"בחמשת הימים האחרונים אין בביתר עילית אף חולה מאומת חדש. אפשר להגיד שהצלחנו", אומר בסיפוק האלוף (מיל') יוסי בכר, שהוביל בחודש האחרון את המאבק בקורונה בעיר החרדית יחד עם הרשות המקומית.שבועיים לפני חג הפסח הוזעק בכר למשימה. ראש העירייה, מאיר רובינשטיין, שלא רצה שעירו תידרדר למצב שבו היתה בני ברק באותם הימים, פנה לשר הפנים דרעי וביקש להיעזר "במישהו עם ניסיון ויכולת מנהיגות", כלשונו.
בכר, שקיבל יום קודם לכן טלפון מראש אגף המבצעים בצה"ל, שביקש ממנו לקבל עליו אחריות לאחת הערים במצוקה - יועד בכלל להגיע תחילה לאלעד, ואחר כך למגזר הבדואי. "הייתי בכניסה לרהט כאשר דרעי התקשר אלי", הוא אומר. "הוא חיבר ביני לבין רובינשטיין. זה היה כמה דקות לפני כניסת השבת, ובמוצאי שבת כבר התייצבתי כאן".
בכר עזב את עבודתו האזרחית הרגילה והגיע לביתר עילית. הוא הביא איתו צוות מתנדבים, שכלל כמה אנשי צבא בדימוס, בהם תא"ל מתי לשם, אל"מ נירה שפק ואל"מ עודד הרשקוביץ, לשעבר סגן דובר צה"ל.
שאלות ותשובות על הקורונה // קרדיט: משרד הבריאות | שאלות ותשובות על הקורונה // קרדיט: משרד הבריאות
כמו להזיז הרים
בשונה מהמודל של בני ברק, בכר וצוותו לא תפסו את מקומו של ראש העירייה אלא הצטרפו אליו. "כשהגעתי היתה סיטואציה לא ברורה", הוא נזכר. "ידענו שיש כאן כמות גדולה של חולים, אבל לא הרבה מעבר לזה. הדבר הראשון היה לגבש תמונת מצב ברורה, כדי שנוכל לקבל על בסיסה החלטות".
"הסיבה העיקרית שרציתי שיוסי יגיע לכאן, היא כי הבנתי שאני זקוק למכפיל כוח. היה בלבול בין הרשויות, יד ימין לא ידעה מה יד שמאל עושה וכל נושא הבדיקות היה בבלגן", הודה השבוע רובינשטיין. "הייתי צריך מישהו שיעשה סדר. שאני אעבוד אצלו. דמות דומיננטית ובעלת נוכחות שתיקח שליטה".
"עבדנו יחד", מאשר בכר. "לקח לי זמן להבין שלעיר אין בכלל מנגנונים חיוניים. יש תחומים שבהם האזרחים עובדים לבד מול הרשויות. למשל בריאות. או לוגיסטיקה. לעירייה אין יכולת לייצר מנגנון שיחלק אוכל בבתים או שיטפל במערך הבדיקות. היינו צריכים להקים את זה כאן מאפס".
עוד בנושא:
הקורונה בישראל: יממה ללא נפטרים
מתקפת סייבר על מעבדות המפתחות חיסון לקורונה
בכר וצוותו בנו תמונת מצב שכללה בסיס נתונים על מצב התחלואה והצרכים בעיר, שמונה כ־60 אלף תושבים. בהמשך לכך הם נתנו מענה לוגיסטי, בריאותי והסברתי, שכלל הודעות מוקלטות של ראש העיר שנמסרו מדי ערב לתושבים.
"בתחילת הדרך הרגשתי כמו מי שדוחף הר, ולא מצליח", הוא מתאר. "קשה לי לתאר כמה הכל היה מסובך. כולם התבצרו בעמדתם, והשאירו את העירייה תקועה לבד עם הבעיות. כדי לפנות חולה למלונית היה צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום עם טפסים ואסמכתאות ואישורים, וכאשר רציתי לחלק אוכל התווכחו איתי על הכמויות. היו ימים שסיימתי כשאני גמור, ושלא הייתי בטוח שיש לנו סיכוי להצליח".
גם ראש העירייה מודה שחשש מקטסטרופה. "זאת היתה חוויה מנהיגותית־מקצועית מורכבת מאוד. היו ימים שחששתי שלא נעבור את זה בשלום. היה צריך לתמרן בין משרדי הממשלה, מד"א, קופות החולים, פיקוד העורף ועוד גורמים".
בסך הכל נדבקו בקורונה בביתר עילית 281 תושבים, מהם כ־100 שפונו מהעיר - 35 עדיין במלוניות. רובם כבר החלימו, ובימים האחרונים העיר חזרה לשגרה כמעט מלאה, לרבות פתיחה הדרגתית של מוסדות החינוך. "זה לקח זמן, אבל בעזרת החטיבה המרחבית, העירייה והרבה מתנדבים - הצלחנו", מחמיא בכר. "ראש העירייה נתן אמון באדם שהוא לא מכיר, בלי לחשוש שאגנוב לו את ההצגה. ההתגייסות פה היתה מרשימה. המודעות של תושבי העיר להוראות היתה יוצאת דופן".
"הם אנשים צנועים"
בכר, בן קיבוץ בארי, אומר שלמד בשבועות האחרונים לא מעט על הציבור החרדי. "הייתי צריך להסביר לאנשים בקיבוץ שלי שהחרדים זה לא מי שהם חושבים. שיש כאן אנשים צנועים, עם דרך ארץ וכבוד לזולת".
הוא מקווה ששיתוף הפעולה שנרקם בשבועות האחרונים בין הציבור החרדי לחיילי צה"ל יימשך גם לאחר שהמגיפה תחלוף, אבל רובינשטיין מציאותי יותר: "עם ישראל מתאחד תמיד בעת צרה, וזה מה שקרה גם עכשיו. כשהמשבר יחלוף, כנראה שכולנו נחזור לאותם הוויכוחים הפוליטיים".
