בנובמבר 2017 חנכה אבו דאבי את השלוחה המזרח-תיכונית של מוזיאון הלובר המפורסם. במעמד המכובד נכח גם נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהגדיר את המקום כ"גשר בין הציוויליזציות" ובירך על הקמתו כעשור לאחר שהסכימו על כך אבו דאבי ומדינתו. הלובר החדש, שנבנה בעלות יותר ממיליארד דולר, שואל יצירות מהמוזיאון המקורי בפריז וזוכה ממנו לייעוץ אמנותי וניהולי (בתמורה, כמובן, לסכומים יפים שהוא מעביר אליו). מדובר באטרקציה ראויה ופופולרית במקום המקדש תרבות וחרט על דגלו להפוך מוקד עלייה לרגל תיירותי לא פחות מבירות אירופה הקלאסית.
כפי שבוודאי יצא לכם לשמוע לאחרונה, איחוד האמירויות היא מדינה תוססת - כלכלית, חברתית ותרבותית, והיחסים המכוננים והגלויים שהוכזרו כעת בינה ובין ישראל פותחת צוהר אל עולם חדש של אמנות על שלל גווניה, שבקרוב גם אנחנו נוכל להנות ממנו. מבלי להפוך לכתבת המלצות תיירות, בחרנו להתמקד בעולם התרבותי העשיר שיעמוד בפני הישראלים בקרוב, במדינה שהיא בהחלט לא רק מלונות פאר, גמלים וגורדי שחקים.
• "עונש מוות": המפורסמים מגיבים לאונס בת ה-16
• אביחי אוחנה ומעיין אשכנזי נפרדו
• פודקאסט המטבח המנצח: איפה הטוויסט בעלילה?
הופעות חיות
עד לפני כשנתיים גם ישראל הייתה יעד פופולרי עבור מוזיקאים בינלאומיים, ורק נזכיר את קיץ 2017 בו פקדו את מחוזותינו שמות כמו ג'סטין ביבר, אירוסמית', גאנז אנ' רוזס, רדיוהד, טירז פור פירז, חוזה גונזלס, הפיקסיז ומי לא, בעצם. מאז עברנו עוד כמה חרמות תרבותיים (ולנה דל ריי אחת, שיצרה אפקט דומינו מתסכל של ביטולים) אבל לא כך המצב באמירויות. המקום שהיווה לא אחת תחנת אחות לישראל (בון ג'ובי, למשל, הגיעו לישראל ב-2015 יומיים אחרי הופעה באבו דאבי), לא סובל מיותר מדי ניגודי עניינים פוליטיים ואידיאולוגיים, ועל כן רכבת האמנים האווירית ממשיכה להגיע אליו גם בשגרה. כלומר, בכזו שהיא נטולת קורונה.
דואה ליפה בדובאי
לצורך המחשה, בין השמות שהופיעו באזור בשלוש השנים האחרונות ניתן למנות זמרים כמו דואה ליפה, טראוויס סקוט, פסנג'ר, לנה דל ריי, די ג'יי מרשמלו, קיילי מינוג, הקילרז, אמינם וברונו מארס. גם השנה היו מתוכננים לבקר בה שמות גדולים, ביניהם ההרכבים מאדנס והג'יפסי קינגז, הזמרת השוודית זארה לארסון, יוצא להקת וואן דיירקשן לואי טומלינסון, וכן הרכב הקיי-פופ סופר ג'וניור. אם זה מנחם במשהו, גם להם ענקית המטאל הותיקה איירון מיידן ביטלה השנה את הופעתה המתכוננת באזור, לאור המשבר העולמי.
לנה דל ריי באבו דאבי
בקיצור, הבנתם את העיקרון. אם עד עכשיו חובבי מוזיקה ומעריצים של אמנים ספציפיים הממאנים להגיע לישראל היו מחפשים הופעות שלהם באירופה הקרובה, ניכר שאקט "אם ההר לא יבוא אל מוחמד" מקבל כעת אפיק חדש, עם חתימת ההסכם בין ישראל והאמירויות. האמת היא שדווקא מסקרן לבקר באי יאס באבו דאבי, שכולל גם את אתר הופעות הפתוח "דו ארינה" (בעבר הוא היה נקרא "יאס ארינה") שיכול להכיל כ-35 אלף איש תחת קופת השמיים. מדובר בווניו די מרהיב, שאירח אינספור ענקים מוזיקליים, ביניהם אלה שהוזכרו כאן כבר, ולצידם (קחו אוויר): מדונה, הרולינג סטונס, ביונסה, שאקירה, קניה ווסט, מטאליקה, אריק קלפטון, לינקין פארק, ג'נט ג'קסון, סטינג, ריהאנה, בלאק סאבאת', ניקלבק ואפילו אנדריאה בוצ'לי. המקום גם אירח שלוחה של פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הבריטי הותיק "קרימפילד", והופיעו בו כוכבים כמו דיוויד גואטה, טייסטו וארמין ואן ביורן.
אמינם באבו דאבי
חובבי הקיי-פופ שביניכם היו ודאי נהנים מ"קייקון",שאירח שלל להקות קיי פופ מצליחות, בעוד אחרים היו נמשכים אל פסטיבל מוזיקת העולם בעל השם המקורי "פסטיבל מוזיקת העולם של דו" שמתקיים במקום. עבור חובבי הספורט מארח האי אירועים של ארגון הלוחמה המשולבת הגדול בעולם ה-UFC, כמו גם מירוצי מכוניות. היינו מדברים גם על השלוחה המזרח תיכונית של פארק המים "Sea World" שנמצאת במקום, אבל אנחנו מנסים להתמקד בתרבות כאן.
אמנות
ביקור אמנותי באמירויות לא מסתכם רק בביקור בלובר הטרי יחסית. כמקדמי תרבות (ותיירות), היצע המוזיאונים באמירויות רחב ומגוון, ומתאים לשוחרי קולטורה כמו גם למשפחות עם ילדים. האחרונים יהנו לבטח מ"מוזיאון האשליות", חלל שכמשתמע משמו, יוצר שלל אשליות אופטיות שלצד ייצור תדהמה ומיינדפאקים קלים, לבטח יצטלמו נהדר באינסטגרם שלכם. אותו אינסטגרם סביר שלא יסבול גם מתמונות של מכוניות קלאסיות במוזיאון "סהרג'ה למכוניות קאלסיות" שמוקדש בדיוק לתחום ששמו רומז. ממש כפי ש"בית אל באנת", מוזיאון הנשים הראשון בעולם המערבי, חוגג את סיפורן של נשים באיחוד האמירויות, באמצעות סיפור הישגיהן וההתקדמות במעמדן במדינה.
גלריית איתיחד
"גלריית איתיחאד לאמנות מודרנית" מציעה, ובכן, גם היא את שניתן להסיק משמה (ומתמונות ניכר שמדובר בחלל די מרהיב. שימו עין על שלד הטי רקס המרשים), בעוד שדרת אלסרקל היא שילוב בין מרכז גלריות של אמנות עכשווית ועסקים מקומיים, בשטח עצום ברובע התעשייתי של דובאי. וישנם גם מוזיאון הקפה (שעוסק בהתפתחות תרבות הכנת וצריכת המשקה בדובאי, כמו גם ביתר העולם), מוזיאון הפנינים, מוזיאון המטבעות הסוקר את קורות המטבע הנסחר באזור לאורך השנים, וורהאוס 421 המציג יצירות של מיטב האמנים המקומיים, גלריית N2N הקטנה ובה עבודות של יוצרים אירופאיים, וכן ומרכז המסורת של זאיד - המציג את ההיסטוריה המפוארת של מדינות האיחוד.
גלריית N2N
מוזיקה מקומית
כפי שבוודאי כבר הסקתם, ידידותנו המפרצית החדשה חובבת תרבות בינלאומית לא פחות מאיתנו, וכפועל יוצא של כך - מושפעת ממנה. שוק המוזיקה המקומי של איחוד האמירויות תוסס ומתכתב עם טרנדים עולמיים, מפופ רקיד, דרך אלקטרוניקה, עם עצירה ברוק מיינסטרימי ויתר סגנונות פופולריים.
רשימת האלבומים הנמכרים ביותר במדינה בעשור האחרון כוללת את זה של הולאפוניק, צמד מוזיקאים אלקטרוניים בריטים שהפכו את דובאי לביתם בסביבות 2002, ואחרי מספר שנים הפכו לצמד הדאנס הראשון שהוחתם בחברת תקליטים גדולה באזור. עבור רבים מאזרחי האמירויות, הולאפוניק הוא שם נרדף לדאנס אלקטרוני והם נחשבים אחד ההרכבים המצליחים והאהובים בתחומם. הם חיממו את הזמרת פינק כשהופיעה במקום ב-2017 במסגרת מירוץ של פורמולה 1 שנערך שם, ושנה לפני כן היוו מופע הפתיחה לזה של מייג'ור לייזר. ואם אתם רוצים הוכחה נוספת לכוח הרב שלהם בסצנת המוזיקה בדובאי, אפשר לספר כי השניים הם הרזידנטים הרשמיים של שדה התעופה של דובאי. חובבי הז'אנר ימצאו עניין גם בסיקסוואנס, צמד דאנס פופ בולט נוסף (שמתנסה גם בפרויקטי סולו) ומלהיב קהלים בהופעות אנרגתיות של פופ והאוס.
הולפוניק
שם מעניין נוסף שזוכה להצלחה באיחוד הוא מיאה (MIYAH), בעבר חצי צמד האחים הראפרים דסרט היט. מאז עזב מיאה את ההרכב החלוצי בו התפרסם ויצא לקריירת סולו, הוא התבלט במיוחד כאמן מקומי מוביל. זאת בזכות שילוב נכון בין היפ-הופ עכשווי וטקסטים אינטליגנטיים, העוסקים בקשיים ובסטיגמות עמם נאלצים להתמודד גברים ערבים צעירים. ואם כבר בהיפ-הופ עסקינן, ראוי להזכיר גם את אש האמן, ראפר יליד ניגריה, שזוכה להצלחה אדירה באמירויות - אך גם מחוץ לגבולות המדינה הופך מוכר יותר ויותר. הרזומה שלו כולל הופעות פתיחה לסופרסטארים כמו קניה ווסט ו-50 סנט, והמוזיקה שלו משלבת אלמנטים של היפ-הופ, אר נ' בי ומוזיקה אפריקאית. בנוסף, מי שמתרשם מנתונים כספיים אולי יתעניין בעובדה שהוא נחשב לאמן שהוציא את הקליפ היקר ביותר בהיסטורית הוידאוקליפים של האמירויות.
מסקרן במיוחד הוא גם הג'יפסי סווינג פרוג'קט - רביעייה אקוסטית מלודית שלוקחת קלאסיקות צרפתיות של אגדות כמו סרג' גינסבורג ואדית פיאף, ומעניקה להם טיפול ג'יפסי-ג'אזי מופרע. מזווית אחרת, חובבי הקלידים שבינינו יתכן שימצאו עניין במאליקה, יוצרת ומבצעת, שעוסקת בשיריה בחיים בדובאי, והיא פונה לקהל חובב קלידים עדינים וסגנונות שונים של פופ נעים לאוזן וג'אז.
ג'יפסי סווינג פרוג'קט
וכמובן, אי אפשר בלי להזכיר את אחד הסגנונות החשובים והאהובים באיחוד - הלוא הוא מטאל. כן, דובאי היא יצאנית רוק ומטאל רצינית ויש בה סצנה שוקקת חיים, דיסטורשן ורעש. כדאי לשים עין על Absolace, שפרצו ב-2010 ועוסקים ביצירתם באבדן וכן, גם בחיים בדובאי. האם אתם מאתרים כאן תמה? אפשר להוסיף לרשימה את Svengali, שכנהוג בתחומם - עוסקים גם הם בנושאי מוות, עצב ודכדוך - בליווי ריפים מלודיים למדי. באותה נשימה שווה להזכיר גם את ג'וליאנה דאון, הרכב גיטרות ותיק שמייצר רוק אצטדיונים משלהב ואשר חימם את להקת מיוז בהופעתה שם.
Absolace
תעשיית טלוויזיה
כמו עוד לא מעט תעשיות טלוויזיה פנים ארציות, גם האמירויות מייצרת תוכן טלוויזיוני ראוי וברמה גבוהה. זאת בשל המגמה העולמית בתחום, שמשלבת בין תוכן מקורי ועלויות הפקה גבוהות (במידות משתנות). מי מכם שירצה לטעום מיבול המסך הקטן של האמירויות, ימצא את "Doubt" ("ספק") שיצאה השנה מסקרן - במיוחד לאור הרלוונטיות שלו. מדובר בסדרת מתח/אימה שהופקה השנה, במרכזה הנערה סאמאר השוהה בבית משפחתה הישן בזמן הבידוד. כן, זה עד כדי כך רלוונטי. בטעות היא נכנסת לווידאו צ'אט שהיא ממש לא הייתה אמורה להיות חלק ממנו, ומוצאת עצמה עדה לרצח, כשהרוצח מחליט להפוך את חייה לגיהנום (ובתוך כך מכריח אותה להתמודד עם שדים מעברה).
Justice Qalb Al Adala
עוד מאותו הז'אנר (אולי יותר מתח, בעצם), היא "שבועת דם" ("Blood Oath"), אדפטציה של הסדרה הסרבית "בסה". זו מתמקדת בחייו של אדם מן השורה, הנאלצים להשתנות ובעקבות כך הופכים אותו רוצח בדם קר, במטרה להגן על חיי ילדיו מידיהם של סוחרי סמים שלא מחבבים אותו כל כך.
מי שפחות נהנה מסטרס ונוזלי גוף מותזים, אולי ימצא עניין ב-"Arabs Got Talent" - כן, אותה נוסחת "גוט טאלנט" שמככבת גם אצלנו, וכמוה גם "Arab Idol" - שתיהן מציעות עוד ממה שהפורמט המוכר מציע ברחבי העולם. בזווית הרומנטית מציעה טלוויזית האמירויות בין היתר את הסדרה "בית הספר לאהבה" - קובץ דרמות שמחבר בין 20 סיפורי אהבה העומדים כל אחד בפני עצמו, ומפגיש בין שחקנים נבחרים מרחבי המזרח התיכון.
Guy in Dubai
עבור מי שדרמות בית משפט (בתוספת אלמנט של כוח נשי עולה) הן כוס התה שלו, ישנה הסדרה "Justice: Qalb Al Adala", המגוללת את סיפורה של עורכת דין צעירה בארצות הברית, שמחליטה לא להצטרף לחברת עורכי הדין של אביה בביתה אשר באמירויות, ובמקום זאת להפוך לפרקליטה באמריקה - שם היא מתמודדת עם שלל בעיות משפטיות וחברתיות.
ולבסוף ישנה "בחור בדובאי", תכנית טלוויזיה המוגדרת כ"מדריך לצד הכיפי, האקסטרימי והמלהיב של דובאי". בגדול מדובר בתכנית תיירות פנים, המיועדת לאלה שרוצים להכיר את העיר ולפגוש את האטרקציות שרק היא יכולה להציע, כשהמטרה היא יציאה מאזורי הנוחות התיירותיים. כאילו שטיסה לדובאי איננה כזו מלכתחילה.