לא התמודדנו אף פעם עם אירוע בסדר גודל כזה", אומר ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל), מאיר בן שבת. "היעד האסטרטגי שהגדרנו הוא לאפשר הכלה של המגיפה והשלכותיה, והמשימה שלנו עכשיו היא לא לאבד שליטה על קצב התפשטות ההידבקות ולבלום את המגיפה, ורק אחר כך לטפל במחיר שזה גובה מהמשק. אני מקווה מאוד שנצליח".
בן שבת, והמטה שהוא עומד בראשו, מצאו את עצמם מרכזים את המלחמה בקורונה. ראש הממשלה הטיל עליהם את המשימה לפני 50 ימים, בתחילת פברואר, והיא רחוקה מאוד מהעיסוק היומיומי המוגדר שלהם בענייני חוץ וביטחון. ההחלטה נבעה מההערכה שרק גוף שכפוף ישירות לראש הממשלה יוכל לתכלל את עבודת כל משרדי הממשלה, לתעדף ביניהם ולקבל החלטות מיידיות.
"אם ההחלטה היתה מוטלת על גוף ספציפי כלשהו, היו מתחילות מלחמות עולם. משרד האוצר היה מעכב לו תקציבים, ומשרדים אחרים היו נאבקים מולו על סמכויות", אומר גורם בכיר במל"ל. "אנחנו רואים הכל מלמעלה ויכולים לחתוך במהירות. זה גם חוסך מהשרים את הצורך לרוץ לראש הממשלה על כל דבר".
למעשה, זאת הפעם הראשונה מאז הקמתו שהמטה לביטחון לאומי מרכז אירוע כזה. עד עכשיו, כל מה שהתקרב לאזור של אסון הונחת מיידית בחצר של משרד הביטחון. זה קרה לא רק במלחמות, אלא גם באירועים כמו השריפה בכרמל והשלג בירושלים.
הפעם הפעילות נותרה אזרחית במהותה, כשמשרד הביטחון הוא גורם מסייע. זה יכול כמובן להשתנות אם המצב יחמיר, תלוי בעיקר בממדי התחלואה ובמספר המאושפזים. במצב כזה, תידרש הממשלה לאשר את סעיף 48 ב', שמגדיר מצב חירום ומעביר את הסמכויות לניהול המשק ולקבלת ההחלטות למשרד הביטחון, ודרכו לרשות החירום הלאומית ולצה"ל, קרי פיקוד העורף. "במדינה מתוקנת זה היה צריך להיות בכלל במשרד לביטחון פנים", אומר אלוף (מיל') יעקב עמידרור, שעמד בעבר בראש המל"ל.
יש מי שסבורים שמלכתחילה, המשימה הזאת היתה גדולה למידותיו של המטה לביטחון לאומי. בניגוד לצבא, שמורגל בתפעול מערכות גדולות ובשיטת חשיבה סדורה שמביאה מראש בחשבון כל התפתחות ואפשרות, המערכות האזרחיות רזות ומוגבלות בהרבה. "יש פה עניין של ניסיון ומתודולוגיה, שמי שלא עשה אותה לא יידע לעשות אותה", סבור אלוף (מיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל וראש המל"ל.
חלק מהביקורת על צעדי המדינה בתחילת המשבר מתמקד בעיכוב בכמה תהליכים קריטיים, ובראשם ההצטיידות בערכות בדיקה לקורונה ובערכות מגן לצוותים הרפואיים. "ההישענות על משרד הבריאות היתה בעייתית", אומר גורם בכיר. "זה משרד חלש יחסית, עם אנשים מצוינים אמנם, אבל חלש, ובעיקר - לא היה מי שיאתגר אותם ויציב בפניהם כיווני מחשבה וכיווני פעולה אחרים. הם הבינו את הבעיה, אבל לא ידעו איך להתמודד איתה, כי זה גדול עליהם בכמה מספרים".
"לא התמודדנו אף פעם עם אירוע בסדר גודל כזה". ראש המל"ל, מאיר בן שבת // צילום: אורן בן חקון
את כל זה מנסה המל"ל לעשות מרגע שקיבל פיקוד על האירוע. משרד הבריאות נמצא עדיין בפרונט, בעיקר באמצעות המנכ"ל משה בר סימן טוב ובכירי המשרד, אבל מי שמנהל את האירוע ברמת המדינה הוא המטה לביטחון לאומי, שיושב במשרד ראש הממשלה בירושלים. "זה נובע בעיקר מהעובדה שצריך לקבל הרבה החלטות, במהירות, ברמה הלאומית", מסביר הבכיר.
כך, למשל, המאמץ הנוכחי להשיג ערכות בדיקה וערכות מגן. מדובר באמצעים שכל מדינה בעולם מעוניינת בהם כרגע, וכמעט אף אחת לא מוכנה למכור, מחשש שתידרש להם בעצמה ותמצא את עצמה במחסור. המטה ערך רשימות של מוצרים ושל מדינות וחילק סמכויות להשגתם: משרד החוץ נושא בחלק מהמאמץ, אבל גם משרד הביטחון והמוסד, באמצעות הקשרים והיכולות המיוחדים שלהם. כשנדרשה התערבות מגבוה, הופעל ראש הממשלה כדי שישוחח עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ויבקש ממנו שיפשיר את האיסור שהטיל על מכירת מוצרים חיוניים למדינות זרות.
"זאת מלחמה לכל דבר", אמר השבוע בן שבת בשיחות סגורות. "מלחמה באויב לא מוכר. מלחמה שבה התנאים פחות נתונים להערכה ולחיזוי מאשר במלחמה רגילה, משום שאתה לא יודע מהם דפוסי הפעולה של האויב, ואפילו לא ממש מה סדר הכוחות שלו ושלנו. במלחמה רגילה אתה אמור לפחות לדעת מה המצב של כוחותיך; כאן אנחנו יודעים - אבל 14 יום אחורה, כלומר שאין לנו אפילו תמונת מציאות מדויקת של עצמנו".
"מאמצים, בלי אינטרסים"
המל"ל הגדיר לעצמו שלושה מאמצים עיקריים במשבר הקורונה: להכניע את האויב (כלומר, לשמור על בריאות הציבור); להבטיח רציפות תפקודית במשק; ולשמור על החוסן הכלכלי של מדינת ישראל. במל"ל סבורים שההחלטות המהירות שהתקבלו אפשרו לישראל להקדים את רוב מדינות העולם בהיערכות למגיפת הקורונה. "זה מה שמנע מאיתנו להיות במצב של קטסטרופה כבר בשלב הנוכחי", אומר הבכיר. "היו כאן לא מעט אנשים שהרימו גבה בתחילת הדרך, שטענו שאנחנו היסטריים ורואי שחורות. גם הם מבינים היום שצדקנו".
בן שבת משוכנע שניתן לנצח במלחמה הזאת. "זה בידינו. כדי להצליח נדרש מאמץ לאומי, שמחייב את כל רשויות המדינה ואת האזרחים. אנחנו צריכים לאתר במהירות את כל הנדבקים ולצמצם עד כמה שנצליח הדבקות נרחבות בקהילה".
המפתח, לדבריו, הוא במהירות הפעולה. "אנחנו נדרשים להחליט מהר. על איחור בהחלטות עלולים לשלם מחיר כבד. עדיף להגיע להחלטות מהירות, גם אם לא מושלמות, מאשר להחלטות מושלמות אבל לאט.
"בין כל ההחלטות והצעדים שנעשה, כנראה שגם נטעה. אין פה נוסחאות מדויקות. אנחנו הולכים בדרך שאיש לא הלך בה בעבר, הכל נעשה בתנועה. ואני מעדיף שהטעויות שלנו יהיו בגלל הערכת יתר, ולא הערכת חסר. מקסימום יגידו שהחמרנו מדי. זה עדיף מאשר שיתברר שהיינו שאננים".
לאחר שהוגדרו שלושת המאמצים, החל המל"ל לחלק סמכויות ומשימות. מי שאחראי לכך הוא האגף לביטחון פנים, עורף ולוחמה בטרור, בראשותו של תא"ל (מיל') יגאל סלוביק, לשעבר קצין שריון ראשי בצה"ל. בכל בוקר הוא מכנס במשרדו בירושלים את הנציגים של כל משרדי הממשלה, שומע דרישות וצרכים, ומקבל החלטות.
כדי לייעל את העבודה נפתחה קבוצת ווטסאפ של שרי הממשלה, וקבוצה נוספת של מנכ"ל המשרדים. פעמיים ביום מקבלים השרים והמנכ"לים סקירות עדכניות של מה שקורה בארץ ובעולם, מגמות ועדכונים, וכן צפי להמשך.
המאמץ העיקרי הוא כאמור להציל חיי אדם. לבלום את המחלה, כמעט בכל מחיר. הדיונים ערים, לעתים אמוציונליים. למשל, בסוגיית הסגר המוחלט, שדורש משרד הבריאות כבר יותר משבוע להטיל על כל אזרחי המדינה. משרדי האוצר והכלכלה מתנגדים נחרצות, על רקע המשמעויות הנרחבות למשק. המל"ל המליץ להימנע ממגבלות גורפות, וראש הממשלה אימץ את ההמלצה הזאת. אבל גם שם מודים כי מדובר בהחלטה שיכולה להשתנות בכל רגע, אם יהיה זינוק במספר החולים.
"הציבור צריך להצטייד באורך רוח". מתחם דרייב־אין לביצוע בדיקות קורונה, בחניון גני יהושע בתל אביב // צילום: גדעון מרקוביץ'
המאמץ השני והשלישי - רציפות תפקודית במשק ושמירה על החוסן הכלכלי של ישראל - מעסיקים את המל"ל 24/7. הרציפות התפקודית מחייבת הסתכלות רחבה וארוכת טווח על כלל המגזרים. צריך לוודא שצה"ל ערוך ומוכן על הגדרות, למקרה שמישהו ינסה לנצל את המצב ולפעול (אף שמדינות האזור, עוד יותר מישראל, מבוהלות מהקורונה ומשותקות על ידיה); אבל העיקר הוא בתחומים הכלכליים־אזרחיים. למשל - לוודא שיש די אנרגיה בארץ ושמשק האנרגיה ימשיך לתפקד, או להבטיח אספקת מזון סדירה לאורך כל המשבר.
במקור היו אמורים כ־30 אחוזים מאזרחי המדינה לנסוע לחו"ל בפסח, אבל עכשיו כולם יהיו בארץ - ויזדקקו למזון ולשירותים שונים, עניין שדורש טיפול והכנה מוקדמים כדי לוודא שלא ייווצרו חוסרים, בעיקר של מוצרים חיוניים ותוצרת חקלאית.
כחלק מכך הוטלו על משרדי הממשלה השונים מטלות ויעדים ברורים, הניתנים למדידה, שמתבצע אחריהם מעקב רציף. משרד הביטחון, לדוגמה, מרכז תחומי רכש שונים של ציוד חיוני, כמו ערכות וציוד לטיהור וחיטוי, וגם מבטיח שהנתיבים האוויריים והימיים לישראל יישארו פתוחים. משרד האנרגיה אחראי לוודא שיש מלאי של דלק במדינה, ושתימשך אספקת החשמל. משרד הכלכלה הקים חמ"ל שעוקב ברציפות אחר המלאים במשק, שהוגדרו במפורש, לרבות דרישה להכנת חלופות.
משרד האוצר נדרש לתת לכל זה סיוע תקציבי, ובעיקר להסיר חסמים ביורוקרטיים. כל הצמרת הכלכלית של ישראל משולבת במאמץ, ובראשה מי שמחזיקים את האצבע על השלטר - החשב הכללי ונגיד בנק ישראל, שנרתמו למשימה.
"תפקידו של המל"ל הוא למצות את המאמצים בין כולם, בלי אינטרסים", מסביר עמידרור. "בזמן שכולם מחפשים להשפיע, המטה אמור לאזן ביניהם ולהוציא את התוצאה המיטבית".
בן שבת עצמו הציג את האופרציה הזאת בישיבת הממשלה, כדי שכל שר יידע בדיוק מה מצופה ממנו. במטה אף הוקם חמ"ל שליטה ודיווח, שמשקף תמונת מצב עדכנית בכל רגע נתון, לרבות על המצב בעולם. כחלק מתפקידו אחראי המטה, באמצעות מחלקת קשרי החוץ שלו (שכפופה ישירות לבן שבת ויושבת בלשכתו) לניהול הצד הבינלאומי של המשבר: התייעצויות עם מדינות זרות, החלפת מידע, סיוע הדדי, וכל מה שקשור ללימוד, תיאום ורכש במהלך המשבר.
המטה היה גם זה שריכז את העבודה סביב המלצת משרד הבריאות להסתייע ביכולות של השב"כ כדי לבצע איכון ולאתר את מסלול תנועתם של חולי הקורונה. "זה לא נובע מרצון למעקב, אלא מהבנה שיש למדינת ישראל משאבים שיכולים למנוע הידרדרות למציאות בלתי נשלטת", אומר הבכיר במל"ל. "מכיוון שההחלטה היתה למצות את כל משאבי המדינה כדי להגיע ליעד שהוגדר - איתור מהיר של נדבקים, כדי לצמצם את הפצת המחלה - נאלצנו להסתייע גם בכלי הזה, אבל תחת מגבלות ברורות שיבטיחו שהוא לא ינוצל לצרכים אחרים".
לא היה אפשר למצוא דרכים אחרות, שיפגעו פחות בפרטיות של האזרחים?
"משרד הבריאות מפרסם באתר שלו את המסלולים של הנדבקים. אחרי הנדבקים הראשונים האזרחים עוד יכלו לעקוב, אבל כשזה מצטבר למאות, ובעתיד אולי אלפים, זה יהיה בלתי אפשרי. אם התפללתי בכותל או הייתי בכדורגל, איך אני יכול לדעת מי היה בסביבתי וכמה זה מסוכן לי? מדובר בצעד שמתבצע תחת הכותרת של הצלת חיים של רבים, ולכן הוא חיוני".
במטה גם נאלצו לברור בוויכוח שמתקיים בימים האחרונים בסוגיית הבדיקות. מדובר בוויכוח מקצועי בשאלה אם יש להרחיב את הבדיקות ולכלול בהן גם בדיקות וירולוגיות (בדיקות דם). משרד הבריאות מתנגד, משום שהוודאות של בדיקות הדם אינה מוחלטת, והן מייצרות "רעשי רקע" שעלולים לספק נתונים שגויים ולהעמיס על המערכת.
מנגד, מומחים רבים טוענים כי ישראל חייבת לקחת סיכון ולהרחיב משמעותית את מספר הבדיקות, כי רק כך היא תוכל לעקוב בזמן אמת אחר קצב ההדבקה, גם במחיר הטיה מסוימת של הנתונים.
המל"ל מצדד בעמדת משרד הבריאות בוויכוח. "זה עניין מקצועי, שמי שצריכים להכריע בו הם המומחים", אומר בכיר במטה, "ובמשרד הבריאות יש לנו את מיטב המומחים בתחום. ליתר ביטחון אנחנו גם מתייעצים באופן שוטף עם מומחים רבים ועם אנשי מקצוע מבחוץ, כדי לוודא שאנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות".
אבל גם במל"ל יודעים שדרושה הגדלה מיידית של קצב הבדיקות שמתבצעות מדי יום. לכן הוכנסו לפעילות גם המעבדות בכמה בתי חולים ברחבי הארץ, והשבוע התקיימו מגעים עם מכון ויצמן על האפשרות להקים בו מיידית מרכז לאומי, שבו יתבצעו אלפי בדיקות ביום. הפעולות האלו הואצו לאחר שהמעבדה בבית החולים שיבא הושבתה זמנית, משום שאחת העובדות בה חלתה בקורונה.
משה בר סימן טוב // צילום: אורן בן חקון
מהלך נוסף שמקדם משרד הביטחון הוא פתיחת מתחמי דרייב־אין ברחבי הארץ, שבהם יבצעו חיילים את הבדיקות. האזרחים יגיעו במכוניותיהם, יפתחו חלון, ייבדקו ויחזרו הביתה. את התשובה יקבלו לביתם. כך יירד העומס מבתי החולים וממד"א, ותצומצם הסכנה להדבקה בקהילה.
ההערכה היא שהמשבר לא צפוי להיות קצר. איש לא מוכן להתחייב על טווח זמן, אבל ההערכות המצמצמות ביותר מדברות על שבועות רבים. יש גורמים שמדברים במונחים של חודשים, ועל כמה גלים של המחלה: הנוכחי, וגל נוסף בראשית החורף הבא (ואולי עוד אחד אחריו), עד שיימצא חיסון יעיל.
"זה מחייב את הציבור לאורך רוח, כי אנחנו באי ודאות", אומר הבכיר. "כרגע, המאמץ שלנו הוא לבלום את ההידרדרות, אבל זה ייקח זמן. אנחנו נערכים לחודשים, וזה מחייב התגייסות של כולם: של הממסד, של הרשויות, של המגזרים השונים במשק, ובעיקר של האזרחים. אנחנו מתמודדים מול אויב חדש ולא מוכר, והמאמץ הוא לנצח אותו בלי לאבד שליטה".
כחלק מכך, יוגברו בימים הקרובים גם מאמצי ההסברה לציבור. שמונה קמפיינים כבר אושרו, וייצאו לתקשורת בימים הקרובים כדי למסור מידע בסיסי: החל בצעדים לאוכלוסייה המבוגרת, דרך קמפיין לנטילת ידיים, וכלה בזמני הפעילות של שירותים חיוניים כמו רשתות מזון ובנקים.
במטה הבינו שהפעילות הזאת הכרחית, משום שהציבור מבולבל. חלקו בפאניקה, וחלקו אפאתי. זה בא לידי ביטוי בהתנפלות על רשתות המזון מחד, ובהתגודדות בחופי הים מאידך. את שניהם מבקשים במל"ל למנוע. הם מבינים שזה ידרוש פעילות הסברה ממוקדת יותר, שבלעדיה יתקשה הציבור להשתכנע לתת לגיטימציה לצעדים הנרחבים שעוד צפויים, לרבות אפשרות של הכנסת כלל האזרחים לסגר, לתקופה לא ידועה.
קרובים לראש הממשלה
המל"ל הוקם כמועצה לביטחון לאומי במארס 1999. נתניהו היה אז ראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו, וראה לנגד עיניו את המודל האמריקני, שבו לנשיא יש גוף מטה חזק שפועל תחתיו, ואליו כפופים כלל הגורמים. הקמתו של גוף כזה כבר עמדה כמעט שלושה עשורים לפני כן בבסיסו של דו"ח אגרנט, שחקר את המחדל של מלחמת יום הכיפורים, אבל מה שהאיץ את הקמתו בפועל היה דווקא תקלה אחרת - ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל בירדן.
ראש המל"ל הראשון היה אלוף (מיל') דוד עברי, שהיה לפני כן מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון. אחריו כיהנו בתפקיד שני אלופים - עוזי דיין וגיורא איילנד, ושני בכירי מוסד - אפרים הלוי ואילן מזרחי. אף אחד מהם לא הצליח להפוך את המועצה לגוף משפיע באמת: צה"ל, ובמידה פחותה גם המוסד והשב"כ, שמרו על הדומיננטיות שלהם והותירו את המל"ל כגוף נטול השפעה מהותית על החלטות הממשלה. הם שיתפו עימו פעולה בגרירת רגליים, לעיתים קרובות תוך הסתרת מידע ושליחת גורמים זוטרים וחסרי השפעה לדיונים.
הדוגמה הבולטת לכך היתה הבלאגן בתהליכי קבלת ההחלטות ובהתנהלות במהלך מלחמת לבנון השנייה ב־2006, שבעקבותיה קיבלה הממשלה החלטה שנועדה לחזק את המל"ל: נקבע כי ראש המל"ל יהיה גם היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה. בהמשך לכך עבר ב־2008 חוק המטה לביטחון לאומי, המגדיר את תפקידי המטה. אז גם הוסב שמו של המל"ל מ"המועצה לביטחון לאומי", ל"מטה לביטחון לאומי".
תא"ל יגאל סלוביק // צילום: ליאור מזרחי
דווקא נתניהו, בסיבוב השני שלו כראש ממשלה ב־2009, העניק למטה את כוחו האמיתי. הוא מינה לתפקיד רצף של אנשים מנוסים, שגם קרובים אליו אישית: עוזי ארד, ששירת במוסד; אלוף (מיל') יעקב עמידרור, שהגיע מצה"ל; יוסי כהן, שהגיע מהמוסד; ומאיר בן שבת, שהגיע מהשב"כ. הם הפכו, כל אחד בתורו ולפי אופיו, לדומיננטיים בתהליכי קבלת ההחלטות.
"כל ראש ממשלה שמבין את היקף ההחלטות שהוא צריך לקבל, מבין שהכרחי שיהיה לצידו גוף שלוקח ממנו את רוב המטלות ופותר עבורו את רוב הבעיות לפני שהן מגיעות אל שולחנו", אומר עמידרור. "זה מעניק לו נקודת מבט על־משרדית ומאפשר לו להפעיל את המטה בנושאים שהוא מחליט, בלי להתחשב בכל המערכות האחרות. אני חושב שנתניהו לא יודע היום איך אפשר היה בכלל לעבוד בלי המל"ל".
החוק מעניק למל"ל סמכויות נרחבות ביותר. הוא קובע שזה יהיה "גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בנושא הביטחון הלאומי". בין היתר, מרכז המטה את עבודת הקבינט המדיני־ביטחוני ומכין את דיוניו, מכין את התשתית לדיונים בתקציב הביטחון, מציע חלופות בעניין תפיסת הביטחון, מציג הערכות מצב שנתיות, ועוד. הוא גם אחראי על המרכז לניהול משברים לאומיים במשרד ראש הממשלה, שמופעל כעת.
קודמיו של בן שבת חיזקו אמנם את המל"ל, אבל התמקדו בתפקיד של יועץ לביטחון לאומי. זה נתן להם קרבה גדולה לראש הממשלה, אבל גם שאב את רוב זמנם לטובת הייעוץ, במקום לעסוק בענייני המל"ל. "היועץ הפך לחזק, מעין קצין מבצעים של ראש הממשלה, שקרא לו בלי סוף, בכל נושא ועניין", אומר איילנד. "אבל המל"ל נותר פחות חזק".
בניסיון לחזק את המל"ל שינה בן שבת את המבנה הארגוני שלו. למשנה שלו הוא מינה את איתן בן דוד, גם הוא איש שב"כ בעברו, שגדל באגף האבטחה והיה ראש החטיבה ליחידת אישים ובהמשך ראש המטה ללוחמה בטרור.
גם האיש הקרוב ביותר לבן שבת הגיע מהשב"כ. מאחר שהוא עדיין עובד בשב"כ (ומושאל למל"ל), ניתן לפרסם רק את כינויו - מעוז. הוא החל כרכז שטח בשב"כ, עבד תחת בן שבת באגף הדרומי של השב"כ, והפך לבן טיפוחיו. בן שבת אף הקפיץ אותו לתפקידו האחרון כראש חטיבה במרחב הדרומי בשב"כ, ואחר כך משך אותו אליו למל"ל.
מעוז מנהל במל"ל את אגף המזרח התיכון והקשרים המיוחדים. למעשה, הוא השליח המיוחד של השליח המיוחד. אם בעבר מילא יצחק מולכו את תפקיד השליח המיוחד של ראש הממשלה, ומי שירש אותו היה היועץ לביטחון לאומי, מעוז מבצע את רוב השליחויות עבור בן שבת - גם משום שבן שבת עצמו אינו חובב נסיעות, וגם משום שהוא אינו דובר ערבית על בוריה (מבין, אבל לא דובר את השפה), והאנגלית שבפיו אינה מושלמת (הוא מדבר לא רע, אבל לעיתים קרובות מסתייע במתורגמנים).
מעוז מנהל את התיק הרגיש של המגעים להסדרה מול חמאס, אבל גם את כל הקשרים החשאיים של המל"ל עם מדינות האזור והמפרץ. זה מעמיד אותו בחיכוך קבוע עם המוסד והעומד בראשו, יוסי כהן (קודמו של בן שבת בתפקיד), שמסורתית היו אחראים בלעדית לקשרים האלה. מי שבקי במפת הקשרים והאינטרסים מספר על "מלחמת עולם", לא פחות, בין כהן לבן שבת, ועל ניסיונות הדדיים לתקוע יתד ולשים רגליים בלא מעט יעדים. "זה בלט מאוד לאחרונה, במהלכים שקדמו לכינון היחסים של ישראל עם צ'אד, ובמגעים הנרקמים עם סודן", אומר גורם בכיר.
