לא בדיוק הפתעה: המהפך של סרפינה

כמעט שנה לאחר פתיחה מתוקשרת שהסתיימה בביקורות צוננות, עם שף חדש ותפריט משודרג, חזרנו למסעדה האיטלקית ובדקנו מה השתנה • התשובה: המון

כוכבת הערב: מנת הקפלטי // צילום: גיל אבירם // כוכבת הערב: מנת הקפלטי

מסעדות רבות היו שמחות לקבל בתחילת דרכן את ה"הייפ" ההתחלתי לו זכתה מסעדת "סרפינה", כאשר פתחה את הסניף הישראלי שלה בצפון תל אביב לפני כשנה. מחמאות רבות צורפו להכרזה החגיגית, הרי בכל זאת, מדובר ברשת מסעדות ששמה הולך לפניה.

מדובר באחת מרשתות המזון המוכרות והיוקרתיות בעולם, בוודאי בתחום האוכל האיטלקי. היא נוסדה בניו יורק על ידי שני חברים שנקלעו לסערה בלב ים ונדרו כי אם יצאו בלשום מהסיטואציה, יפתחו מסעדת יוקרה איטלקית. הנדר הזה, מסתבר, הפך לרשת מסעדות המונה עשרות סניפים בארצות הברית וברחבי העולם, כולל בתל אביב.

הסניף החדש נפתח באוקטובר שעבר בסערה, רבים נהרו, אך למרבה הצער התאכזבו, ואותו הייפ מתחילת הכתבה למעשה פגע במסעדה, שלא כל כך זכתה לחסד של התחלה שאותו מקבלות מסעדות אחרות. מסתבר שמה שמתאים לביונסה או לבנות משפחת חדיד, לא בהכרח קלע לחך הישראלי, שהביע אכזבה מהמסעדה, שבאה לידי ביטוי הן בביקורות והן בקהל שהלך והתמעט. לקהל הישראלי אין בעיה, לפחות נכון לימי טרום הקורונה, לשלם הרבה כסף על אוכל איכותי, בתנאי שזה ישתלם, ולא כך היה המצב.

הפעם פספסנו: הפיצה של סרפינה // צילום: גיל אבירם
הפעם פספסנו: הפיצה של סרפינה // צילום: גיל אבירם

בעלי המסעדה, האחים חג'ג' והיזם יקי כביר, התפכחו מהר יחסית, ועשו את השינוים הנדרשים, וביום שישי האחרון, כמעט שנה מאז הפתיחה, הגענו למסעדה שונה לגמרי, הסגנון האיטלקי הוא אותו סגנון, אבל השף, התפריט והאווירה – שונים לגמרי.

הקורונה זה עדיין משהו יחסית טרי, אז אנחנו עדיין בשלב שצריך לציין את המובן מאליו, המסעדה, הייתה מלאה עד אפס מקום, אבל אפס מקום בגרסת קורונה, כלומר עם הקפדה יתרה על מרווחים, מלצרים שלא הורידו מסיכה אפילו לשנייה וכמובן מדידות חום בכניסה.

עכשיו, כשסיימנו להתמרמר על העבר, נדבר על האוכל שאכלנו. התפריט בסרפינה מחולק למנות פתיחה, ביניים ועיקריות. בכל אחת מהקטגוריות לא מעט מנות מפתות, על אף שהתפריט נחשב ל"בסיסי". לבסוף, מתוך רצון להמשיך לחיות גם אחרי הארוחה, בחרנו שתי מנות ראשונות, ביניים אחת, שתי עיקריות ולבסוף גם קינוח, מה חשבתם.

התחלנו עם מנה "רגועה" - קרפצ'ו פומודורו, עגבנייה בצלייה איטית עם קרעי פוקצ'ה, שמן זית מוצרלה בזיליקום ובלסמי מיושן. המנה הייתה טעימה כמו שחשבנו שתהיה, אם כי היה מבאס לגלות שקרעי הפוקצ'ה, שחשבנו שבאמת יהיו קרעי פוקצ'ה רכים, היו קרוטונים מציקים כאלה שלא כל כך באו טוב במנה רכה וטעימה, אבל אנחנו ילדים גדולים התגברנו.

הראשונה השנייה שהגיעה היא "קרודו דג ים" של של טונה אדומה ומעט פיקנטית על ברוסקטה צלויה ופריכה מהסוג שאנחנו אוהבים, כזה שנותנים ביס אחד אגרסיבי  והשאר מתפזר מסביב על כל הצלחת והשולחן. יכולנו לאכול עוד ארבע בשמחה רבה, אבל זו לא הייתה החלטה חכמה אסטרטגית.

ריזוטו פטריות של הסרפינה // צילום: יונתן בן חיים
ריזוטו פטריות של הסרפינה // צילום: יונתן בן חיים

גולת הכותרת של הערב כולו היא מנת הביניים, שטעימה, משביעה, נראית ומתומחרת כמו מנה עיקרית – קפלטי מנגולד בבישול ארוך, ברוטב חמאת לימון, שום קונפי וגבינת מסקרפונה. איך אומרים האלה מהאינסטגרם? אמאלה ואבאלה. מה שכן, מדובר במנה נורא משביעה, על אף שאני חושד שאני שובע יותר מהממוצע ממנה שהמילה "חמאה" כתובה בתיאור שלה.

כשהערנות שלנו כבר מוטלת בספק הגענו לשלב העיקריות ובו בחרנו להקריב ולוותר על הפיצה לטובת ספגטי טרטופו (ציר ירקות, קרפצ'ו כמהין שחורות, עירית חמאה ופרמזן), שפחות או יותר הוגדר לפי ההמלצות כמנת הדגל של המקום וסלמון אקווה פאצ'ה שהיה למעשה פילה סלמון עם ניוקי רך, אולי רך מדי, פטרוזיליה, עגבניות שרי, צלפים ושום.

הטרטופו נראה בהתחלה כמנה קטנה יחסית לעיקרית, עד ששמנו לב שמדובר בעצם בצלחת נורא גדולה, והכמות דווקא רגילה. אחרי שלושה ביסים מהמנה הבנו שיש סיבה שבגללה לא קיבלנו צלחת עמוסה – מדובר במנה כבדה בטירוף, אבל די מושלמת, ואני לא מחובבי הכמהין המושבעים, נאמר זאת כך.

הסלמון, עוד מנה רגילה לכאורה, היה גם הוא בול בטעם, בגודל ובמידה שציפינו. לא קטן מדי ולא גדול מדי. המנה כולה הוגשה במעין צלחת עמוקה כשכל מרכיביה בתוך נייר אפיה, כך שאיכשהו נוצר בליל טעמים מוזר וטעים שגרם לנו לבלוס הכל בהנאה.

הייתם מתבאסים לקרוא את הכתבה ולגלות שהיא נגמרת פה, נכון? בדיוק בגלל זה, בתום מנוחה קלה ואספרסו, לקחנו קינוח, "טורטה דה שוקולטה" שמו והוא כולל מוס שוקולד, קרמבל קקאו מלוח וקרמו קרמל. לפי התיאור ציפינו למשהו שוקולדי, אולי מדי, שיגמור אותנו סופית, כי זה מה שקורה ברוב הארוחות. במקום, קיבלנו קינוח מרענן שהעיר אותנו לגמרי. בדרך כלל כשלוקחים קינוחים שמשלבים מתוק ומלוח, המלוח הוא מאוד עדין, פה המליחות הורגשה הרבה יותר וזה שדרג את המנה לחלוטין.

וכך, שבעים, מאושרים, ולגמרי מודעים לעובדה שאנחנו נמצאים באזור עם מעט מוניות ולכן נצטרך לחכות עשרים דקות בלחות שיא, סיימנו את הארוחה במקום שהפך מאכזבת השנה לאחת המסעדות האיטלקיות הכי מהנות שהיינו בהן.

סרפינה, איינשטיין 10 תל אביב

משלוחים באתר http://serafina-tlv.com/

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר