חנוכה מתקרב ובמאפיות כבר אפשר למצוא סופגניות חמות וריחניות, מכוסות בשכבה דקה של אבקת סוכר לבנבנה או בגנאש פיסטוק יוקרתי וממולאות במילויים שונים: החל בריבת התות הפשוטה והזרחנית וכלה במילויים אלכוהוליים מתוחכמים. לסופגנייה, המאכל הלאומי שלנו לימי החנוכה מזה כמה מאות שנים, מוקדש הספר החדש "עמק הסופגנים", מאת ראובן מלך שווארץ מברוקלין, ניו יורק, שעוסק כולו ב"מנהג אכילת סופגנים בימי חנוכה". לא פחות מ-410 עמודים, לא כולל נספחים, שהם פחות או יותר מספר הקלוריות בסופגנייה ממוצעת, מוקדשים לנושא החשוב.
הספר דן בשאלות הלכתיות קלאסיות כמו מה מברכים על סופגנייה (מזונות) והאם בעת הכנתה יש להפריש ממנה חלה כפי שמפרישים מבצק של לחם וחלות (לא צריך), וגם בשאלות אזוטריות יותר כמו האם מקיימים את מנהג אכילת הסופגנייה כשלא מטגנים אותה בשמן זית והאם יש מעלה בטיגון דווקא בשמן זית, האם אפשר להסתפק באכילת פת טבולה בשמן כדי לצאת ידי חובת המנהג, האם מוטל על כל אחד לאכול סופגניות בחנוכה, מהי כמות הסופגניות שצריך לאכול כדי לצאת ידי חובת המנהג, מה הזמן הנכון לאכילת הסופגניות והאם צריך לוותר על אכילת סופגניות כאשר הן נאכלות להנאה ולא לשם קיום המנהג (מה שתכל'ס רובנו עושים).
בין היתר דן שווארץ בשאלה האם אכילת סופגניות עדיפה מבחינה "הלכתית" על אכילת לביבות תפוחי אדמה, וקובע ש"פשוט דעדיף לאכול סופגנים מלאכול לאטקעס מתפוחי אדמה", ולכן "אם מאיזה סיבה אינו יכול לאכול שניהם, לכאורה עדיף לאכול סופגנים", וזאת גם משום שהסופגניות הן המאכל שהוזכר בדברי רבינו מיימון אבי הרמב"ם, שכתב "ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי[ת] אלספינג', והם הצפיחיות בדבש ובתרגום 'האיסקריטין', והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו".
אין זה ספרו הראשון של המחבר, שכבר פרסם 30 ספרים בעניינים תורניים שונים, כאשר ספרו החדש "עמק הסופגנים" מצטרף לשני ספרים קודמים שכתב ועוסקים גם הם בענייני האכילה בחנוכה "אכילה בהלל: עיונים וביאורים בעניין חיובי ומנהגי אכילה בימי חנוכה" כרך א' וכרך ב'.
בספר הנוכחי מציע שווארץ לא פחות מ-11 סיבות שונות לאכילת סופגניות בחנוכה וביניהן זכר לנס פך השמן, זכר ל"מאשר שמנה לחמו", זכר לאכילת המן, וזכר למנחת חביתין וחלות תודה שהן מאפים עם שמן שהיו מוקרבים בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל מי צריך כל כך הרבה סיבות כשהטעם של הסופגנייה כל כך שמיימי ומשמח? בתיאבון.
