ההימור האיראני שעלול להבעיר את האזור

משורה של דיווחים עולה כי ישראל ממשיכה לתקוף, ולאחרונה אף בעוצמה מוגברת, כוחות איראניים ותשתיות בסוריה. התקשורת מתארת בהרחבה את התקיפות הללו כהמשך המב"ם ("המלחמה שבין המלחמות"), קמפיין שבו שוחקת ישראל את היכולות המתקדמות של אויביה כדי להיות מוכנה טוב יותר להתפרצות המאבק המזוין הבא.

בראיון שהעניק בדצמבר 2018, לפני פרישתו, הודה הרמטכ"ל רב־אלוף גדי איזנקוט כי ישראל תקפה במהלך כהונתו אלפי מטרות בסוריה והרסה אותן, תוך לקיחת קרדיט במקרים מועטים. ההתמקדות עד לאחרונה היתה בעיקר על השאלה מתי והיכן ישראל תקפה ולא מה נהרס. עובדה זו מתחילה להשתנות לאחרונה.

לא קשה כמובן לקבוע את מיקום התקיפות: רובן המכריע בסוריה, מדינה הנמצאת במצב של תוהו ובוהו אחרי שנים של מלחמת אזרחים, ועכשיו גם נחשפת למשבר הקורונה. איראן ממשיכה לנצל את הכאוס ופורסת כוחות ונשק במדינה, בניסיון להתכונן לעימות עם ישראל. הדבר כולל כוחות צבא ומיליציה שיעית, אך גם אמצעי לחימה מתקדמים וקטלניים.

על פי הניתוח שנעשה במטה הכללי בראשות רא"ל אביב כוכבי לקראת התנעת תר"ש "תנופה" (לפני משבר הקורונה), הדאגה העליונה של צה"ל, שנייה רק לאיום הגרעין האיראני, שנראה כי גם הוא ספג מהלומות קשות בעת האחרונה, היא לטפל בפעילות האיראנית של הכנסת יכולות טילים מונחים מדויקים (PGM's) לזירה הצפונית ובעתיד כנראה גם לדרומית.

תוכנית הטילים האיראנית התחילה במהלך מלחמת איראן־עיראק (1988-1980), כאשר הכוחות האיראנים ואזרחי המדינה היו תחת מטחי טילים עיראקיים באופן מתמשך. בחיפוש אחר יכולות דומות, הוביל מי שהיה אז דובר המג'לס רפסנג'אני את המאמצים להשיג טילים מלוב, מסוריה ומצפון קוריאה.

בשנת 1985 רכשה איראן את הסקאד־בי הראשון שלה מלוב. מאז פיתחה הרפובליקה האסלאמית יכולות נוספות בעזרת סין, רוסיה, צפון קוריאה ופקיסטן. סין ורוסיה שיחקו תפקיד מרכזי בסיוע להשגת מנועי הטילים (נוזליים ומוצקים), בעוד צפון קוריאה סיפקה לאיראן טילים בליסטיים שלמים כמו משפחת הנו־דונג.

כאשר איראן צברה מספיק אחיזה בטכנולוגיה ובייצור, היא החלה לייצא את הידע, החלקים, ולעיתים את הטילים עצמם לבעלי בריתה במזרח התיכון. היא חימשה בעיקר את חמאס וחיזבאללה עם מגוון של טילים בעלי יכולות מגוונות, אך עדיין לא עם טילים מדויקים. המטרה היתה להטביע את ישראל בגלי טילים שישתקו אותה, אך ישראל פיתחה במקביל הגנה אקטיבית שנטרלה חלק גדול מהאיום.

מתוסכלים מהטכנולוגיה הישראלית החלו האיראנים לייצא גם חימוש מונחה מדויק בשנת 2013, מתוך מחשבה שלחימוש זה יהיו יכולות להערים על חלק ממערכות ההגנה הקיימות בישראל. מדובר על חימוש בעל יכולת להכות בדיוק של כ־10 מטרים מהמטרה המיועדת, דיוק קטלני המייצג את מה שישראל מכנה נשק "שובר שוויון", שאותו היא מתכוונת למנוע מחיזבאללה בכל מחיר. 

מנהיגי איראן הבינו כבר בזמנו את היכולת שמקנה הנשק המדויק, ובמיוחד את העובדה שהוא נותן לקבוצת טרוריסטים שאינה מדינה, כמו חיזבאללה, את האמצעים להשיג יכולת הדומה לעליונות אווירית, ללא בסיסי אוויר או מטוסי קרב. העברת טכנולוגיה כזו לטרוריסטים היא הפרה משמעותית של כל הנורמות הקיימות בעולם. אין לאף קבוצת טרור אחרת בעולם דוקטרינה, מדיניות וטכנולוגיה של נשק מדויק, כולל יכולות מודיעין וניווט נלוות. 

מתוך מודעות לסכנה, החליטה ישראל לתקוף את תוכנית הטילים המדויקים בכל מקום ובכל עת אפשרית. זה מסביר את החלטת איראן ב־2016 לשנות את המודוס אופרנדי שלה ולעצור העברת טילים שלמים, שאותם סיכלה ישראל ברוב המקרים, ולעבור במקום זה לפיתוח יכולות הסבה של טילים לא מדויקים לטילים מונחים מדויקים. איראן התחילה להעביר את החלקים הקטנים יותר (ניווט, כנפיים, פיקוד ובקרה ועוד) הנדרשים להסבה, דרך סוריה לחיזבאללה. איראן בנתה מגוון רחב של נתיבי הברחה מסוריה ללבנון (באוויר, בים וביבשה) כדי להתחמק מהסיכול הישראלי.

בעבר היתה ישראל עמומה במתכוון לגבי המטרות הנתקפות, אך לאחרונה אימצה אסטרטגיה חדשה, שחושפת את תוכנית הטילים המדויקים של חיזבאללה וטוענת במפורש כי איראן אחראית להתפשטות מסוכנת זו לאזור. בשנה שעברה חשף ראש הממשלה נתניהו אתר לייצור PGM בלבנון. אתר זה נסגר מאז, אך יש להניח כי איראן הקימה בהצלחה מתקני ייצור חדשים במדינת הארזים.

עד ינואר האחרון הובל המהלך על ידי משמרות המהפכה האיראניים בהנהגת קאסם סולימאני, שנוטרל על ידי תקיפת מל"טים אמריקנית. פעילות ההברחות נמשכה מאז גם בלעדיו ואיתה גם ההתקפות המיוחסות לישראל. עם כל הברחה ותקיפה הפוטנציאל להתלקחות גדל והולך.

לישראל אין שותפים אמינים להוצאת הכוחות האיראניים והטילים המדויקים ומתקני הייצור שלהם מסוריה ומלבנון. ישראל השקיעה וממשיכה להשקיע מאמץ רב כדי לשכנע את הרוסים שהוצאת האיראנים מסוריה היא אינטרס רוסי והבהירה לנשיא פוטין ולמעגל הפנימי שלו שכל עוד איום הטילים המדויקים נמשך, לא תהיה יציבות בסוריה, וכל ההשקעה הרוסית במדינה תרד לטמיון. נושא זה הוא מקור מתמשך למתח בין טהרן למוסקבה, אך הרוסים עדיין לא פועלים בנחישות להוצאת האיראנים מסוריה. 

בלבנון המתח עולה. המדינה נמצאת על סף התמוטטות כלכלית והיא יכולה לצלול לתוהו ובוהו בכל רגע. ההנהגה הלבנונית, מושחתת ככל שתהיה, מבינה כי הדבר האחרון שהמדינה צריכה כעת היא מלחמה נוספת, אך לא ברור אם יש להם את הכוח להתמודד מול חיזבאללה ואיראן.

לאור האזהרות הישראליות ההולכות וגוברות חשוב שאיום הטילים המדויקים ישחק תפקיד מרכזי בדיון המתקרב באו"ם (אוקטובר) על הסרת אמברגו הנשק מעל איראן. הוא יכול גם לשחק תפקיד בדיון על הסיוע הפיננסי שמבקשת לבנון לקבל מהעולם. עם זאת, זה לא בלתי מתקבל על הדעת שישראל תחליט לנטרל את האיום הגדול הזה לפני ששניהם יקרו. איום הטילים המדויקים מתקרב לנקודת החלטה שעלולה להבעיר את כל המזרח התיכון. התקריות האחרונות הן רק אינדיקציה לתבנית שיכולה להוביל לעימות בלתי נמנע.

תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא פרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון ועמית מחקר בכיר במכון FDD (ר"ת Foundation for Defense of Democracies). כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המל"ל בפועל

ד"ר יונתן שנזר כיהן כמומחה לטרור כלכלי במשרד האוצר האמריקני ומשמש כיום סגן נשיא בכיר למחקר ב־FDD

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו