מנהיג שמאל מהשורה: גנץ נסוג מתוכנית טראמפ

היה לי ויכוח מה יש לבני גנץ בתוך כף היד, כי מדי פעם נראה היה שהוא מציץ לתוכה לקרוא משהו. מה שעולה מהראיון של בני גנץ עם דפנה ויס על הבחירות של 3 באפריל הוא שמנכ"ל הממד החמישי יהיה ראש ממשלה כמו שהיה מנכ"ל. הטעויות במשפט הקודם הן במקור, רק חבל שגנץ לא אמר 1 באפריל. כמו בחברה שלו הוא נלקח לתפקיד הרם כדי לשמש דמות ייצוגית, נער פוסטר בן 60. 

אבל החדשות האמיתיות של הראיון בסוף השבוע שעבר - בני גנץ נסוג מתוכנית טראמפ. הוא חשף את עצמו כמנהיג שמאל מהשורה - "אשאף להחיל ריבונות בבקעה" (אבל בהסכמה בינלאומית, מזכירה לו דנה ויס). בעיקר "אשאף". "לא עושים שום דבר שהוא חד־צדדי", אמר גנץ. "סיפוח חד־צדדי הוא מסוכן".

ויש כמובן בעיה עם ירדן; "רוצים לשמור על השלום, לא להרוס את השלום", תקף גנץ (כלומר, דרושה בשביל ריבונות בבקעה הסכמה מצד ירדן). "סיפוח חד־צדדי הוא מסוכן - הוא מערער את היסודות", חזר ואמר. "נתניהו לא קיים דיון עם מערכת הביטחון", גנץ יפעל "להביא שותפים נוספים לעסקה". "תוכנית טראמפ היא נקודת ייחוס נכונה". נקודת ייחוס בלבד.

בולט שגנץ חוזר על האשמות והערכות מוטעות שמופיעות במאמר של חברו תמיר פרדו נגד תוכנית טראמפ שהופיע ב"הארץ". מסריו אינם שונים ממכתב התגובה של 300 מפקדים למען ביטחון ישראל, ששללו מכל וכל את התוכנית. מכתב ארגון "המפקדים" שימש את אבו מאזן באו"ם לצורכי התעמולה שלו. לקח אפוא לרא"ל במיל' גנץ שבועיים בלבד לסגת מהסכמתו לתוכנית טראמפ, והוא עשה זאת תוך שהוא זורק שלל רימוני עשן כדי לדלג לאחור.  

בכיר מאוד בוושינגטון, שיש אומרים שהוא אולי הבכיר ביותר, אמר לאחרונה: "הכל תלוי מי ינהל את העניינים אחרי הבחירות; אם נתניהו ינצח בבחירות זה (עסקת המאה) יהיה פרארי. אם גנץ ינצח - העסקה תהיה 'קיא'".

העורף האינטלקטואלי

הגדרתו של ראש הממשלה כ"ראש מאפיה" היא חלק מהעליונות המתנשאת, מבית היוצר של "מפקדים למען ביטחון ישראל"

יאיר גולן, שמקלל את כל מי שאינו בשמאל בגסות כעוסה, נשאל בשידור פודקאסט של "ישראל היום" מה הוא חושב על מאמר ביקורת קשה של יצחק בריק ב"גלובס" על מצבו של צה"ל. השיב סגן הרמטכ"ל לשעבר: "זה נכון שכוחות היבשה לא התקדמו כמו שחיל האוויר התקדם ואפילו חיל הים". אז מי אחראי ל"פיגור" של צה"ל היבשתי? לפני שגולן מאשים את הימין ב"שחיתות" ו"נכלוליות", היה מצופה שהוא ושלושת הרמטכ"לים הכי פוליטיים בתולדות הציונות יקבלו אחריות. זה קרה במשמרת שלהם.

אבל כמנהיג השמאל, גנץ יהיה חלש עוד הרבה יותר ממה שהוא נראה היום. כל מנהיג חזק או חלש כחוסנו של העורף האינטלקטואלי והמוסרי שלו. שנתיים בלבד לפני הסכם אוסלו, האשים יצחק רבין: "השמאל בישראל מסכן את ביטחון המדינה" (9.4.91). "הביטחון קודם לשלום", "אסור לרדת מהגולן", "אין לדבר על משא ומתן עם אש"ף". כעבור שנתיים הפך בעצמו לשמאל. 

גנץ לא מגיע לקרסוליו של רבין, הוא בשר מבשרם של הקצינים מארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל". שני ציטוטים כמעט מקריים נותנים את הכיוון. אמיר אורן בוואלה!: "אפשר להימנע השנה ממלחמה שסביר שהאחריות המלאה או החלקית לה תרבוץ על ישראל". ביבי מחרחר מלחמה, זה מה שאומרים בשולחנות הקפה במעוז אביב, רמת אביב ורמת השרון. משגיח המוסר ברמה המדינית והחוקתית, מרדכי קרמניצר: "יש לקיים דיון על הלגיטימיות של פגיעה בחיי חיילי צה"ל... הנשיאה חיות חוזרת על קביעה פסיקתית קודמת, שלפיה טרור ודמוקרטיה משולים לאש ומים, ואין הם יכולים לדור בכפיפה אחת. קביעה זו מתעלמת מכך שהטרור הפלשתיני שאינו שייך לחמאס אינו מכוון נגד הדמוקרטיה הישראלית, אלא להפך: נגד משטר כיבוש שבו אין זכויות אזרחיות".

זה המילייה, זה העורף האינטלקטואלי, זו הבטן הרכה.

במבט מהצד, בולטת תחושת "העליונות הלבנה", שמבטאים דוברי המעמד השליט כלפי ראש הממשלה: "הוא נוכל", "ראש כנופיה", ראש המאפיה", "צריך לשים לזה סוף", אמר בוגי יעלון על נתניהו אחרי פעולה מוצלחת ביותר בסוריה לפני כשבועיים. "ביבי סיים את תפקידו", אומר גנץ. הפסיכולוגיה של העליונות המתנשאת, כולל הקלוז־אפ של גנץ שעבר פוטו־שופ בסגנון גארי קופר, זה חלק מהמודל החדש.

כל מסע והברית שלו

משנת 2010 ועד 2020 - אפשר למנות את ניסיונות ה"פוטש ללא נשק" נגד נתניהו  

מאז אפריל של השנה שעברה, מערכת המשפט היא משתתפת פעילה במערכת הבחירות. יומיים לא נוחים ליועמ"ש מנדלבליט, ומייד מתהפכות הכותרות: הסיסמה, "משפטו של נתניהו יתחיל ב־17 מארס". זה באמת שקוף מדי ומאשר את תחושותיה של פרופ' רות גביזון כי בנימין נתניהו לא יכול לזכות במדינה שהוא ראש הממשלה שלה למשפט צדק. 

היועמ"ש דאז וינשטיין. "משטרת ישראל בהנחייתי חוקרת רק עבירות פליליות, והפרקליטות מנהלת רק תיקים" // צילום: יהושע יוסף

כתבי האישום מתחברים השבוע גם לפרשת אשכנזי־הרפז־מנדלבליט, שצפה מחדש. בסופו של דבר יש קו מקווקו שמוביל משנת 2010 לשנת 2020. בסיכום היועמ"ש שבו החליט וינשטיין לסגור את תיק אשכנזי (20 בינואר 2016), הוא מציין כי אהוד ברק כינה את תככי הרמטכ"ל אשכנזי ואנשיו כ"פוטש בלי נשק". 

היועמ"ש דאז וינשטיין כתב בנטייתו להקל בראיות גם דברים נכונים: "משטרת ישראל בהנחייתי חוקרת רק עבירות פליליות, והפרקליטות מנהלת רק תיקים פליליים. אל להן לפלוש לשדות אחרים. אם המשטרה תחקור תככים פוליטיים... תקצר הדרך להפיכת רשויות האכיפה לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים ופוליטיים, ואיבוד האמון ברשויות האכיפה". רשויות האכיפה בעניינו של ראש הממשלה לא חקרו עבירות פליליות, אלא ערכו מסע דיג תוך כדי חיפוש אלים אחר עבירות כאלו, ובסוף בעזרת הפרקליטות הם הגדירו מחדש את העולם והפכו תככים פוליטיים לעבירה פלילית.

בנוגע ל"פוטש בלי נשק", כתב וינשטיין כי "אילה חסון הגיעה לחקירה עם תזה מגובשת. לדבריה, בתחקיר שעשתה גילתה שאשכנזי גייס פוליטיקאים, עיתונאים, קברניטי תקשורת, ותורמים - לרבות את נשיא המדינה (שמעון פרס), לצורך טרפוד מינויו של גלנט לרמטכ"ל ולצורך הצגת הדרג המדיני בתקשורת כחסר אחריות, ומסוכן למדינה. וזאת כדי שאשכנזי יוכל להגיח כמושיע, לאחר שהנשיא ידאג לפעול לביטול תקופת הצינון".

וינשטיין, כדי להגחיך את הניתוח של חסון, קרא לזה "כיבוש השלטון על ידי רמטכ"ל במדים". זה כמובן לא נכון. טרפוד גלנט אמנם הצליח כאשר אשכנזי עדיין היה במדים, אבל תוכנית מהסוג של כיבוש השלטון נועדה לאחר פרישתו - בהיותו רמטכ"ל ללא מדים. הוא טען שהיא "לא מסרה בדל ראיה". הראיות היו מונחות מסביבו. היה גיוס עיתונאים באמצעים שאותם חקר היועמ"ש בכליו; למשל, רכישת העיתונאים הבכירים ביותר באמצעות שוחד של חשיפת הסודות המבצעיים הכמוסים ביותר של מדינת ישראל, סודות שהשותפים להם נספרים על כף יד אחת - אבל אשכנזי שיתף גם את אצבעות היד השנייה, קרי - קבוצת עיתונאים. 

פרשת הרפז פרצה תוך מעורבות של עיתונאים בכירים. מאז פרישתם מהתפקיד היו שני חבריו של אשכנזי, יובל דיסקין ומאיר דגן, מגויסים להכפשת הדרג המדיני הבכיר, ראש הממשלה ושר הביטחון. ביום הולדתו בקיץ 2012 התראיין שמעון פרס ואמר בדיוק את מה שטענה אילה חסון: למה אשכנזי צריך להצטנן? (אגב, גם בשנה האחרונה דיבר האלוף יאיר גולן על חוק הצינון כ"שחיתות"). אלא שהמלכת אשכנזי הוקדחה בגלל התמשכות החקירות סביבו.

כך, לקראת הבחירות של ינואר 2013, עלה שחקן מחליף מהספסל, זהו יאיר לפיד. עוד קודם לכן, בחודשים שלפני הבחירות, כשהתברר שאשכנזי מצונן מאוד ומדביק אחרים, עלו אישים בכירים לרגל לבית הנשיא כדי לדבר על ליבו של שמעון פרס בן ה־89 שירוץ לבחירות  כדי להפיל את נתניהו. פרס, ששבר את כל המוסכמות, היה מוכן להאזין לתחינות, אבל בחוכמתו סירב.
בממשלה שקמה כרתו לפיד ואיווט ליברמן ברית נגד רה"מ נתניהו. הם נטרלו אותו במידה מסוימת כשהם סרים למרותו של מנהיג מפלגתם, נוני מוזס. לא פלא שהממשלה שרדה שנתיים בלבד. בכל מקרה, לפיד אמנם נסק ונתניהו אמנם ירד, אבל לא היה בכוחו של לפיד ומטפליו להפיל את נתניהו והליכוד (מנהל מסע הבחירות הכושל ב־2013 היה גדעון סער). 

ב־2016 החל המסע המחודש, שגם קיבל צורה של "פוטש בלי נשק". גנץ ואשכנזי חברו בתנועה אחת שהבשילה כעבור כמה שנים למפלגה. אהוד ברק החליף צד. לפיד וליברמן התגייסו כל אחד בעיתוי משלו. קמפיין החקירות נגד נתניהו נכנס לטורבו ועכשיו המשפט.

מנהיגותו של נתניהו לא קרסה, למרות כתבי האישום, משום שיש משהו לא רציונלי בכך שמערכת המשפט תקיף את לשכת רה"מ בחוקרי משטרה ובאנשי פרקליטות, כאשר רה"מ מקדם את המדינה בהצלחה בתחומים הקובעים. בכל מדינה דמוקרטית נורמלית די בנתונים הכלכליים המצוינים שהתפרסמו לאחרונה כדי להביא ניצחון בבחירות: 3.5 אחוזי צמיחה, 3.5 אחוזי אבטלה, עלייה בתל"ג לנפש לפי קרן המטבע הבינלאומית קרוב ל־43 אלף דולר. המשך הגידול ביצוא כאשר האינפלציה אפס והשקל הופך למטבע החזק בעולם. 

אך דפוסי ההצבעה לא תמיד רציונליים. למשל, איזה הורה לחייל היה רוצה להפקיד את גורל בנו או בתו בידי בני גנץ? בשנה הקרובה צפויה איראן וגרורותיה להגביר את פעולות האיבה שלה נגד ישראל ערב הסעודית וארצות הברית. גנץ יפיל את הכדור כמו שקרה לאולמרט בהתגרות הראשונה נגדו ותתרחש התלקחות מלחמתית. בהנהגת נתניהו והרמטכ"ל כוכבי הפעילות הכירורגית הרצופה שומרת על ההרתעה.

לא מתנתקים מהאינפוזיה

נתוני ההצבעה השוויוניים בין הליכוד לכחול לבן מדגישים את הרדיקליות של השנאה השבטית, שהולכת ומחריפה 

מה שמשחק לידי גנץ, לפיד ואשכנזי זו ההתנהלות הכבדה של קמפיין הליכוד. נתניהו עצמו חורך את הדרכים ומופיע בהרבה כינוסים. בצוות הליכוד מקווים שלקראת הימים הבאים הוא ידביק באנרגיות העצומות שלו עוד ועוד מעגלי השפעה שיתחילו לעשות אפילו רבע מהעבודה שנתניהו עצמו עושה. 

אגב, נתניהו בזבז הרבה מאוד זמן ואנרגיה בשנים האחרונות כדי להתמודד עם חוקרי המשטרה והפרקליטות, ובכל זאת הספיק הרבה יותר בעשייה המדינית, הביטחונית והכלכלית שלו מאשר ראשי הממשלה שקדמו לו. המשפט לא יכביד עליו יותר ממה שמנדלבליט הכביד עליו בארבע השנים האחרונות.

נתוני ההצבעה כרגע מצביעים על כמעט שוויון בין הליכוד לכחול לבן, עם יתרון מסוים לכחול לבן בגלל קניבליזציה של העבודה־גשר־מרצ. המפלגה שהיתה צריכה למשוך אליה אנשי ימין שנסחפו לכחול לבן ולליברמן זו "ימינה", אך היא לא מצליחה, בגלל קמפיין ההשחרה וההחשכה של התקשורת והשמאל נגד רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. 

הגילים המבוגרים, מ־65 עד 80, מגלים נטייה מוזרה לטובת כחול לבן. זו תולדה של שמרנות מובנית אל מול עולם דיגיטלי משתנה במהירות. הם גדלו בתל אביב נמוכת גגות ובקיבוצים קומונליים, עם חלום על שלום. עכשיו תל אביב נראית כמו התשדיר של העבודה־גשר־מרצ, שהוא אגב הפרסומת הכי טובה להישגי נתניהו - עיר של גורדי שחקים שנהרות של מכוניות חדשות שוצפים בה. הם עדיין חשופים לאינפוזיה של "הארץ" תוך האזנה ל"קול ישראל" וצפייה במהדורות טלוויזיה, שם יש מטחי תעמולה אנטי־ביבי במינון גבוה. 

אבל כל השמרנות אל מול עולם משתנה, מלווה ברדיקליזם של שנאה. התופעה המעניינת של העידן הנוכחי היא שהמבוגרים שעברו מזמן את גיל 60 רק הופכים עם השנים לפנאטים פוליטיים מעוותי פחד ומשטמה מסביב לשולחנות הפרלמנטים, בעוד מקביליהם דרומה מאלנבי בתל אביב פשוט נראים אחרת, לבושים אחרת ומרגישים אחרת. הם מרגישים שהמסתננים, מצעד הגאווה וערביי ישראל משמשים את מדושני השנאה כדי לדרוך עליהם ולהדיר אותם מהמקום שהצליחו לכבוש בימי נתניהו תחת השמש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו