המציאות המבלבלת של החיים במגפת הקורונה ממלאת את הראש שלנו במושגים רפואיים שלא את כולם אנחנו מבינים עד הסוף או מכירים היטב. על מנת לשפר את ההיכרות וההבנה, הנה חמש שאלות ותשובות נפוצות על הבדיקות לאיתור נגיף הקורונה.
מה זה PCR?
PCR הוא תהליך שבו מנסים לאתר מקטע גנטי ספציפי בדגימה ביולוגית על ידי הכפלתו במאות ואלפי מונים. במידה והמקטע נמצא בדגימה ומוכפל נוצר אות המזוהה על ידי מכשיר. לשם ביצוע התהליך נדרשים מספר חומרים (ריאגנטים) אשר באמצעותם מופק החומר הגנטי, ועובר הכפלה. בהקשר לאבחון נגיף הקורונה, מנסים באמצעות PCR לזהות האם יש נגיף בדגימת המטוש על ידי חיפוש גן אחד או יותר הייחודיים לקורונה.
עד כמה בדיקות הקורונה מדויקות?
״דיוק״ של בדיקה מתורגם בפשטות לשני מדדים: סגוליות (ספציפיות) – מדד שמצביע על הסיכוי של נבדק שלילי לקבל תשובה חיובית; ורגישות – מדד המצביע על הסיכוי שנבדק חיובי יקבל תשובה שלילית.
בארץ יש קיטים של PCR מאיכות טובה מאוד. הסיכוי שנבדק שלילי יקבל תשובה חיובית נמוך כי התבחין מזהה בספציפיות גבוהה את נגיף הקורונה בלבד ואינו ״מתבלבל״ עם נגיפים אחרים.
נושא הרגישות מורכב יותר מכיוון שהמרכיב הבעייתי ביותר בו הוא איכות הדיגום בשטח, עוד לפני שלב המעבדה. השיטה הנכונה לדגום כוללת החדרה של המטוש עמוק לחלל האף האחורי דרך הנחיריים, ודיגום נפרד מעומק הלוע. בהינתן דיגום נכון ואיכותי, תהליך ה-PCR המבוצע במעבדה רגיש מאוד.
תהליך דיגום נכון אינו נעים לנבדק, דורש מיומנות לא מבוטלת ולכן יש שונות רבה מבודק לבודק. להערכתי זהו המרכיב העיקרי באי הדיוק של הבדיקות בשיטה הנוכחית. עם זאת, סביר להניח שהטעויות העיקריות לא מתרחשות בנבדקים המפרישים עותקים רבים של נגיף, אלא כאלה בשלבי מחלה ראשוניים או סופיים.
איך ייתכן כי אדם נמצא חיובי לקורונה ביום אחד ושלילי למחרת?
המצב המתואר בשאלה אופייני לרוב לאנשים בסוף מחלתם, המפרישים כמות קטנה של נגיף. במצבים אלה איכות הדיגום משפיעה באופן משמעותי מאוד על סיכוי ה-PCR לזהות את הנגיף, מכיוון שממילא מדובר לרוב בגבול הגילוי של התבחין. פרט לכך, קרוב לוודאי שיש גם אי-אחידות בהפרשת נגיף בימים שונים, וכן הימצאות של שיירי חומר גנטי נגיפי בתוך תאים אנושיים שיכולים להיות מופרשים ברירית הפה והאף ובשיעול לסירוגין.
מה חשיבות הבדיקות לאיתור נוגדנים (סרולוגיה) לנגיף?
מטרת איתור נוגדנים היא בראש ובראשונה להעריך תחלואה באוכלוסיות רחבות. מכיוון שרוב הנדבקים מפתחים נוגדנים לאחר מספר שבועות, הרי שאם נסקור קבוצות אוכלוסייה גדולות ונשווה לכמות חולי הקורונה הידועים, נדע את הפער בין שיעורי התחלואה בפועל לשיעורי התחלואה הסמויה או להיקף ההתפשטות של המגפה. חשיבות נוספת שיש לבדיקות לאיתור נוגדנים לקורונה, היא בתמיכה אבחנתית לחולים פרטניים, או החלטות קליניות ספציפיות.
למשל, ראינו מספר מטופלים שלמרות היותם שליליים בבדיקות PCR עוקבות, סבלו מתסמינים של קורונה ובבדיקה שנערכה להם אכן נמצאו נוגדנים שהעידו על כך שהיו בשלבים מתקדמים של מחלתם. בעתיד, ככל שנדע יותר אם הימצאות נוגדנים לנגיף מונעת הדבקה חוזרת בקורונה, ייתכן ונוכל להיעזר בתוצאות הסרולוגיה להחלטה על ציוות גורמי רפואה ״מחוסנים״ לחזית הטיפול ללא סכנת הדבקה.
באילו עוד שיטות ניתן לזהות את הנגיף או מחלה הנגרמת ממנו?השיטות המוזכרות מעלה מאתרות מרכיב של הנגיף (חומר גנטי) או עדות לתגובת הנדבק לנגיף (נוגדנים). שתי השיטות האלה דורשות כרגע ציוד ייעודי ״כבד״ ואורכות זמן. בארץ ובעולם נעשה מאמץ מדעי אדיר להרחיב את שיטות האבחון ולהפכן לזמינות ויעילות יותר. מכשירים קטנים ומהירים לזיהוי חומר גנטי ותבחינים מהירים לזיהוי נוגדנים כבר בפיתוח מתקדם. שיטות מהירות אחרות מנסות לזהות מרכיבי נגיף אחרים כחלבונים או ״טביעות אצבע״ כימיות או פיזיקליות בהפרשות גוף או אוויר נשוף של חולים/נדבקים. התקווה היא שתימצא שיטה רגישה, יעילה וזולה אשר תאפשר אבחון מהיר בקהילה ובבית החולים.
ד"ר שרון עמית היא מנהלת המעבדה למיקרוביולוגיה קלינית המבצעת בדיקות קורונה במרכז הרפואי שיבא תל-השומר
