אחת המעלות הגדולות של פיני גרשון בתור מאמן היתה היכולת להפתיע, לשנות, לחדש ולבלבל את היריבות. את דיוויד בלות'נטל הוא שלף בחלק האחרון של 2003/4 אחרי שייבש אותו עונה שלמה, וזה חרך את הסלים עד סיום העונה. שחקנים ששיחקו אצלו מספרים על מקרים רבים שבהם הפתיע ושלף משהו חדש מהשרוול.
הדוגמה הזכורה ביותר התרחשה בגמר היורוליג ב־2004/5. אחרי עונה שבה קיבל נסטוראס קומאטוס 10.1 דקות בממוצע וקלע 3.7 נק', גרשון שלף את הפורוורד היווני במשחק על התואר, נתן לו יותר מ־21 דקות וקיבל ממנו בתמורה 13 נק', 3 ריב', 2 חטיפות והגנה מעולה על כוכב היריבה, לואיס סקולה, שהמשיך לאחר מכן לקריירת אן.בי.אי משובחת.
"פיני שמר אותי כמו שמשחקים קלפים, ואז כשצריכים משתמשים באס שיש לך ביד. ככה פיני השתמש בי", מספר קומאטוס בראיון מיוחד ל"ישראל היום", 15 שנים בדיוק אחרי הניצחון בגמר על טאו ויטוריה, "הוא שלח אותי לשמור על לואיס סקולה, שהוא שחקן מצוין, והייתי מוכן, חבר. הייתי מוכן לעשות את העבודה שלי, וכולם בקבוצה ידעו את זה".
פיני הכין אותך לפני?
"לא. הוא לא אמר כלום. הוא פשוט דאג להראות לי כל הזמן שהוא סומך עלי, ואני דאגתי להראות לו שאני מוכן ושאני אמלא את התפקיד שאקבל על הצד הטוב ביותר".
"חלמתי על זה מילדות"
קומאטוס מודה שגם הסיטואציה עבדה לטובתו. כזכור, דיון תומאס שבר את רגלו באחד האימונים באפריל 2005 ולא עמד לרשות הצוות המקצועי בשלבי ההכרעה. גרשון ניסה את יניב גרין בחצי הגמר, אבל הסנטר הישראלי התקשה מול גבוהי פנאתינייקוס וקלע 2 נק' ב־6 דקות. מאותו הרגע הבמה היתה כולה שייכת לקומאטוס.
"אם תלך לראות את המשחק, אבל בשידור לא ישראלי, אתה תשים לב שהשדרנים לא יודעים את מי הם רואים משחק", הוא אומר, "גם השחקנים של ויטוריה לא ידעו מי אני, וידעתי שזה יהיה ככה אז התכוננתי לזה. אתה צריך להבין, מילדות חלמתי על הרגע שבו אני משחק בגמר אליפות אירופה, אז ברור שהייתי מוכן".
"אתה יודע שעליתי למשחק אחרי שתי זריקות?" הוא שואל וממשיך: "הייתי פצוע, אבל כולם בקבוצה עזרו לי להגיע מוכן למשחק, במיוחד עמי ביטון (כיום מנהל הקבוצה, י"מ), שהוא החבר הכי טוב שלי ועד היום אנחנו בקשר. הוא אפילו בא לחתונה שלי".
מה פיני אמר לך אחרי המשחק?
"הוא לא אמר הרבה, רק אמר 'תמשיך ככה', אבל ראיתי שהוא שמח בשבילי. זאת היתה סיטואציה מיוחדת מבחינתי".
"האשמה היתה עלי"
לקומאטוס היה הפי־אנד לעונה, אבל ברובה היא לא היתה מוצלחת. ליד אליהו הוא הגיע בקיץ 2004 כמלך הסלים ביוון ועם ציפיות גבוהות, אך מיעט לקבל הזדמנויות ולהראות את יכולותיו. "בוודאות לא הראיתי במכבי את כל היכולות שלי. בשנה לאחר מכן (בפורטיטודו בולוניה, י"מ) הייתי טוב יותר, אז כנראה האשמה עלי".
"אבל הזמן שלי במכבי היה השנה הכי טובה בחיים שלי", הוא ממשיך מייד, "זאת היתה הפעם הראשונה שיצאתי מיוון, וזה היה מדהים בשבילי. לשחק ליד שאראס, פארקר, וויצ'יץ', באסטון וכל החבר'ה. היתה שם תחושה של משפחה, לכולם היה אכפת אחד מהשני".
קומאטוס, שחגג יום הולדת 43 בתחילת השבוע, שיחק עד הקיץ האחרון והיה מהמצטיינים בליגה השנייה ביוון. כשאני שואל אותו מאיפה שאב מוטיבציה להמשיך עד גיל כזה, הוא עונה: "בגיל 35 שיחקתי בליגה הראשונה ביוון והרגשתי עייף. חשבתי שאני צריך למצוא מוטיבציה מחודשת ולכן החלטתי לעבור לקבוצה בליגה נמוכה, שחוץ מהנשיא של אותה קבוצה ועוד שלושה אנשים אף אחד לא מכיר, ולעזור לה להתרומם".
לאחר חיפושים הצטרף קומאטוס ב־2014 לקבוצת ארמיס אגיאס האלמונית מהליגה הרביעית. קומאטוס סחף את חבריו לעליית ליגה כמעט בכל עונה וכפי שרצה הכניס אותה לתודעה, כשעלתה בקיץ האחרון לליגה הראשונה ואף החתימה את אלוף האן.בי.אי לשעבר ברנדון ראש.
דווקא אחרי שהעלה אותה לליגה הבכירה, קומאטוס החליט לצאת למנוחה, אך טוען כי לא פרש. "רציתי לנוח מבחינה גופנית ונפשית אחרי חמש שנים קשות. הייתי צריך להתאושש וכיום אני מרגיש מוכן לחזור לשחק 15 דקות בערב בקבוצות שמתאימות לרמה שלי. אני לא סופרמן ואני יודע שאני בן 43, אבל אני אוהב מאוד כדורסל ואלה החיים שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
