הבשורה הטובה: המפלגות הגדולות - שתיהן מפלגות שלטון בפוטנציה - התחילו לדבר לציבור הערבי. הליכוד וכחול לבן השיקו קמפיינים בערבית (לא הכי תקנית); כבר לא מתעלמים, אפילו משקיעים. עד כאן החדשות הטובות. כי מבט קצת יותר מעמיק בתוכן התעמולה לציבור הערבי, מגלה התנשאות, יומרנות, לפעמים אפילו גזענות והסתה.
נתחיל בליכוד. דומה שהכלל המנחה את ראש הממשלה נתניהו הוא "המטרה מקדשת את האמצעים". בכל מערכות הבחירות האחרונות כיוון את חיציו ומסריו נגד הציבור הערבי בישראל, חמישית מאזרחי ישראל. פעם הם "נעים בכמויות", פעם הם גונבים את הבחירות - ובכל פעם המאמצים האלה חוזרים אליו כבומרנג, והרחוב הערבי יוצא להצבעת דווקא. לפעמים נדמה שבאופן כלשהו, זו בכלל המטרה.
בבחירות הנוכחיות, היעד לחיצים היא הרשימה המשותפת. למראית עין, התקדמות מעודדת: לפחות תוקפים את הייצוג הפוליטי ולא את הציבור. בקמפיין הליכוד בערבית דואגים להדגיש שחברי הכנסת מהמפלגות הערביות יושבים בפרלמנט בחוסר מעש, בזמן שממשלת נתניהו היא זו שדואגת לציבור הערבי: משקיעה 15 מיליארד שקלים בתשתיות ובשירותים, ומגדילה את מספר הסטודנטים הערבים. שוכחים רק להדגיש שכל הדבר הזה הוא פרי של שיתוף פעולה צמוד של רה"מ עם אנשי הרשימה המשותפת בקידום תוכנית 922, לרבות האירועים והכנסים המשותפים שבהם השתתפו יחד.
מבחינת הליכוד, התוצאה מוצלחת: בני גנץ וכחול לבן נאלצים להתגונן ולהתנער מכל חיבור עם הרשימה המשותפת, מצורעי בחירות 2020. "אין לגנץ ממשלה בלי טיבי" זה ה"פרס יחלק את ירושלים" החדש.
הקמפיין של כחול לבן בערבית לא הרבה יותר טוב; נגוע בחוסר ביטחון, טעויות ושגיאות בשפה ובמסרים, ולא מעיד על היכרות עם החברה הערבית. כשגנץ מבטיח לפתור את מצוקת הדיור, הוא לא מציג שום תוכנית קונקרטית ושום היכרות מינימלית עם פרטים הקשורים לאחד הנושאים הכי כאובים ובוערים, והכי חשוב: נמנע לחלוטין מלהזכיר את המילים "אפליה". מקסימום "אי־שוויון"; שחס וחלילה לא יתויג כאוהב ערבים.
שני הקמפיינים מגיעים לציבור הערבי מאוחר מדי, ובלי לעשות שיעורי בית - ושתי המפלגות מפספסות פוטנציאל אלקטורלי גדול. הבוחרות והבוחרים הערבים מסתכלים בתעמולה שלהן, ומבינים שגם אם הם לא מסכימים עם כל עמדותיה, הכתובת שלהם היא עדיין הרשימה המשותפת.
• • •
ועוד משהו: מה שנכון לגבי הקמפיינים בערבית של שתי המפלגות הגדולות, נכון באופן משונה גם ביחס לקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת. היא זועקת "גזענות", אבל כמו הליכוד, גם היא שוכחת להזכיר את שיתוף הפעולה עם ממשלת נתניהו, שהוביל להשקעות־העתק במגזר. וכמו כחול לבן, גם המשותפת נגררת אחרי קמפיין ההפחדה של הימין ומגיבה לו. לא הכל צריך להיות "תשובה לליכוד". אם יש סדר יום משותף לערבים וליהודים מעבר לשסע הלאומי - אדרבה, הציגו אותו, ונסו לפרוץ מעבר לקהל הביתי בחוגי הבית בצפון תל אביב.
