70 שנים אחרי

צעיר תימהוני גורם להפצת חדשות כזב על הכלכלה בישראל, האמבטיות הופכות למצרך נדיר בחנויות, והרחוב שנחשב בעבר למוקד הבילויים הופך לציר שומם. זה מה שקרה כאן השבוע לפני שבעה עשורים

באדיבות הארכיון הציוני

מכת שמועות: הפייק ניוז של 1950

בקיץ 1950 התפתחה בציבור בישראל תחושת חוסר ודאות. הסיבות לכך היו מגוונות: צווי הקיצוב מטעם משרד האספקה והקיצוב הלכו והתרחבו, ונראה היה שלא נותר כמעט מוצר שאינו נתון לפיקוח ולקיצוב; בד בבד גברו החששות מסיבוב שני במלחמה עם ארצות ערב, ובמהלך אוגוסט דווח שמתחילת השנה ירדו מהארץ יותר מ־22 אלף איש.

כל הידיעות האלה ערערו את ביטחונו של האזרח, בזמנים שבהם מקור המידע היחיד היה העיתונים - ואלה דיווחו ברובם בהתאם לקו המערכתי של המפלגה המממנת אותם. גם רדיו קול ישראל שימש באותם ימים, בפועל, שופרו של השלטון.

עקב כך הלכה וגברה תופעת השמועות בארץ, כשבכל שבוע צצה שמועה אחרת ועוררה סערה בקרב הציבור. משרד הפנים, שניסה למגר את "רב־סרן שמועתי", החל להפיץ באוגוסט 1950 כרזה, שאותה תלה על לוחות המודעות ברחבי המדינה. בכך הצטרף המשרד לפעילות הסברה בנושא שניהל גם משרד הביטחון.

באוגוסט 1950, למשל, נפוצה שמועה שהממשלה מתכוונת לעצור את המסחר בזהב בארץ ולחייב את כל הסוחרים למסור לידיה את מלאי הזהב שברשותם. הדבר יצר מייד ביקושים לזהב - והעלה במהירות את מחירו. 

שמועה נוספת, שהלחיצה אף היא את רוב אזרחי המדינה, טענה שהממשלה עומדת להקפיא את פיקדונותיהם בבנקים. לשמועה, שהסבה נזק משמעותי לישראל בעולם הפיננסי, היה אחראי צעיר ישראלי תימהוני, ששוחרר משירותו הצבאי בשל מצבו הנפשי. הצעיר שיגר מברק לתחנת רדיו בשווייץ, שבו דיווח על "חסימת כל הפיקדונות בבנקים", כביכול.

הרדיו בשווייץ לא ערך בדיקות לאימות הידיעה, שמשום מה לא הוגשה לפיקוח הצנזורה באותם ימים בארץ, ומייד אחרי שידורה היא נפוצה באמצעות סוכנויות הידיעות לכל רחבי העולם.

הצעיר אותר על ידי שלטונות החוק בארץ, וכשנשאל לפשר מעשיו, הסביר שהוא מאמין ש"גם אם הידיעה אינה נכונה עכשיו - היא תהיה נכונה בתוך שלושה חודשים".

 

נכשלו הניסיונות לאחד בין ארגוני הפועלים הדתיים

ב־16 באוגוסט 1950 התכנסה בתל אביב ועידת פועלי אגודת ישראל (פאג"י), להכריע בנושא האיחוד בינה לבין הארגון הנוסף שייצג את הפועל הדתי - הפועל המזרחי.

פאג"י הוקמה כתנועת פועלים חרדית ב־1922, בפולין, וחרתה על דגלה ליצור נקודות התיישבות דתיות ולארגן את חיי הפועלים על בסיס התורה. במהלך השנים הקימה פאג"י 14 יישובים, ובהם תשעה מושבים (יסודות, בני ראם, גמזו ועוד), שני קיבוצים (חפץ חיים ושעלבים) וכמה כפרי נוער דתיים, ובהם יד בנימין וכפר אליהו.

חקלאי דתי בקיבוץ חפץ חיים, 1950	צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
חקלאי דתי בקיבוץ חפץ חיים, 1950 צילום: זולטן קלוגר, לע"מ


הפועל המזרחי הוקמה אף היא ב־1922 ודמתה בחלק ממטרותיה לפאג"י. ב־1927 הקימה התנועה מושב עובדים דתי בשם שדה יעקב (סמוך לטבעון), ועם קום המדינה הקימה שמונה יישובים דתיים נוספים. במהלך השנים היתה הפועל המזרחי אחראית להקמת יותר מ־100 יישובים דתיים.

בוועידת פאג"י, שהתקיימה כאמור השבוע לפני 70 שנים, התברר שיש רוב למצדדי האיחוד, בייחוד לאור העובדה שהסכם לאיחוד במסגרת ההסתדרות כבר נחתם. שר הפנים, חיים משה שפירא, נאם ואמר ש"אין ליהדות הדתית תקומה בלי איחוד מקיף וכולל בין הפועלים ובין אלה שאינם פועלים". 

ואולם, ככל שהתקדמה הוועידה בדיוניה, כך התברר שהסיכוי למימוש האיחוד קלוש, בשל האופוזיציה לאיחוד שקיימת בשני הארגונים, ובעיקר בשל ההתנגדות הצפויה מטעם מועצת גדולי התורה של פאג"י, שכן בהפועל המזרחי התקיים שוויון בין חברים גברים לחברות נשים, ואילו פאג"י שמרה על טהרת גברים. ואכן, בסופו של דבר, לא יצא האיחוד לפועל.

 

רחוב הירקון דועך: "הזוהר מאחוריו"

רחוב הירקון בתל אביב נחשב במשך שנים לאטרקטיבי ביותר בארץ. לאורכו הוקמו בתי המלון הטובים ביותר, כגון "קטה דן", "גת רימון", "פארק" ו"ירקון", שבהם הצטופפו תיירים מהעולם, לצד משקיפי או"ם רבים, עיתונאים בינלאומיים שדיווחו למערכותיהם בחו"ל ואנשי עסקים אמידים שהגיעו לישראל כדי לראות איזה "ביזנס" אפשר לעשות במדינה הצעירה.

רחוב הירקון, ליד קפה "פילץ", 1950	צילום: אוסף זוננפלד, בית התפוצות
רחוב הירקון, ליד קפה "פילץ", 1950 צילום: אוסף זוננפלד, בית התפוצות


נוסף על כך, אלפי אזרחים מכל רחבי הארץ הגיעו לרחוב הירקון מדי יום, כשהם פוקדים את החנויות, הקיוסקים, בתי הקפה, המסעדות והברים הרבים שלאורכו. ואולם, לא לעולם חוסן: ב־20 באוגוסט 1950 דיווח העיתון "דבר" ש"ימי הזוהר של רחוב הירקון נותרו מאחור, והוא נראה במצב של שקיעה מתמשכת". 

ואכן, באותם ימים ניכר שאנשי ההון מחו"ל נעלמו מבתי המלון ברחוב, אחרי שלמדו על בשרם שעסקים בישראל הם משימה כמעט בלתי אפשרית - עקב הביורוקרטיה. העיתונאים הרבים שבו אט־אט לארצותיהם, מאחר שמלחמת העצמאות הסתיימה ולא היה עוד צידוק להחזיקם כאן. ובשטח, המצב הכלכלי הקשה והצנע היכו ברוב בעלי העסקים לאורך הרחוב.

במסעדות, שבעבר התמלאו עד אפס מקום, ירד המחזור ב־50 אחוזים לפחות, וגם הארוחות שהגישו הפכו לאטרקטיביות פחות, כשברוב השבוע הוגש לסועדים דג בלבד, בהיעדר בשר. באולמות הריקודים שבבתי המלון נרשמה נפילה במספר המבלים, והם סגרו שערים לקראת חצות. רק דיירי הבניינים שלאורך הרחוב נהנו מהשקט שהשתרר, וכך גם המשטרה - שבפועל נותרה מחוסרת עבודה ברחוב השומם. 

מבזקי כלכלה וחברה

מענף המדגה שבמשרד החקלאות נמסר על שיפור משמעותי במספר הקרפיונים בבריכות, אך ההקצאה למשק תהיה גבוהה רק ב־20 אחוזים יותר מהאספקה הקבועה, וזאת "כדי לאגור קרפיונים לתקופת החגים" √ האמבטיות אזלו מהחנויות, שכן יבוא חומרי הגלם לייצורן נפסק, בשל קיצוץ בהקצאות מטבע זר ליבוא. סוחרים שהחזיקו עדיין במלאי של אמבטיות דרשו עליהן מחיר הגבוה פי שניים או שלושה ממחירן הרגיל √ מרמלה נמסר שהחלו העבודות לשיפוץ מתחם ששימש מגורים לשוטרים בריטים - מתוך מגמה להופכו לבית כלא מרכזי √ 80 דיירים הגרים בפינת הרחובות גאולה ומאה שערים בירושלים פנו למשטרה בדרישה לנקוט פעולה נגד מארגני ההפגנות שמתכנסות מדי מוצאי שבת מתחת לחלונות בתיהם √ שוק שחור מתפתח כבר כמה ימים במחירי הענבים בארץ. אזרחים שזעמו על נסיקת המחירים תקפו את מוכרי הירקות והפירות ושאלו: "האם השוק השחור בענבים קיים מכיוון שבזמן זה מגיעים למדפים רק ענבים שחורים?" √ שני שטרות של 100 דולר כל אחד נמצאו בחיפוש בנעליו של עולה חדש שהגיע לנמל חיפה מפולין. הדולרים הוחרמו על ידי המוכסים - והעולה הושם מייד במעצר √ בהנהלת השק"ם הוחלט שחיילים שאינם מעשנים יוכלו לקבל בתמורה לתלושי הסיגריות - שוקולדה √ ועדת השרים לענייני מנגנון קבעה את "דמי הייצוג" (אש"ל) לפקידים בכנסת ובממשלה: 10 לירות למזכיר הכנסת ולראשי האגפים בכנסת, 15 לירות למנהלי האגפים והמחלקות במשרדי הממשלה, ו־25 לירות ישולמו מדי חודש למנכ"לי משרדי הממשלה √ עיריית בני ברק התכנסה לדיון דחוף על הפרות הרבות שמסתובבות ברחובות העיר וחוסמות את התנועה (ראו איור מצורף). נמסר שבעל משחטה שלא ינעל את פרותיו בתחומי חצרו - ייקנס.

פרה על כביש בבני ברק, איור מ־1950
פרה על כביש בבני ברק, איור מ־1950
הנעלמים /

משחקי שכונה שהיו

סימני דרך


משחק ששילב הרפתקה עם ניחוח של צבאיות והיה מיועד לשני משתתפים לפחות או לשתי קבוצות קטנות. במסגרת המשחק יוצאת קבוצה ראשונה לדרך ומנסה לברוח במהירות מהקבוצה השנייה. בדרך מסמנים חברי הקבוצה הבורחת בגיר כל מיני סימונים מוסכמים לאורך המסלול, ובהם הנחיות והתקלות לקבוצה הרודפת. הקבוצה השנייה יצאה לדרך דקות ספורות אחרי הקבוצה הראשונה, כדי לאתר את חברי הקבוצה הראשונה - שישבו והמתינו במחבוא.

איור: איתן קדמי
איור: איתן קדמי
הצרכנייה

פריטים מאז

תיבת נגינה


תיבה קטנה ברמות גימור שונות - מעץ פשוט ועד עץ מהוקצע ומהודר (כמו בתמונה). מכסה התיבה שימש ראי כשהורם על צירו, אך אפשר היה לשבץ בו גם תמונה של אדם יקר, ברכה או קטע תפילה. כשהמכסה היה פתוח, היתה בוקעת מתוך התיבה מנגינה נעימה, שהושמעה באמצעות מנגנון שהופעל על ידי קפיץ. התיבות המשוכללות, וגם היקרות יותר, הכילו כל אחת כמה מנגינות שונות. 

באדיבות ארכיון אתר נוסטלגיה און ליין
באדיבות ארכיון אתר נוסטלגיה און ליין
י

 

יצחק שדה בן 60

ב־17 באוגוסט 1950 התאספו 300 איש לחגוג עם יצחק שדה, מפקדו הראשון של הפלמ"ח, את יום הולדתו ה־60. למחרת הגיעו חבריו מגדוד העבודה (ששדה היה ממקימיו) והזכירו לו שכינויו, "הזקן", דבק בו כבר ב־1920, כשהיה בן 30. בערב שלמחרת התייצבו מאות עמיתיו ומפקדיו מתקופתו בפלמ"ח. שדה, שנראה עומד בצילום משמאל (מ־1949, לצד דובר צה"ל הראשון, משה פרלמן), הלך לעולמו כעבור שנתיים, בגיל 62

צילום: לע"מ
צילום: לע"מ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר