עשור וחצי לנסיגה: ההתנתקות שלא ניתקה

15 שנים חלפו מאז ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה ועקירתם של אלפי אזרחים מבתיהם. הפינוי הקשה נותר פצע פתוח בחברה הישראלית ועדות לשסע הגדול בתוכה. 

למרות השוני הרב, אם ננסה למצוא קווי דמיון בין התקופה שקדמה להתנתקות לבין ימינו אנו, נגלה שאז כהיום, ערב החלטה מדינית גורלית על סיפוח בגדה המערבית, הדרג המדיני לא נועץ בגורמי הביטחון טרם קבלת החלטה בעלת השפעות ביטחוניות.

הכרזתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל, על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה בשנת 2003 הפתיעה את ראשי מערכת הביטחון. חלקם אף לא האמין שתוכניתו של שרון תצא לפועל, אך ראש הממשלה הטיל, בסופו של דבר, את המשימה על הצבא, מתוך הבנה שהמשטרה לבדה לא תוכל לבצע אופרציה מורכבת ורגישה כל כך. 

עוד בנושא:

• קצינים בכירים במילואים: "הריבונות תבטיח את ישראל כמדינה יהודית"

• "ההתנתקות מעזה הייתה כישלון אסטרטגי וקולוסאלי"

• טל רוסו: "ההתנתקות - מהלך גאוני"

אלוף (מיל') גרשון הכהן היה באותה עת מפקד אוגדה 36 של צה"ל. "בוגי (משה יעלון), הרמטכ"ל, הגיע אלי לסיור בגולן, בחרמון", משחזר הכהן בשיחה עם "ישראל היום", "בהאמר הממוגן, שבו ישבנו מאחור, שאל אותי אם אהיה מוכן לקבל עלי את המשימה (של פיקוד על הכוחות המפנים, ל"ש).

אף על פי שהתנגדתי מאוד למהלך, אמרתי כן. בצבא הבינו שאני היחיד בכיוון, היחיד שמבין איך לגשת לזה. חשבתי שצריך לבצע את הפינוי לא מתוך כעס על המתנחלים, אלא מתוך הערכה גדולה לפועלם. לו הייתי מסרב, זו היתה יכולה להיות קטסטרופה, כי מישהו אחר היה מקבל את המשימה והוא היה עושה את זה רע".

בפיקודו של הכהן הוקמו בצה"ל מסגרות ייחודיות של גדודי אנשי קבע, שוטרים, מג"ב ויס"מ. מחשש לסרבנות המונית, מתוך כל משרתי הסדיר בצה"ל נשלחו למשימת הפינוי רק חיילים מסוימים, רובם חניכים בקורסים מובחרים, דוגמת קורס טיס וקורס קצינים. בפועל, יותר מ־20 אלף שוטרים וחיילים השתתפו בפינוי.

"בנינו צבא לעניין הזה", מספר הכהן, "בנינו תרגולות ונערכנו לזה כמו לכל אירוע אסטרטגי ייחודי. נדרשה מערכת ייחודית, פו"ש (פיקוד ושליטה) ייחודי, תרגולות טקטיות ייחודיות". 

הדירקטיבה שהנחתה את הצבא באותם ימי הכנות היתה צמד המילים "ברגישות ובנחישות". "נקבע תאריך שבו לא יישאר שם שום יהודי. הבנתי שהדרך, ה'איך', היא בידיים שלי ושל החיילים. בנינו מערכת פיקוד מבוזרת, המג"דים פתרו בעיות שעמדו מולם ולא העלו אותן אלי. הפתרון שלהם היה אינטליגנטי לא פחות משלי.

חלוץ (דן, הרמטכ"ל דאז) הגיע ביום תחילת חלוקת הצווים לפינוי ושאל אותי למה דוד סויסה (מפקד אגד 282 דאז, שפיקד על חטיבת אנשי הקבע) מתעכב. אמרתי לו: 'תחשוב עליו בתור מוביל מבנה בחיל האוויר. תן לו לעשות מה שהוא מבין'. אמרתי לו שהעניין רגיש כל כך ושאסור למדוד בתפוקות פס ייצור, כי אם מודדים בתפוקות, יוצרים מציאות שבה חייבים להפעיל כוח ללא ריסון".

אף על פי שהצבא נערך לפינוי במשך חודש, בפועל פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה ומצפון השומרון ארך כשבוע בלבד. התחזיות הקודרות באשר לפינוי עצמו לא התממשו: בזמן אמת אזרחים לא הפעילו נשק חם נגד כוחות הביטחון, והצבא לא התמלא בסרבני פקודה. גם חששות הצבא מעודף אגרסיביות של המפנים, או מהזדהות יתרה שלהם עם המפונים, התבדו בזכות חודשים של הכנות פסיכולוגיות ומעשיות, ולנוכח הסלחנות היחסית לסרבנות "אפורה" של חיילים שנשלחו למשימות חלופיות. 

"פעלנו נכון, אני שלם עם מה שעשיתי", אומר הכהן, "זכיתי לסיעתא דשמיא. זה נגמר בלי הרוגים. 20 אלף חיילים ושוטרים, בין 10,000 ל־20 אלף איש בשטח ומחוץ לשטח, ואנשים שבאו לתגבר. 40 אלף איש בהתנגשות, ואף אחד אפילו לא חטף התקף לב באותו שבוע". 

טרם ההתנתקות היה במערכת הביטחון מי שטען שדווקא העובדה שצה"ל יוצא מהרצועה, ושישראל משרטטת גבול ברור בינה לבין עזה, תאפשר חופש פעולה להכות בעזה בעוצמה אם הרשות הפלשתינית לא תשתלט על ארגוני הטרור ברצועה. אך ההיסטוריה הוכיחה אחרת. צה"ל השלים את פינוי הרצועה ב־11 בספטמבר 2005. ימים ספורים לאחר מכן ערך חמאס תהלוכת ניצחון במחנה הפליטים ג'בליה, שבמהלכה נפלה רקטת קסאם ממכונית, התפוצצה וגרמה לעשרות הרוגים ופצועים.

אף על פי שהיה מדובר בתאונת עבודה, חמאס האשים את ישראל, וירה מטח כבד לעבר שדרות. צה"ל הגיב בתקיפות מהאוויר. מאז, תפס חמאס את השלטון בעזה, וירי הרקטות וירי התגובה עליו הפכו לריטואל קבוע. לאורך השנים התרגלו תושבי הדרום למציאות של "טפטופי ירי", וגם אזרחים המתגוררים במקומות מרוחקים יותר הבינו שהם כבר נמצאים תחת איום הרקטות. 

צה"ל כמובן לא מיהר לחצות את הגדר בתגובה לירי שגבר ופחת לסירוגין, ורק בארבע הזדמנויות שונות יצא למבצע נרחב: ב־2006, פחות משנה לאחר ההתנתקות עם חטיפתו של גלעד שליט לרצועה; בשלהי 2008־תחילת 2009 במבצע עופרת יצוקה; ב־2012 במבצע עמוד ענן; וב־2014 במבצע צוק איתן. לאורך התקופה המשיך חמאס להתעצם ברקטות לטווחים ארוכים יותר, במנהרות הגנתיות והתקפיות, בכוח ימי ואווירי, ועוד.

"גישה מוטעית"

"במבט לאחור, הגישה שהובילה להתנתקות היתה טעות", אומר הכהן, "עם זאת, אני מאמין בצורה הכי פרימיטיבית שמה שקורה, קורה מאלוהים. יש ביטוי בערבית: 'אין טוב ממה שיש'. בעקבות ההתנתקות קרו כמה דברים טובים. הדבר הראשון הוא שהפוך על הפוך, חמאס עלה לשלטון, התחיל לירות והציל את מדינת ישראל, כי היום אנחנו מבינים מה אסור שיקרה ביהודה ושומרון. עשינו ניסוי בקטן.

אני אמרתי מראש שגם אם הם יירו על שדרות ועל אשקלון, לא נוכל להפעיל בכל שבוע מהלך התקפי בבית חאנון, כי זה חוצה גדר. בוגי אמר לי שאני מדבר פוליטית, וחלוץ אמר לי 'דיר באלק'. ידלין ויאיר גולן מספרים כמה ההתנתקות טובה במספרים, כמה נהרגו פחות, אבל ביטחון לאומי לא נמדד במספרי ההרוגים. עזה מאיימת על עוטף עזה. זה לא פוגע בביטחון הלאומי? ילדים שישנים בממ"דים זה לא פוגע בהרתעה?".

לפי הכהן, גם העובדה שההתנתקות גרמה לניתוק בין עזה ליו"ש הצליחה למנוע נסיגה לקווי 67' בגדה. "ראש הממשלה נתניהו ניצל את זה מול אובאמה. העובדה שעזה הפכה למעין מדינה שאבו מאזן לא שולט בה, ולארה"ב אין דרך לשנות את זה, מנעה נסיגה. חמאס מתנגד לשתי מדינות, וזה יצר ביטוי קונקרטי ומוכח למציאות שממנה ישראל חוששת. לא מדובר בפיקציה או בחרדות של ניצולי שואה". לדבריו, ההתנתקות גם "הצילה את רמת הגולן", שכן הטורקים משכו ידם מהתיווך בין ישראל לסורים בעקבות פעולות ישראל בעופרת יצוקה. "קרו הרבה דברים טובים בגלל ההתנתקות, לא במובן ישיר, אלא במציאות שהתחוללה". 

15 שנים אחרי ההתנתקות, ובימים אלה ממש, מתכנן הדרג המדיני את מה שאולי אפשר לכנות תמונת המראה של ההתנתקות: החלת ריבונות במסגרת תוכנית המאה. וכמו אז, כן עתה בכירי הצבא מתלוננים בשיחות סגורות על כך שהדרג המדיני לא נועץ בהם טרם קבלת ההחלטות בנוגע לסיפוח בגדה המערבית, או לכל הפחות מציג להם את תוכניותיו.

ראשי מערכת הביטחון מנסים לנחש את כוונות הדרג המדיני ונערכים לאפשרות שמהלך ישראלי חד־צדדי יוביל להידרדרות ביטחונית ביהודה ושומרון ובעזה ולפגיעה קשה ביחסים האסטרטגיים בין ישראל לירדן. במדינה דמוקרטית לדרג המדיני הסמכות המלאה לקבל החלטות מדיניות, אך אפשר רק לקוות שלכל הפחות ישתף הדרג המדיני את מערכת הביטחון בתוכניותיו מבעוד מועד כדי שזו תוכל להיערך כיאות. 

"ההתיישבות קריטית"

וגרשון הכהן? עד היום הכהן מצולק מאוד מההתנתקות ומיחסם של המתנחלים אליו. אף על פי שהיה רק אחד ממפקדי הפינוי, מקביל למפקדים נוספים, הוא נתפס בציבור כ"מפקד כוחות הפינוי". להערכתו, הוא נתפס כך מכיוון שהוא התווה את הדרך לכוחות. "לא הייתי מפקד כוחות הפינוי, אבל אני בניתי את הקונספט.

המגורשים בטראומה, מאשימים אותי וכועסים עלי, ואני חושב שלא בתבונה, כי הם לא מבינים מה היה קורה אילו מישהו אחר היה שם. אין להם מושג מה הרוח שלי השרתה על כולם. אלעזר שטרן (ראש אכ"א דאז) בא אלי בטענות שקראתי לזה 'גירוש'. אמרתי לו שמבחינתי זה היה גירוש. מבחינתו, אני מתנחל קיצוני. אבל המתנחלים יכניסו אותו לתפילה במניין, ואותי לא". 

היום הוא מקדיש את חייו למאבק תודעתי ומקצועי נגד כל אפשרות של נסיגה עתידית. "לשם כך הייתי במייסדים של תנועת הביטחוניסטים, שחותרת להשיב לשיח הציבורי את אמונות היסוד שלאורן הוקם, פעל ונאבק המפעל הציוני. אנחנו באנו להתיישב בארץ הזו. התיישבות היא קריטית והיא המרכיב המרכזי ביכולת החזקת שטח לאורך זמן. צה"ל מצליח לשמור על ביטחון באיו"ש עם מעט מאוד חיילים בזכות 400 אלף המתיישבים בשטח. ההתיישבות ביהודה ושומרון קריטית לביטחון רצועת החוף".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו