כבר ארבע שנים שעמותת אופק נותנת הזדמנות לצעירים שלא התקבלו לצה"ל מסיבות כאלו ואחרות. במסגרת העמותה - הפועלת כעמותת בת של קרן רש"י - מתנדבים הצעירים במגוון רחב של מסגרות למשך שנה או שנתיים של שירות לאומי־אזרחי (אלו מהם שמסיימים מסלול של שנתיים מקבלים את כל הזכויות של חייל משוחרר). רבים מהמתנדבים מגיעים מהפריפריה, והשירות הלאומי עבורם הוא מקפצה משמעותית לחיים האמיתיים, לאחר שרכשו "כלים" ומיומנויות שלא קיבלו במהלך שנות לימודיהם בבית הספר.
"אני עוסקת בתחום של יזמות חברתית ובארגונים לשינוי חברתי זה 14 שנה", מספרת ליפז־נוטמן על הדרך שהביאה אותה אל אופק, "לקחתי חלק בהקמת עמותת 'מרכז מעשה', של קרן רש"י, שהוא ארגון לשינוי חברתי שמטרתו היא בעיקר לקדם מוביליות חברתית באמצעות התנדבות ושנת שירות. מתוך הארגון הזה זיהינו את הפוטנציאל והצורך שנובעים מהשירות הלאומי האזרחי, שבמקור הוקם בשנות ה־60 כדי לתת מענה לבנות הדתיות שלא התגייסו לצבא וכיום מיועד לכל צעיר וצעירה שלא עושים צבא, ומדובר בעשרות אלפים כל שנה.
"תקופת השירות מהווה עבורנו לא רק מטרה מעצם ההתנדבות אלא כלי לקידום צעירים שהצבא אמר להם 'לא' ממגוון סיבות, והם עומדים בפני המציאות והחיים הבוגרים. ללא שנה או שנתיים של התנדבות, שבהן זוכים הצעירים לליווי אישי והכוונה מקצועית, היכולת שלהם להיות 'שחקני משמעות' במדינת ישראל קטנה משמעותית. רצינו להקים גוף מוכר לשירות לאומי שיהיה לכולם - עולים חדשים וגם ותיקים לצד ישראלים שורשיים, חילונים לצד דתיים, תושבי הפריפריה לצד ילידי הערים הגדולות, יהודים לצד ערבים, צעירים עם מוגבלויות - כזה שיהווה תמונת מראה של החברה הישראלית. באופק הם זוכים לאפשרות להשתלב במסלול שיאפשר להם להתפתח כ'שחקני משמעות' ולהפוך למרכיב חיוני בחברה".
מוצאים משמעות לחיים
ליפז־נוטמן אומרת כי כיום, מתוך 110 אלף בוגרי כיתות י"ב מגייס הצבא כ־70-60 אלף צעירים, והצורך להעניק לרבים מהם את הכלים שנותנת שנת השירות, רק הולך וגדל. "זה לא רק ערבים, חרדים או בנות דתיות", היא מסבירה, "יש המון סיבות לצבא לא לגייס צעירים. הפרופיל של אלו שלא מתקבלים הוא פרופיל של צעירים מאוד נורמטיביים. הצבא לא צריך את כולם, ולפי ההערכות בעוד עשר שנים יהיו כ־160 אלף צעירים בשנה בשכבת הגיל הזו, מתוכם רק כ־90 אלף יגויסו. צריך לתת מענה לעשרות אלפי צעירים שיזדקקו לשנת השירות הזו".
"רצינו להקים גוף שיהווה תמונת מראה של החברה הישראלית". קרן ליפז־נוטמן // צילום: רוני שאול
מלבד האפשרות לפנות אל אופק באמצעות אתר האינטרנט של העמותה, יוצאים אנשיה לאתר בכל רחבי המדינה את הצעירים ששנת השירות הלאומי־אזרחי תהווה עבורם מקפצה לחיים האמיתיים. "אנו מגיעים לבתי הספר ולרשויות המקומיות, מגיעים לכל הארגונים לשילוב חברתי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית", מספרת ליפז־נוטמן, "אנחנו עושים תהליך מדוקדק לאיתור ומיון לתפקידים שהשירות הלאומי מציע, ויש תפקידים מדהימים. היום המתנדבים שלנו פועלים במסגרות רווחה ובתי חולים, בסייבר, בכל משרדי הממשלה, בעמותות, בארגונים חברתיים ועוד. מה שהצעירים עושים במסגרת ההתנדבות יכול במקרים רבים להכווין אותם ברמה המקצועית בהמשך מסלול חייהם. בזכות הרשות לשירות לאומי־אזרחי, אנו פועלים למען שילובם המיטבי של המתנדבים וחיבורם לאופי המשימה והרלוונטיות שלהם בהתאם לצורכי המדינה והמשק".
כשישים אחוזים מהמתנדבים של עמותת אופק מגיעים מהפריפריה החברתית־כלכלית, אבל ההתנדבות מיועדת לכל צעיר שלא התקבל לצבא. באופק נותנים מקום מרכזי למונח "משמעות" בכל הקשור לערך המוסף שמקבלים הצעירים שם. ליפז־נוטמן: "אנחנו מדברים על שני מושגים חדשים: צעירים שלומדים אצלנו לשחק את 'משחק המשמעות' וצעירים שאנחנו מגדלים אותם כ'שחקני משמעות'. בית הספר לא מכשיר צעירים להשתלב בעולם המבוגרים, והעולם של היום יזמן להם המון אי־ודאות, מורכבות ותנודתיות. בית הספר לא מכשיר אותם להתמודד עם כל אלו, וחסר גורם מתווך שייעשה זאת, ועדיף לפני כניסתם לחיים הבוגרים. מי שמתגייס לצה"ל מקבל זכות להשתייך לארגון מתווך בעל עוצמה, ואנחנו רוצים לייצר מסגרות דומות גם בעולם האזרחי שמיועדות לאותם צעירים שלא מקבלים את האפשרות במסגרת הצבא. אנחנו רוצים להכשיר אותם כ'שחקני משמעות' בחייהם הבוגרים.
"הפעם הראשונה שרבים מהמתנדבים פוגשים מונחים כמו רצונות, שאיפות וחלומות, זה אצלנו. אנחנו מלמדים אותם לייצר תוכן ייחודי משלהם, לפתח חוסן, להיות אקטיביים. מי שלא רוכש את המיומנויות האלה היום עלול להפוך לא רלוונטי בעולם המבוגרים ובשוק העבודה. אנחנו מחברים אותם לרשת קהילתית, כדי שיבינו את השפה העכשווית. אנחנו עובדים איתם המון על היבטי הפיתוח של היכולות האישיות, החוזקות, דברים שיש בהם מקום לשיפור, בונים להם זירת התנסות בעולם המבוגרים. כל אלו מכשירים אותם להבין מה הם רוצים, להכיר את עצמם, להיות רלוונטיים בעולם הגדול".
למנוע משבר זהות אצל הצעירים
הרכזים של אופק הם אנשי חינוך ועבודה סוציאלית, אנשי מקצוע שעברו הכשרה איך להדריך בשירות הלאומי, ובעמותה מקפידים על סמינרים והכשרות תקופתיות במטרה לשמור על הרמה הגבוהה של ההדרכה. והתוצאות מדברות בעד עצמן. "יש המון דוגמאות לסיפורי הצלחה", מספרת ליפז־נוטמן, "יש לנו מתנדב שהצבא אמר לו 'לא' - בחור מדהים, מאוד רגיש, ההורים יוצאי צבא, והסירוב שקיבל יצר אצלו משבר זהות. חשוב להבין שצעירים שלא מתקבלים לצבא חוששים שהם אזרחים סוג ב', חוששים מה יאמרו עליהם, שהם 'משתמטים' וכדומה. מאוד חשוב לתת להם את הביטחון שהם חלק בלתי נפרד מהחברה גם אם לא שירתו בצבא. את אותו בחור הכנסנו למסלול של שירות לאומי, כשבשנה הראשונה התנדב בכפר לצעירים בגמילה מסמים ואלכוהול ואת השנה השנייה סיים בהתנדבות בכפר המסייע לילדים חולים. הוא עבר תהליך משמעותי של חיזוק הזהות שלו, חיזוק הביטחון העצמי, פיתח את היכולת להתחבר מחדש לחברה הישראלית ממקום עוצמתי, להרגיש בעל משמעות. התהליך אצלנו לחלוטין שינה את חייו, גם ברמת התודעה שלו וגם מבחינת הדרך שבה יחיה את חייו.
"סיפור הצלחה אחר הוא זה של צעירה שהגיעה אלינו ממשפחה דתית. ללא מסלול ברור לעתיד, שהרגישה לא שייכת ואשר היתה מרבה להיעדר מבית הספר. היא הצטרפה ליחידה משטרתית ידועה וסייעה לתפוס עבריין מאוד מבוקש. מיותר לציין כמה ההישג הספציפי הזה והשירות הכולל שם תרמו לביטחון העצמי שלה".
החודשים שבהם היתה המדינה נתונה בסגר בשל משבר הקורונה רק חידדו את המחויבות של העמותה ושל מתנדביה לחברה הישראלית. בגלל המגבלות והסגר, הודיעה ממשלת ישראל על סגירת בתי הספר, משרדי ממשלה נוספים צמצמו באופן דרמטי את היקפי פעילותם וכתוצאה נותרו מאות מתנדבים מהיום למחר ללא מקום התנדבות. "בתקופה הזו התחדדה בקרב מובילי הארגון ההבנה כי השירות הלאומי והצבא מהווים מנוע חזק ומרכזי ליצירת חוסן חברתי, ולכן כל המתנדבים שובצו ב"תקני צל" לתקופת חירום - בתי חולים, מד"א, משרדי ממשלה, לשכות תעסוקה, רשויות מקומיות ועוד.
"עמותת אופק והגופים המוכרים, יחד עם הרשות לשירות לאומי־אזרחי, פעלו ללא הרף כדי לסייע למדינה במאבק האזרחי־חברתי־לאומי. החל מסיוע לצוותים רפואיים, חלוקת מזון ותרופות לקשישים, סיוע בבתי ספר בהעברת שיעורי זום וכמו כן בעומסים שנוצרו בלשכות התעסוקה. המתנדבים היו מאוד אקטיביים ומשמעותיים בשטח. משום שאנחנו מפנימים אצלם כל הזמן את המחויבויות שלהם לבנות את חייהם, המתנדבים התעקשו לצאת בכל בוקר ולהמשיך גם בתקופה הזו. זה היה דבר מדהים לראות".
המתנדבים והעמותה - תרומה הדדית
אופק, כאמור, היא עמותת בת מתוך שמונה עמותות של קרן רש"י. הקרן פועלת יותר מ־36 שנים לקידום מוביליות חברתית ושוויון הזדמנויות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, מלידה לתעסוקה. מנכ"לית הקרן מיכל כהן סיפרה ל"ישראל היום" מנקודת המבט שלה על חשיבות הפעילות למען צעירים מהפריפריה, במטרה להעניק להם את המקפצה החשובה כל כך מבית הספר לחיים עצמם.
"אנחנו יודעים שמערכות החינוך והרווחה לא מתמודדות בהצלחה עם נושא הרקע המשפחתי והסביבתי כמכשול למוביליות חברתית. כלומר, ילד מהפריפריה עם מנת משכל זהה לילד שנולד בתל אביב, שגדל בסביבה עם פחות הזדמנויות ולהורים שמשתכרים פחות ומשכילים פחות, יהיה בעל סיכויים לגדול בצורה שונה ולא יקבל את ההזדמנות למצות את הפוטנציאל שלו. ברוב המקרים הוא ישכפל את הרובד החברתי שממנו הגיע. נושא זה מגובה במחקרים ובנתונים, ומדובר בתחום שבעולם מדברים עליו לא מעט".
"ללא דגש גם לצעירים בני 18, לא ניתן יהיה לדבר על מוביליות". מיכל כהן // צילום: יהושע יוסף
כהן מדגישה שהעיסוק בפריפריה ומרכז לא נוגע רק להיבט החינוכי: "אסור לחשוב שמערכת החינוך לבד תעשה את העבודה ואת השינוי. יש מערכות נוספות: בריאות, רווחה, תחבורה וכו' שהן פחות מיטביות, ובסופו של דבר, לצערנו, הצלחה של אנשים איכותיים בפריפריה נמדדת בכך שהם עוזבים אותה לטובת קריירה במרכז, וזו החולשה המתמשכת של הפריפריה. קרן רש"י מלווה את הצעירים מלידה ועד תעסוקה - כשלכל גיל יש את האינדיקציות מה צריך לעשות כדי לייצר הזדמנות אמיתית והיכן צריך להתערב. אחד הדברים שאנחנו מדברים עליהם כ'הזדמנות אחרונה', אם כי מחוללת שינוי מכריע, היא השירות הלאומי־אזרחי, לימודי מכינות, הזמן שאחרי הלימודים וכל תחום ההתנדבות.
"התנדבות היא אחד המכשירים המשמעותיים ביותר בפריפריה. דווקא אוכלוסייה מוחלשת שמתנדבת הופכת להיות כזו שיש לה יכולת לשנות את מסלול חייה. כשאנחנו מדברים על מסלולי התנדבות אנחנו מדברים עליהם לא רק ממקום של הבוגר המעורב בחיי הקהילה, אלא דווקא מהמקום של אילו כלים אנחנו נותנים לאותם בוגרים כדי שישנו את מסלול חייהם ולא יהיו השכפול המודר של מקום הולדתם. האמונה (וגם המחקרים) אומרת שככל שתנגיש יותר שירותים ותיתן יותר הזדמנויות - גם הפריפריה תצמח. למה הפריפריה כרגע נשארת באותו מקום? ראשית, כאמור, כי ההון האנושי שמצליח בורח למרכז, ושנית - לא בונים תשתיות חברתיות, התנדבותיות ואחרות, שמקדמות מוביליות".
אופק, מסבירה כהן, נולדה בקרן רש"י מתוך תפיסה שאם לא יינתן דגש גם לצעירים בני יותר מ־18, לא ניתן יהיה לדבר על מוביליות: "המיוחד בשירות הלאומי ובפעילות ההתנדבות בעמותת אופק הוא שביחס לארגונים אחרים שמפעילים שירות לאומי ואזרחי, אופק מעניקה יותר משאבים למתנדב בשל השקעות פילנתרופיות נוספות. קרן רש"י השקיעה כספים רבים כדי לדבר לא רק על מה שהמתנדב חייב לעשות, אלא גם על מה שאנחנו חייבים לעשות כדי לטפח אותו. אנחנו מסתכלים על זה בפרספקטיבה של העצמה לבוגרים, לא רק כדי לעשות 'וי' כשעושים שירות לאומי במקום שירות צבאי. אנחנו משקיעים בהכשרה, בהעצמה, בהענקת כלים לחיים.
"אופק ייחודית בהיבט של ההשקעה במתנדבים שלה, מתייחסת אליהם כמשמעותיים עבורה ולא רק עבור החברה. ככל שנשקיע בהם יותר, כך הם לא יהפכו לנתמכים הבאים. החיבור בין קרן רש"י שמדברת על מוביליות לבין עמותת אופק הוא אחד הצמתים החשובים, אולי 'התחנה האחרונה' ליכולת שלנו לשפר את חייו של הצעיר בפריפריה".
למידע נוסף על שירות לאומי –אזרחי בעמותת אופק >
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו