השבוע לפני 45 שנה יצא לאקרנים סרט הקאלט "חגיגה בסנוקר" שניפק לתרבות הישראלית אינספור משפטים שהפכו אייקוניים, אבל גם ויכוח על שאלת הייצוג המזרחי בסרט.
האמת היא שהשיח של פוליטיקת הזהויות נעשה כבר די מעייף, אבל נראה שבמקרה של "חגיגה בסנוקר", הוא הכרחי. ולא כדי לשנות את העבר, אלא כדי לתקן את העתיד. שימו לב כמה קלישאות עדתיות מרכיבות את הסיפור הזה: החל מאברהם רונאי שמגלם יזם נדל"ן אשכנזי שחומד את הקרקע שעליה מתגורר גבריאל (בגילומו של יהודה ברקן). גבריאל המזרחי, באופן כמעט טבעי, הוא נוכל זעיר, שמתפרנס ממעשי מרמה קטנים ומקומבינות שהוא עושה עם חברו חנוכה (אחד התפקידים הקאנוניים של זאב רווח).
לגברי יש אח תאום, עזרי, שבמקום פשע בחר בדת (הרי כמה אופציות כבר יש למזרחים?) והוא לוטש עיניים אל בת הרב. ברקע אריה אליאס משחק את המזרחי השתיין, יוסף שילוח את הגנגסטר המאיים וטוביה צפיר את הפראייר רפה השכל.
קולקצייה של דמויות נלעגות מהצד המוחלש של החברה הופכות לגיבורות של הסיפור, בזמן שהן מנציחות את הסטיגמות: המזרחים נטולי השכלה ומתפרנסים ממרמה או מפשע, או שהם בוחרים בדת ובחיי עוני. כל החיים שלהם הם רצף של קומבינות, ובאף רגע הם אינם אדונים לגורלם.
באופן אירוני מאוד, הקהל המזרחי נהר לאולמות הקולנוע במספרים חסרי תקדים כדי לצפות בסרט, כנראה משום שזו היתה אחת ההזדמנויות היחידות שלו לפגוש את עצמו או את בן דמותו על המסך. בועז דוידזון, הבמאי, שיחזר כאן את נוסחת ההצלחה של סרטו מהשנה הקודמת, "צ'רלי וחצי", שרכב על אותם ייצוגים וזכה להצלחה דומה ולביקורות (שליליות) דומות.
כמעט יובל של התפתחות מחשבתית ושינוי השיח בישראל היו אמורים לגרום לירידה בקרנו של הסרט, או לפחות לביקורת נרחבת ומנומקת על הדרך שבה הדמויות שלו מיוצגות, אבל זה לא קרה, למה?
ראשית, כי הקומבינה המזרחית והאנדרדוג ניצחו. יזם הנדל"ן ברח על נפשו לאחר שהפקיד בידיו של חנוכה מקדמה שמנמנה; סלבדור הגנגסטר שהיה פעם קינג של הסנוקר בארץ הפסיד לעזרי, שלא יודע לאחוז במקל סנוקר; האהבה של עזרי ובת הרב התממשה והם התחתנו; המלצרית השלומיאלית מהסנוקר מצאה גם היא חתן; והאלתורים של השחקנים על הסט הפכו למשפטים המצוטטים ביותר בתרבות הישראלית. סרט שנדמה היה שהולך להתרסק בקופות - הפך לבלוקבאסטר כמעט מיד וזכה לחיי נצח בספריות הווידאו.
• "חגיגה בסנוקר": הסרט שנשאר רלוונטי מתמיד
שנית, כי הוא לא מאיים על ההגמוניה ועל סדר היום. "חגיגה בסנוקר" הוא ביצה מזרחית שבה משתכשכים מזרחים בלבד, והיוצאים מן הכלל הם אשכנזים שלא שפר עליהם גורלם (למשל טליה שפירא בתפקיד המלצרית, או דליה פון לרנר שבאחת הסצנות הבודדות שבהן היא מופיעה - נשפך עליה סיר מרק רותח).
בניגוד ל"צ'רלי וחצי", שבו הקו בין שכונות המצוקה להרצליה נחצה בשם האהבה, פה הכל נשאר בשכונה, כמעט ללא התערבות מבחוץ. מיותר לציין שגם הפוליטיקה הישראלית ומצבה הבינלאומי לא מוזכרים כאן. הסרט יצא ב־1975 אבל בתסריט אין זום אזכור למלחמת יום כיפור, אין טראומה, אין חשבון נפש ואין מציאות שמתקיימת מחוץ לגבולות התסריט. הפשטנות הזו, שמאפשרת חיים וחשיבה במימד אחד, ללא הפרעות של נגיפים או אויבים, בלי התייחסות למקום שבו אנחנו חיים - היתה ועודנה החלום הישראלי.
