סגן הרמטכ"ל, אלוף אייל זמיר, יושב בלשכתו לבדו. כל מי שנכנס אליו מתבקש למדוד חום ולחטא ידיים. ממילא רק מעטים מורשים להיפגש איתו, ורק ביחידים. את הרמטכ"ל הוא לא ראה כבר יותר משבוע, וגם רוב האלופים לא מגיעים; הם מדברים איתו בשיחות וידאו או בטלפון.
בתור הפרויקטור של צה"ל לענייני הקורונה, הוא מקפיד בקלה כבחמורה. גם הראיון הזה נערך ממרחק בטוח של כמה מטרים. זמיר לא לוקח סיכונים. כנכס חיוני, הוא עושה הכל כדי לא להידבק. בשבוע שעבר עבר בדיקה כדי לוודא שהוא בריא, ויצא נקי.
"בסביבות פורים הבנו שאנחנו באירוע אחר, שונה", הוא מספר, "שזה לא עוד איזה נגיף או מחלה, אלא מגיפה. כמו כולם למדנו מושג חדש - התפשטות אקספוננציאלית - והיה לנו ברור שאנחנו צריכים להיערך אחרת. מאותו רגע פעלנו. בהרבה מובנים הקדמנו את המדינה בקבלת ההחלטות, כי כבר בשלב הראשון קיבלנו כמה החלטות מאוד משמעותיות, מעוצר היציאות והמעבר לשיטת הקפסולות (עבודה במשמרות נפרדות שאינן נפגשות), ועד לשינוי דפוסי העבודה בבסיסים".
כבר בראשית הדרך הגדיר לעצמו צה"ל את המשימות ודירג אותן. בראש, כמובן, הגנה על הגבולות, אחר כך להגן על עצמו מפני המגיפה, ובהמשך - לסייע למדינה ככל האפשר. "אחרי שהתארגנו, התחלנו להיכנס יותר ויותר לתוך הסיוע האזרחי", הוא אומר. "אבל זה קורה תוך שאנחנו ממשיכים לפקח על מה שקורה לאורך הגבולות ומעבר להם, ותוך שמירת כשירות לכל התפתחות שעשויה להיות".
אתה רואה אתכם מקבלים אחריות מלאה על האירוע הזה?
"זה נמצא בדיון תמידי בפורומים רבים. עקרונית, אני חושב שהמצב שבו האירוע מנוהל על ידי הגופים האזרחיים ואנחנו מסייעים הוא נכון, אבל אנחנו מקבלים על עצמנו עוד אחריות - גיאוגרפית ונושאית. ככל שהמגיפה תעבור מהתפרצות נשלטת להתפרצות שהיא לא נשלטת אני מניח שיעברו אלינו עוד סמכויות, כמו שאנחנו רואים במדינות אחרות".
לא עדיף להעביר את הסמכויות לפני ההתפרצות הזאת, כדי למנוע אותה?
"גם היום יש הישענות רחבה על היכולות של הצבא, ואני מניח שהיא תתרחב ככל שהמגיפה תתפשט. אנחנו ערוכים לכל מצב ולכל החלטה. את ההחלטה עצמה אני משאיר את זה לדרג המדיני".
פרסמנו השבוע על מכתב הרמטכ"ל, שמבקש להעביר לידיכם את האחריות.
"צה"ל, בדנ"א שלו, הוא ארגון יוזם וארגון התקפי מול כל איום, והוא לא יכול לשבת בצד כשכל המדינה מתמודדת עם אירוע חסר תקדים. אני לא רוצה להתייחס למכתב, אבל המסר שלנו למקבלי ההחלטות הוא שאנחנו נכונים לכל משימה, וככל שתוטל עלינו אחריות נדע לקבל אותה ולממש אותה, בדיוק כמו שאנחנו רואים בבני ברק, למשל".
על אילו ערים נוספות אתם נערכים לקבל אחריות?
"אגף המודיעין הקים את מרכז המידע והידע בחמ"ל של משרד הבריאות בתל השומר. שם מנתחים ומנטרים את כל המדינה כדי ליצור מפות חום. אנחנו מדברים היום על ביתר עילית ומודיעין עילית, וגם ירושלים שהופכת למקום מרכזי. אנחנו מסתכלים יותר גם על מודיעין, שדרות, אשקלון ומקומות נוספים".
ובכל מקום כזה תשלחו כוחות של פיקוד העורף או תיקחו פיקוד?
"חשוב מאוד שככל שנקבל אחריות, לא נשחרר את הגופים האזרחיים מהאחריות שלהם. זה מטריד אותי מאוד: לא בריא למדינה שהגופים האזרחיים יתרגלו למצב שבו אם צה"ל מגיע, אז הם פטורים מהאחריות שלהם. המערכות חייבות להמשיך לתפקד: הבריאות, האוצר, הכלכלה, הרווחה, הרשויות המקומיות. תפקידנו הוא לתמוך בהן ולסייע במקומות שבהם הן מתקשות".
לתמוך, לא להחליף.
"אני חושב שאסור להחליף אותם. יש ראשי עיר שנבחרו, יש מערכות בתוך הערים האלה, ולנו יש יחידות קישור לרשויות שאמורות לסייע להם. זאת מערכת שנבנתה למלחמה, ואמורה לפעול גם כעת. סדר הדברים הנכון הוא שהרשות המקומית תנהל, ואנחנו נגיע עם היכולת המאוד משמעותית שיש לפיקוד העורף כדי לסייע, בעיקר בפיקוד ושליטה, בלוגיסטיקה, בכוח אדם, במודיעין וביכולת לבצע נוהלי קרב ולהוציא את התוכניות לפועל".
לא ראה את הרמטכ"ל יותר משבוע, משוחח עם אלופים רק בטלפון או בשיחות וידאו. אלוף זמיר בלשכתו // צילום: יהושע יוסף
אחד הנושאים שצה"ל מבקש לקבל אחריות מיידית עליהם הוא סוגיית הבדיקות, על רקע הקושי להגדיל משמעותית את מספרן. "זה אירוע מורכב מאוד, מרגע שהאזרח נבדק בביתו או באחד ממתחמי הקורונה־דרייב, ועד לרגע שבו הבדיקה עוברת את השרשרת שלה וחוזרת עם תשובה ברורה", הוא אומר, "מערך המבצעים המיוחדים שלנו עובד כדי לייצב את זה, ואני מאמין שאם נקבל אחריות, נדע בתוך שבועיים־שלושה להגיע ליעד שהציב ראש הממשלה: 30 אלף בדיקות ביום".
זמיר מבהיר שהכוונה היא לא להחליף את מד"א או את המעבדות, שעושים לדבריו "עבודה מצוינת". הוא מכוון בעיקר לשני מאמצים: לייצר מערכת ובסיס ידע אחידים שיאפשרו לבצע היקף גדול של בדיקות, ולנצל את המערך הלוגיסטי של צה"ל כדי לשנע במהירות את הבדיקות למעבדות. "בתחומים האלה יש לנו יתרון, ואנחנו רוצים לנצל אותו".
הזכרת מלחמה. יהיו שיגידו שאם כך המערכות האזרחיות הגיעו מוכנות למגיפה, מה יקרה במצב של מלחמה כשבאמת ייפלו פה טילים?
"זה אירוע שאף אחד לא צפה אותו. כולנו הופתענו. אנחנו רואים מדינות אחרות, מתקדמות, מערביות, נאורות, שמערכת הבריאות שלהן קרסה. אני בסך הכל מלא הערכה למערכת הבריאות שלנו, ואני חושב שההחלטות הגדולות שהתקבלו היו נכונות, אבל צריך גם להגיד לא לעשות פניית פרסה להחלטות שהתקבלו. הברבור השחור הזה היה בלתי צפוי לכולם, ולכן אני חושב שהתפקוד של המערכות בו הוא בהחלט מתקבל על הדעת".
לא טבעי לראות חיילים קרביים מסתובבים בקרב אוכלוסייה אזרחית ומבצעים משימות הומניטריות.
"אנחנו לא בוחרים את המשימות שלנו. המציאות מייצרת לנו אותן. חייל טוב ויחידה טובה מחפשים כל הזמן את החיכוך, והפידבק שאני מקבל מהמפקדים הוא 'תפעילו אותנו'. נכון שאלה לא המשימות שהתכוננו אליהן, אבל צה"ל לא תמיד מבצע את המשימות שהוא התכונן אליהן אלא את המשימות שבהן צריך אותו".
"נערכים לבתי חולים שדה"
עיני כולם נשואות כעת לבני ברק. החשש הוא מקריסה של העיר, הן במספר החולים והן מבחינת המצב ההומניטרי בה. "יש חשש גדול ממשבר הומניטרי בעיר, והמשימה המרכזית שלנו היא למנוע את זה", אומר זמיר, "כבר עכשיו יש בה התפרצות בלתי נשלטת של המגיפה, ולכן גם הבנו שאין טעם לשלוף משם את החולים".
באופן נורמלי, אלה לא משימות לצבא.
"יש כאן שיתוף פעולה בלתי רגיל בין כלל הגורמים, שאנחנו מסייעים להם. כולם נמצאים בתוך המשימה ונותנים לה את מה שהם יכולים לתת. במצב משברי כזה כל מדינה מפעילה גם את הצבא שלה. ראיתי שיירה של משאיות צבאיות בפריז. זה לא נכון שצה"ל ימשיך לשבת בבסיסים שלו ולהתאמן כאילו לא קרה כלום".
והלקח מהאירוע הזה הוא שמקומו של פיקוד העורף בתוך הצבא, או שאולי הגיע הזמן להקים גוף אזרחי שיידע לטפל במשברים כאלה?
"זה דיון שמתקיים כבר שנים וימשיך להתקיים גם אחרי האירוע הנוכחי. לדעתי, בגלל גודל המדינה והמורכבות של האיומים עליה, יש לא מעט יתרונות לכך שפיקוד העורף נמצא בצה"ל מבחינת יכולת הפיקוד והשליטה, החיבור הטבעי לצה"ל והאיכות של האנשים".
הזכרת את "מפת החום" של מוקדי התחלואה. אתם נערכים לקבל אחריות גם ביישובים ערביים ובדואיים?
"להבנתי, סיפור המגזרים עומד להיות משמעותי מאוד. כרגע אנחנו מדברים על המגזר החרדי, אבל חייבת להיות לנו תמונת מצב טובה יותר גם של מה שקורה במגזר הערבי והבדואי. זה אירוע מתגלגל, ועוד נגלה דברים בתנועה ונצטרך לתת להם פתרונות".
"משטר כושל". שר החוץ האיראני זריף (במרכז) // צילום: רויטרס
זמיר סבור שבסיוע למגזרים יש "הזדמנות גדולה". "בבני ברק למשל רואים את הלוחמים שלנו מגיעים עם אפודים כתומים ומחלקים אוכל בבתים. זה לא מה שרצינו לעשות, אבל אולי מתוך זה יבוא גם חיבור בין אוכלוסיות ותיווצר ערבות הדדית. אני מקווה שמהמגיפה הזאת גם ייצאו דברים טובים לחברה הישראלית".
יש משימות שהן ממש מחוץ לעולם שלכם. קיבלתם אחריות על בתי האבות, למשל. מה מכשיר חיילים לטפל בקשישים?
"האתגר הזה של המוסדות הגריאטריים, ושל אוכלוסיות בסיכון כמו חוסים, הוא בעיניי אתגר גדול של מדינת ישראל. אסור שהיא תיכשל בו. לכן גם הדגשתי שחשוב שכל המשרדים יישאו באחריות שלהם. בכל מקום שבו יהיה ואקום ולא תהיה ברירה, ניכנס לשם, אבל חיילי צה"ל לא יודעים לתת טיפול סיעודי. את הטיפול הזה צריכים לתת גורמי המקצוע, וחשוב שימשיכו לתפקד. שמעתי שיש מוסד גריאטרי שהעובדים שלו ברחו. זאת בושה וחרפה, ואני מקווה שביום שהאירוע הזה ייגמר, יבואו חשבון עם מי שאחראי על המוסד הזה".
אילו תחומי אחריות נוספים אתם נערכים לקבל?
"ניסחנו עם המועצה לביטחון לאומי מסמך שבו הגדרנו את המשימות שלנו. מ'משמרות הזהב' (סיוע לאוכלוסייה המבוגרת; י"ל), דרך סיוע לוגיסטי ומשימות שאגף המודיעין מבצע ועד לסיוע למגן דוד אדום. יש פירוט של 11 משימות, כולל פרויקט המלוניות והטיפול בחוזרים מחו"ל, וכמובן הסיוע שגדל למרחב האזרחי, כמו שאנחנו רואים בבני ברק. אנחנו ערוכים לקבל על עצמנו עוד משימות, כולל היערכות למצב שבו בתי החולים לא יעמדו בעומס".
ואז מה, תקימו בתי חולים שדה?
"אנחנו עושים על זה עכשיו עבודת מטה. במצב חירום צה"ל מגייס את הרופאים של המדינה, אבל עכשיו לא נרצה לגייס אותם, ולכן מדובר בבית חולים שדה ברמה של פרמדיקים, של רפואה בסיסית".
בעולם אנחנו רואים את הצבא מסייע בקירור ובאחסנה של גופות ובקבורות המוניות.
"בשבוע שעבר עשינו משחק מלחמה ארוך עם כל הגופים הרלוונטיים, ולקחנו בו את הדברים לקצה החמור ביותר. יצאנו ממנו עם הרבה הבנות ותרחישים, שאנחנו נערכים להם עכשיו. אני מקווה מאוד שלא נגיע אליהם, אבל כאמור - כל משימה שבה צה"ל יידרש כדי לסייע לאזרחים - נהיה שם".
לכמה זמן אתם ערוכים להמשיך במשבר הזה?
"בחלק מהדיונים אני שומע אנשים שמדברים על 'היום שאחרי'. להבנתי, היום שאחרי עוד רחוק מאיתנו. המצב הנוכחי הוא חיים בצל הקורונה, ונצטרך להתרגל בהמשך לחיים לצד הקורונה. זה יכול להימשך תקופה ארוכה".
"גם בבית, החיילים בתפקיד"
לוח הזמנים של זמיר מוקדש כמעט כולו לקורונה. ככלל, המטכ"ל עובד היום בשני צירים מקבילים: ציר הקורונה, והציר המבצעי הרגיל. יש מפקדים שנמצאים כל כולם בקורונה (מפקד פיקוד העורף, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה); יש מפקדים שנמצאים בעיקר בציר המבצעי (מפקדי חילות האוויר והים); ויש כאלה שגם וגם (הרמטכ"ל וסגנו, ראשי אגפי המבצעים והמודיעין).
"הכסף הלך לטרור ולא לרפואה". צוותי חיטוי בעזה // צילום: אי.פי.אי
זמיר מתייחס לקורונה במלוא הרצינות. הוא מבין את הפוטנציאל שלה לפגוע ברכיב הבסיסי ביותר בצה"ל: יכולתו לבצע את משימתו ולהגן על המדינה. לכן, כשראה את התמונות של החיילים יושבים בצפיפות בבקו"ם - התעורר בו זעם. "זה הרגיז אותי מאוד", הוא אומר, "עשיתי פה תחקיר, ואני מאמין שהלקחים יופקו וגם יחלחלו בצה"ל".
