השבוע הועלה שוב הרעיון המסוכן לחולל אסון יזום וחסר תוחלת במדינת ישראל על ידי סגר מלא למשך תקופה של שבועיים־שלושה. המשותף לתומכים ברעיון זה הוא שאין להם ידע או ניסיון בתחום של בריאות הציבור או ניהול מגיפות, והם לכודים ב"ראיית מנהרה" ללא התייחסות לתמונה הרחבה של התמודדות עם מגיפה לטווח ארוך. זוהי דוגמה מובהקת לתופעה ידועה בהיסטוריה: מצעד האיוולת. ההיסטוריונית ברברה טוכמן הציעה שלושה תנאים להגדרת מדיניות כאיוולת: התוצאות השליליות ייראו בעליל בזמן אמת, קיימת דרך פעולה חליפית, המדיניות היא של קבוצה.
סגר מלא כיום יגרום לישראל נזקים אדירים, שמן הראוי לנסות ולהעריכם בטרם נוקטים צעד זה. מהגל הראשון בארץ ובעולם למדנו על נזקי הסגר המלא, לצד תועלתו המפוקפקת. זאת, בפרט עבור סגר קיצוני, מופרז ובלתי מידתי כפי שהיה בישראל, המצמצם את חופש התנועה למרחק מאה מטרים מהבית.
סגר כזה יגרום קרוב לוודאי למותם של מאות בני אדם באופן ישיר מהיעדר פנייה לטיפול רפואי חריף או כרוני, ובאופן עקיף מהנזק החברתי והכלכלי האדיר, שיפגע במיוחד באוכלוסיות החלשות והעניות יותר. תנאי לכל דיון בסגר הוא הערכה מראש של הנזקים הללו, הכנסת ההערכה למשוואת השיקולים, וקביעת תוכנית לצמצום הנזק. השבוע לא נחשפו לציבור או לאנשי המקצוע נתונים על אודות הנזקים הללו או תוכנית לצמצומם.
אנו נמצאים בשלב שבו יש עדיין התפשטות קהילתית נרחבת בישראל. עם זאת, בשבועיים האחרונים יש עדות להיפוך מגמה, וייתכן שאף התחילה ירידה בקצב ההדבקה, המתבטאת בירידה של מקדם ההדבקה אל מתחת ל־1. זהו מצב המחייב דריכות ואחריות מכולנו לצורך צמצום נוסף של ההדבקה, אך אין מחלוקת על כך שאנו רחוקים מאוד מאי ספיקה של מערכת הבריאות, ונראה שמספר המתים והחולים קשה נותר יחסית נמוך. כל עוד אנו במצב יציב, עם מקדם הדבקה קרוב ל־1 - גם אם התחלואה ברמה גבוהה, סגר מלא הוא כלל לא אמצעי לגיטימי.
תומכי הסגר מביאים דוגמאות מהעולם ומההיסטוריה, אך מתבלבלים בהבנת המושג סגר. סגר באפידמיולוגיה מכוון לאיסור כניסה ויציאה מאזור מוגדר, לצורך מניעת התפשטות מחלה מאזור התפרצות לאזור שבו התחלואה נמוכה או לא קיימת. לא מדובר בהפסקת החיים במדינה שלמה, שעלולה, מעבר לנזקים החמורים שצוינו, אפילו לגרום לעלייה בהדבקות בתוך הבתים והבניינים הנצורים. זאת, מבלי לדבר על חוסר הישימות של הסגר, בגלל אובדן אמון הציבור.
כן מומלצת, כפי שהוחלט כרגע, מדיניות דיפרנציאלית לפי אזורי סיכון ("רמזור"). ברור לחלוטין כיום שקיימות דרכי פעולה חליפיות שטרם מוצו, וראוי לפעול בהתאם לקו המקצועי שמתווים פרופ' גמזו, הקבינט המקצועי ומשרד הבריאות. ראוי עכשיו לפעול יחד עם הציבור להטמעת עקרונות "חכמים בקורונה" בהתאם לעקרונות שעל כולנו למלא.
תומכי הסגר טוענים כי ברמת תחלואה כה גבוהה לא ניתן יהיה לפתוח את מערכת החינוך. אפילו אם רמת התחלואה תרד לאחר סגר מלא, זאת תהיה אשליה, כפי שהיה בגל הראשון. כל עוד לא נבנו המערכים המאפשרים למידה בטוחה, כדוגמת למידה בקבוצות קטנות, באוויר הפתוח או למידה מקוונת יעילה - תהיה סכנת הדבקה בחטיבות ובתיכונים. כל עוד לא נצליח לקדם בריאות ולשנות את התנהגות האוכלוסייה, מתוך הבנת החשיבות האדירה של אחריות אישית וערבות הדדית, צפויה התפשטות מחודשת.
כל עוד לא חוזק מערך בריאות הציבור, לרבות החקירות האפידמיולוגיות, בצורה מקצועית - נהיה חסרים בקו ההגנה הראשון. כל עוד לא הוקצו המשאבים הנדרשים ולא חוזק מערך הרפואה בקהילה ובבתי החולים - נהיה חסרים בקו ההגנה השני. אלו התנאים לפתיחת מערכת החינוך בחטיבות ובתיכונים, ולא תנאי מלאכותי של מספר המקרים, שממילא מייצג רק את קצה הקרחון של ההדבקות בפועל.
אירועי השבוע האחרון הוכיחו כי אל מול קבוצת "כת הסגר" ניצבת קבוצה הרבה יותר גדולה של רוב הציבור הישראלי, אנשי המקצוע בבריאות הציבור, שרים וח"כים, עיתונאים ומנהיגים מקומיים. חזית זאת תעמוד איתן כנגד מצעד האיוולת, ותתעקש על קבלת החלטות חכמה המבוססת על היגיון אפידמיולוגי ושיקול דעת רחב.
יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל; אפידמיולוג, בי"ס לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית
