"כשאני נכנס למטוס בלי הילדים, אני חווה חרדה אמיתית"

מתי בפעם האחרונה הרגשת אופטימי?

"לפני כמה ימים, כשהבן הגדול שלי, יהלי, שלח לי קטע ראפ שלו. הוא בן 16 וחצי ולאחרונה הוא התחיל לכתוב ולעשות ראפ, ושלח לי קטע עם מילים ומוזיקה שלו. בשיר הזה יש מילים חזקות של אדם בוגר ומודע, שעוררו בי אופטימיות עצומה. גם לי קשה כהורה, וגם אני שואל את עצמי שאלות כהורה - האם כל מה שעשינו שם נקלט? האם הכל בסדר? ופתאום השיר הזה עשה לי וואו, הכל בסדר. הבחור שכתב את המילים האלו יש לו בסיס טוב, זה עשה אותי אופטימי מאוד".

 מתי בפעם האחרונה הרגשת מתוסכל?

"עכשיו. כל מה שקורה סביב הביורוקרטיה של המענקים לעצמאים בקורונה מוציא אותי מדעתי. המצב יותר ממתסכל, הוא גורם לי למבוכה ולעצב גדול. זו פשוט תת־רמה. אין דוגמה אישית ואין שכל מאחורי הדברים. לא ראיתי רעיון אחד מבריק, הכל זה תגובות סוג ב' על אירועים סוג ג'. מה הקטע? בשביל זה משלמים מאות מיליונים על הפעילות שלכם?

"הרעיון של החל"תים והאבטלה טיפשי כל כך. כל בר דעת מבין שהרעיון היה צריך להיות הפוך - איך לגרום לכך שאף אחד לא ייצא לאבטלה. צריך היה לעשות עבודות יזומות. יש בארץ חמישה חודשי קיץ, אז דבר ראשון הייתי לוקח את קיסריה ואצטדיונים כמו לייב פארק ראשון לציון ועורך בהם ערב־ערב הופעות בקפסולות. הייתי ממתג את זה כ'הקיץ של ישראל' ומוציא את כולם החוצה להופעות ולאירועי תרבות. שם אוטובוסים בכל פינה בארץ שיביאו קהל.

"כמו שזה נראה, ביום גרוע שלי הייתי עושה את זה טוב יותר, אבל נפשית אני לא מסוגל ללכת לפוליטיקה. אם אני צריך לשבת איתם בחדרי חדרים כדי שהם יסכימו להקשיב לי, אני מעדיף לירות לעצמי כדור בראש.

"אני מרגיש מאוכזב מהמדינה, אבל גם זה רעיון גרוע, כי הוא בנוי על זה שיש לך ציפיות. אכזבה היא בגדול בת הדודה של החרטה, והן כולן רעיון רע כתפיסת עולם. האכזבה משאירה אותך במקום, ואני יודע שזה מיותר להתאכזב מההנהגה שלי, ולמרות שאני יודע שזה מיותר, מעציבה אותי דרך ההתנהלות".

מתי בפעם האחרונה כתבת?

"אתמול. אני באמצע כתיבה של ספר חדש, אז אני כותב בכל יום. אני עוד לא יכול לספר על מה הוא, אבל זו יציאה שונה מהספרים שכתבתי עד היום. הוא מוגש בצורת דו־שיח, דיאלוג. יש לי 40 אחוזים מהספר מוכנים, בערך 9,000 מילים. כבר קרה לי שכתבתי בטירוף ופתאום נגמר לי, ולפני שבוע הבנתי שאני צריך לחזור לזה וייצרתי לעצמי מחויבות יומית".

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?

"אני חושב שממש פחדתי כשעליתי למטוס בפעם האחרונה, בלי הילדים שלי. שם אני חווה חרדה אמיתית. זה קרה במארס האחרון, בנסיעה לאילת. תמיד ברגע העלייה למטוס עולה לי התניה כשאני על המדרגות למעלה, שהילדים שלי נורא צריכים אותי, אני חשוב בעולם ואני לוקח צ'אנס כשאני עולה למטוס. ברגע כזה אני מייד מתחיל לדבר המון, מספר בדיחות ומדבר עם כלכל הטיסה. כשאני מרגיש פחד אני ככה, הופך להיות פעיל מאוד, מוציא הכל החוצה. עכשיו, למשל, אני נהנה, כי אני פעיל מאוד. זה משהו שקרה לי דווקא בקורונה, הפכתי להיות פעיל פי 20 מהרגיל שלי. התחלתי לעשות מפגשי זום חינם לעצמאים בכל העיריות, פתחתי סדנאות וכל היום אני עוסק בעשייה וביצירה. כן או לא ייצר כסף, זה לא משנה. אמרתי לאנשים בארגון שלי: קודם כל עשייה. זה הדבר שהכי עוזר בהתמודדות עם פחד, והבעיה היא שהפחד משתק. הכי חשוב זה לעשות משהו. כמו בספורט: קודם כל תשים נעליים ותקשור את השרוכים".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"כל הזמן. ירדנו על המסכים, אבל גם אצלנו וגם אצל הילדים זה ממש חשוב. בזכות הרשתות החברתיות, גם בתקופה הזאת החבורות והחבר'ה נשמרים ואתה מרגיש חי. מספיק שאתה חי קצת - אבל החוויה היא שיש חיים. כשאתה מסתכל באינסטגרם אתה יודע שלאף אחד אין חיים עכשיו, אבל הכל יחד נותן לך הרגשה שאתה חי. אני הרבה ברשתות, פחות בעבודה, יש לי אנשים שמטפלים בזה. אבל אני גולש כאדם פרטי, בעיקר בפייסבוק ובאינסטגרם, ואוהב את זה".

 

מתי בפעם האחרונה עשית כושר?

"בכל יום. אני שוחה 25 דקות בבריכה בבית, אבל לא בריכות אלא אימון סטים. אני גם גולש מלא, הכל קשור למים אצלי. ברמה העקרונית אני דולפין, לא ממש בן אדם. כשאני מכניס את הראש למים, אני מבין את העולם".

 

מתי בפעם האחרונה כעסת על מישהו?

"המונח כעס די עזב אותי, אני יותר מתאכזב ונעלב מאשר כועס. אני יכול לכעוס על דברים הכי קטנים, כמו שאני אומר לבת שלי מאה פעמים לתלות את בגד הים שלה, והיא לא עושה את זה - אז אני יכול לכעוס, אבל ויתרתי על זה".

 

מתי בפעם האחרונה יזמת משהו חדש?

"באפריל. יש משהו משמעותי ומרגש במיזם שהשקתי, 'מולטי U'. זו מערכת עצמאית ליצירת עסק, מתוך הבנה שכל אחד חייב להמציא את עצמו מחדש. כל אדם יכול להיכנס ובליווי שלנו לבנות לעצמו עסק. המיזם שלי קם מתוך תובנות הקורונה. התחלתי לעבוד עליו בקורונה, בתחילת אפריל. שאלתי את עצמי מה הבנתי מהמצב, ובתוך שלושה שבועות, עם עשרה מפתחים, יצרנו את זה. בתוך חודשיים זה עמד. לא סתם זה הפרויקט שלי כרגע. כל אדם צריך לגדול כרגע מעבר למידותיו. זה צו השעה, לגדול מעבר למידותינו. אם יש לך עסק ואת לא משווקת ומתביישת ולא פונה לקרובים שלך, זו בעיה. אנשים נמצאים במצב מאוד כואב והם מאוד חסרי אנרגיה, והרעיון הוא שכל אחד מאיתנו חייב למצוא כוח, אנרגיה וכלים לעשות יותר. זה המסר הכי גדול בעיניי".

 

מתי בפעם האחרונה שינית תוכניות?

"כל הזמן. מאז הקורונה אני לא זוכר מתי עשית לו"ז והתוכניות קרו כמו שתכננתי. זה קצת הפוך, ופשוט מטורף. הכל משתנה כל הזמן.

"הקושי הוא שאנחנו רגילים שאנחנו שולטים והשגרה מגינה עלינו. קלטתי על עצמי שגם אני חיכיתי שזה ייגמר, וזה לא הולך להיגמר, נקודה. צריך להבין שהוודאות היא 'ודאות כביכול'. באמצעות השגרה אנחנו יוצרים ממד שהוא הזיה, הוא לא אמת. ברגע שהבנו את זה צריך להגיד מעולה, ובתוך הסיטואציה הזו לבדוק מהם הכלים החדשים שאני יוצר. השבר כרגע הוא שכולנו, בבת אחת, הבנו שהחיים לא בשליטתנו. הדבר היחיד שקבוע בחיים זה שינוי - וקרה דבר שבבת אחת ייצר לכולנו תודעה של חוסר שליטה.

"זו אכזבה עצומה וזה שינוי כללי המשחק לגמרי, אבל מרגע שהבנתי שאלו כללי המשחק החדשים, אשאל מה אני עושה אחרת, איך אני מתפתח ויוצא מגבולות עצמי. בני אדם חייבים לדעת להפוך את התשוקות והיתרונות שלהם לעסק, ולהבין שכל אחד חייב תוכנית מגירה, גם אם הוא לא מפעיל אותה. חוקי המשחק השתנו מאלו שהיו לפני הקורונה, היום כולם חייבים לדעת להתפרנס מכמה דברים, וזה משנה את כל השיטה".

מתי בפעם האחרונה פגשת את הילדים?

"אתמול, ובכל יום. אני וגרושתי צביה בהורות משותפת ואנחנו גרים זה ליד זה, אז אני רואה אותם בכל יום. אני מתגעגע לילדים שלי כשהם לא אצלי, שעה חולפת ואני כבר בגעגועים.

"אתמול הם היו אצל צביה, התעוררתי ב־10 בבוקר וב־12 בצהריים התקשרתי להתלונן שאני מתגעגע ולקחתי אותם לאכול. אני צריך לטפל בזה, זו בעיה. אני מתחיל להבין שזו בעיה שהם גדלים ואני מבין שאני צריך לשחרר. אני נהנה בחברתם. להיות איתם זה הדבר שהכי מהנה אותי בעולם, אז קשה לי קצת.

"הילדים גם חברים ממש טובים. אנחנו גרים בזכרון ויש לנו חצר גדולה עם בריכה בחוץ, כדורסל, שולחן ביליארד ושולחן פינג פונג, אז אנחנו עושים טורנירים. עם מורי אני משחק כדורסל עד סוף הזיעה, את עלמה, שהיא שחיינית, אני מאמן שלוש פעמים בשבוע, ויהלי עושה איגרוף לא מקצועי. זה התחביב שלו ואני שק האיגרוף שלו. אני גם הולך עם עלמה לגלוש, ובקורונה קניתי מלא משחקי קופסה מגניבים כמו 'הרמז' ו'קטאן' ואנחנו משחקים המון.

"אני אומר לילדים שלי לא לעשות בחיים משהו רק כדי להתפרנס ממנו. אם עלמה תרצה להיות עורכת דין או אם יהלי ירצה להיות רופא זה סבבה, אבל מורי, שהוא בן 14 וחצי, אמר לי 'אין לי מושג מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול' ואמרתי לו שזה דווקא ממש מעולה. לעבוד במשהו רק כדי להתפרנס ממנו או ללמוד משהו כי 'זה מה שצריך לעשות' - לא. יש דברים פי מיליון יותר חשובים בעיניי, כמו לעשות משהו שקשור לתשוקות וליכולות שלך. פעם השוק היה משתנה והשיטה נשארה כאילו אותה שיטה, אני מאמין שעכשיו גם השיטה תשתנה".

 

 מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?

"היום. אני אומר את זה לילדים מאות פעמים ביום, כל הזמן. אני אומר כי הלב שלי מתפוצץ. חוויתי אהבה בבית, ההורים שלי מאוד אהבו אותי ואני מכיר את התחושה של להיות אהוב מאוד, אבל לא אמרו לי 'אני אוהב אותך' ואני מאוד אקספרסיבי ומאוד רגיש, אז אין לי בעיה לומר את זה. אני גם מחבק ומנשק אותם כל הזמן, ועלמה אומרת לי 'אבוש, אני אוהבת אותך'. מורי גם רגיש, כמוני, ויהלי, שהוא כבר בן 16 וחצי, היה אומר לי הרבה 'אני אוהב אותך' ואז הוא אמר 'הייתי קטן, עכשיו אני גדול ורעב'. אבל יחסית למתבגר קשוח יש לו ג'סטות ואני מקבל את מנת חלקי. כאב לבן בגילו, אני חושב על הצבא שלו לא מעט. אני מקווה מאוד שהוא איש של מחשבים ושהוא ילך לכיוון הזה". 

 

מתי בפעם האחרונה שרת?

"אני כל היום שר ומנגן. היום שרתי וגם אתמול, בבית, סתם בערב, לעצמי. אני כותב לעצמי שירים ושר אותם, ואני גם שר הרבה עם חברים. אני עובד עם מוזיקאים ומלווה אותם, והבן הגדול שלי, יהלי, התחיל לכתוב ראפ, ואנחנו עובדים גם על זה. הבית שלנו כולו מוזיקלי. אגב, פבלו רוזנברג הוא חבר מאוד קרוב שלי ובילינו יחד בקיסריה הריקה לפני כמה שבועות. חשבנו לעשות משהו יחד, שיהיה מותאם לקורונה, ותמיד כשאנחנו נפגשים אנחנו מדברים על החיים ושרים".

 

מתי בפעם האחרונה התחרטת על משהו?

"אין לי את הרכיב הזה. בגל הראשון של הקורונה נאבקתי כמו משוגע ולא הוצאתי שום עובד לחל"ת, מתוך הסתכלות אופטימית שזה ייקח חודשיים ובואו ניתן בראש. לא נרוויח, אבל יהיה בסדר. הגישה היתה נכונה, אבל התחזיות אחרות מהמציאות, ובסוף כן הוצאתי עובדים לחל"ת כדי להתכונן נכון יותר להמשך. אבל אני לא מתחרט על זה, כי אני לא מתחרט כתפיסת עולם - אני מתקן. החיים לימדו אותי שאם יש משהו שחבל להשקיע בו אנרגיה זה חרטות. אין לנו מושג מה מוביל למה, זה אמורפי. אנחנו רוצים לתת לעצמנו ציונים ומראי דרך כדי לתת לעצמנו תחושת שליטה, אבל הבנתי כבר שזו לא המציאות".

 

מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?

"לפני חודש, אבל אני פנוי. בנות ישראל בהחלט מוזמנות לפנות, לא להתבייש. אני מחפש גרושה עם ילדים. לא היתה לי זוגיות משמעותית בשנים האחרונות, הייתי מאוד בבית ובילדים שלי, וגם הייתי מאוד עצלן, אבל עכשיו בא לי. הייתי כמה שנים בזוגיות וכמה שנים בלי, ועכשיו עוד פעם בא לי. אני לא רב עם עצמי יותר 'מה צריך', אלא מקשיב לעצמי והולך עם זה. עם השנים הנשמה שלי דייקה את עצמה ומובנת לי מאוד, אז אין אצלי להגיד 'תתפשר'. זה צריך לבוא בול, נקי ונכון לי, ולכן לא מיהרתי, וגם עכשיו אני לא ממהר".

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה שינית למישהו את החיים?

"לפני עשרות שנים שיניתי למישהו את החיים, וגם הוא שינה לי. החבר הכי טוב שלי מהילדות, שקטן ממני בשנה וחצי, שמו ברק. ביום שהוא נולד, אמא שלו הביאה אותו לאמא שלי שתטפל בו, כי הן היו חברות, ומאז נהיינו חברים. גדלנו יחד. הוא האדם הראשון ששיניתי את חייו בעצות שנתתי לו, כי הוא איש מוכשר אבל התעסק בהמון דברים, ואני תמיד הייתי שם בשבילו ומגיל קטן נתתי לו עצות, הכוונה ודיוק. בסוף זה היה הוא ששלח אותי להיות מאמן. אחרי סדנה שהוא עבר הוא בא ואמר לי, 'תקשיב, 

מה שההוא עושה שם זה מה שאתה עושה לי כל החיים'. הייתי בן 26 אז, הלכתי לסדנה אחריו והבנתי שזה מה שאעשה בחיים שלי. לא היה לי ספק".

אלון גל, בן 53, מאמן. תושב זכרון יעקב. גרוש ואב לשלושה (יהלי, מורי ועלמה). מנכ"ל תות (תקשורת ותוצאות), מחבר ספרי הדרכה, שדר רדיו ומוזיקאי. משיק בימים אלו אפליקציה לתמיכה בהקמת עסקים בשם "מולטי U" ועובד על ספרו השישי, הצפוי לצאת לאור באביב 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו