סיפור יוצא דופן התרחש לאחרונה בקבוצת פייסבוק חדשה בשם "סיפורים מלבנון - מה שקרה במוצבים", במסגרתו גילה לוחם ששירת בדרום לבנון כי אדם שחשב שנהרג לפני עשרות שנים - חי.
בימים האחרונים יצרה הקבוצה בפייסבוק באזז משמעותי. הקבוצה הינה יוזמה של איל שחר, לשעבר מפקד פלוגה בהנדסה קרבית וכיום יוצר ובמאי. "פתחתי קבוצה שתהווה במה לסיפורים של חיילים ומפקדים מתקופת השהייה ברצועת הביטחון בלבנון, כדי לקבל השראה על אותה המציאות ואולי יום אחד שייצא מזה משהו", כתב שחר בתיאור הקבוצה.
מאות לוחמים וחיילים ששירתו בדרום לבנון החלו להצטרף לקבוצה ושיתפו את סיפוריהם הקשים והמרגשים. אך סיפור אחד התעלה על כולם.
אדם בשם ירדן נויפלד פנה בשאלה בנוגע לאדם שהכיר ושחשב שנפל. "היה חייל שנפל מגולני 13, אוגוסט 95'. שמו עובדיה, היה איתי בקורס מ"כים, נהרג במוצב ליד הגדר באזור 97' בערך. מישהו יכול לומר איפה זה היה ומה קרה בדיוק?".
נויפלד לא היה יכול להיות מופתע יותר, כשאותו אדם השיב לפוסט ובישר לו כי הוא חי. "ירדן המלך, לא שמעת שאי אפשר להרוג תימנים?", כתב בתגובה חגי עובדיה, אותו חייל. בתשובה ענה לו נויפלד: "בואנה אני חי בתחושה שאתה מת 23 שנה". התשובה של עובדיה הייתה מבודחת: "אז חזרתי, יש לך שלוש משאלות". השניים סיכמו כי יצרו קשר באופן פרטי ויחדשו את החברות.
"זה קטע מטורף", אמר נויפלד. "היינו יחד בקורס מ"כים במשך ארבעה חודשים. היינו חברים מאוד טובים אבל היינו בגדודים שונים, הוא ב-13 ואני ב-12. לדעתי, סיימנו את הקורס בסוף 1996. כל אחד הלך להיות מ"כ בפלוגת מסלול. חודש או חודשיים אחר כך - בגולני אין יותר מדי פנאי - הייתי עם החיילים שלי, לא זוכר בדיוק היכן, והם היו בלבנון. אירעה תקרית שבה נהרג מישהו. תמיד מנסים לברר מי זה, ומישהו שהיה איתנו בקורס אמר את השם שלו.
"אני זוכר שלא הייתה אפשרות לצאת להלוויה. אולי היינו בתעסוקה ביטחונית במקום אחר. מאז ועד היום חייתי בתחושה שהוא מת".
עוד בנושא:
• החיילים שחזרו כדי להציל את הבית
• מהשבוע הבא: לוחמים ייצאו לחופשות
• המסר של הלוחם החרדי נגד ההסתה
• מתיקון טנקים - לייצור ציוד הגנה רפואי
אלא שלנויפלד היה חסר חלק בפאזל. "נכנסתי לאתר 'יזכור' ולא היה שם שום מידע לגביו", סיפר. "חשבתי שאולי עובדיה היה השם הפרטי ואני לא זוכר את שם המשפחה. כשהקבוצה בפייסבוק החלה לפעול, עלו פוסטים על כך שהמג"ד נהרג, חוסיין עמיר, דרוזי מג'וליס. היינו 200 מטר מהאירוע עם הבן דוד שלו. הקבוצה הציפה לי את האירוע. רציתי שתהיה לי תמונה. שאלתי אם מישהו מכיר סיפורים, ותוך כמה שניות התברר שלא היה ולא נברא".
"התקשרתי אליו אתמול. התעדכנו. גילינו שיש לנו גם חברים משותפים. יש בחור שהיה איתי בפלוגת מסלול שגר במושב לידו והם נפגשים מדי פעם.
"אמרתי לו, 'אם הייתי יכול הייתי מחבק אותך'. הוא גר ליד ירושלים, אני גר באשקלון, ובלי הפייסבוק בחיים לא היינו נפגשים.
"בכיתי. זה היה חבר טוב במשך ארבעה חודשים. היה חיבור לא פשוט. בכל יום זיכרון הסיפור הזה היה יום הזיכרון שלי. אמרתי לו שהוא לקח לי את יום הזיכרון שלי, ואני שמח על כך".