הוא סבור שרוב היחידות מודעות לאיום ומתנהלות בהתאם. החריגים, הוא אומר, הם נקודתיים, ויטופלו בחומרה - גם משמעתית. "אנחנו ארגון גדול, ואני מניח שגם בעתיד נקבל תמונות שימשיכו לעצבן אותנו. אבל אני חושב שהמסר הופנם".
יש לא מעט ביקורת על השיטה שבחרתם של עבודה במשמרות, כי מי שיוצאים הביתה עלולים להידבק, ואז לחזור לבסיס ולהדביק.
"מורכב מאוד לסגור את כל הצבא, אבל אני חושב שבחרנו בשיטה הנכונה. קודם כל, אתרגנו את כל הסד"כ המבצעי שלנו. הלוחמים בעוצר יציאות, וזה עובד טוב. הסד"כ העורפי שלנו עובד בשיטת הקפסולה, גם אצלי בלשכה. גם השיטה הזאת בינתיים מוכיחה את עצמה".
מדובר בעבודה במשמרות שחולקו מראש. כל משמרת עובדת בנפרד ולא פוגשת את המשמרת השנייה, כך שלא ייווצר מצב שבו אם משמרת אחת נדרשת להיכנס לבידוד - היחידה כולה תקרוס. "ההנחיות ברורות מאוד, אבל זה כמובן גם בנוי על משמעת עצמית גבוהה", אומר זמיר, "לכן גם הגדרנו שאין כזה דבר חופשה בבית. גם כשחייל נמצא בבית הוא בתפקיד. אסור לו להסתובב או לפגוש חברים".
ועדיין, אתה מקבל משגיח כשרות שחוזר מפגישה עם אמו החולה, לא מדווח - ומכניס פלוגה שלמה של הנח"ל לבידוד.
"אני מניח שיהיו לנו עוד מקרים כאלה, אבל כשאני מסתכל על הנתונים אני חושב שהמצב בסדר. לפני שבועיים היינו עם 5,500 חיילים מבודדים, והיום אנחנו עם 2,900, כך שבסך הכל השיטה שקבענו עובדת".
כמה זמן תוכלו להשאיר את הלוחמים ואת חניכי הקורסים בבסיסים סגורים, בלי לצאת הביתה?
"ככל שיידרש. אנחנו לא מתכוונים להתפשר. אנחנו כל הזמן עושים הערכות מצב, מדברים עם המפקדים, ומהשיחות שלי אני לומד שהחיילים מבינים את האירוע, וגם ההורים שלהם בבית מבינים. השיקול העיקרי שלנו הוא לשמור על הכשירות המבצעית של צה"ל, ולמנוע התפרצות של המגיפה בצה"ל. ככל שהמדינה תצליח להכיל את הקורונה ותתחיל לשחרר את האוכלוסייה, גם אנחנו נעשה זאת - אבל בזהירות רבה. החיילים וגם ההורים שלהם צריכים להיערך כרגע לתקופה ארוכה שבה הם יהיו בעוצר יציאות".
לא מורידים כוננות
גם שניים מילדיו של זמיר סגורים כעת בצבא. הבכור סגן מפקד פלוגה בשריון, והאמצעית חניכה בהשלמה החילית אחרי שסיימה קורס קצינים. הוא עצמו ממעט להגיע הביתה, אבל את ליל הסדר יעשה עם רעייתו ובנם הצעיר, לבדם, הרחק מהארוחות ההמוניות שאליהן התרגל בשנותיו הארוכות בצבא.
"התרגזתי מאוד". ההתקהלות בבקו"ם // צילום: קוקו
דאגתו העיקרית נוגעת לקורונה, כמובן. הוא מדבר בהערכה על שיתוף הפעולה עם הגורמים האזרחיים, ועל ההירתמות יוצאת הדופן של אזרחים וגופים, חלקם הגדול בהתנדבות. גם שיתוף הפעולה עם שאר חלקי המערכת הביטחונית - המוסד, שב"כ, המשטרה ומשרד הביטחון - הוא מצוין, לדבריו, וזאת בדגש על מנכ"ל המשרד אודי אדם, שהוא "ציר מרכזי" בכל הפעילות.
עם כל הכבוד לקורונה, תפקידכם העיקרי כמו שאמרת הוא לשמור על הגבולות. אתה יכול להבטיח לאזרחים שזה קורה, למרות הקורונה?
"צה"ל דרוך. יש לנו כוחות שפועלים, אגף המודיעין שמנטר את האיומים והאויבים בכל הגזרות. לא צמצמנו ולא הורדנו היקפים. כולם במקומם, עם כל המחושים מחודדים".
ובכל זאת, הקורונה עלולה להגיע גם לטייסת קרב או לחטיבת חי"ר.
"צה"ל בכשירות מלאה לכל משימה. גם אם טייס יחלה, זה לא אמור להשפיע על חיל האוויר כולו. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה במזרח התיכון, ומבינים שהרעים נשארו רעים, וחלק מהם אפילו נעשים רעים יותר. אם יש ביניהם מי שחושבים שכדאי להם לנצל את הקורונה כדי לפעול - אני מציע להם לחשוב שוב".
אתה מכוון למישהו ספציפי?
"איראן, למרות המשבר הפנימי העמוק שבו היא נמצאת, ממשיכה לעסוק בגרעין ולהפר את ההסכם, וגם לא מפסיקה לנסות להתבסס בסוריה ולהעביר משלוחים של אמצעי לחימה אסטרטגיים. גם חיזבאללה לא מפסיק את פרויקט דיוק הטילים שלו".
אפרופו איראן, מה אתם יודעים על היקף המחלה בה?
"אף אחד לא יודע במדויק מה קורה שם. הנתונים הרשמיים מדברים על יותר מ־3,000 קורבנות, אבל אנחנו מעריכים שהמספר גבוה פי שלושה או ארבעה מזה".
אתה חושב שהמגיפה מעמידה בסכנה את המשטר בטהרן?
"זה משטר כושל, שעוסק בפעילות חתרנית מעבר לגבול, ונחל כישלון מהדהד בטיפול באזרחים שלו. כבר תקופה ארוכה שבאיראן יש מצוקה אמיתית בכל התחומים, ואני מניח שהמשבר הנוכחי רק מגביר את התסכול ואת תחושת המיאוס של האזרחים שם מהשלטון שלהם".
יש אצלכם חשש שתחת המשבר הנוכחי איראן תנסה להתקדם לעבר הגרעין.
"זה חשש שקיים, ואנחנו פוקחים על זה עין".
אתה שותף לדאגה שבחסות הקורונה יוסרו הסנקציות הכלכליות על איראן?
"אני חושב שאיראן צריכה לקבל את כל מה שקשור לסיוע הומניטרי כדי להילחם בקורונה, אבל אסור שבחסות המגיפה יוסרו מעליה הסנקציות שקשורות לפעולותיה השליליות, בעיקר בתחום הגרעין. צריך לעשות הפרדה ברורה בין שני אלה. אנחנו רואים שארה"ב מאוד נחושה בנושא הזה".
איך בכלל מתייחסים עכשיו לאיראן במזרח התיכון? הרי היא הנשאית הגדולה ביותר של הקורונה באזור.
"ללא ספק, איראן היא המפיצה הגדולה ביותר של המגיפה בעולם הערבי. זה ברור בלבנון, אף שחיזבאללה מנסה להסיט מהאיראנים את האש בנושא. אבל האוכלוסייה שם לא מטומטמת והיא מבינה מה מקור ההדבקה בציר הרשע הזה. הם גם אלו שהביאו את הקורונה לסוריה, למרות העובדה שאף אחד לא באמת יודע מה קורה בסוריה".
יש שסבורים שהקורונה היא לא רק איום אלא גם הזדמנות, בין השאר להפוך אויבים לשותפים.
"בהחלט יכול להיות שייפתחו פה הזדמנויות, אבל גם עלולים להיווצר סיכונים. עוד מוקדם לדבר על הדברים האלה".
עד כמה אתם מוטרדים ממה שקורה בזירה הפלשתינית?
"זה מטריד אותנו מאוד, כי ברור לנו שבין הירדן לים יש מרחב אפידמיולוגי אחד, והקורונה לא תבדיל בין אזורים. אם דיברנו על הזדמנויות, אז יש פה אינטרס משותף עם הרשות הפלשתינית. להתרשמותי, הם מוטרדים מאוד מהתפרצות הקורונה בשטחם, ועושים פעולות רציניות מאוד".
ובעזה?
"אנחנו לא אחראים על עזה. מי שאחראי על עזה הוא חמאס, שהוא אויב שלנו, אבל כרגע יש לנו אויב משותף. ההתבטאות המאיימת של יחיא סינוואר השבוע (שאם בעזה לא יהיו מספיק מכשירי הנשמה, גם אזרחי ישראל לא ינשמו; י"ל) מבטאת בעיקר לחץ שלהם. אני חושב שהאזרח בעזה צריך לשאול את עצמו למה התקציבים שלהם קבורים במנהרות ובטילים וברקטות, ולא הלכו לבתי חולים, למכונות הנשמה ולציוד רפואי".
היית מפקד פיקוד הדרום ואתה מכיר את עזה על בעיותיה מקרוב. אני מניח שגם אתה מוטרד מהאפשרות שתהיה שם קריסה.
"כמו שאמרתי, האחריות שם היא של חמאס. אנחנו נאפשר לארגונים הבינלאומיים לסייע ככל שנדרש במאבק במגיפה, ובהחלט נסייע להם גם בעצמנו ככל שנוכל. ברור לנו שאם תהיה שם התפרצות זה יהיה מסובך, על רקע תנאי הבסיס ברצועה".
ובמצב דברים כזה, הם עלולים להפנות את האש לעברנו.
"פיקוד הדרום ערוך לכך, אבל כדאי לחמאס להיזהר ולשקול היטב, כי לא רק שזה לא ייטיב את מצבם - זה ירע אותו. הסבלנות שלנו בימים האלה תהיה קצרה מהרגיל, ואם נידרש - נפעל בעוצמה כפולה ומכופלת. אני מקווה שהם מבינים את זה".
התנופה שנעצרה
הקורונה תפסה את צה"ל על קו הזינוק של התוכנית הרב־שנתית "תנופה", שאמורה היתה לבצע שידוד מערכות רציני בצה"ל כדי להתאימו לעתיד. זמיר מתעקש שהתוכנית לא מתה, אלא תידרש כעת להתאמות.
"אנחנו לא מנותקים מהנעשה במדינה, מהמצב הכלכלי", הוא אומר, "אבל התוכנית מתבססת על ניתוח עמוק שעשינו של האויב, של צה"ל, של הפערים ושל מה שצריך לעשות כדי לנצח. זה לא השתנה, ואני בטוח שהאינטרס של כולם הוא שצה"ל ימשיך להיות חזק. אף אחד לא רוצה שנחזור ללקחים של מלחמת לבנון השנייה, כשמגלים שהימ"חים ריקים, וצה"ל לא מתאמן, ויש בעיות כשירות בצבא. צה"ל צריך להיות ערוך ומוכן וכשיר לבצע את המשימות שלו, והוא צריך גם להתעצם".
היית המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, ואתה יודע שאין גם וגם. מערכות אחרות יקבלו, וזה יבוא על חשבון משהו אחר. גם על חשבונכם.
"לא כדאי שנפתור בעיה אחת וניצור בעיה אחרת. האינטרס של כולנו כאזרחי המדינה הוא שתהיה לנו מערכת בריאות חזקה, אבל גם שצה"ל יהיה חזק. בכל מקרה, אני לא רואה את צה"ל יוצא לשנים הקרובות בלי תר"ש שמכוון את סדר הפעולות שלו".
כחלק ממשבר הקורונה שלח צה"ל חיילים רבים הביתה. יש הסבורים שזאת הזדמנות עבורו לבחון מוסכמות יסוד בנוגע לגודל הצבא, ולהיקף המשרתים בו. זמיר מזהיר מהגעה למסקנות חפוזות. "אחרי שהמגיפה תחלוף, נרצה לראות את צה"ל חוזר לבצע את כל המשימות שלו", הוא אומר.
למה היה לכם כל כך דחוף לגייס את מחזור מארס בצל הקורונה. לא היה עדיף לדחות?
"כי יש מחזורים שמשתחררים, והיינו צריכים להתחיל תהליכי הכשרה. זאת היתה החלטה נכונה, גם בהיבט של המוטיבציה. דווקא עכשיו אני מזהה עלייה ברורה במוטיבציה של הצעירים לשרת".
מה תעשו עם החיילים שאמורים להתגייס בקיץ?
"נצטרך להתחשב במשמעויות הנלוות של הקורונה, למשל בהיבט של בחינות הבגרות. אנחנו נתאים את עצמנו, ואם נצטרך נדחה את הגיוסים בשבועיים־שלושה, ואולי גם נקצר קצת הכשרות כדי לצמצם פערים. אנחנו עובדים על זה כרגע".
אחת הדאגות שמלוות כעת את צה"ל - ואת סגן הרמטכ"ל, כמי שמרכז את הטיפול במשבר הקורונה - היא שמספר המובטלים הגבוה במשק, לצד העובדה שבתי־אב רבים עלולים לקרוס, יובילו לעלייה חדה במספר החיילים שיהיו זקוקים לסיוע כספי ואחר. "אנחנו מזהים כבר עכשיו שמספר הבקשות לסיוע ת"ש עלה", הוא מגלה.
משמעותית?
"אני מעריך שנראה עלייה משמעותית. לכן גם תגברנו את המפקדים בתקציב נוסף כדי לסייע לחיילים נזקקים. אנחנו רוצים שהחיילים יהיו ממוקדים במשימות שלהם, ולא יהיו טרודים במצב הכלכלי בבית".
עשית כמעט את כל השירות שלך מול פני האויב, ובסוף האתגר הכי גדול שלך בצבא הוא המגיפה הזאת. קצת מוזר.
"זה בהחלט מוזר, אבל אני ממוקד כולי במשימה הזאת כמו שעשיתי בכל משימה אחרת בעבר, וזה נכון לגבי כל הצבא. נכון שהתכוננו לסוג מלחמות מסוים ואנחנו נמצאים עכשיו במערכה אחרת, אבל אני באמת מאמין שאנחנו יכולים לקחת את הניסיון הצבאי שלנו ולהעמיד אותו גם לטובת המלחמה בקורונה".
אתה דואג?
"בוודאי שאני דואג, בעיקר מכך שנאבד שליטה. אבל כרגע אנחנו בשליטה, וחשוב שנמשיך להיות נחושים וממוקדים ולקבל החלטות נכונות, כדי לראות שהדבר הזה לא בורח מאיתנו".
וברמה האישית?
"אמא שלי עברה ניתוח מורכב לפני חודשיים, היא מבודדת בביתה, ולא ראיתי אותה כל התקופה הזאת. לאשתי יש הורים בני 80 פלוס, שגם אותם אנחנו לא רואים. כן, יש לי דאגות כמו לכל אחד אחר".
