"אנחנו לא נולדים גזענים, אנחנו הופכים לכאלה. צריך להתחיל בחינוך"

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"היום בבוקר אמרתי לבעלי, לפני שהוא הלך לעבודה, והוא אמר לי גם. אני אומרת גם לחברות שלי שאני אוהבת אותן. זה בא לי בקלות, גם להורים ולאחים אנחנו אומרים כל הזמן, זה לא עניין בשבילי".

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"אתמול. חגגנו יום הולדת לחברה בהרמת כוסית. אני כבר בגיל של הרמת כוסית, התבגרתי. הייתי בתוך חיי הלילה כשהייתי בת 20, היום אנחנו יוצאים קל"ב, למקום עם מוזיקה שקטה שבו נוכל לדבר. 

"אני לא מרבה לצאת להשקות ולמסיבות. אני בהצגות בכל הארץ, אין לי זמן לזה. שבתות הן הזמן שלי, אני מחכה לישון עד מאוחר, וגם ככה השבת שלי קצרה כי יש לי הצגה בערב ואני אומרת לעצמי, 'תישני, תישארי במיטה', אבל אני לא יודעת לשחרר, להרפות ולנוח". 

מתי בפעם האחרונה עשית טעות?

"אני טועה, אני בן אדם. אני עושה טעויות בהתנהגות שלי. אני יכולה להתעצבן מהר מדי, אבל אני גם מתנצלת מהר. אני לא אוהבת לפגוע באנשים, ואני אומרת 'סליחה' בקלות אם הגבתי מהר או שפטתי מדי. 

"בעבודה אני פרפקציוניסטית מאוד, וזה מתבטא בעיקר בביקורת עצמית. אני שואפת למושלם. אני מנסה לרדת מזה, מהפרפקציוניסטיות, כי עם הגיל מבינים שאי אפשר ליצור שלמות, אבל זה קשה לי. בחזרות, למשל, כשרק מתחילים לעבוד, אני רוצה כבר להיות בסוף. אין לי סבלנות לדרך, אני רוצה את התוצאה.

"אבל אני מבינה שחייבים לעבור תהליך, וזה מה שיפה במקצוע הזה. אני אומרת לעצמי, 'תהיי סלחנית לעצמך', 'תהיי טובה לעצמך'. כי אני יכולה לדרוש מעצמי יותר מדי. זה כמו להגיד לתינוק שזוחל, 'תלך כבר'. כל החיים זה סבלנות, ואתה לומד עם השנים שהיא משתלמת".

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"אני מתרגשת בהצגות ולפני הצגות. לא משנה איפה אני וכמה פעמים עשיתי את ההצגה, זה עדיין קורה לי. אבל הכי־הכי התרגשתי בחתונה שלי, לפני שנה. לא חלמתי על חתונה ועל שמלת כלה, לא היה לי ויז'ן לדבר הזה, ולא הייתי כלה מוגזמת. אבל התרגשתי כי היה משהו בטקס ובדברים שצחי הקריא לי ובזה שאנשים התכנסו בשביל השמחה שלנו. זה מרגש להיכנס לברית עם בן אדם שאתה אוהב מאוד. 

"לא הייתי לחוצת זוגיות, כי הייתי מלאה בקריירה שלי המון שנים, אבל יש שלב שבו את אומרת, 'אוקיי, מה?' זה לא גרם לי להתפשר ולהתנהל בלחץ. כרווקה, לא יצאתי להרבה דייטים, אני פחות מתאימה לפגישות עיוורות ולטינדר, ולא בנויה לאפליקציות. 

"מה שהצלחתי לראות בצחי זה את הלב שלו. הלב שלו קסם לי, והלב שלי קצת התרחב בגללו. תמיד תהיתי אם אפשר לדעת מהפגישה הראשונה, ואמרו לי הרבה 'כשזה יהיה זה, את תדעי'. אבל אני לא ידעתי עם צחי מהרגע הראשון. יש הרבה פחדים, להיחשף או לא להיחשף, זה עדיין הלב שלך, ואת כבר לא ילדה והלב כבר חווה צלקות, אז את עסוקה בלשמור על עצמך. צחי פשוט היה שם. הוא הכיר אותי בשלב שהייתי מאוד כנה, לא התביישתי להגיד מה אני רוצה ולעמוד מאחורי זה, וזה לא הבהיל אותו". 

מתי בפעם האחרונה ביקרת את ההורים שלך?

"לפני חודש, בבית שלהם בבאר שבע. אני אוהבת לבקר אותם. אבא שלי, דניאל, בפנסיה, ואמא שלי, רחל, יועצת קליטה. אנחנו חמישה אחים, ואני הבכורה. אנחנו בקשר כל הזמן, קשר טלפוני, ווטסאפ. האחיות שלי באות לבקר אותי יותר, הקטנה, ליאל, היא בצבא, לוחמת, והשנייה, נוי, לומדת, ועם הבנים, איציק ונתי, אני גם בקשר רציף. לכולם יש חוש לבמה, ויש סיכוי שליאל תלך לכיוון משחק". 

מתי בפעם האחרונה סירבת להצעה מפתה?

"במקצוע הזה יש המון הצעות מפתות - למשל, לקמפיינים או לריאליטי עם סכומי כסף מטורפים, וצריך לבחור בקפידה. אני לא מצלמת את עצמי עם מותגים ואני לא פעילה באינסטגרם. אני משתדלת להיות אותנטית לעצמי. מה שלא מתאים לי אני משחררת באהבה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על MeToo#?

"כל הזמן, זה באוויר. קיבלתי בחיים הערות ברחוב, דברים כמו 'מה הייתי עושה לך', אבל הגבולות שלי ברורים מאוד ואני גם יודעת לענות. ברחוב, מספיק שאני אתן מבט כדי שישתקו. בעבודה זה קאט ברור מאוד. המהפיכה הגיעה לתיאטרון, אבל הכל הפך לקיצוני. אנחנו לא יודעים מה מותר לומר, מתי מחמאה היא הטרדה, וקיצון זה משהו לא טוב. פעם תיאטרון היה הדבר הכי שמח, והיו בו ברנז'ות. אנחנו לא כמו הדור הישן. אני שומעת סיפורים של המבוגרים, ופעם היה פה יותר שמח. השחקן יוסי גרבר, זיכרונו לברכה, אמר לי על זה, 'אתם משעממים ממש'".

מתי בפעם האחרונה התגעגעת למשהו?

"אני בן אדם שמתגעגע הרבה, אדם של נוסטלגיה. אני מתגעגעת לילדות שלי בשכונה ו' החדשה בבאר שבע, יש לי זיכרונות של אידיליה משפחתית, 

של לרדת למטה ולשחק עם חברים, חוץ מאשר בין 14:00 ל־16:00, כשנחים צהריים. זה לא שיש לי משהו נגד קידמה, אבל לדור של היום יש ילדות שונה. היום צריך לקבוע מראש עם חברים ולבקש מאמא להסיע אותך".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"אני מתעסקת בזה כל הזמן. אני מגישה אודישנים לחו"ל ועוברת שלבים, והיו גם פרויקטים שנפלו בדרך. חו"ל זה משהו שמעניין אותי מאוד, והכל היום פתוח וקל, אז חד־משמעית אני רוצה. אפשר לעשות הכל מהכל, וצחי יזרום איתי. 

"דווקא בחו"ל, בניגוד לישראל, יותר מעניין אותי לעשות קולנוע וטלוויזיה. בארץ, הפעם האחרונה שבה הצטלמתי לסרט היתה לפני שלוש שנים, לסרט '15 שנה' שיצא לאחרונה לאקרנים. עבדתי עם השחקנים עודד לאופולד ואודי פרסי, והכימיה בין שלושתנו היתה מהממת. זה היה חיבור טבעי. לא היינו צריכים להתאמץ כדי ליצור אותה, זה הרגיש לנו בטוח ומוכר, וזה היה תענוג. אל הדמות שלי בסרט, עלמה, היה לי חיבור מהרגע הראשון. מצאתי בה את עצמי בקוליות שלה, בפאן שלה". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת עצה טובה?

"לפני כארבעה חודשים, חברה חכמה אמרה לי, 'תזכרי להיות טובה לעצמך'. זה משהו שאת לא עוצרת לעשות, כי יש לך דרישות מעצמך. זה ברמת הדברים הקטנים: ברמת הביקורת, ולא לחפור לעצמך בראש, לא להציב לעצמך דרישות גבוהות מדי - שם צריך לעצור ולהגיד, 'בסדר, לא נורא, אז יהיה בפעם הבאה', לא צריך להלחיץ. אנחנו, כנשים, העמסנו על עצמנו המון. הדרישות מנשים היום הן עצומות, ונשים דורשות מעצמן להיות הכל בהכל, ויש לזה מחיר. 

"כולנו מרגישים שהיום הקצב מהיר, ואנחנו צריכים גם לעבוד וגם לתחזק את הבית, ואני אדם פעיל מאוד. אומרים לי, 'את קמה לפני השמש', וזה נכון. אני מרגישה שאני צריכה 48 שעות ביממה".

מתי בפעם האחרונה נתקלת בגזענות? 

"בפרשת סלמון טקה. זה לא היה מכוון אישית אלי, אבל זה חד־משמעית היה מעשה של גזענות וחוסר צדק. זה מעוות בעיניי שהדברים האלה עוד קורים ב־2020, שאנשים נשפטים לפי צבע העור שלהם. זה לא נשמע לי הגיוני במדינה שעברה את מה שאנחנו עברנו. זו תופעה שצריך לעקור מהשורש. אנחנו מפחדים מהשונה מאיתנו, אז בואו נתחיל בחינוך, כל אחד בחלקת האלוהים הפרטית שלו, להכיר אחת את השנייה, אחד את השני, וללמוד. הרי אנחנו לא נולדים גזענים, אנחנו הופכים לכאלה.

"וגם החוק צריך להיות חריף בנושא, כי ברגע שאנשים יחטפו על זה הם יחשבו פעמיים. ברגע שיתבעו על כל הערה גזענית, זה יכאב להם בכיס. וזה קשור לערבים, להומואים וללסביות, להכל. אני מקווה שמצבם של כל המיעוטים בארץ משתפר, אני כן רואה התקדמות, אבל להגיד לך שזה מספיק - לא".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"עכשיו, כשאני רואה את המצב שלנו, שיצאנו לסבב בחירות שלישי בקלות כזאת, ואני מקווה שלא נצא ממנו לרביעי, ואני לא מבינה מי האבא והאמא של המדינה כרגע. 

עושה את "מקבת" עם גיל פרנק, בתיאטרון הקאמרי // צילום: קוקו

"אני לא בן אדם של פוליטיקה, אני לא אוהבת ולא מתיימרת להבין פוליטיקה, אבל אי אפשר להתעלם. אני אישית לא בנויה לפוליטיקה. יש אנשים שזה מתאים להם. אני מסתכלת, למשל, על ח"כ פנינה תמנו־שטה, היא פוליטיקאית בכל רמ"ח איבריה". 

מתי בפעם האחרונה שרת? 

"אני שרה הרבה, כל הזמן. זה היה הדבר שלי עוד מילדות. אין לי סגנון מסוים, זה יכול להיות גאז', אנדרה דיי, או שמישהו ישיר שיר ואני אדבק אליו, ועכשיו זה קרה לי עם 'פאוץ'' של נועה קירל. כשכבר התקבלתי לבית צבי אמרתי לעצמי, 'טוב, לפחות אני יודעת לשיר'. את עולם המשחק לא הכרתי, ושם שחררתי את עולם השירה כי גיליתי את המשחק. עכשיו זה משתלב לי. היו לי הצגות שכללו שירה, כמו 'וויצק' עם שירים של טום ווייטס ו'סוף טוב'. אין לי שאיפות לקיסריה, זה לא מגרה אותי, אני לא יודעת אם בא לי לשיר כקריירה, זה לא משהו שבוער בי עכשיו. אבל אני תמיד אשיר". 

מתי בפעם האחרונה פגשת אדם מעורר השראה?

"נשים מעוררות השראה בעיניי, ואם הן אימהות אז עוד יותר, ואם הן עושות קריירה אפילו יותר. אני יכולה לקחת מכולן. כל עניין התמרון הזה, להיות וונדר־וומן בחיים, מעורר השראה. להיות אמא ואשת קריירה נראה לי הכי קשה שיש. בא לי לתת לכל אחת מהן להדליק משואה". 

מתי בפעם האחרונה ניגשת לאודישן?

"כל הזמן. האודישן האחרון שלי היה לפני חודש וחצי, ולא קיבלתי את התפקיד, אבל הייתי סבבה עם זה. לימדתי את עצמי לשחרר. הדבר היחיד שחשוב לי זה באמת לתת את המאה אחוז שלי. אני משתדלת להיות הכי טובה באודישנים, להיות גמישה ולדעת לקבל הוראות וליישם אותן בזמן קצר. אבל אני ממש לא אוהבת אודישנים ולא מאמינה שיש מישהו שאוהב. הייתי משנה את כל הקונספט, עושה אולי קריאה של התסריט. אודישן זה משהו קצר מאוד, ואני לא יודעת עד כמה זה באמת מדד להביא את כל הכישרון שלך".

מתי בפעם האחרונה שאלו אותך על ילדים?

"ממש אתמול. מישהי שידעה שהתחתנתי ושאני נשואה שנה, שאלה אותי, 'נו, מתי את?'. זה כל הזמן נמצא שם. אבל אתה אף פעם לא יודע מה אישה עוברת. יש לי חברות שנשואות כמה שנים ועוברות דברים, ואני רואה את התסכול והכאב והבכי, ואני חושבת 'איזה אומץ זה לשאול מישהי מתי תורה'. זה נורא ישראלי, שזה מצד אחד חם ונחמד, ומצד שני חטטני. אני פחות נפגעת מזה, אני מזיזה את זה הצידה, אבל זו שאלה לא נעימה ופולשנית וכשאתה בנאדם מוכר זה הופך להיות יותר אישיו. כששואלים, אני עונה 'כל דבר בעיתו".

מתי בפעם האחרונה מצאת תחביב חדש?

"בשנה האחרונה. תמיד רציתי לאפות, וכילדה היו לי ניסיונות כושלים עם זה. עכשיו החלטתי להתמודד עם זה שוב. קיבלתי מבעלי מיקסר במתנה, בהוראה שלי, והתחלתי לאפות. אני לא עושה דברים מורכבים מדי, העוגה הראשונה שאפיתי היתה עוגת שוקולד של קרין גורן והשנייה היתה עוגת מייפל. זה מרגש כי את מנצחת את עצמך".

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה יצאת לעבוד?

"בגיל 16, כשמלצרתי באולם אירועים. ההורים שלי לא הסכימו שאעבוד, אבל אני רציתי. התחלתי כדיילת שתייה, שזה כמו מארחת, והתקדמתי למלצרות כי היה בזה יותר כסף. הרווחתי בערב 60-70 שקלים, שאז זה נחשב להרבה. אחרי הצבא עבדתי באילת, בצוות בידור במלון, במשך עונה אחת, וזה היה אחלה וכיפי. שם ראה אותי השחקן והבמאי צביקי לוין, שאמר לי, 'את צריכה להיות שחקנית', וגם לירז שגריר, סגנית מנהלת בידור של רשת המלונות ישרוטל, אמרה לי שאני צריכה ללמוד משחק. אמא שלי אמרה לי 'תנסי', שלחתי מכתב וטופס הרשמה, התקבלתי - ונשארתי. היום אני יודעת שמשחק זה החיים". 

רות אסרסאי, בת 37, שחקנית. מתגוררת בתל אביב. נשואה לצחי מימון, מסעדן ואיש עסקים. ילידת באר שבע. למדה משחק בבית צבי והחלה לשחק בתיאטרון באר שבע. משנת 2009 שחקנית תיאטרון הקאמרי. שיחקה בסדרות טלוויזיה ("מטומטמת") ובסרטי קולנוע. כיום משחקת בהצגות "השיבה" ו"קן הקוקיה" (הקאמרי) ובסרט הקולנוע החדש - "15 שנה"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו