קשה להעריך מה תהיה עמדת הרכב בג"ץ בנושא ההסכם הקואליציוני בין בני גנץ לבנימין נתניהו. בדיון שנערך שלשום והתרכז בשאלת כשירותו של נתניהו, נראה היה שאולי ההרכב נוטה להכשירו במגבלות של ניגודי עניינים, כמו בסוגיית המינויים במערכת אכיפת החוק. אתמול השופטים חקרו בצורה נוקדנית גם את נציגי המפלגות ראבילו והלוי וגם את נציג היועמ"ש ענר הלמן.
הרושם שהתקבל היה שהם רוצים למנוע תאונת רכבות חוקתית, וזה אומר שמהלכי הקמת הממשלה יימשכו עד הקמתה, אך במקביל בית המשפט משאיר את דלתותיו פתוחות לעתירות המשך. כלומר, הם לא אומרים לרכבת הפוליטית הקואליציונית "עצור", לא מניפים דגל אדום, אלא מכוונים את התנועה בדגלונים אדומים וירוקים חליפות. בשביל זה יש להם את עו"ד אליעד שרגא, שכנראה יעבור לגור בבניין בית המשפט העליון בשנה וחצי הקרובות.
מנגד, הנשיאה חיות והשופט מזוז העירו הערות שהביעו התנגדות עקרונית לדרך שבה הציגה עו"ד הולץ־לכנר את תביעתה. הולץ־לכנר בהחלט ייצגה את הגישה המקובלת בחוגים חברתיים מסוימים, שלבחירות אין כל משקל. לגודלה של סיעת הליכוד אין משמעות מבחינתה, וגם לעובדה שההישג האלקטורלי המובהק רשום על שמו של מי שמיועד להיות ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
לא עולה על דעתם של הולץ־לכנר, של אליעד שרגא וגם של כמה מהשופטים, שהבוחרים לא הלכו לקלפי כדי להצביע בעד או נגד נשיאת בית המשפט העליון או היועץ המשפטי לממשלה או כרמי גילון. הם הצביעו במפורש ובמובהק בהתמודדות בין כמה מפלגות ומנהיגים ידועים. ולכן התביעה החוזרת שנתניהו יסולק לטובת פסיקה נורמטיבית של בג"ץ היא עזות מצח ציבורית. נראה שהנשיאה חיות ואחדים מהשופטים, כולל השופטת דפנה ברק־ארז, הציגו אי־שביעות רצון בולטת כלפי הגישה הזאת של העותרים. ברק־ארז דחתה את הכוונה לגרור את השופטים לדיון בהסכמים פוליטיים.
ייתכן שהשאלות הרבות שהציגו השופטים נועדו להבהיר לעצמם (ולפרקליטי המפלגות) מה הכוונה מאחורי כל סעיף; ועם זאת, התחושה היא שהם לא מבינים את המעשה של הפוליטיקאים הנערכים לממשלת אחדות. אפשר להשוות את חיבור ההסכם המורכב וההליכים החוקיים שתומכים בו לבניית ארמון חול - הרבה מאמץ והתמדה ועשייה עדינה ומאוזנת. באים כמה ילדים משכונה אחרת ושואלים את הילדים שבנו את הארמון: תנו לנו סיבה שלא נרקוד טוויסט על ארמון החול שלכם. אפשר לעשות את ההרס בבעיטה אחת.
למעשה, כל ההסדרים המפותלים הם כאין וכאפס לעומת ההסדר הבלתי כתוב שבו עו"ד אליעד שרגא הוא זרוע שאליה בג"ץ מוציא למיקור חוץ הזמנות עבודה. בית המשפט העליון, כפי שמגדיר ד"ר יואש מייזלר, הוא גוף טפילי־פסיבי. הוא זקוק לגוף חיצוני שיפעיל אותו ויהפוך אותו לאקטיבי ולבעל כוח שלטוני. השופטים מושפעים מאוד מהנרטיבים שהועלו בתקשורת נגד ממשלת האחדות; אבל נראה שהם מסויגים מהניסיון להפוך אותם לכלי משחק במישור הפוליטי. מזוז אמר זאת במפורש לעותרת הולץ־לכנר: "פה זה בית משפט".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו