החלו שידורי הניסיון של "קול ציון לגולה"
ב־10 בנובמבר 1949 החלו שידורי הניסיון של תחנת "קול ציון לגולה", שהפכה ברבות השנים לאמצעי הקשר העיקרי בין יהדות התפוצות ומדינת ישראל.
התחנה, שנקראה בתחילה "מחלקת השידורים לגולה", הוקמה במימון הסוכנות היהודית, ואילו קול ישראל העמיד לרשות המיזם את תשתית תחנת "קול ירושלים", כולל תדר השידור, אולפנים, מהנדסים וטכנאים.
שידורי הניסיון של "קול ציון לגולה" נמשכו שבוע ימים. קודם לכן נשלחו תשדורות טלגרפיות מהארץ לצירויות ישראל בחו"ל, לפדרציות הציוניות בתפוצות, לעסקנים ולארגונים יהודיים - עם פירוט תדר השידור (33.3 מגה הרץ בגלים קצרים), השעות (בכל לילה, 01:30־23:30), השפות (עברית, יידיש, אנגלית, צרפתית וספרדית) ושעת השידור המדויקת בכל שפה. נוסף על כך התבקשו הנציגים בחו"ל לאתר מאזינים באזור פעילותם, לבקש מהם לדווח לנציג מקומי בנוגע לאיכות השידור שמתקבל, ולהעביר את הדיווחים באופן מרוכז לארץ.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
איכות שידורי הניסיון, כפי שנודע מהמאזינים הרבים בחו"ל, לא היתה מהמשופרות. לכן נדחה תאריך הפתיחה הרשמי של התחנה מדצמבר 1949 למארס 1950, ומאז שידרה התחנה מדי יום בכמה שפות.
זמן קצר אחרי תחילת השידורים הרצופים יצא סופר "דבר" לאירופה, לדווח משם על הדרך שבה מתקבלים השידורים. בכתבה גדולה תחת הכותרת "שידורי קול ציון לגולה חדרו לבית היהודי בגולה", תיאר הכתב את ההתלהבות הגדולה שבה מתקבלים השידורים בתפוצות: "בבתים יהודיים רבים מחכים בקוצר רוח לתוכניות. ברוב המדינות נקלטים השידורים היטב, במו אוזניי שמעתי, ומשפחות יהודיות רבות שמקלט הרדיו שברשותן אינו קולט גלים קצרים - רכשו רדיו חדש".
מערכת השידורים לגולה פועלת כיום במסגרת תאגיד השידור הציבורי, תחת ראשי התיבות רק"ע ("רשת קליטת עלייה").
המבקר הותקף: הסתיימה השערורייה בתיאטרון "לי־לה־לו"
שערורייה שהחלה ב־1947 בתיאטרון המוזיקלי "לי־לה־לו" הסתיימה השבוע לפני 70 שנים, כאשר הדמות המרכזית בפרשה, השחקנית והזמרת מינה ברן, עזבה בחשאי את הארץ.
מערכון של שחקני "לי־לה־לו", תחילת שנות ה־50 // צילום: פריץ כהן, לע"מ
"לי־לה־לו" נוסד ב־1944 בתל אביב בידי האמרגן משה ואלין, והצגותיו כללו שירים ומערכונים הומוריסטיים מענייני היום. ב־1945 עלתה לארץ מפולין מינה ברן, בלונדינית תוססת בת 34 עם קריירה בשירה ומשחק, והתקבלה כעבור זמן קצר לתיאטרון. במסגרת תוכניתה העשירית של "לי־לה־לו" שרה ברן את השיר "עכשיו עושים את זה מניילון", שכתבו עבורה משה וילנסקי ונתן אלתרמן. למחרת הבכורה כתב המבקר הקפדן של עיתון "הארץ", ד"ר חיים גמזו, ביקורת ששיבחה את ההצגה, אך כתב ש"הפזמון היפה 'ניילון' 'נרצח' ממש על ידי הגב' מינה ברן".
בלילה שאחרי הפרסום הותקף גמזו בידי אלמוני כשיצא מקפה "כסית". התוקף חבט במבקר באגרופן ברזל וצעק: "הא לך! הגב' ברן שלחה לך מתנה בעד הביקורת". למחרת נפוצה השמועה שהתוקף היה בעלה של ברן, טענה שלא הוכחה מעולם.
השחקנית מינה ברן
האירוע האלים עורר סערה ציבורית נגד "לי־לה־לו", ורבים דרשו להחרים את התיאטרון כל עוד מופיעה בו ברן. במלחמת העצמאות, שפרצה זמן לא רב אחר כך, שבת התיאטרון, אך עם חידוש ההופעות ב־1949 חודשה הסערה שאילצה לבסוף את ברן לעזוב את הארץ לניו יורק, שם עשתה חיל בהצגות ובסרטים רבים.
תורים לאספרסו: מצוקת קפה בארץ
"סוף־סוף יש משהו שמאחד את כולם ללא הבדל, כולנו סובלים באותה המידה", כך אמר תושב תל אביב אברהם ויימן, בסקר שערך העיתון "דבר" השבוע לפני 70 שנים ברחוב דיזנגוף בעיר. נושא הסקר היה המחסור בקפה, שנמשך בכל רחבי הארץ כבר כמה שבועות.
חנות לקליית קפה בקרבת כיכר דיזנגוף, 1949 // צילום: הנס פין
אישה שהבחינה בהמונים סביב העיתונאי נעמדה וצעקה: "דב יוסף (שר הקיצוב) אומר שאין לו 'דביזים' (הקצאות מטבע זר) בשביל קפה, אבל בשביל מוצרי לוקסוס יש לו? בלי קפה אני סובלת כל היום מחלוֹשעס (חולשה)".
מבית הקפה רוול בדיזנגוף 111 יצא הבעלים, גוסטב רוזנברג, והציג לעיתונאי את מגירת הקופה, כשהיא ריקה כמעט לחלוטין. "זה הפדיון שלי מהבוקר, גורנישט (כלום)", אמר בזעם תוך טלטול המגירה. "מי יבוא לשבת אצלי כשההקצבה הזעומה של הקפה נגמרת כבר בבוקר? בזמנים קשים הקפה נותן לאזרחים קצת א־מחייע (כיף), ועכשיו גם זה לא?"
המחסור בקפה גרר תעשייה שלמה של שמועות, שהביאה רבים למהר בכל פעם לחנות אחרת שעוסקת בקליית קפה, ולהמתין בחזיתה בתור ארוך. בני המזל המעטים שהספיקו להיכנס יצאו מאושרים כשבידם שקית של 100 גרם קפה. לעומתם, רוב הממתינים נתקלו עד מהרה בשלט "הקפה להיום אזל", שהונף על הדלת הנטרקת - וחזרו מיואשים לביתם.
מתנה לנוסע ה־1,000
בטקס חגיגי שנערך השבוע לפני 70 שנים בנמל התעופה לוד הוכתר שמואל גנץ כנוסע ה־1,000 של חברת התעופה אל על, מיום היווסדה. האירוע החגיגי נערך למרגלות מטוס, ואחד הנוסעים דיווח לסובבים שגנץ יקבל מהחברה שובר טיסה חינם לכל חייו.
מאפרת אל על // צילום: מאוסף הדי אור
הוא הפריז מאוד, שכן ה"חינם" שהעניקה אל על לנוסע בר המזל הסתכם במאפרת קרמיקה עם לוגו, בצירוף כרטיס ברכה. שר החוץ, משה שרת, שהגיע במקרה לנמל, לצורך טיסה דיפלומטית לחו"ל, יצא ממכונית השרד שלו ולחץ על הדרך בנימוס את ידי גנץ. הלה, שהיה בטוח שהשר הגיע במיוחד בשבילו, מלמל בהתרגשות: "במה זכיתי, במה זכיתי".
אופנת צמרת בתל אביב
כל אנשי ה"היי סוסייטי" (חוג החברה הגבוהה) בישראל התרכזו השבוע לפני 70 שנים בתצוגת אופנה בינלאומית שנערכה בתל אביב
ואורגנה בידי "ארגון הנשים בהסתדרות הציונים הכלליים". את התצוגה החגיגית, שבמהלכה הוצגו גזרות עדכניות של בגדי ערב וגם בגדים ליומיום, כיבד בנוכחותו המעצב הצרפתי אלכס מאגי, ממובילי אופנת העילית בפריז, שהיה ידוע כיהודי היחיד מבין המעצבים הצרפתים שהלבישו באותם ימים את נשות העולם הגדול.
המשגיח שותף במסעדה
סערה ציבורית סביב נושאי דת פרצה השבוע לפני 70 שנים בחיפה, כשתושבי העיר - החילונים ברובם המכריע - נתקלו במודעה הבאה בעיתון: "הודעה חשובה! הננו מתכבדים להודיע לקהל הרחב כי בית הקפה והמסעדה לוי מרחוב הרצל 61 פתר ענייני הכשרות על צד הטוב ביותר, ומתחיל לפעול החל ממחר, 10 בנובמבר 1949, כבית קפה ומסעדה כשרים למהדרין, בהנהלת משגיח הכשרות מיכאל רייש, שנכנס שותף בעסק".
הנעלמים / מכוניות שהיו
סוסיתא
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
כשהחל מפעל "אוטוקרס" לייצר ולהרכיב מכוניות בארץ, ב־1958, נטו רבים לחשוב שישראל הצעירה מצטרפת לתעשיית המכוניות העולמית. 13 שנים פעלה "אוטוקרס" עד שפשטה את הרגל, ומשרידיה הוקם מפעל "רום כרמל" - שהמשיך במלאכה עד שנסגר גם הוא ב־1978. כמה סוגי מכוניות יוצרו בארץ במהלך 20 השנים הללו, כשהזכורה בהן היתה סוסיתא, שמדגמיה השונים יוצרו כ־38 אלף עותקים. כיום נחשבת הסוסיתא לרכב אספנים נחשק.
הצרכנייה / פריטים מאז
"בולוורקר"
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
שומרי הכושר בזמנים ההם השתמשו בעיקר בקפיצים למתיחה, או חיברו בצינור קופסאות שימורים גדולות שמולאו במלט, לתרגילי הרמת משקולות. בסוף שנות ה־50 הגיע - "חדש מאמריקה!" כפי שדיווחה הפרסומת - מכשיר ה"בולוורקר", שהורכב מצינור מתכת עם קפיץ קשיח בתוכו וידיות פלסטיק משני צידיו. המתאמן נדרש לדחוף בכוח את הידיות זו לכיוון זו, למרות הקושי, ואגב כך לנפח את שריריו.
החל קטיף ההדרים
צילום: Van Der Poll
השבוע לפני 70 שנים החל קטיף ההדרים בפרדסים ברחבי הארץ, אחרי שרבים בענף חששו ש"העונה הולכת לאיבוד" עקב סכסוך המעבידים עם עובדי הקטיף, וכן בשל המשא ומתן הקשוח שהתנהל באותם ימים בלונדון בין משלחת הפרדסנים מישראל למיניסטריון התזונה הבריטי. כשיושרו
כל ההדורים החלו 15 אלף פועלי הקטיף, האריזה וההובלה (בצילום) במלאכתם, וכעבור שבוע נשלחה אוניית משא ישראלית ראשונה לשבדיה, כשעליה 50 אלף תיבות פרי הדר. בסך הכל יוצאו בעונת 1949/50 חמישה מיליון תיבות פרי מישראל לאירופה.
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו