בעיצומו של משבר הקורונה וחום יולי-אוגוסט, חברי קיבוץ להב לא נרגעים למראה המכשירים החדשים שהגיעו לקיבוץ. לא מדובר על מתקני כושר או על כלים חקלאיים חדישים, מדובר בפאנלים סולאריים בכמות אדירה, המותקנים בימים אלה על גגות מבני הציבור ועל בתיהם הפרטיים של חברי הקיבוץ.
"'המוסדות המיישבים' הושיבו אותנו כאן (פעם זה היה "קצה העולם"), 20 ק"מ מבאר שבע, חשופים לשמש קופחת במרבית ימות השנה, אז החלטנו להפוך את הלימון ללימונדה".
כך אמרו חברי הנהלת הקיבוץ, שהחליטו להכניס לקיבוץ להב טכנולוגיה מקובלת של ייצור חשמל מאנרגיית השמש. "אם זה טוב לאירופאים, שלא נהנים משמש כמו אצלנו בלהב, ובכל זאת אנו מוצאים אצלם כמעט בכל עיר ובית את הפאנלים הללו, אז למה שלא נעשה כך גם בלהב?"
לצורך בירור מעמיק, קבעתי פגישה עם חברי ההנהלה של קיבוץ להב, כדי לשמוע ממקור ראשון, איך יכול להיות שהבשורה הירוקה והחדשנית, מגיעה דווקא מקיבוץ קטן אי-שם בנגב, ולא מאחת הערים הגדולות והמפותחות. "יש לנו שטחים ומרחבים פתוחים רבים החשופים לשמש ישירה כל השנה. בחודשים האחרונים עלה הרעיון להניח פאנלים סולאריים על הגגות ובשדות, ולייצר "חשמל ירוק" לרווחת תושבי הקיבוץ, ואת העודפים למכור לחברת החשמל", מספרת לי חברת ההנהלה.
פאנלים סולאריים על גג מבנה ציבור בקיבוץ להב | צילום: יח"צ קיבוץ להב
ההתחלה לא הייתה קלה
התמונות הישנות מארכיון הקיבוץ התלויות על הקירות בדרך לחדר הישיבות, מזכירות לחברים ולאורחים את העבר ואת הקשיים שהיו מנת חלקם של הוותיקים, שעלו על אדמת המדבר בתחילת שנות ה-50' ללא תשתיות מסודרות או עזרה מהמדינה, ללא אספקת חשמל מסודרת, ללא טלפון וללא מים. חברי "גרעין להב" המייסד שתו, בישלו והתרחצו במים שהגיעו ללהב מעומר (אז מושב קטן) במיכלית רתומה לטרקטור, וישנו באוהלים גדולים (מעודפי הצבא הבריטי) במה שקרוי היום "תת תנאים".
"חברי הגרעין בני ה-19, שלא התרגשו במיוחד מהעובדה ש"הושיבו" אותם בדיוק על הגבול עם ממלכת ירדן ("הקו-הירוק" ז"ל), ובסמוך לנתיב המבריחים בין עזה לחברון, היו עסוקים בשנים הראשונות בבניית הקיבוץ ובמציאת פתרונות למחסור במים וחשמל. בלילות הם היו שומרים בזוגות, בן ובת: "היינו מאלתרים אמצעי תאורה שונים כדי להאיר בלילות את האוהלים ואת שבילי העפר שביניהם. היה איזה גנרטור קטן שבקושי סיפק לנו חשמל, אבל סמכנו עליו גם ברגעים הקשים", אומר לי חבר קיבוץ בישיבה.
טכנולוגיות, קיימות ומים ממוחזרים
השנים חלפו, המדינה התבגרה, וקיבוץ להב זכה סוף-סוף לכביש גישה, לכניסה קבועה של אוטובוסים ולתשתיות מסודרות של מים וחשמל – כמו בכל כפר ועיר במדינה – אך המחסור שהיה מנת חלקם בשנים הראשונות, ניקר בראשי החברים ולא הרפה: מלבד הפיכת האנרגיה הסולארית לחשמל, חברי להב מציגים בפניי עוד מהלך מתקדם – והפעם מדובר בשימוש נוסף/משני במים שנאגרו במתקנים מיוחדים.
"לאחר ויכוחים ודיונים רבים מול רשויות המדינה, הגענו ביחד לפתרון של שתי בעיות: בעייה ראשונה היא בעיית הזיהום, מטרדי הריחות והמחלות שמקורן בזרם הביוב מהרי חברון שעבר דרך שדותינו, בדרכו לבאר שבע ופגע באיכות החיים ובבריאותם של כל תושבי האזור. הבעייה השנייה היא מחסור במים לחקלאות באזור מוכה בצורת.
הקיבוץ והמדינה השקיעו עשרות מיליונים בהקמת מאגר מים אזורי ליד צומת שוקת. "המאגר קולט את מי השפכים של כל יישובי האזור, ומשביח אותם עד לרמה של השפד"ן, והופך אותם ראויים להשקיית שדות חקלאיים", מספר לי חבר אחר. "על המאגר אנחנו מקימים בטכנולוגיה ייחודית שדה סולארי צף, וכך שוב אנחנו פותרים שתי בעיות: הפחתת אידויי המים ויצרת חשמל ירוק".
כיום קיבוץ להב קונה את המים הממוחזרים, ומשקה בהם את שדות החיטה והשעורה ואת יתר הגידולים הנמצאים בשטחו. בשונה משדות של חקלאים אחרים במדינה, המים בהם משתמשים חקלאי להב הם ברובם מים ממקור עצמי - כולם מגיעים מאותו מאגר השבחת מים.
ניצול מלא של השמש
אתם בטח שואלים את עצמכם כמה חשמל כבר אפשר לייצר מפאנלים סולאריים? והאם זה כדאי לקיבוץ? התשובה לפי חברי קיבוץ להב היא – "כן והרבה!".
"בדומה למה שקורה באירופה – שאמנם אין שם הרבה שמש, אך לעומת זאת קיימת שם מודעות רחבה מאד לכל הנושא של קיימות ואנרגיה סולארית – החלטנו לאמץ את השיטות שלהם: בכל רפת, דיר, לול או מבנה חקלאי הם הניחו פאנלים סולאריים כדי לחסוך בעלויות החשמל בחקלאות".
"אצלנו בקיבוץ החלטנו להרחיב את זה, והוחלט על הקמת שדה שלם של פאנלים סולאריים כדי למקסם את תהליך ייצור החשמל, וכמו שניתן לראות זאת בסרטון שצולם מהרחפן – חלק מהמבנים בקיבוץ כבר התחדשו בפאנלים כאלה על הגגות", מספר לי חבר הנהלה בקיבוץ להב.
מתקן הביו גז בבניה | צילום: יח"צ קיבוץ להב
במסגרת הישיבה, החברים מספרים לי על רעיונות נוספים שחלקם כבר יצאו אל הפועל, וחלקם כבר ממש באמצע התהליך – כמו הקמת מתקן ביו-גז לטיפול ב"פֶּרֶש" (ההפרשות) של החזירים והפיכתו ל"חשמל ירוק", הרחבת שדות הקליטה הסולאריים, טיפול חדשני בשפכים ועוד.
בסיום הפגישה, נוכחתי לדעת שקיבוץ קטן בדרום הארץ, באמצע המדבר, מוביל שינוי אדיר בכל היחס של בני האדם לטבע, ולתהליך הקיימות והמחזור. ערים כמו תל אביב, ירושלים וכמובן חיפה רחוקות שנות אור מכל התהליכים הירוקים הללו.
"איסור על כניסת רכבים מזהמים למרכזי הערים, או הפרדת אשפה לפחים שונים זה נחמד, אבל זה ממש לא מספיק בעידן שלנו", קוראת חברת קיבוץ אחרת. "שילמדו מאיתנו, אנחנו הם אלה שתמיד אומרים עליהם שהם מיושנים ולא מתקדמים", היא אומרת בציניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו