זו אחת החוויות האהובות ביותר על התלמידים בכל שכבות הגיל, שגם תורמת לגיבוש חברתי וכמעט תמיד הופכת לזיכרון שנשאר עם הילדים שנים רבות קדימה: הטיול השנתי. אלא שהשנה נראה כי הטיולים לא יוכלו להתקיים בגלל מגבלות הקורונה.
"בשנת הלימודים הקודמת לא היה לנו טיול שנתי שבדרך כלל הוא באילת, וכמו שזה נראה גם לא יהיה בשנה הבאה, ", אומר בתסכול שגיא כהן (17) מחולון, שעולה לכיתה י"ב, "אנחנו והחברים מדברים על זה וזה נורא מאכזב עבור כולנו".
הסיבות מובנות למדי. במערכת החינוך קבעו כי מספר התלמידים בקפסולה לא יעלה על 18 ואין להפגיש ביניהם - היגיון הפוך לזה שעומד מאחורי הטיול השנתי וחווייתו, החל מארוחת בוקר בחדר אוכל במלון או באכסניה וכלה במסיבות הליליות, שכן בשכבות הגבוהות הטיול נמשך לילה או שניים.
כמו כן, אי אפשר לעלות את התלמידים לאוטובוס אחד, חלוקה לקבוצות מחייבת גיוס של מדריכים נוספים (מעבר ליחס הרגיל של מדריך אחד ל־40 תלמידים או יותר), ובכלל ספק אם מנהלים ומורים ירצו לקחת את האחריות על לינה מחוץ לבית בתקופה כזאת, שכן הם יצטרכו לשמור עוד יותר על הנעשה בחדרים בלילה. כמו כן, כלל לא בטוח שבשנה כה מורכבת מבחינה כלכלית ירצו המשפחות להשקיע את הכסף בטיולים דווקא. הוסיפו לכך את צמצום מאגר האכסניות לאלה שיש להן תו סגול בלבד, והנה מתכון לביטול הטיולים השנתיים.
"הזדמנות אחרונה"
"חיכינו לזה הרבה מאוד זמן, כל שנה רואים את השכבות יוצאות ואנחנו לא נחווה את זה. זו גם הזדמנות אחרונה לצאת לטיול עם כל השכבה לפני שכולנו מתפזרים לצבא ולשנת שירות. אני פסימי ומאמין שזה לא יקרה, כי לצערי מקבלי החלטות לא מתאמצים מספיק לגרום לזה לקרות. אני אומר שיש דרך למצוא מתווה לעשות את זה, בעיקר בבתי ספר קטנים, אפשר ליצור טיולים לתלמידים ולשמור על ההגבלות".
גם מחוץ לבתי הספר חוששים מההשלכות של הביטול המסתמן של הטיולים השנתיים. "לטיולים יש ערך קריטי והתלמידים יהיו אלו שיפסידו", משתף ברק ביכלר (25), מדריך טיולים של החברה להגנת הטבע, "אני פוגש כ־600 תלמידים בחודש ויש כאלה ששומרים איתי על קשר. זו הזדמנותם לפגוש מישהו שרואה אותם והם רואים אותו באור שונה. זה נותן מקום למי שלא מוצא את עצמו במסגרת הרגילה ביום־יום. הלמידה הכי טובה מקורה בחיבור ובהרמוניות שבין התלמידים לסביבה. הלוואי וזה יימשך".
ואכן, סקר שערך משרד החינוך בקרב עשרות אלפי תלמידים גילה כי 92% מתלמידי כיתות ה'-ו' נהנו בטיול, וכך גם 82% מתלמידי חטיבות הביניים (ז'-ט') ו־81% תלמידי התיכון (י'-י"א). 71% מתלמידי היסודי, 63% מתלמידי חטיבות הביניים ו־66% מתלמידי התיכון ציינו שהטיול סייע בגיבושם. כמו כן, כ־70% מתלמידי היסודי, 52% מתלמידי חטיבות הביניים ו־55% מתלמידי התיכון ציינו כי הסיורים חיזקו את תחושת השייכות שלהם לארץ ישראל.
"הלב נחמץ"
גם המארחים את הטיולים השנתיים נפגעים. "המשבר עצר את הטיילות בחינוך הפורמלי - טיולים שנתיים וטיולי יום - ואת הטיולים בחינוך הלא פורמלי", אומרת איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, "עד לרגע זה, מדריכים רבים עדיין מחוסרי עבודה. גם כאשר חזרו מוסדות החינוך לפעול, נאסרו הטיולים.
היינו מצפים כי דווקא יעודדו פעילות זו כצורך חינוכי ובריאותי חיוני. הטיול באוויר הפתוח אינו הבעיה, הוא הפתרון. הטיול הוא חלק בלתי נפרד מאיכות החיים, מהבריאות הנפשית והפיזית שלנו". אורי ארליך, מנהל אגף חינוך וקהילה ברשות הטבע והגנים, הצטרף: "ניתן ללמוד בשמורות ובגנים גיאוגרפיה, טבע ואפילו אמנות.
היציאה החוצה לסיורים לימודיים היא הזדמנות לספר את סיפורי התנ"ך בנוף: מגידו, הגלבוע, הכרמל ועוד. כשאתה רואה את האתרים ריקים ויודע שאולי יהיו ריקים גם בשנת הלימודים הבאה, הלב נחמץ. עבור הרבה מאוד תלמידים זו ההזדמנות היחידה לבקר בגנים ובשמורות שחלקם הוכרזו כאתרי מורשת עולמית - גם בגלל המרחק מביתם וגם בגלל הרקע הכלכלי־חברתי שממנו הם מגיעים".
עוד הוא אומר: "הביקור באתרים מאפשר למידה חווייתית ומהווה הזדמנות לתקשורת בין־אישית, ולאלו יש ערך שעומד בפני עצמו - בטח אחרי כל כך הרבה זמן שהתלמידים היו סגורים בבית. יש גנים לאומיים ושמורות טבע שקרובים ליישובים, עלות ההסעות לא אמורה להיות גבוהה ואפשר ללמד במרחב הפתוח בקבוצות יותר גדולות בצורה ששומרת על ההנחיות בצל הקורונה".
