המחאה הזו, נגד האונס האכזרי באילת, צמחה מהבטן. בלי אסטרטגיה, בלי מתווה, רק כעס עצום, עצב תהומי ותחושה של בושה עמוקה הציתו אותה, והם שהביאו לשביתה שתתרחש היום ברחבי הארץ בשעה 12:00 ולהפגנה שתתקיים ב־20:00.
מאחורי אֵם המחאות, שכותרתה "לא שותקות מול אונס", עומדות נשים - אמהות, בהן בנות של, אחיות של, חברות של, נפגעות, מוטרדות ואחרות. כולנו עומדות שם. זה לא משנה אם יש לנו בנים בבית או בנות, אולי גם גם, וזה לא חשוב למי מאיתנו קראו "נותנת", או בגרסתה המעודכנת, "זורמת". זו הידיעה הברורה והחותכת שאי אפשר להמשיך ככה יותר. די.
מרונן ביטי וממשה איבגי, ומכל החברים בעסקי ה"לא עשיתי כלום, ואם עשיתי, הן רצו את זה", אפשר לשרטט קו ישר לבית המלון באילת. מטרידים, תוקפים, אנסים - כולם צמחו על קרקע אחת, שהיא אותה לגיטימציה רחבה לנהוג בנערות ובנשים כחסרות הגנה. חייהן ורווחתן של נשים בישראל מדורגים במקומות האחרונים בסדר העדיפויות הלאומי. ובמה מתעסק הציבור במספר. אם היו שם 30, או עשרה? אולי חמישה? עבור מי המספר רלוונטי, אני שואלת. לקורבן לא, גם לאם שבנה ייעצר השבוע זה לא.
הנתון המספרי הצית את הדמיון ושלהב את המוח בגלל סף הריגוש שלנו. חיות ריאליטי שכמותנו, התרגלנו. כדי לרגש אותנו צריך משהו גרנדיוזי, מזעזע, עצום כמו 30 בחורים שעומדים בתור לאונס קבוצתי .
עוד בנושא:
• חשד לפרשת אונס קבוצתי חמור באילת
• עצור נוסף בפרשת האונס הקבוצתי באילת; נתניהו: "פשע נגד האנושיות"
ובינתיים, המחאה התגבשה לכדי מטרות קונקרטיות. בטווח הקצר: החמרת ענישה, בטווח הארוך: תקציבים וחינוך. הגברים אשר סובלים מאותו "עיוורון מגדרי ממאיר", כפי שכתבה פרופ' רבקה כרמי, ייאלצו להתמודד. במציאות החדשה, 51% מהציבור במדינת ישראל דורשות שלקולן תהיה משמעות. ענישה מרתיעה, שתגרום לכל גבר, גם תחת עננת וודקה רד־בול, לבחון היטב את התנהגותו. בהמשך הדרישה היא חינוך מגדרי, שיתוקצב על ידי הממשלה, וישנה את סדר היום של המדינה.
עול גידול בנים בישראל
לי אין בנים. זכיתי לא לגדל בן במדינת ישראל, ואין כמעט יום שאני לא מרגישה הקלה בשל כך.
אני חושבת על הפחד. הפחד להיות האמא שיעצרו את בנה, וכשהיא תשאל למה, תספר לה שוטרת שגם הוא היה במלון באילת. הבן שלה. עמד בתור, אותו תור, וידע למה הוא נכנס.
אני מתביישת עבורן, בטוחה שגם הן יתביישו, שישאלו מה קרה לבנים שלהן, וישאלו מה אפשר היה לעשות אחרת, ומה אפשר לעשות עכשיו כדי שלא יהיו עוד תורים. ששום נער, בחור או גבר לא יעמוד ויספר לעצמו שזה סבבה, שזה לגיטימי, ומגניב וכיף. מה האמהות צריכות לעשות כדי שהבן שלהן יהיה זה שיוצא מהתור, כל תור, וצועק "בשום אופן לא", ויהיה מוכן לשלם על זה מחיר, ומה אבות צריכים לעשות כדי לגדל גבר־גבר, שלא נוגע בשום נערה או אישה, אלא אם היא הסכימה (הסכימה, לא "זרמה").
כאמהות, הרבה מאוד מוטל עלינו. אנחנו צריכות ללמד אותם ואותן לראות את האחר. להרגיש. לחמול. לשאול שאלות ולהקשיב לתשובות. הציונים שלהם חשובים, וחשוב איפה הם ישרתו בצבא ואיזו עבודה תהיה להם, אבל הרבה יותר חשוב שיהיו בני אדם רגישים. כולם.