כל נדל״ניסט מתחיל יכול לספר סיפורי בלהות על הפעמים שבהם נתקל בקשיים עם רשויות מקומיות, ועדות ומהנדסי ערים. נדמה שכל בעיה מולידה את זו שאחריה בשרשרת של מכשולים סביב ההתחדשות העירונית.
כמעט בכל התקשרות בין יזם לבין רשות יש סוג של התקפה-נסיגה. יש גם רחבת ריקודים של התחדשות עירונית עם מגוון ריקודים, אבל נראה כי ריקוד החיזור המפורסם ביותר – הטנגו הוא שמספר סיפור יוצא דופן על הקשר ההדוק בין היזם לרשות. אנלוגיה יפה, אז בואו ונבחן אותה.
צעד אחד קדימה, 2 צעדים אחורה: היזם הגיש תוכנית, העירייה מחזירה לו אותה עם דרישה לתיקונים, שינויים, מחיקות, תוספות, הורדת קומות, שטחים ציבוריים, מטלות ציבוריות, היטלי השבחה ועוד רשימה ארוכה. קורה לא פעם שבפרויקט אחד מוגשות 30 תוכניות גרמושקה, לפעמים ללא כל הצדקה.
הבירוקרטיה לא מאפשרת ליזמים לקדם תוכניות, ורואים זאת כל יום. דווקא בפרויקטים של התחדשות עירונית מערימים קשיים, ולעיתים אי אפשר לראות את האור בקצה המנהרה.
העברת המשקל של בן הזוג מימין לשמאל: לא פעם זורקים את היזם למחלקות אחרות, והמחלקות האלו שולחות אותו למשרדים אחרים. ברוב המקרים אף אחד לא באמת יודע מי המבוגר האחראי.
מסתובבים ומסתובבים: מסובבים את התוכנית, פעם אחת הבניין יזוז קדימה ופעם שנייה יסתובב אחורה.
פעם למטה ופעם למעלה: מדובר בשני שחקנים שיש ביניהם הרבה מתח, שגורם לעיתים ל״הרמות רגליים״.
פעם להוסיף ופעם להוריד: פעם הרשות נותנת בעיטה והיזם מתכופף, ולאחר מכן היזם מנהל משא ומתן ממושך, כדי ללקט את מירב הזכויות לרווחיות הפרויקט.
לפעמים הריקוד איטי ורגוע: נראה כי הזוג מביט זה בזה עם ניצוץ בעיניים וממשיך לקוות שזה יצליח ביניהם באופן קבוע.
לפעמים סוער ורועש: הכוונות הטובות ביותר לשיתוף פעולה לא יועילו אם הצד השני יחבל ביחסים. למשל, אם היזם ינסה לקצר תהליכים, לעקוף את המערכת ולהגיש למחוזית. כאשר יחזור חזרה למקומית יחכה לו מהלך של סלטה משולשת באוויר, והוא יתפלל לא ליפול על הפנים.
התהליך לרוב מתסכל ומגביר את הביקורת העצומה שיש על הרשויות היום. מחסור בכוח אדם מקצועי, העדר נייר מדיניות כתוב או החלפת שלטון ואיתה גם החלפת אג׳נדה, שמערערת את הביטחון.
מסקנה: אין פרטנר לרקוד איתו, ולפעמים הוא גם דורך עליך באמצע הריקוד ממש ממש בטעות. כל צד רוצה שהשני ייתן לו כמה שיותר ויתקרב אליו. ברגע שווילון החסמים יירד תתאפשר הרמוניה הדדית בין השניים, שיוביל לביצוע "דוז פואה".
כמו בטנגו, בני הזוג נצמדים צמוד כדי להביע רגש. כך גם בהתקשרות הזו, הרצונות של שני הצדדים חייבים להיפגש, כדי שהמטרה תצליח. התחושה היא שגם אם לא רקדנו את הריקוד כמו שרצינו, ואפילו סטינו קצת מהמסלול, בסוף נצא מהסיפור הזה ב win-win לכולם.
היזמים ובעלי הדירות
אנלוגיה נוספת: ריקוד טנגו בין יזמים ובעלי דירות. יש לציין כי התמורות בשנים האחרונות החלו להצטמצם, ולא ניתן מענה מספק לבעלי הדירות, שכמהים לתמורה יותר גדולה מזו שמציעים להם.
מעניין לדעת האם כאשר התמורה תהיה 0, בעלי הדירות עדיין יישארו פרטנר לריקוד, או שהם יוותרו וימשיכו לחכות ליזם הבא, שיציע להם אולי מטר יותר. ואולי הם פשוט יימנעו מכניסה לפרויקטים. לא בטוח שיהיה זה צעד נבון, ואולי אף נאמר חסר היגיון.
יש לזכור כי אנחנו משפיעים ומושפעים כל חיינו דרך עשייה חברתית וצורך ליצירה ובנייה למען עתיד טוב יותר. יזם שבונה ישפיע על עתידם של מיליוני אנשים, ולכן כל החלטה גורלית.
מסקנה: טובים השניים מן האחד. אז תרקדו איזה ריקוד שתרצו, ואל תשכחו ליהנות בדרך שתבחרו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו