חיסול המאה: המסר מסיכול סולימאני כבר מהדהד בכל העולם

חיסול קאסם סולימאני הוא בראש ובראשונה חיסול של הטענה שאפשר לנהל משא ומתן עם איראן במישור אחד ולהילחם איתה בו בזמן במישור אחר. זו היתה תיאוריה שהוביל הנשיא ברק אובאמה כשחתר להסכם הגרעין. הוא הבטיח שיימשכו העיצומים הקשים על טהרן בכל הנוגע לטרור ולטילים, אך בכל הקשור לסוגיה הגרעינית היא תזכה לחיבוק מהמערב ותוכל לחזור למשפחת העמים. תיאוריה זו התנפצה יותר מפעם אחת, ושלשום קיבלה הדוקטרינה הכושלת הזו את תעודת הפטירה הסופית שלה.

החיסול בסוף השבוע - ככל הנראה החיסול הפוליטי הבכיר ביותר שארה"ב ביצעה מאז חיסול האדמירל היפני ימאמוטו במלחמת העולם השנייה - חיסל את ההבחנה המלאכותית הזאת והעמיד את איראן בפני דילמה - לא רק מול ארה"ב, אלא מול האזור: האם תהיה מוכנה להעלות את המרחב בלהבות רק כדי לנקום על חיסול שבוצע במדינה שכנה, שבה היא בוחשת אף שאינה רצויה? אם ההפגנות האנטי־איראניות לא היו אינדיקציה מספיקה ל"פופולריות" של משמרות המהפכה בעיראק, אולי התפרצויות השמחה בסוף השבוע יעבירו את המסר.

טראמפ נהג בחוכמה כשהבליג עד כה על ההתגרויות השונות של איראן, כולל המתקפה הנועזת נגד מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר. ההבלגה הזאת נתפסה כאיתות לחוסר הרצון הגובר של האמריקנים להסתבך בבוץ המזרח־תיכוני, אך כמו במשחק פוקר מתוחכם, ההבלגה של טראמפ נועדה להכשיר את הקרקע ל"חיסול המאה" שהגיע ביום שישי לפנות בוקר. ההבלגה היתה ההטעיה, ואיראן הובסה במשחק הפסיכולוגי שהיא עצמה יצרה.

איראן תתקשה לקבל לגיטימציה בינלאומית לפתיחת מלחמה אזורית רק כדי לנקום את חיסולו של ראש כוח קודס, שהרי מדובר בישות טרור מוכרת שהיתה מטרה מהלכת כבר שנים. העובדה שמצא את מותו בעיראק מרמזת גם על חובבנות ושאננות מצידו: הוא ידע היטב שעיראק היא שטח הפקר שהאמריקנים פועלים בו בחופשיות, בייחוד בשדה התעופה בבגדד, שבו כוחות הביטחון של ארה"ב יכולים לעקוב בדייקנות אחר כולם.

חיסול קאסם סולימאני:

לא רק סולימאני: שאר מחוסלי התקיפה

חמינאי על חיסול סולימאני: "נגיב בצורה קשה, הג'יהאד יימשך עם מוטיבציה כפולה"

לאחר החיסול: צה"ל העלה כוננות; בנט קיים הערכת מצב בקריה

בגדד: ארה"ב חיסלה את מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני

ראש הנחש: הנער הכפרי שהפך לפנים של האיום האיראני

רבים מנבאים שחורות ומזהירים מתוצאות החיסול, בדיוק כפי שבישראל ציפו לאש וגופרית אחרי חיסולו של אחמד יאסין ב־2004. בפועל, חיסול יאסין דווקא ריסן את חמאס, ומותר להניח שבדומה לכך חיסול סולימאני יגרום לאיראנים לחשב מסלול מחדש. בסופו של דבר, יהיה לו אפקט מרתיע ומרסן: עם כל הכבוד לעיראק ולסוריה, מבחינת איראן הצורך הבוער הוא לשרוד את טראמפ ולשקם את הכלכלה. איראן נואשת להיחלץ ממשבר העיצומים, והדרך לכך עוברת בשכנוע האירופאים ללחוץ על וושינגטון. פתיחת מלחמה רק תרחיק את ממשלות אירופה.

רק לפני כמה חודשים מסרו גורמים בכירים באיראן ל"ניו יורק טיימס" שהמשטר הגיע למסקנה שטראפ ינצח בבחירות 2020, ולכן צריך למזער נזקים ולהסכים להתגמש כדי שיסיר את הסנקציות. האם הפרשה האחרונה של "אוקראינה־גייט" וההחלטה להעמיד לדין את הנשיא טראמפ גרמה לאיראנים לחשוב שהנשיא עומד ליפול בבחירות 2020, ולכן מותר להם לעשות במזרח התיכון ככל העולה על רוחם? או שאולי העריכו בטהרן שהנשיא טרוד במסע הבחירות ויעדיף שלא להסתכן בהרפתקה מזרח־תיכונית, שתגרום לאובדן תמיכה בקונגרס שבו יוכרע גורל משפטו? 

רכבו של סולימאני אחרי החיסול // צילום: רויטרס

אתמול הם למדו על בשרם שטראמפ במיטבו גם כשהוא לכאורה עם הגב לקיר, וכפי שלמדו בבחירות 2016 - יותר מ־15 מועמדים רפובליקנים והילארי קלינטון אחת, הוא יודע להפתיע אפילו את עצמו. היתה לאיראנים הזדמנות לקבל את ידו המושטת, כשהסכים בנדיבות של מנצחים להיפגש איתם ללא תנאים מוקדמים ולדבר כמו שווים, אך הם פספסו.

כך או כך, "חיסול המאה" מכניס אותם שוב לקטגוריית הטרוריסטים, שממנה אין להם סיכוי להיחלץ ללא מהפך תודעתי שמתחיל בניתוק מסוריה ומעיראק. המסר של חיסול המאה נשמע היטב גם בפיונגיאנג, שם קים ג'ונג־און משדר כבר כמה שבועות שפרובוקציה גדולה בוא תבוא. עכשיו קים יודע שכל מעידה, ולו הקטנה ביותר, תעורר את זעמו של הנשיא שיושב בשדרות פנסילבניה. טראמפ נחוש לשקם את כבודה האבוד של אמריקה, ומומלץ לכל מי שחושב לעמוד בדרכו - לפנות את הדרך, ומהר. 

אחרי הפיגועים המזעזעים ב־11 בספטמבר 2001 הייתי עד להפגנות בוטות נגד הנשיא בוש. קראתם נכון; בוש, לא אוסאמה בן לאדן. עולם מוזר, חשבתי לעצמי אז, כתב ישראלי בפריז, המנסה למצוא קצת היגיון בשיגעון. 

נזכרתי שלשום באותם ימים. הנשיא דונלד טראמפ מפקד על חיסול המאה, ובערוצי טלוויזיה שונים (כולל אצלנו) מקמצים במחמאות. גרוע מכך, מומחים (בגרוש) מסבירים לנו שהמהלך הזה עלול לדרדר את יציבות האזור, שהרי ידוע לכולנו, כמובן, שהמנוח קסאם סולימני, מפקד כוח אל־קודס, הוא דמות מרכזית בשמירה על יציבות האזור. בכלל, מה היינו עושים בלי הרפובליקה האסלאמית של איראן, המקדמת זכויות אדם במזרח התיכון ובעולם כולו?

חיסולו של סולימאני בעיראק ממחיש עד לאיזה טרלול מסוגל העולם להגיע. דווקא שוחרי השלום וזכויות האדם הם הראשונים שהיו צריכים לברך על חיסולו של הארכי־טרוריסט. העולם בטוח פי כמה בלי טיפוסים כמותו. סולימאני הוא האחראי, בין השאר, לבניית כוח הטרור בסוריה, בעיראק, בתימן ובלבנון, וכמובן להעצמת הטרור בארצו איראן על חשבון אנשים נפלאים המתגוררים שם (שכעיתונאי היתה לי הזכות לפגוש במסעותיי במדינה). כעת הוא הצטרף לשורה של ארכי־טרוריסטים שמקומם לא איתנו.

איזה אינסטינקט גורם לאנשים להגיב ביעילות פבלובית, במהירות שיא, ולתקוף דווקא את טראמפ, כמו את בוש בשעתו? במידה רבה, "הבעות הדאגה" האלה הן המשך טבעי לחוסר היכולת המוחלטת שלהם להבין את טראמפ, עוד מראשית דרכו הפוליטית; לא את סיכוייו העריכו נכונה, לא את הנחישות שלו לעמוד בהתחייבויות שנתן לבוחר האמריקני, וכעת גם את ההצלחות שלו מתאמצים להגחיך, לגמד או לתאר כ"גחמות" במקרה הטוב, או כ"פזיזות ומסוכנות" במקרה הרע.

לפרשנויות המוטות פוליטית כבר התרגלנו, והשפעתן על דעת הקהל היא זעירה. מה שבכל זאת מדאיג הוא העבודה שקוצר הרואי הזה מאפיין גם אישי מפתח במערכת הביטחונית - שאחד מהם הוצג עד לא מזמן כחלופה "חלומית" לנתניהו, או לפחות כאידיאולוג הראשי של המהפך. "מסתמנת תפנית ביחס של טראמפ אל איראן, כולל אפשרות למפגש נשיאים. זה אור אדום עבור כולנו, שמחייב אזהרה מפני תלות היתר של נתניהו בנשיא טראמפ ובתפניות החדות בעמדותיו", צייץ לאחרונה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. אז צייץ.

אגב, מנבאי השחורות שפקפקו בהבטחת טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים, הסבירו שמדובר בצעד מתגרה שמסכן את ביטחון ישראל. הדמוקרטים והליברלים הפונדמנטליסטים בארה"ב ימשיכו לבקר אותו, ופרשנינו ובכירינו יכולים להמשיך לבטל את הישגיו בטון ידעני. המציאות, כרגיל, תוכיח שהם טועים. 

כישראלים המאוימים יום־יום ושעה־שעה על ידי משטר איראני, שאיתו אין לנו כל סכסוך טריטוריאלי (להפך, חולקים עבר מפואר), אנחנו צריכים להודות לארה"ב על מהלך מרשים ואמיץ וחשוב, שמעביר מסר חשוב: ישראל יודעת היטב שהיא צריכה להגן על עצמה בכוחות עצמה, אבל מנהיג העולם החופשי מזכיר כעת לעולם שארה"ב יודעת לשמור על עצמה ועל בעלות בריתה. 

ובשם אזרחי ישראל היהודים, הנוצרים והמוסלמים, וגם בשם עמי האזור - רק רצינו להגיד לך:

!Thank you again, Mr President

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו