ביום רביעי בבוקר ידע יו"ר הכנסת היוצא, יולי אדלשטיין, שהוא עומד לעשות מעשה חסר תקדים. לא רק במונחים ישראליים אלא גם בהיסטוריה הבינלאומית, אין מקרים רבים שבהם ראש הפרלמנט התפטר במחאה על הנחיה שקיבל מבית המשפט העליון. מה הביא אפוא את אסיר הציון לשעבר, איש נעים הליכות שתמיד זכה לשבחים על מתינותו, לנקוט פעולה חריפה מאין כמותה - ולסרב לציית להחלטה של בג"ץ?
בתוך כאוס הקורונה ובליל הכותרות, כבר שכחנו שהיה זה רצף האירועים שהוביל להתפטרותו. ביום רביעי שעבר פצח מחנה השמאל בקמפיין "סגרו את הכנסת, הלכה הדמוקרטיה". למחרת, יום חמישי שעבר, עתרה מפלגת כחול לבן, לצד אחרים, לבג"ץ - בדרישה שבית המשפט יכפה על אדלשטיין להקים את ועדות הכנסת ולבחור יו"ר חדש במקומו.
ביום שני המליץ בג"ץ לאדלשטיין לאפשר את בחירת היו"ר עוד השבוע, והקציב לו שעה לבחון מחדש את עמדתו. בתום השעה, דקות ספורות לאחר שהגיש את תשובתו השלילית, פרסמו השופטים החלטה הקובעת כי בתוך יומיים (כלומר יום רביעי האחרון), הוא חייב לאפשר בחירה של יו"ר חדש.
לכך אדלשטיין סירב. "החלטת בג"ץ סותרת את תקנון הכנסת ומחריבה את עבודתה של הכנסת", אמר בנאום ההתפטרות שלו, מול המליאה הריקה. "ההחלטה מהווה התערבות גסה ויהירה של הרשות השופטת בענייניה של הרשות המחוקקת הנבחרת. כדמוקרט, כיהודי־ציוני, כמי שנלחם נגד משטרים אפלים וכיושב ראש של בית הנבחרים - אני קובע שהחלטת בג"ץ שגויה וחמורה, ליקוי מאורות מסוכן. כיושב הראש של הבית הזה - לא אניח לישראל להידרדר לאנרכיה. לא אתן יד למלחמת אחים. למען מדינת ישראל וכדי לחדש את הרוח הממלכתית בישראל - אני מתפטר בזאת מתפקידי כיושב ראש הכנסת", אמר אדלשטיין בנאום.
"ניסיון השתלטות נוסף"
קולו של אדלשטיין, או של המצדדים בצעד שלו, כמעט לא נשמע. למעשה, קשה לזכור אירוע משברי שבו הפער בין מה שדווח בתקשורת לבין מה שקרה בפועל גדול כל כך. שכן, למעשה, כפי שהוא מסביר בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע", הכנסת מעולם לא ננעלה. ולכל הפחות בעיניו שלו, אדלשטיין, מי שבמשך שנים הוכתר גם על ידי יריביו כממלכתי מאוד, הוא זה שמונע את האנרכיה שזורע בית המשפט העליון.
טוענים כי מה שיצרת בסירובך לבצע את הפסיקה של בג"ץ הוא לא פחות מאנרכיה.
"אנחנו נמצאים באירוע עצוב שעוד לא מבינים את השלכותיו. נכון, מה שאני עשיתי תקדימי - אבל כל מה שקורה תקדימי. יש לנו שלוש רשויות. בג"ץ השתלט מזמן על שיקול הדעת של הרשות המבצעת. זה ברור. עכשיו יש השתלטות, או לפחות ניסיון השתלטות, גם על הרשות המחוקקת. זה חדש. אמנם אני יכול להבין פיקוח חוקתי על חוקים שעוברים בכנסת, שיבחן אם אינם סותרים חוקי יסוד. גם התרגלנו שחוקים שעוברים ברוב של יותר מ־60 ח"כים נפסלים בבג"ץ. אבל עכשיו ההתערבות היתה בתוך הפרוצדורה.
"בג"ץ קובע לי, כיו"ר הכנסת, שעלי לכנס את המליאה בתאריך ספציפי על נושא ספציפי כי 61 ח"כים ביקשו. עכשיו (אחרי החלטת בג"ץ למנות את ח"כ עמיר פרץ ליו"ר זמני) הגענו למצב שבו בג"ץ גם ממנה את יו"ר הכנסת. איפה נשמע כדבר הזה? זו האנרכיה!"
מה בעצם הבעיה בכך שבג"ץ מתערב בהחלטות הכנסת?
"24 שנים אני בפוליטיקה. חשבתי ועודני חושב שחברי כנסת מקבלים משכורת על מנת לעשות את תפקידם בעצמם, ולא לרוץ לבג"ץ. זו הפרדת רשויות. אם חברי כנסת רוצים לעתור לבג"ץ, הם צריכים ללמוד משפטים ולהצטרף לאחד הגופים שעותרים על בסיס קבוע לבית המשפט.
"בעיניי, אין דבר שמבזה את הכנסת מח"כים שיושבים על הספסל בבית המשפט העליון ומחכים למוצא פיהם של השופטים. דבקתי בגישה הזו, גם כשהייתי במיעוט נרדף כמו בזמן הגירוש מעזה. פנו אלי עשרות כדי להצטרף לעתירות לבג"ץ. לכולם סירבתי. כל עוד אני חבר כנסת - לא אלך לבג"ץ. הפרדת רשויות היא דבר חשוב ביותר. עם כל הכבוד לתפקיד הרם של הרשות השופטת, אני, כלומר הכנסת, שווה לרשויות האחרות - המבצעת והשופטת. מה שקרה השבוע מלמד שאם הח"כים חפצי חיים עליהם להגיע לפסקת ההתגברות ולחוקק אותה באופן רציני".
אבל כנסת עובדת עם רוב ומיעוט. מדוע לא לאפשר לרוב של כחול לבן לקיים דיונים שביקש?
"מעניין שבג"ץ מתעניין פתאום בעמדה של רוב הח"כים. חוקים מהותיים, אפילו חוקי יסוד כמו חוק הלאום שעוברים ברוב של 61, הם בוחנים מחדש. פה, רוב טכני דורש הצבעה והם מתערבים. אבל לכנסת יש כללי עבודה, יש חוק ויש תקנון. זה לא מספיק שיש לך רוב. אתה יודע כמה פעמים בלמתי את הרוב של הממשלות האחרונות, כשהן רצו לדרוס את המיעוט? הרוב ביקש ממני לקצר למיעוט את משך הנאומים והרוב ביקש ממני לקצר הליכים לממשלה. ואני אמרתי, 'זה שאתם רוב לא אומר שאין כללים. שיקול הדעת שלי הוא לאפשר להם לדבר גם אם אתם לא רוצים'. ככה עובדת הכנסת".
מה המסר שלך לבג"ץ בצעד ההתפטרות?
"אי אפשר להכריח אותי לעשות דברים מסוכנים לדמוקרטיה ונגד מצפוני. בית המשפט יכול לכבד זאת. אני פועל למען הדמוקרטיה ועם הסיפור האישי שלי, אי אפשר לחשוד בי שהדמוקרטיה או מדינת ישראל אינן חשובות לי. מעולם לא זלזלתי בבית המשפט או נהגתי בו בחוסר כבוד. אבל הם נהגו בחוסר כבוד כלפי מוסד יו"ר הכנסת ושיקול דעתו.
"זה אגב בא לידי ביטוי גם בדברים קטנים כמו הודעה ללשכה שלי שבתוך שעה עלי לתת תשובה לבית המשפט. אין לי מליאה לנהל? מה זה הדבר הזה? הגשתי תשובה מנומקת ומכובדת שעורכי הדין שלי עבדו עליה שעות רבות. אבל, 25 דקות לאחר שהוגשה, כבר היה פסק דין מוכן בן 19 עמודים. אז מי כאן יוצר משבר? אני חוזר ואומר, אני מבין שהמצב סבוך. לא רציתי לקחת אותו למקומות שמהם אין דרך חזרה. אני לא בין אלה שאומרים - יאללה, בלאגן. לכן התפטרתי. אני לא נותן פייט לרשות השופטת אלא פשוט זז הצידה.
"מכיוון ששופטי בג"ץ מכירים אותי - בכל זאת, חלקם עבדו כאן כיושבי ראש של ועדות הבחירות ואנחנו נפגשים בטקסים ובעוד הזדמנויות - אני מקווה שמישהו שם יעשה חשבון נפש. שישאלו את עצמם מה הביא אדם כמוני, שאיש לא חושד ברצונו להרוס את בית המשפט, לעשות צעד כזה. אני מקווה שהם ינסו לחשוב איזה קו אדום נחצה כשהם הביאו אדם כמוני למעשה כפי שעשיתי".
"הניחו מוקש לממשלה"
בוא נחשוב רגע על האזרח הפשוט שינהג באופן דומה. בכל מקרה שהחלטת בית משפט נוגדת את צו מצפונו של אדם הוא לא יקיים אותה?
"נכון שזה אירוע תקדימי ונכון שזו הפעם הראשונה שמישהו אמר להם 'לא'. אבל אני מבהיר: זה לא שכל אזרח יוכל לומר 'לא'. אני עושה את הפעולות כיו"ר הכנסת וכחבר כנסת - ולא כאדם פרטי. לכך נועדה החסינות, על מנת שעל נבחר הציבור לא יהיה מורא של הממשלה או בתי המשפט. לא עשיתי עבירת תנועה או עבירה פלילית, אלא נאבקתי על נושא בתוך המשכן ועל פי החוק והתקנון. נהגתי כמבוגר האחראי, כפי שנהגתי כל השנים, והתפטרתי".
אתה מציג נימוקים ערכיים כבדי משקל, אבל השאלה היא אם לא מדובר בתרגיל פוליטי שרק נועד לעכב את מינוי היו"ר החדש מטעם כחול לבן ולקנות עוד קצת זמן לליכוד.
"לא הסתרתי בשום שלב שאני בעד ממשלה רחבה, ממשלת אחדות או ממשלת חירום. לעם שלנו מגיעה ממשלה כזו עוד לפני משבר הקורונה, ובוודאי כשהקורונה כאן. מיום כינון הכנסת כל מה שעשיתי היה לנסות ולסייע להקמת ממשלת אחדות. וכן, המעשה הזה, ההתפטרות, גם נועד למנוע בחירה של יו"ר כנסת קבוע לכנסת ה־23".
אדלשטיין מודה כי הוא ניסה לעכב את בחירתו של מאיר כהן, ח"כ מטעם "יש עתיד" של יאיר לפיד, השולל ממשלת אחדות עם נתניהו, מתוך הנחה שלפיד יפעיל את כהן לפגוע בממשלה.
"מינוי יו"ר כנסת קבוע לפני שיודעים מה הרכב הממשלה - זוהי הנחת מוקש בדרכה של הממשלה החדשה", הוא אומר. "יו"ר כנסת לעומתי יכול למנוע מהממשלה לתפקד. אחרי שהוא נבחר לתפקידו, נדרש רוב של 90 ח"כים להחלפתו ונדרשת לכך עילה משמעותית. כלומר, אין בעצם סיכוי להחליף אותו. אם אני הייתי נבחר ליו"ר הכנסת החדשה ולאחר מכן היתה מוקמת ממשלת המיעוט, יכולתי בתוך חודשיים להביא להפלתה. אני אומר בריש גלי - רציתי להרוויח עוד כמה ימים ולמנוע בחירת יו"ר לעומתי לממשלת אחדות".
הוא טוען כי "אנשים רבים, ובהם גם שופטים, לא מבינים כיצד עובדת הכנסת. שופטי בג"ץ, שניסו לכפות עלי את ההחלטה למנות יו"ר חדש, גילו חוסר הבנה באופן עבודת הכנסת. השופטים לא מתמצאים במה שקורה במליאה, כמו שלי אין מושג בתהליכים בתוך בית המשפט. זה לא המקצוע שלהם. אפשר היה להבין זאת מהשאלות שלהם במהלך הדיון ביום ראשון. אלה ההשלכות שכבר אפשר לראות מהכניסה שלהם לשדה הפוליטי. הם פשוט לא מבינים שההחלטה שלהם מקרבת בחירות רביעיות".
ראש הממשלה נתניהו ידע מראש על המהלך שלך? הצעד הזה תואם איתו?
"איש במערכת הפוליטית לא ידע מראש שאתפטר מהכנסת. היחידים שאיתם התייעצתי על כך הם בני משפחתי והיועצים הקרובים. דיברתי גם עם נתניהו וגם עם גנץ בימים שקדמו להתפטרות, ואמרתי להם את אותם דברים - בדבר ההכרח להקים ממשלת אחדות בדחיפות. אני מעריך את האמירה של נתניהו לשרים לגבות כל צעד שאנקוט, אבל הוא לא ידע מראש מה אעשה, לא השפיע ולא ניסה להתערב. אני לא שליח שלו ולא תיאמתי איתו דבר".
"לא משווה לבריה"מ"
אחרי הכל, בפועל, טוענים רבים, סגרת השבוע את הכנסת.
"זה שקר שלצערי הגיע לאנשים רבים במדינה. ביום רביעי בשבוע שעבר לא רק שלא סגרתי את הכנסת, אלא אף הארכתי באופן מלאכותי את הדיון במליאה עד אחר הצהריים. כל אותו היום, כמו שעשיתי בימים הקודמים, וכמו שעשיתי לאחר הבחירות הקודמות, פעלתי כמיטב יכולתי להוביל את הצדדים לפשרות ולהקמת ממשלת אחדות. גם ביום רביעי אחר הצהריים, כשסגרתי את המליאה, הודעתי הודעה חוקית מחייבת שהיא תיפתח שוב ביום שני. גם הבהרתי בהודעה לתקשורת שההצבעה על הוועדות תתקיים ביום שני. כואב לי כלפי האזרחים שישבו בבית ושמעו גורמים פוליטיים, חברי כנסת, משפטנים ופרשנים, מסבירים להם שהיו"ר סגר את כנסת. זה דבר שלא היה ולא נברא. שיקרו לאזרחים. זה מעשה חסרת אחריות".
אדלשטיין מבקש להבהיר דבר נוסף: "הכנסת עבדה עד היום על הסכמות. 72 שנים, 22 כנסות, ועדות הכנסת קמו בהסכמות. ובשיטה שלנו, שבה יש רוב ומיעוט, חשוב שכך זה יעבוד כי כולם תמיד ידעו שגם לאופוזיציה משהו מגיע. הפעם, כחול לבן מבצעת השתלטות מוחלטת. הכל חולק בין נציגי ה־61. גם זה תקדים נוראי. יש כאן מעבר לשיטה האמריקנית של 'המנצח לוקח הכל'. לא מבינים שמחליפים כאן את שיטת המשטר. זה נובע גם מחוסר ניסיון".
במישור הפוליטי, לאן כל זה לוקח אותנו?
"לי אישית נראה שהולכים לבחירות רביעיות. זה לא כי פגעו בי ולא כי אני רוצה. להפך. אני עדיין רוצה ממשלת אחדות. אבל, במצב עובדתי של יו"ר כנסת לעומתי, אפשר להגיד 'קאפוט' לאחדות".
לסיום, אי אפשר שלא לשאול אם מבחינתך יש דמיון בין המאבק שלך בשלטון הסובייטי בשנות ה־80 לבין הצעד שלך, שמזעזע את השיטה.
"אני אף פעם לא עושה השוואה של המשטר הדיקטטורי של בריה"מ עם הדמוקרטיה שלנו. אבל במקומות שאני גדלתי, למדתי לעמוד על העקרונות שלך ועל העמדות שלך גם אם לפעמים צריך לשלם על כך מחיר. כך נהגתי אז וכך אני נוהג היום".
