ביקרתי בלא מעט מדינות בעולם - חלקן עוינות מאוד לישראל - אך לקבלת פנים כזו שהמתינה לי בנמל התעופה דומודדובו במוסקבה באמצע אוקטובר האחרון, כשהגעתי לכסות את פרשת נעמה יששכר - לא זכיתי אפילו בצפון קוריאה ובוונצואלה.
כבר בדלפק בדיקת הדרכונים הרגשתי שמשהו לא שגרתי קורה: הפקידה הצעירה לקחה את הדרכון שלי ובחנה אותו באופן מדוקדק ביותר, עמוד אחר עמוד, בעזרת מכשור מיוחד שנועד לגלות, מן הסתם, אם מדובר בדרכון מזויף. כשהבדיקה הזו התארכה מעל ומעבר לזמן ההגיוני, שאלתי אותה אם יש בעיה. הנוסעים שהיו איתי על הטיסה וגם נוסעים אחרים כבר עברו את בדיקת הדרכונים, ונותרתי לבדי. בשלב הזה היא הזמינה את אחד האחראים עליה, שביקש ממני להצטרף אליו לחדר צדדי, שם ישבו מעוכבי כניסה אחרים. בשלב הזה התחיל סיפורה של נעמה יששכר להריץ לי תסריטים שונים בראש. נזכרתי שהרוסים יכולים למצוא כל מיני דברים בחיפוש במזוודה שלך. למזלי הרב, היה לי רק ציוד קל, שהיה איתי לכל אורך הדרך.
עוד בנושא:
נעמה יששכר טענה כי אינה מבינה את המתורגמנית - הדיון בערעור נדחה בשבוע
נעמה יששכר: "יישאר עליי כתם שחור לתמיד"
"נקמה לא הגיונית": עשרות ישראלים עוכבו בשדה התעופה במוסקבה - ושוחררו אחרי שעות
נתניהו בכנס תומכים בחיפה: "אני מבטיח לכם - אני מביא את נעמה יששכר הביתה"
נעמה יששכר ואמה יפה // צילום: באדיבות המשפחה
גם בחדר העיכוב החשש גבר, כשקצין משטרת הגבול הרוסית העביר אותי לאחר כשעה לחדר נפרד, ושם, כשהוא מחזיק בדרכוני החל לשאול אותי שאלות על זהותי. ניסיתי להבין ממנו מה הבעיה, ועוד כמה זמן אני אמור להישאר במצב הזה. אך האנגלית הדלה שלו לא אפשרה לנו ממש לתקשר. מה שכן, במצלמת יד מיושנת למדי הוא צילם את פניי. הייתה כבר שעת ערב מאוחרת, ולחשש לגורלי האישי נוסף גם לחץ העבודה - עוד צריך להעביר כתבה על ההתפתחויות בפרשת יששכר. בשלב זה, במידה שאמצא את עצמי מובל למעצר מסיבות כלשהן, גם כאלו שאיני מודע לקיומן, מיהרתי לעדכן את עורכיי בעיתון הזה במצב הלא שגרתי. לשגרירות, בגלל חג הסוכות, לא היה טעם להתקשר.
חלפה כחצי שעה נוספת. אני לבדי בחדר העיכוב הפרטי. מגיעים שני קצינים עם מסמך ברוסית. שניהם אומרים לי בנוקשות שעלי להתחייב שלא להעביר את הדרכון שלי לאיש אחר. הדרישה נשמעת לי מוזרה, אך לאור המצב שאליו נקלעתי אני חותם על המסמך מבלי לחשוב שעלי לדרוש תרגום של תוכנו לאנגלית. לא נראה לי באותו מעמד, שאני יכול להכתיב תנאים כלשהם. בדיעבד, לאחר שנפגשתי עם אמה של נעמה יששכר, הבנתי שחתימה על מסמך ברוסית יכולה לסבך אותך מאוד. אותי שחררו לאחר שחתמתי, החזירו לי את הדרכון ונתנו לי להיכנס לרוסיה.
החוויה הלא נעימה הזו נמשכה כנצח, למרות שהיא ארכה רק כשעה וחצי. החשש שמא משחקי הורדת הידיים בין מוסקבה וירושלים יהפכו גם אותי לבן ערובה ואולי אף לאסיר, המחיש לי את המצב הבלתי נסבל שבו נמצאת נעמה יששכר.
כל נסיעה עתידית שלי לרוסיה תלווה בזיכרון המבהיל הזה. הרוסים רוצים לתת למבקרים מישראל את התחושה שהם לא רצויים. חבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