האגפים המרכזיים האחרים במל"ל הם האגף למדיניות חוץ, בראשות ראובן עזר, איש משרד החוץ לשעבר שהיה סגן השגריר בוושינגטון ומשמש גם יועצו המדיני של ראש הממשלה; האגף למדיניות ביטחונית, בראשות תא"ל (מיל') מרדכי כהנא (שנאלץ לפרוש מצה"ל לאחר שהתברר כי החזיק אמצעי לחימה וציוד בניגוד לפקודות הצבא); האגף למודיעין, אינטגרציה וּועדות שרים, בראשות אל"מ (מיל') רני פלד, לשעבר איש אמ"ן, שאחראי על הכנת דיוני הקבינט ועל חדר המצב הלאומי (הוא גם האיש שמתדרך את שרי הקבינט באופן שוטף); האגף לביטחון פנים, בראשות אל"מ (מיל') עמית אבירם, לשעבר איש אמ"ן, שאחראי בעיקר על הסוגיות הרגישות של הר הבית, ערביי ישראל, הבדואים בנגב ועוד; אגף הטכנולוגיות, בראשות רפי מירון, לשעבר בכיר ברפא"ל; והאגף לביטחון פנים, עורף ולוחמה בטרור, בראשות יגאל סלוביק, שמעצם אחריותו על העורף מרכז בפועל את כל עבודת משרדי הממשלה במשבר הנוכחי. במל"ל גם אגף משפטי ואגף משאבי אנוש.
מדפים ריקים ברשתות המזון. במל"ל עובדים על קמפיין הסברה // צילום: גדעון מרקוביץ'
בסך הכל עובדים במטה כ־100 איש, לרבות סטודנטים וחיילות. רבים מעובדיו הם בכירים לשעבר בגופי הביטחון השונים, וחלקם מומחי תוכן - מדוקטורים בנושאים ספציפיים ועד אנשי טכנולוגיה.
יד חופשית במל"ל
בן שבת תמיד היה חריג בנוף. הוא גדל בשב"כ כדסקאי, והצליח להתקדם עד לתפקיד ראש האגף למניעת טרור וריגול ומחקר ומדיניות, ובהמשך כראש המרחב הדרומי. הוא היה גם ראש חטיבת הסייבר, אבל את רוב תפקידיו ביצע במרחב הדרומי, והוא נחשב למומחה מס' 1 לענייני חמאס ועזה, וגם למומחה לא קטן לחיזבאללה. כראש המרחב, וגם קודם לכן, החזיק בן שבת בעמדות ניציות ביחס לעזה. הוא התנגד בעקביות לפתיחתה לעבודה בישראל ולהרחבת אזורי הדיג. דווקא היום, במל"ל, הוא פרגמטי בהרבה, ומוביל את תהליך ההסדרה (או בשמו המכובס הנוכחי: הרגעה) מול חמאס, לרבות שורת הקלות שישראל מאפשרת - ממעבר סחורות ודיג, ועד למתן היתר ל־7,000 פלשתינים לעבוד בישראל.
הוא בן 54, נשוי ואב לארבעה. גדל בדימונה, הילד ה־12 במשפחה של 14 ילדים. למד בישיבת "אהל שלמה" בבאר שבע, ומתגורר כיום במרכז שפירא. הוא דתי מאוד, מקפיד על קלה כחמורה, לרבות כל ימי הצום. שומר מרחק נגיעה, ובשבתות אינו עונה לטלפון. את תכונותיו כתלמיד חכם הוא הביא לשב"כ. מי שעבד לצידו מעיד על יכולות חשיבה גבוהות ועל נכונות לאתגר מוסכמות, בעיקר מודיעיניות. "הוא פקיד קלאסי", אומר אחד ממכריו. "לא איש שטח, וסולד מאופרציות. הוא לא מאלה שמתמחים בלהרוג ערבים. הוא יותר דמות של מנהל מאשר של מפקד".
בן שבת עובר אישית על כל מסמך שיוצא מלשכתו. את רובם הוא מנסח בעצמו, ואת אלה שלא - מתקן בכתב ידו. הוא קורא אובססיבי, ומגיע תמיד מוכן לדיונים. "הוא מתנסח בעל פה ובכתב בצורה מעולה", אומר המכר. "מבחינת המנהלים שלו הוא נכס".
בשנותיו בשב"כ היו שטענו נגד בן שבת שלא פעם, הוא מְרצה את מנהליו. טענה דומה הועלתה נגדו גם בתפקידו הנוכחי, בעיקר כשיצא בשליחות ראש הממשלה להיפגש עם הרב חיים דרוקמן, בניסיון למנוע את פרישת השרים נפתלי בנט ואיילת שקד מהממשלה. מכריו של בן שבת מעידים שהוא נכווה אז קשות, והבין שנעשה בו שימוש למטרות פוליטיות, בין היתר משום שבתו נשואה לנכדו של הרב דרוקמן.
"ועדיין, מאיר הוא סיביל סרבנט במובן הכי בסיסי שיש", הם מוסיפים. "אם יבקשו ממנו שוב להציל את המולדת, הוא לא יהסס לעשות זאת".
יעקב עמידרור // צילום: רוני שיצר
בן שבת התחבר לנתניהו במהירות. בניגוד לאופיו הססגוני של קודמו כהן, הוא דווקא הקפיד להיחבא אל הכלים, אבל ידע לשלוח מרפקים כשצריך. דוגמה לכך היתה בפרשת שיפוץ "האקווריום" - החלק של משרד ראש הממשלה, שבו שוכנת גם לשכתו של ראש הממשלה, ומי שיושב בו זוכה לקרבה משמעותית לבוס ולקבלת ההחלטות. משרדי המל"ל אמנם נמצאים באזור אחר של בניין ראש הממשלה, אבל בן שבת הקפיד שלשכתו תימצא בתוך האקווריום - סמוך ככל האפשר לראש הממשלה.
"מאיר מתאים מאוד לנתניהו באופי", אומר גורם שמכיר את השניים מקרוב. "הוא נאמן מאוד, דיסקרטי, ולא גונב את ההצגה. נתניהו מעריך אותו מאוד ונותן בו אמון מלא. אין כמעט נושא או עניין שמאיר לא מעורב בו".
כחלק מזה קיבל בן שבת יד כמעט חופשית לעצב את המל"ל כרצונו, לרבות תקנים ותקציבים. "המטה תחתיו הפך לדומיננטי מאי־פעם", אומר הגורם.
חלק מהגורמים קיבלו זאת בהבנה. עם הרמטכ"ל אביב כוכבי, למשל, יש לו יחסי עבודה מצוינים, וכתוצאה מכך גם עם צה"ל. גם יחסיו עם ראש השב"כ נדב ארגמן טובים, אף שהם שונים לגמרי באופיים. "אין ביניהם שום דבר דומה, חוץ מהעובדה ששניהם גדלו בשב"כ", אומר בכיר אחר. "נדב טמפרמנטי, איש מבצעים קלאסי, אוהב את השטח וסולד מדיונים. מאיר שונא את השטח, ומת על ההתפלפלויות ועל פרטי־הפרטים של תת־הסעיפים".
בקרבתו לנתניהו נהנה בן שבת גם ממזל. מולכו עזב את תפקידו, למדינת ישראל לא היה אז שר חוץ, נתניהו כיהן גם כשר הביטחון והקשב שלו היה חלקי, המזכיר הצבאי אבי בלוט היה צעיר וחסר ניסיון, וגם רוב מקורביו האחרים של נתניהו עזבו - חלקם על רקע הפרשיות השונות. זה הפך את בן שבת לציר מרכזי בלשכה ולמשענת משמעותית עבור נתניהו. יש רבים שלא אוהבים את העוצמה שצבר; חלקם במוסד, כאמור, אבל גם במשרד החוץ, שבן שבת מרכז כיום הרבה יותר סמכויות וכוח ממנו.
"כל עוד נתניהו בשלטון, הוא ירצה את מאיר לידו", מעריך הגורם. אבל דווקא בן שבת עשוי לבקש לעזוב. במאי 2021 אמור ארגמן לסיים את חמש שנותיו כראש השב"כ ולפרוש. בן שבת הוא אחד משני המועמדים הבולטים להחליפו, לצד הסגן המכהן, ר'. כמה ממכריו אומרים שאף שלא יודה בכך, חלומו הוא להתמנות לתפקיד. תחת נתניהו, יש סיכוי לא מבוטל שזה גם יקרה.
shishabat@israelhayom.co.il
