יממה סוערת עברה אתמול (שישי) על המסעדנים ובעלי העסקים בעולם הקולינריה הישראלי. למען האמת, זה התחיל עוד הרבה לפני. אלו שהצליחו להתאושש מהמכות שהביא עמו גל הקורונה הראשון, בהן סגירה ממושכת והפסד כספי, ולעמוד על הרגליים, נתקלו בבעיה מסוג אחר של חוסר אמון או פחד מצד הסועדים, שלא קיבלו כל מידע על נתוני ההדבקות במסעדות, אם בכלל, וחששו להגיע.
הפגנת המסעדנים סמוך להבימה // כתב: לירן אוהלי , צילום: גיל קרמר
לאחר מכן הגיעו מגבלות ה-30-20, שגרמו למסעדנים רבים לצמצם מקומות, ובימים האחרונים הגיעו גם אותן שמועות מטרידות על סגירה סופית של המסעדות לישיבה, לטובת איסוף עצמי ומשלוחים. השיא הגיע, כאמור, אתמול בשעות הבוקר, לאחר שבתום ישיבה שארכה שעות ארוכות הממשלה החליטה סופית את מה שטענו השמועות – סגירה, אך נוסף על כך "אתגרה" את המסעדנים והותירה להם 12 שעות בלבד עד הסגירה. ההחלטה התקבלה סביב השעה חמש בבוקר ותחילת יישום ההוראה נקבע לשעה חמש אחר הצהריים.
תגובות המסעדנים להחלטה נעו על קשת מאוד מגוונת של רגשות. חלק התייאשו ופשוט לא פתחו, חלק החליטו שלמרות חוסר ההסכמה ייענו להחלטה ומסעדות רבות פשוט הכריזו על מרד, משמע, הן מתכוונות להישאר פתוחות לכל אורך סוף השבוע בהתאם לתנאי "התו הסגול". אותו מרד החל מלמעלה, מקבוצת M2R של רותי ומתי ברודו, שכבר סגרו השבוע את מסעדת ה"בראסרי", ואט אט צבר תאוצה עד שהגיע ללמעלה ממאה מסעדות, גדולות כקטנות, בכל רחבי הארץ.
עוד בנושא:
• אחרי ההודעה על ההגבלות החדשות: הוחלט להמשיך את פעילות המסעדות עד שלישי
• מסרבים לסגור ויוצאים לרחובות: מחאת המסעדנים
• מה ייסגר ומה יישאר פתוח? המדריך המלא להגבלות החדשות שייכנסו לתוקף היום
• הממשלה אישרה שורת הגבלות: המסעדות ייסגרו, פעילויות פנאי יאסרו בסופ"ש
• נזקי הקורונה: הסוף לבראסרי של רותי ברודו
• לראשונה זה 26 שנים: דיקסי סוגרת את שעריה
אפילו הפגנה כבר נקבעה, לשעה 17:00 במספר מוקדים ברחבי הארץ, אך שעה לפני "שעת השין" הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי במטרה לאפשר למסעדנים למכור את כל הסחורה שהוזמנה מראש ולא לגרום לביטולים של הרגע האחרון, סגירת המסעדות נקבעה ליום שלישי בבוקר. הבעיה? העיתוי. המסעדנים שהתבשרו על הסגירה ביטלו ספקים שהוזמנו לתחילת השבוע הבא, ביטלו מיידית מקומות שהוזמנו לסוף השבוע ואחרים מכרו ואפילו חילקו ללא תשלום את הסחורות הטריות כדי שלא יזרקו. כך למעשה נוצר בלאגן כפול שהותיר את המסעדנים מבולבלים, מופסדים ובעיקר כועסים. שוחחנו עם כמה מהם כדי לשמוע את הזווית שלהם לאירועי היום.
יותם בן עמי – צפרירים 1, חיפה
"כמו כולם קיבלנו את ההודעה על סגירת המסעדות בשעות הבוקר דרך כלי התקשורת, הזמנו טכנאי בזק שיבטל את קווי הטלפון למשלוחים בלבד (250 ש"ח על העבודה), ביצענו שיחות טלפון לכל אלו שהזמינו מקום לערב על מנת להודיע על ביטול ההזמנה, בשעה 12:00 היו 220 הזמנות וכעבור שעה - אפס".
"רוקנו את כלל מקררי הבר והעברנו את כל התכולה למחסן למטה, על מנת לחסוך בחשמל בזמן הסגר, גם את בקבוקי הדיספליי (תצוגה) העברנו למשרד לבל ייגנבו. השף עבד במשך שמונה שעות כדי להכין את המקום למשלוחים בלבד. סגרנו את הקונדיטוריה של המקום. הודענו לכלל המלצרים והברמנים, 40 במספר, על הוצאתם לחל"ת, ביטלנו את המשמרות לכלל עובדי הפלור ושלושה טבחים, כי לא צריך סרוויס כזה רק למשלוחים".
"בשעה 16:00 הרמנו צ'ייסר עצוב עם כל הצוות של הסרוויס, אמרנו מילות פרידה ואז פתאום הודעה שממשיכים עד יום שלישי. היינו צריכים לבטל את כל מה שעשינו בשעה וחצי ולהקפיץ שוב את כולם מחדש ולהכין סוף שבוע שלם בשעתיים. אה, וביום שני נצטרך לעשות זאת שוב וכשנפתח מחדש לאחר מכן שוב ושוב, המון "תודה" לממשלה שעשתה לנו טובה והסכימה לפתוח עוד שלושה ימים לאחר שהודיעו על סגירה, ממש כיף".
בן אסט – מטבח לילה, תל אביב
"המצב הנוכחי מציב בפנינו אתגרים חדשים. מסעדה היא הזהות שלך. הפרספקטיבה שלך לחוויה. המון השקעה באיך הדברים צריכים להיראות ולהרגיש. השינויים היומיומיים שאנחנו נדרשים לעשות בתקופה האחרונה לאור ״המגפה״ מערערים את אותו חותם אישי וגורם לנו להידרש ולהתאים את עצמנו מחדש".
"כדי להגיע לאותו רגע שבו דלתות המסעדה נפתחות יש הרבה עבודה. זה מתחיל בהזמנה מראש של חומרי הגלם בהתאם לכמות הסועדים הצפויה. ממשיך בטבחים, המנקים וצוות המסעדה, שנוטש את ספרי הלימוד והמבחנים, על מנת קצת לנקות את הראש ולהרוויח קצת כסף, צוות המארחות ועוד עובדים רבים במגוון תפקידים".
"ניתן להבחין לפי מקרי העבר שהצוות שמנהל את המשבר דואג להעביר את מסריו דרך התקשורת כדי לבחון ביקורת ציבורית או לחיליפין 'להפשיר את הקרקע' להגבלות החדשות .כבר ביום חמישי בערב הכינו אותנו להגבלות הצפויות. 'מסתמן החל מראשון'. כל הזמן עובדים בשיטת הרמזים ואנחנו הבנו את הרמז, ניערך לראשון בהתאם".
"בשעה תשע בבוקר, כשקיבלנו את הבשורה הסופית עצרנו את העבודה, הטבחים הניחו את הסכינים והמארחת פשוט התקשרה לכל האורחים הצפויים לערב ואמרה להם שלצערנו לא נוכל לארח אותם: 'תודה שחשבתם עלינו, מקווים שתיהיה באפשרותנו לארח אתכם כאשר יאפשרו'".
"את ההפסדים בחודשים האחרונים אנחנו בינתיים נאלצים לספוג עד שיגיע הפיצוי שהוחלט מזמן, אם בכלל. אבל אנחנו מסעדנים, קמים בבוקר כדי להאכיל. לא כדי להתעשר אלא כדי לארח ולעשות לאנשים טוב וטעים. את חומרי הגלם שכבר קנינו, לא חסר לאן למסור, עם זה נסתדר, ובאותה העת התעסקנו רק בלדאוג לקפל את כל המקום עד השעה 16:00 ולעזוב את הבית השני שלנו, כואבים וכאובים, וכך היה. סיימנו לקפל לחצנו מרפקים ונפרדנו לשלום עד הודעה חדשה".
"הלכתי הביתה לעכל את המצב החדש ולהיערך כלכלית לגל הנוסף. חשוב לי לציין שאנחנו המסעדנים לא מערערים על החלטות הממשלה שמתקבלות ועושים את כל ההתאמות הנדרשות. אבל ההודעה ב-16:00 שאפשרה לפתוח? יש פה התנהלות במשבר שמביכה את כללי הניהול הבסיסים ביותר".
"להיערך למה? לפתוח מחדש? אז למה ישבתם כל הלילה? מילא שוב להוציא החלטות בלי לנמק ולתת איזשהו צפי, אבל גם לחזור בכם מההחלטות שכבר קבלתם. אז כבר מאוחר מדי, לשמחתי ולצערי האוכל כבר נמסר. העובדים כבר שוחררו. אני לא יכול לפתוח הסופ"ש. הכנסה שפספסנו לפי החלטות שגויות שקבלנו. כי הממשלה הוציאה צו מיידי ואז חזרה בה. אז מה שאתם בעצם אומרים זה שלא היינו צריכים להקשיב ואז לא היינו מפסידים כסף? מי מנהל פה את הסיפור?"
"אני לא מתכוון לסגור את המסעדה בשלישי הקרוב מבלי לקבל הסבר או הודעה מסודרת. זה לא רק הפן הכלכלי, מדובר פה על חיים של אנשים וצריך להתייחס אליהם בהתאם. זו לא הדרך לעשות פה שינוי בניהול במשבר. זה רק יותר מכעיס ומבלבל, בהצלחה למשתתפים בניסוי".
איציק כהן – קפה loveat, תל אביב
"ביום שישי בבוקר, עם קבלת ההוראות המעודכנות על הסגירה, התחלתי להיערך עם לא מעט החלטות כואבות. ביטלתי משמרות לתחילת השבוע לשלושה עובדים שלי, הכנסתי למחסן כיסאות כי הרי כבר אי אפשר להושיב, ונערכתי לעבור ולעבוד למתכונת איסוף עצמי.
"בארבע קיבלתי הודעות על הארכה ואין לי דרך אחרת להגדיר את מה שעבר עליי מלבד לופ אחד גדול. גם ביטלתי ספקים שהיו אמורים להביא לי סחורה בראשון וגם נאלצתי להתחנן לשני העובדים שכבר ביטלתי שיבטלו את התוכניות שקבעו במקום ויגיעו לעבודה כרגיל".
"זו חרפה ממדרגה ראשונה, אנשים לא מבינים שמדובר כאן בעסק של אנשים ומשחקים בחיים שלהם. יש לי עובדים שצריכים כל משמרת ומשמרת. תוך שעות ספורות הרסתי להם את היום ואז הרסתי אותו שוב. מילא זה שאין לי אמון במדיניות הממשלה ביחס אלינו, גרוע מכך הוא שלעובדים שלי כבר אין אמון בי כבעלים וכמנהל מקום, כי אני קופץ מהחלטה להחלטה. אמנם זה לא בשליטתי ולא באשמתי אבל זה מצטייר לא טוב שהעסק מתנהל בצורה כזאת. אחד העובדים שביטלתי לקח אישית את ההחלטה שלי ונעלב מזה שלדעתו לא הפעלתי את שיקול הדעת הנכון, ואני רק פעלתי ממקום של לחץ בסופו של דבר".
"אני בכלל לא מצליח להבין למה מקום כמו שלי בכלל צריך להיסגר. אנשים יושבים רק בחוץ, אחוזי הידבקות נמוכים מאוד ויש סטטיסטיקה שמוכיחה את זה, פשוט לא מצליח להבין מאיפה זה בא. אני לא מתכוון למרוד אבל אני חושב שזו החלטה שגויה שתגרום לאנשים להרס ולהתחיל לגנוב או לחטט בפחים, גרוע מכך, אפילו לשבור לי את העסק ולפרוץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו