מחקר חדש פותח צוהר להבנת העולם הרוחני של היהדות. המחקר של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם רשות העתיקות, הצליח להרכיב לראשונה את פאזל המגילות הגנוזות בעזרת זיהוי וניתוח דנ"א עתיק.
הדנ"א נלקח מעורות בעלי החיים שעליהם נכתבו המגילות. השלמת פיסות הפאזל של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות, שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית, וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות.
במסגרת המחקר התגלה שקטעי המגילות, שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים ממערות קומראן, קשורים גנטית זה לזה ושונים מקטעים אחרים שנמצאו באותן מערות בקומראן. מכך ניתן ללמוד על פתיחותה של החברה היהודית בימי הבית השני באשר לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה לפיה עבור היהודים העיקר היה הפרשנות הטקסט ומשמעותו, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ"ך.

צוות המחקר, בהובלת פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, ופרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, פענח את הדנ"א של החיות, שעל עורן נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה, והשתמש בניתוח הקרבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים.
"יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה", מסביר אחד ממובילי המחקר פרופ' רכבי, "בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל".
מחקר פורץ הדרך, שארך כשבע שנים, שופך אור חדש על המגילות ממערות מדבר יהודה, ובהם קטעים המכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות: "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן".
לאור המורכבות הרבה החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מידע מדנ"א עתיק של בעלי חיים. צוות מיחידת המגילות של רשות העתיקות סיפק דגימות, לעיתים רק אבק, שגורד בזהירות מגב הקלפים.
פרופ' רכבי סיפר כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר התגלתה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה: "שתי דגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו". "
מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".