצא במצב מורכב. אני חושב שהוא מורתע".

הוא צריך להיות יעד לחיסול?

"כן, בתנאים מסוימים".

כלומר?

"כרגע זה לא מתאים, אבל דברים יכולים להשתנות. נסראללה צריך לדעת לאורך כל הדרך שהבונקר זה מקום טוב. הוא צריך להישאר שם. והוא צריך גם לדעת שאין מקום שאי אפשר למצוא בו בן אדם".

בינתיים, כאמור, גם ברעם נשאר בחג בפיקוד. חלק מזה נוגע למתיחות, חלק אחר לקורונה. הניהול של מאמץ מבצעי כזה, תחת המגיפה, מאתגר, הוא אומר, אם כי בקצה המבצעי הוא יותר פשוט. "אנחנו פועלים שם עם הרבה כוחות קטנים. צוותים מצומצמים שיוצאים הביתה וחוזרים כקפסולה. זה נוח".

בפיקוד, הוא מספר, המצב יותר מאתגר. כאשר ירד לבור הפיקוד לנהל את אירוע הצליפה במנרה, הוא ראה את כולם סביבו עם מסיכות, כנדרש. "ניהלתי את האירוע ואת התקיפות, ואני רואה שהחבר'ה מדברים אלי עם מסיכות ואני לא מבין מה הם אומרים. אמרתי להם להוריד מסיכות, ואחר כך חזרנו לעבוד לפי הכללים. יש פה נהלים ברורים. תו כתום קראנו לזה, על שם התו הסגול באזרחות. הכל פה ברור - מי נכנס, מי יוצא, מי עושה בדיקות".

ואיך ייראה החג בצפון?

"מבחינת האזרחים הוא יהיה רגיל. מבחינת הצבא הסגר דווקא מקל, כי אני אומר לאנשים שבין כה וכה אין להם לאן לצאת, אז עדיף שיהיו כאן. ככה הם גם יישארו בריאים וגם יעשו פעילות מבצעית. מה רע?"

יהיה חג מתוח?

"בוודאי. אבל זאת העבודה שלנו. הכל בסדר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו