הבחירות בארה"ב: חגיגה דמוקרטית וירטואלית

באיחור של ארבע שנים, נזכרו הדמוקרטים במערב התיכון של אמריקה. ארבע שנים אחרי שהילארי קלינטון הדירה את רגליה מוויסקונסין כי היתה בטוחה שהמדינה בכיס שלה, הדמוקרטים עורכים את הכנס השנתי שלהם במילווקי, על שפת ימת מישיגן, כשהם משקיפים (מטאפורית) אל מדינת מישיגן, שגם שם קלינטון הפסידה לדונלד טראמפ בגלל שפועלי הצווארון הכחול הפנו לה עורף.

אבל גם במישיגן קלינטון כמעט שלא ביקרה והגיעה ללא כל רוח קרב. מישיגן, פנסילבניה וויסקונסין, מדינות שהדמוקרטים היו רגילים לנצח בהן בהליכה, אחראיות למהפך של טראמפ ב-2016, ועשויות גם להשאיר אותו שם עד 20 בינואר 2025 אם לא ילמדו את הכשלים שאפפו את הקמפיין של קלינטון.

אם יש דבר אחד שמצביעים לא מוכנים לסבול בשום מערכת בחירות וללא קשר לזהות המועמד/ת, זה שחצנות ושאננות.

קלינטון שכחה את הכלל הראשון בפוליטיקה: להיראות. או כמו שוודי אלן אמר, 90 אחוזים מהחיים זה פשוט להגיע. במובן הזה, הוועידה היא מעין הכאה על חטא מצד הדמוקרטים. הפעם אמנם קלינטון לא המועמדת לנשיאות, והפעם הדמוקרטים מציגים את עצמם כאלטרנטיבה לשלטון ולא מבקשים עוד מנדט ל"כהונה שלישית" של אובמה, אבל גם הפעם, אם לא יילחמו על כל קול במערב התיכון שמהווה לשון מאזניים אכזרית - צפוי להם הפסד צורב.

בדרך כלל, ערים נלחמות על הזכות לארח את הוועידות הארציות, שאליהן מגיעים אלפי אנשים. התיירות שוקקת, והעיר מרוויחה הון תדמיתי וכספי עצום מהשידורים הנרחבים והתקשורת הרבה שמתכנסת אל העיר. הוועידות האלו משרתות שתי פונקציות. במובן הרשמי, יש את החלק הפרוצדורלי, שבו מתכנסים הצירים השונים של המפלגה כדי לבחור רשמית את המועמד לנשיאות מטעמה. הם גם יבחרו את קמאלה האריס להיות מועמדת המפלגה לתפקיד סגנית הנשיא.

האתגר: להפיח תקווה

השנה הכינוס יהיה וירטואלי, והעיר לא תלבש חג במובן הבומבסטי שכולנו מכירים. הדמוקרטים נחושים לעשות לימונדה מלימוני הקורונה, ומתכוונים לעשות ועידה היסטורית - בפעם הראשונה ייבחר המועמד לנשיאות בדרך מקוונת, עם "מיני ועידות" שישלחו את התוצאות שלהם אל האולם המרכזי במילווקי.

ביידן צפוי לנאום את נאום "קבלת המועמדות". אי אפשר לשלול את האפשרות שביידן, שגדל במערב התיכון ויכול להזדהות עם אנשי הצווארון הכחול, יגיח באופן מפתיע למילווקי כדי להראות נוכחות.

בניגוד להילארי קלינטון, הוא יודע עד כמה זה חשוב להופיע ולבקש את הקולות של הבוחרים. אם יעשה את המחווה הזאת הוא יקנה את עולמו בקרב המצביעים המתנדנדים במדינה, שהיא ואחיותיה במערב התיכון פעם אחר פעם קובעות את זהות היושב בבית הלבן.

חלוקת הצירים ידועה מראש, שכן כל סניף של המפלגה בכל 50 המדינות שולח לוועידה את הצירים בהתאם לחלוקה שנקבעה בפריימריז. מכיוון שביידן זכה במרבית הצירים, רובם יהיו שלו.

נוסף על בחירת המועמד לנשיאות, יאשררו את המצע החדש של המפלגה. למרות הלחצים של קבוצות שוליים בשמאל, בכל הנוגע לישראל לא יהיה שינוי דרמטי, ועדיין יקראו לצדדים לנהל מו"מ על בסיס פתרון שתי המדינות, אף שכן יש משפטים חדשים (שטעונים אשרור סופי) שמתנגדים לצעדי סיפוח והרחבת התנחלויות, אך לא יכניסו מילים כמו "כיבוש".

מעניין לראות גם שהדוברים שנבחרו לדבר בוועידה לא כוללים, לפי שעה, את רשידה טליב ואת אילהן עומאר. נראה שביידן מנסה להתרחק משתי חברות בית הנבחרים הקיצוניות והאנטי-ישראליות, בגלל שהן רק מרחיקות מצביעים מתנדנדים.

את חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטס, שנוטה להתמקד בענייני פנים, הוא כן שם ברשימת הדוברים. היא ראויה לכתבה נפרדת, שכן היא כוח עולה שכולם מעריכים שתרוץ לנשיאות יום אחד.

עוד בנושא:

• הבחירות בארה"ב: אינטרסים על פני אידיאולוגיה

• הבחירה בקמלה האריס: האם זו ההכרעה האסטרטגית של ביידן?

• ביידן בחר בקמאלה האריס לסגניתו

כך או כך, וירטואלית או אמיתית, הוועידה הזאת אמורה להחזיר את הדמוקרטים למשחק ולהוציא אותם מהטראומה של 2016. בנוסף, היא אמורה להציג מחדש את המועמד לאומה האמריקנית. ביידן אמנם היה סגן נשיא למשך שמונה שנים, אך יחסית לטראמפ הוא לא מעורר שום להט או שנאה. זה יתרון - אך גם חיסרון.

מבחינת הדמוקרטים, הוועידה הזאת תציב אותם כאלטרנטיבה רשמית, ותסמן עבור העם האמריקני חלון ראווה למרכולתם. השאלה היא מה ימכרו. בעידן הקורונה, הכי קל להבטיח חזרה לשגרה, וזה כנראה מה שביידן יתמקד בו בנאומו, וינסה לתת דרור ליצירתיות ולאופטימיות שהאמריקנים כל כך אוהבים.

רבים סבורים שהוא חייב לתקוף את טראמפ על התנהלותו בעניין הקורונה, אך רוב הסיכויים שייתן להאריס לעשות את העבודה המלוכלכת בנאומה ובשאר הקמפיין. סביר שביידן יקדיש את עיקר נאומו להצגת חזון אופטימי של אמריקה.

חייבים לזכור, בסופו של דבר האמריקנים מצביעים עבור מי שנותן להם תקווה. זה מה שגרם לאובמה לנצח גם במעוזים הלבנים בפרברים האמידים, וזה מה שגרם לטראמפ לנצח במעוזים הדמוקרטיים של אנשי הצווארון הכחול. המצביעים האלה רואים מעבר למה שמשודר בתקשורת ונותנים את קולם למי שהצית את דמיונם.

האתגר של ביידן הוא להצית את הדמיון, אפילו שהוא פוליטיקאי אפור. הדמוקרטים באים למילווקי. השאלה היא אם הם ישאירו חותם, ויכפרו על ההזנחה של קלינטון לפני ארבע שנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו