מורה נבוכים לתיקי נתניהו

חסינות

בדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת יש חסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון אשר יבקשו להצר את צעדיו. החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים: חסינות מהותית/עניינית - חסינות על חבר הכנסת בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת.

חסינות זו היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה. חסינות דיונית - חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות. עד 2005 הייתה לחברי הכנסת חסינות מפני העמדה לדין פלילי, ולכנסת הייתה הסמכות להסירה, כדי שניתן יהיה להעמיד לדין חבר כנסת. ברוב המקרים בהם נדרש להעמיד לדין חבר כנסת, הוסרה החסינות, ורק במקרים בודדים הכנסת סירבה להסיר את החסינות, וההחלטה הובאה לפתחו של בית המשפט. בעקבות ביקורת ציבורית, תוקן החוק בשנת 2005 ונחקק חוק החדש, שנהוג עד היום, לפיו לחבר הכנסת אין חסינות אוטומטית אלא הוא יכול לבקשה מן הכנסת.

הלכת דרעי פנחסי

חוק יסוד הכנסת קובע שחבר כנסת שהורשע בעבירה שבית המשפט קבע שיש עימה קלון יפסיק לכהן כחבר כנסת ביום שפסק הדין נעשה סופי, כלומר, אחרי שהסתיימו אפשרויות הערעור. במקרה שבית המשפט לא קבע בפסק הדין אם בעבירה שעבר חבר הכנסת יש קלון, היועץ המשפטי לממשלה יכול לבקש מבית המשפט לקבוע זאת. החוק קובע במפורש שגם אם העבירה נעשתה לפני שהאדם נהיה חבר כנסת, כהונתו תיפסק. סעיף 23 בחוק יסוד הממשלה המחודש שנחקק בשנת 2001 קובע דבר דומה לגבי שרים, ששר שהורשע בעבירה שבית המשפט קבע שיש עימה קלון יפסיק לכהן.

עוד בנושא 

• בני הזוג אלוביץ' יואשמו בשוחד בתיק 4000; מוזס יואשם בשוחד בתיק 2000

• היועמ"ש יודיע: כתבי אישום נגד ראש הממשלה בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים

בניגוד לסעיף של חברי הכנסת, בעניין השרים החוק לא מחייב את להפסיק את כהונת השר רק אחרי פסק דין סופי.  אלא שכהונת שרים תלויה גם בהחלטה של ראש הממשלה שמינה אותם ושיש לו גם את הכוח לפטרם. סעיף 22 בחוק יסוד הממשלה נותן בידיו של ראש הממשלה את הכוח להעביר שר מתפקידו. סעיף זה היה הבסיס להחלטת בית המשפט העליון בעניינו של השר אריה דרעי. ב-1993 הוגש נגד דרעי כתב אישום באשמת לקיחת שוחד. בית המשפט העליון הורה לראש הממשלה דאז יצחק רבין לפטר את דרעי, ואת סגן השר רפאל פנחסי משום שהוגשו נגדם כתבי אישום. אולם, בקרב המשפטנים יש הסבורים  שהלכת דרעי-פנחסי עוסקת בשרים ובסגני שרים, אבל בנוגע לראש ממשלה קיים הסדר מפורש בחוק היסוד, שקובע כללים מיוחדים להגשת כתב אישום ולניהול משפט פלילי נגד ראש ממשלה כך שהשלכת "הלכת דרעי-פנחסי" אינה תופסת לגביו.

שוחד

שוחד הוא טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, הניתנת בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליות.

חוק העונשין, התשל"ז-1977 סעיפים 290–297 נותן פירוט לעניין לקיחת שוחד ומתן שוחד, תוך שימת דגש על עניין של 'עובד ציבור'. החוק הגדיר חמישה יסודות לעבירת השוחד: עובד ציבור, לוקח שוחד, בעד פעולה, הקשורה בתפקידו, בכוונה להשיג תוצאה. היסוד הנפשי הדרוש בעבירת השוחד הוא מחשבה פלילית - מודעות בפועל של העבריין לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות. החוק קובע כי המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד, והמציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד.

מרמה והפרת אמונים

סעיף 284 לחוק העונשין קובע כי עובד ציבור, המנצל את תפקידו וסמכויותיו, על מנת לקבל טובות הנאה, מבצע עבירה של מרמה והפרת אמונים. דינה של עבירה זו הוא עד 3 שנות מאסר, כאשר בפני בית המשפט עומדים שיקולים שונים בעת גזירת העונש, כגון היקפו של ניגוד העניינים והיקף הפגיעה בציבור. עבירת מרמה והפרת אמונים נוצרת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: המבצע הוא עובד ציבור בין אם עובד בכיר ובין אם עובד זוטר. כלומר, העבירה לא יכולה להתבצע על ידי מי שאיננו עובד ציבור, הפעולה בוצעה במסגרת התפקיד והסמכויות שניתנו לעובד ולא במסגרת חייו הפרטיים וכי מטרת פעולתו הייתה לקבל טובת הנאה אישית. בהקשר זה, הפסיקה קבעה כי די בזיקה ולו קטנה לתפקיד, על מנת למלא אחר תנאי זה. התנאי השלישי הנדרש הוא כי המעשה הביא לפגיעה בציבור, אם לנזק כלכלי חומרי ואם לנזק מופשט של פגיעה באמון הציבור במערכת.

פסק דין חלוט

הינו פסק דין שלא ניתן לערער עליו וכל ההליכים לגביו הסתיימו. בהליכים פליליים קיים אמנם המנגנון של "משפט חוזר", בו יועמד לדיון מחדש עניין שהוכרע בפסק דין חלוט, אולם אין בחוק מנגנון דומה לדיון חוזר בהליך אזרחי. עד היום הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק-דין מכוחן של שתי עילות אפשריות:  אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה. בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין.

עד מדינה

עד מדינה, הוא חשוד, נאשם, או מורשע בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות. החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה להיות כתוצאה מרגש אשמה או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה נדיבה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום רק על עבירה פחותה, הסדר טיעון נדיב, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל, וכו'. בתביעות פליליות שבהן נידונות עבירות קשות, שסכנתן לציבור רבה, ומנגד קיים קושי באיתור עדים, כגון משפטי חשודים בפשע מאורגן, יש וההצעה להפוך לעד מדינה מלווה בהסכם חסינות מפני תביעה והצטרפות לתוכנית להגנת עדים, אף אם עד המדינה מודה בביצוע מעשי עבירה.

נבצרות

מונח נבצרות מתאר מצב שבו נושא משרה שלטונית אינו יכול למלא את תפקידו מסיבות שונות. היעדר היכולת למלא את התפקיד יכול להיות זמני, אם נושא המשרה עתיד לשוב ולמלא את תפקידו, או קבוע, אם ברור כי נושא המשרה לא ישוב למלא את תפקידו. לעניין נבצרות ראש הממשלה, סעיף 16 לחוק-יסודהממשלה קובע הוראות לעניין מילוי מקומו של ראש הממשלה. לפי סעיף קטן (א), אם ראש הממשלה נעדר מהארץ, ממלא מקומו יזמן את ישיבות הממשלה וינהל אותן. לפי סעיף קטן (ב), אם נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו באופן זמני, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה. אם חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה, רואים את ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו. לפי סעיף 20(ב) לחוק-היסוד, אם נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו דרך קבע, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקומו במקומו.

תיק 1000

תיק 1000 המכונה גם: פרשת המתנות מתייחס לחקירה פלילית שניהלה המשטרה ובמסגרתה נחשד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבמשך כעשרים שנה קיבל טובות הנאה ומתנות מאנשי העסקים ג'יימס פאקר וארנון מילצ'ן המוערכים בסך כולל של מיליון ₪. החקירה נפתחה רשמית בדצמבר 2016 ובמהלכה נתניהו נחקר באזהרה בפרשה מספר פעמים. בפברואר 2018 המשטרה הגישה סיכומיה בתיק, ובהם נאמר שנמצאה תשתית ראייתית לעבירות שוחד מצד נתניהו ואנשי עסקים נוספים. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא שוקל להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את נתניהו באשמת מרמה והפרת אמונים בתיק זה.

תיק 2000

תיק 2000 המכונה גם פרשת נתניהו-מוזס הוא חקירה פלילית שניהלה המשטרה החל מינואר 2017 בחשד לתיאום מהלכים, לכאורה, בין ראש הממשלה נתניהו ובין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. השניים דנו בהגבלות על העיתון "ישראל היום" בתמורה לסיקור אוהד בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר "ynet". כמו כן נחקר הקשר בין אנשי "ידיעות אחרונות" וח"כ איתן כבל שנמנה עם יוזמי הצעת חוק שאמורה הייתה להגביל את פעילותו של "ישראל היום" ובכך להיטיב עם "ידיעות אחרונות".

בפרשה נחקרו באזהרה, מלבד נתניהו וכבל, גם אנשי "ידיעות אחרונות", בהם ארנון מוזס המוציא לאור והעורך האחראי של העיתון. ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט לשקול העמדה לדין, בכפוף לשימוע, של נתניהו בגין מרמה והפרת אמונים, ושל מוזס בגין שוחד. בתיק זה הצליחה המשטרה לגייס כעד מדינה את ארי הרו , לשעבר ראש הסגל במשרד ראש הממשלה שנכח בכמה פגישות שניהלו מוזס ונתניהו שחלקן הוקלטו על ידו.

תיק 4000

תיק 4000 המכונה גם פרשת בזק-אלוביץ' או פרשת בזק-וואלה, מתייחס לחקירה שניהלה המשטרה בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. ב-2 בדצמבר 2018 פרסמה המשטרה את עמדתה ועמדת רשות ניירות ערך, לפיה התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שונות, ובראשן שוחד, נגד חשודים אחדים ובהם ראש הממשלה נתניהו, רעייתו שרה, בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ' ומנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר. לפי החשד, נתניהו רקם עסקת "תן וקח" עם איש העסקים ובעל השליטה לשעבר בבזק ובאתר וואלה שאול אלוביץ', שהיטה באופן חריג את הסיקור באתר וואלה לטובת נתניהו, וזה בתמורה היטיב עמו ועם עסקיו תוך ניצול כוחו השלטוני. נתניהו הכחיש הן את הטענות לשוחד והן את הטענות להטבות שהעניק בתמורה לו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ושל בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעבירות שוחד, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. בתיק זה הצליחה המשטרה לגייס שני עדי מדינה. ניר חפץ לשעבר דוברם של משפחת נתניהו ושלמה פילבר לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת.

ועדת אשר

ועדה הציבורית בנושא ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים על שמו של השופט לשעבר שלמה אשר, אשר קבעה כללים לשמירת טוהר המידות ואיסור קבלת טובות הנאה ובהם בין היתר שבכל מקרה בו יש לאיש ציבור עניין אישי בפעולה או בהחלטה שיש בה כדי להשפיע על הענקת טובת הנאה או זכות, אסור לו להשתתף בכל דרך שהיא בפעולה או בקבלת ההחלטה וסמכויותיו ייעברו לאדם אחר. כללי הועדה גם מחייבים את ראש הממשלה, שרים וסגניהם, להגיש בתוך 60 יום מיום כינון הממשלה, ובתום 60 יום מתום כל שנה לכהונת שר, וכן בתוך 60 יום לאחר סיום כהונת שר - הצהרה למבקר המדינה ובה פירוט ההון, הנכסים, הזכויות וההתחייבויות שיש לשר ולבני משפחתו באותה שנה או בתום תקופת הכהונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו