"לשקול מינוי שר ערבי שלא מהרשימה המשותפת"

המזרחן פרופ' רפי ישראלי (84), מבכירי המומחים שבין חוקרי ערביי ישראל, שב לארץ משליחות מחקרית ביום שישי שעבר היישר אל הבידוד ומשבר הקורונה, אבל הוא מתרגש פי כמה מהפולמוס הסוער שמלווה את המערכת הפוליטית, סביב אופי ודרך הייצוג הפוליטי של ערביי ישראל. בניגוד לשיח הרווח, פרופ' ישראלי, אוטוריטה בתחומו, מזהה בחברה הערבית ובמפלגותיה "מגמות בידול מובהקות ולא חתירה לשילוב או השתלבות בחברה הישראלית".

הוא מלווה את ערביי ישראל כבר כמעט 60 שנה ומכיר אותם לפני ולפנים; פרופ' אמריטוס ללימודי האסלאם, המזרח התיכון וסין באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה, שפרסם לאורך השנים עשרות ספרים ומחקרים על ערביי ישראל, ייצג את המדינה בוועדות ובגופים רבים שעסקו בעניין, ואף השתתף באינספור שיחות ודיאלוגים רבים עימם.

אלא שעכשיו יש לו דעה נחרצת, שלילית, על האפשרות שמפלגה ציונית כזאת או אחרת תישען, אקטיבית או פסיבית, על "הרשימה הערבית המשותפת, כדי להקים ממשלה". את המתרחש בפוליטיקה הערבית־ישראלית הוא מגדיר כ"הידרדרות קשה", ומתקשה להבין כיצד אחרים לא רואים את מה שהוא רואה: "ממש לא התקרבות, אלא התרחקות של ערביי ישראל מהישראליות".

מצד שני, ישראלי מדבר באהדה על האפשרות שעלתה, ולפיה דמות ציבורית אחרת מקרב ערביי ישראל, שאינה מזוהה עם עמדות המשותפת, תמונה לשר בממשלת חירום שאולי תוקם, ותיקח חלק פעיל בטיפול במשבר הקורונה ואף בתחומים נוספים.

יש לו אפילו הצעה ספציפית: "עיסאווי פרֵיג', לשעבר ח"כ מטעם מרצ, ויש עוד אפשרויות. זה יכול להיות צעד ייחודי של רצון טוב", הוא אומר, אבל מזהיר מ"תקדים נורמטיבי". ישראלי סבור שערביי ישראל צריכים למצוא מחדש את ייצוגם הפוליטי במסגרת מפלגה אזרחית שאינה חותרת נגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, או במסגרת מפלגות הימין ושמאל ציוני.

פרופ' ישראלי, מצד אחד המפלגות הערביות שהתאגדו במסגרת הרשימה המשותפת הן פסולות חיתון קואליציוני. מצד שני, מדברים על כך שהן אינן באמת מייצגות את ערביי ישראל, אך אלה בוחרים בהן שוב ושוב.

"בשאלתך טמונה התשובה. אותו ציבור ערבי, שלכאורה אותה הנהגה ערבית לא מייצגת אותו - בוחר בה פעם אחר פעם. זו ההוכחה הטובה ביותר שההפרדה הזאת היא מלאכותית".

מדוע ערביי ישראל לא מצמיחים מתוכם הנהגה עם אג'נדה אזרחית יותר, שתציב בחזית הפעילות שלהם בעיות כמו תשתיות, שירותים, פשע ונשק לא חוקי, במקום להתבלט באמירות שמזדהות עם טרור ושאהידים, או בפעילות ועמדות שחותרות נגד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי?

"אני מכיר רבים ששואפים בערגה לשינוי שכזה, אבל שינוי שכזה מתבסס על ההנחה שיש הבדל משמעותי בין רצון האזרחים הערבים, שמתוארים כמתונים, לבין הח"כים ומפלגותיהם הקיצוניים. גם אני הייתי רוצה להאמין בכך. פעם אפילו טעיתי לחשוב כך, אבל מה לעשות שהמפלגות הללו פשוט מייצגות את בוחריהן, שמצביעים עבורן שוב ושוב.

פיצול מלאכותי. ישראלי

"אם עד לפני שנה היה אפשר, לפחות תיאורטית, להניח שמחצית האוכלוסייה הערבית מתנגד להקצנה הזאת, הרי הנסיקה בשיעורי ההצבעה שם בשתי מערכות הבחירות האחרונות עבור המשותפת, מלמדת שהציבור ומפלגתו הם היינו הך".

ואולי, הדרך להגיע אל ההתמתנות הזאת עוברת דרך שילובם בדרך כלשהי בשלטון, בממשלה, בתפקידים בכירים?

"בוא ונשים את הדברים על השולחן: אומרים שערביי ישראל, 20% מהאוכלוסייה, רוצים להשתלב, אבל הם מצביעים בעד קונפדרציה של מפלגות שמגדירה את מדינת ישראל כמדינה שמבצעת שוד וגזל. ח"כים ערבים, כולל אחדים שיושבים היום בכנסת, תמכו במסמכי החזון של ערביי ישראל מ־2006/7, ולא חזרו בהם. אנשים שכחו, אבל המסמכים הללו שמייצגים אותם עד היום מצדיקים את זכות השיבה, דוחים את תפיסת הזהות הערבית־ישראלית כמעוותת, ומאששים את דבקותם בעם הפלשתיני ובאומה הערבית.

"הציונות מבחינתם מייצגת קולוניאליסטיות. את האג'נדה הזאת או דומה לה אימצו אז גם חנין זועבי ואיימן עודה. עוד רבים שמזוהים עם המפלגות שמרכיבות כיום את המשותפת, מזדהים עם אותה אג'נדה. אין התמתנות, רק הקצנה. מפלגות המשותפת הן מפלגות מתבדלות שלא מדגישות את ישראליותן, אלא את פלשתיניותן". 

בלי צה"ל, בלי אזרחות

ישראלי מוסיף ומסביר כי "הרוב המכריע של האוכלוסייה והיהודים במדינה הוא יהודי־ציוני, ומבחינת הרוב הזה שלוש אבני היסוד של המדינה הציונית הן עלייה, התיישבות וביטחון. שלושת היסודות הללו נשללים על ידי הערבים, אז היכן בדיוק הם רוצים להשתלב? הם מוכנים להרים ידיים בכנסת, כדי שהמדינה תאשר תקציבים להגברת השיטור ביישוביהם נגד הפשע שמשתולל שם, וזה בסדר. מקובל. אבל הם לא יצביעו בעד רכישת טנק, שמטרתו להגן על מדינתם, כי הם לא בדיוק רואים בישראל את מדינתם. אני אומר את הדברים בצער ובאכזבה, וחלילה לא בשמחה ובאושר. על כל פנים: ההפרדה בין האזרחים לפוליטיקאים שלהם לא באמת קיימת".

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה העלה ש־83 אחוזים מערביי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה.

"מה זה להשתלב? חשוב להם לחיות במדינת ישראל, אבל לא חשובה להם מדינת ישראל. זה הבדל ענק, והיום מטשטשים אותו. הרבה מאוד יתבהר אם נפנים זאת".

למה אתה מצפה למשל מערבי, נושא משרה רמה, נניח שופט עליון. האם אתה מצפה ממנו שישיר את "התקווה", את נפש יהודי הומייה?

"לא, למרות שבארה"ב יהודי שלא שר את ההמנון הלאומי שלהם מוקע, ובצדק. אבל כאן, על רקע העימות הלאומי, איני מצפה שיהיה ציוני, אבל אני מצפה שלא יהיה אנטי־ציוני. שלא יחתור בהתנהלותו ובהתבטאויותיו תחת יסודות המדינה היהודית, שלא יזדהה עם טרור, כפי שעושים חלק מחברי הרשימה המשותפת.

"אחד כמו פריג' - הוא לא ציוני. הוא אדם מתון, שמוכן לדו־קיום. אותו הייתי לוקח לממשלה, אבל איך אפשר לקחת לתוך הממשלה או להסתמך בהקמת ממשלה על מי שתובע את ביטול חוקי השבות והלאום, או תובע לעצמו זכות וטו על מבצעים בעזה? רק משוגעים מתאבדים יושיטו יד למי שחותר תחת יסודות מדינתם.

"אני יודע שדבריי יכולים להישמע קשים, אבל אני שם את הדברים על השולחן, כי אין כבר יותר מדי אנשים שיגידו אותם. באנגליה חיים הרבה מוסלמים. בלונדון חיים פקיסטנים והודים, אבל הפקיסטני שנבחר לעמוד בראש עיריית לונדון לא נבחר על הכרטיס של ראש המפלגה הפקיסטנית הלאומית. הוא הצטרף ללייבור, ובתור שכזה עלה לגדולה, כפי שעשה בעבר אצלנו ראלב מג'אדלה מבאקה אל־גרבייה, שאף הגיע לתפקיד שר מטעם מפלגת העבודה. את זאת ניתן לקבל".

והיום כולם מקשה אחת, אין עוד "מג'אדלה"?

"במידה רבה. תמיד יש יוצאי דופן, אבל בודדים".

ערביי ישראל קובלים קשות על פערים עצומים ברמת התשתיות והשירותים ובתקציבים. כך, בין היתר, הם מסבירים את הצורך שלהם לאחד כוחות, כדי להשיג הישגים עבור החברה והאוכלוסייה שלהם.

"הם צודקים עובדתית. הפערים אכן רחבים ועצומים. יש תפקידים שחסומים בפניהם, אבל אי אפשר להחזיק בחבל משני קצותיו, גם להצביע שוב ושוב עבור ח"כים ומפלגות ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, וגם לצפות שיתייחסו אליך כאל אזרח רגיל.

"לא רוצים מדינה ציונית עם רוב יהודי? תהיו תושבים ולא אזרחים. הם הרי מדברים בגלוי, ולא מסתירים את רצונם לביטול הרוב היהודי במדינת ישראל. האם השמאל, שלא חדל לדבר על 'הרוב היהודי' שעומד בסכנה הזו, מסכים לכך? האם בוגי יעלון, מכר אישי שלי, אדם שהערכתי מאוד, וישב בביתי שעות רבות, איש ימין לכאורה שעכשיו מצא הכשר להיתמך על ידיהם מבחוץ; האם הוא מסכים לכך?"

שוחחת עימו אחרי ששינה את דעתו והסכים להיתמך על ידי המשותפת?

"טרם. אבל אני מתכוון לעשות זאת. ליבי מתפלץ מהתעדוף החדש שלו. איני מבין מה אירע לו".

יגידו לך - גם החרדים אינם שלמים עם הדפוס הקיים של מדינת ישראל. גם הם - ברובם המכריע - אינם מתגייסים לצה"ל. חלקם אף מגדירים עצמם כלא ציונים.

"אולי תופתע - לדעתי, כל מי שאינו משרת בצבא, שיהיה רק תושב ולא אזרח, בין שמדובר בחרדי, ובין שמדובר בערבי. מי שחשוב לו לגור במדינת ישראל, אבל לא חשובה לו מדינת ישראל - שיישא במחיר. זה הקו שמבדיל בדרך כלל בין מי שמצביע למשותפת, לבין מצביעי מפלגות רבות אחרות".

ציפייה למנהיג אמיץ

ישראלי מזכיר שהפעם שולבה ברשימה המשותפת נציגה מטעם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל, ח"כ אימאן חטיב־יאסין: "יאסין היא אישה משכילה שעסקה בפעילות קהילתית חיובית, אבל התנועה שהיא מייצגת עכשיו בכנסת, מבקשת - ממש כמו הפלג הצפוני שהוצא אל מחוץ לחוק - ליצור כאן זהות אסלאמית.

"הפלג הצפוני פוסל עקרונית השתלבות במוסדות הישראליים. הגישה של הפלג הדרומי היא הפוכה, אבל גם הוא לא מוכן לרוץ כמפלגה עצמאית, אלא להשתלב במפלגה קיימת. לכן השתלבו במשותפת ולא רצו עצמאית. כמו בפלג הצפוני, גם שם יש מי שחולם על ח'ליפות אסלאמית עולמית, אך הם לא ידברו על כך בגלוי".

ואולי אתה טועה? הרי אפילו הם מדברים על השתלבות בחברה הישראלית, וגורמי ממשלה מתארים השתלבות ומפרסמים נתונים בהתאם.

"השאלה היא מה זה להשתלב? אם מדובר על השתלבות כלכלית, אז נכון - הם מעורים כאן. הם בעלי עסקים, הם סוחרים עימנו ואנו עימם, אבל המזג הלאומי שלהם לא השתלב לצערי ביצירה ששמה מדינת ישראל. לאומית - הם מתכנסים סביב הנהגה קיצונית. הדיבורים בעבר על הצמחת מנהיגות אחרת, לא מומשו.

"כשאני מדבר איתם על כך, ועשיתי זאת לא מעט, אני מוצא כמה אחדים שמוכנים ללחוש על אוזני, ואולי גם באוזני אחרים, דברים שונים, גם מבחינה לאומית, אבל זה תמיד בלחש. אני מחכה למנהיג אמיץ שם שיגיד דברים אחרים לציבור שלו. כרגע להבנתי המנהיגות הפוליטית הערבית מושכת את הציבור שלה להתרחקות ממדינת ישראל, והציבור הערבי הולך אחריה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו