ב־19 באוגוסט נועדו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, וראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, למפגש טעון. מאז משבר הפליטים ב־2015 האווירה בין שני המנהיגים השמרנים מתוחה מאוד: אורבן הגדיר את ניסיונותיה של גרמניה לכפות על שכנותיה קליטת מהגרים "אימפריאליזם מצפוני". מרקל האשימה מצידה את אורבן ב"חוסר אנושיות", בשל סירובו העיקש לקלוט פליטים. והנה, השניים הצליחו למצוא שפה משותפת סביב משבר פליטים אחר, ששינה את פניה של אירופה.
אורבן הזמין את מרקל לעיירה שופרון, בסמוך לגבול הונגריה־אוסטריה - גבול שעד לפני 30 שנה היה חלק מ"מסך הברזל" שחצה את אירופה לשניים. בקיץ 1989 הציפו את הונגריה, כמדי שנה, רבבות תיירים ממזרח גרמניה הקומוניסטית. אך בניגוד לשנים הקודמות, רוב התיירים לא התכוונו לשוב לארצם; הם הפכו לפליטים. בעוד רוחות חדשות של פתיחות החלו לנשוב בפולין, בהונגריה ובצ'כוסלובקיה - המשטר הקומוניסטי המזרח־גרמני לא הפגין רצון לשנות את אופיו הדיקטטורי, ולנתיניו לא נותרה ברירה אלא לברוח.
בעיצומו של המשבר הציע יורש העצר האוסטרי, אוטו פון הבסבורג, לארגן "פיקניק פאן־אירופי" באזור הגבול בין אוסטריה והונגריה, כך שלראשונה מאז סגירת המעברים יוכלו אזרחים משני צידי הגבול לעבור מצד לצד בחופשיות. התאריך שנבחר לפיקניק היה 19 באוגוסט, יום לפני חגה הלאומי של הונגריה. המיקום: שופרון.
למשמר הגבול ההונגרי באזור הועברה הוראה חד־משמעית: לתת לבעלי דרכונים מזרח־גרמניים לעבור למערב ללא בעיות. יותר מ־600 מזרח־גרמנים ניצלו באותו יום את פתיחתו ההיסטורית של "מסך הברזל", כדי לברוח אל החופש. זו היתה הבריחה ההמונית הגדולה ביותר ממזרח גרמניה מאז הקמתה של "חומת ברלין" ב־1961.
בסוף השבוע מציין העולם 30 שנה לנפילת חומת ברלין. אירועי אותו לילה דרמטי של 9 בנובמבר 1989, נצרבו בתודעה הקולקטיבית של דורות שלמים כסמל עולמי לניצחון השאיפה לחופש על פני כל המכשולים. אך ההתמקדות בחומה יוצרת התעלמות מאירועים היסטוריים לא פחות, שסללו את הדרך לקריסת הקומוניזם, להתפרקות בריה"מ וליצירתה של יבשת גדולה חדשה. אירועים כמו הפיקניק בשופרון, שקדמו לנפילת החומה ולמעשה - אפשרו אותה.
"שנת האפס שלנו"
החגיגות ההמונית לציון נפילת חומת ברלין מכסות על קיומו, עדיין, של מסך ברזל בלתי נראה בין שני חלקיה של אירופה - המערבית והמרכז־מזרחית. או, בהתאם לחלוקה שעשה בשעתו מזכיר ההגנה לשעבר של ארה"ב, דונלד רמספלד, בין "אירופה הישנה" ו"אירופה החדשה".
המשברים שבאו על האיחוד האירופי בעשור האחרון עיבו מחדש את "מסך הברזל" הזה: משבר היורו, גל המהגרים והברקזיט. הונגריה מצאה את עצמה בחזית של רוב המשברים הללו, ותחת הנהגתו של אורבן - המכהן כראש ממשלה ברציפות זה תשע שנים, הפכה למנהיגת המרד נגד המאמצים של האיחוד ובירות אירופה הגדולות - ברלין ופריז, לכפות על מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר מדיניות שאינה מקובלת עליהן.
אופוזיציה רחבה. אורבן // צילום: אי.אף.פי
מול השאיפה להפוך את האיחוד האירופי לגוש על־לאומי ורב־תרבותי, מייצגת הונגריה של אורבן את הרצון לשמור על זהות, ריבונות וערכים לאומיים. תהליכים דומים מתרחשים כידוע גם בפולין, בצ'כיה, במזרח גרמניה לשעבר, ברומניה ובבולגריה.
"בעוד אנחנו - מאחורי מסך הברזל, האמנו בהשתייכות לאירופה אחת, במערב אירופה חלו התפתחויות לכיוון אחר", אומרת ההיסטוריונית מריה שמידט, מייסדת ומנהלת מוזיאון "בית הטרור" בבודפשט, המנציח את נוראות הכיבוש הסובייטי, "אנחנו במזרח דרשנו חופש בעוד הסטודנטים במערב ב־68' דרשו סוציאליזם. במערב לא שואלים אותנו, מדוע הזהות הלאומית והריבונות שלנו כה חשובות. הם אומרים לנו בכל יום איך לחשוב. אבל, חשיבה לאומית שמרה אותנו בחיים תחת הקומוניזם. 1989 היתה מהפכה לאומית נגד הקומוניזם ונגד אינטרנציונליזם שרצה לשלול מאיתנו את הלאומיות שלנו".
שמידט, ילידת 1953, היא דמות שנויה במחלוקת, ונחשבת כמקורבת לאורבן. "בית הטרור", שאותו הקימה בבניין ששימש מטה מפלגת "צלב החץ" הפשיסטית והאנטישמית ואחר כך מטה משטרת החרש הקומוניסטית, מתעלם במפגיע מחלקו של משטר הרודן מיקלוש הורטי בשואה, ומציג את ההונגרים כקורבנות של הנאצים ואחר כך של הקומוניסטים. לאחרונה הורחקה שמידט מצוות ההקמה של מוזיאון שואה חדש בבודפשט, "בית הגורלות", מאחר שתפיסת ההנצחה שלה לא היתה מקובלת על השותפים היהודים למיזם. אך שמידט מבטאת את מחשבותיהם של רבים בהונגריה.
"עבור לא מעט אנשים אצלנו 1989 היתה שנת האפס, והדבר לא ברור במערב", היא אומרת, "זה לא היה ניצחון של הקפיטליזם, אלא ניצחון של אנשים שרצו להחליט בעצמם איך ייראו חייהם. במערב אירופה מטיפים לנו כל הזמן מוסר. כשאנשים יצאו בשעתו להפגנות בהונגריה, במדינות הבלטיות ובמזרח גרמניה, זה ביטא גם רצון להיות מאוחדים עם אחינו במערב. אבל התחושה לא היתה הדדית; לא התייחסו אלינו כאל אחים. העשור הראשון אחרי 89' התפספס. כעת הזמן להפיק לקחים, ולדבר על 45 השנים שעברנו תחת הקומוניזם. אנחנו לא רואים היום את ההבדל בין האינטרנציונליזם הקומוניסטי לגלובליזם הקפיטליסטי".
שמידט מדברת על הדכדוך ההונגרי מציפייה ל"תוכנית מרשל" מקומית. "חיכינו לשווא לתוכנית דומה. כל מה שנעשה זה לומר לנו איך להתארגן בעצמנו מחדש. מה היתה התוצאה? המשבר הפיננסי הגדול של 2008. כדרכה, היא לא חוששת להאשים את המערב ב"מוסר כפול" וסבורה כי ההונגרים "אוהבי חופש". "חיינו תחת דיקטטורה ולא צריך לומר לנו איך לחיות. בדיעבד, עצמאות וחופש לא הביאו חיים טובים יותר".
מבלה קון ועד הורטי
ג'ון או'סליבן, ששימש יועץ למרגרט תאצ'ר בעת כהונתה כראשת ממשלה בריטניה וכיום הוא נשיא גוף המחקר "מכון דנובה", טוען כי "ב־1989 ההונגרים לא קיבלו את ההערכה המגיעה להם". לדבריו, "ההונגרים היו אלו שהרימו רשמית את מסך הברזל ואפשרו למזרח־גרמנים לעבור למערב. נוצרו אירועים רבים באירופה, אך לא בהונגריה. החברה ההונגרית נותרה כשהיתה והתחושה היא של מהפכה שלא הושלמה. זה הביא לבחירתו של אורבן שפעל להשלים את התהליך באמצעות בנייה מחדש של הזהות הלאומית והכלכלה. מפלגות האופוזיציה היו צריכות להמציא את עצמן מחדש - וזה קורה".
או'סליבן מתייחס, בין היתר, להישגיה של האופוזיציה ההונגרית בבחירות המקומיות לפני שלושה שבועות, שבהן הפסידה מפלגתו של אורבן, "פידס", את השליטה על כמה ערים גדולות, ובראשן הבירה בודפשט. הוא מעריך שבתום 100 שנים קשות ניתנת כעת להונגריה הזדמנות, גם להתמודדות עם נגע האנטישמיות.
או'סליבן מציין את התאריכים המשפיעים ביותר על ההיסטוריה ההונגרית במאה האחרונה. "1919 - חוזה טריאנון לאחר מלחמת העולם הראשונה שקיצץ מהונגריה 70 אחוזים משטחה; המשטר הקומוניסטי קצר הימים, האכזרי והברוטלי, שבראשו עמד בלה קון שהיה ממוצא יהודי. רוב יהודי הונגריה לא היו קשורים למשטר והיו מעורים בחברה ההונגרית, אך בימין התפתחה בגללו אנטישמיות; ותפיסת השלטון בידי הגנרל הורטי. אלו היו אירועים טראומטיים שהשפיעו לטווח ארוך והפכו את האנטישמיות לחלק מההווי ההונגרי, והיא הגיעה לשיאה ב־1944, כשהגרמנים פלשו להונגריה".
לדברי או'סליבן, "אין ודאות שההונגרים היו מסייעים לשואה ללא הכיבוש הגרמני, אבל עובדה שרוב יהדות הונגריה הושמדה בזמן קצר. למרות שממשלת הונגריה נטלה אחריות, החברה ההונגרית נותרה חלקה עם תחושות אשמה. ההתקוממות נגד הקומוניסטים ב־1956 טאטאה את תחושות האשמה הללו, ואפשרה להונגרים להרגיש גיבורים. האם הונגריה אחרי שנות שלטון אורבן הגיעה ליציבות ולאיזון הרצויים? ההיסטוריה תשפוט".
באלאש אורבן, מזכיר המדינה לעניינים אסטרטגיים, מעריך כי הצטרפותה של הונגריה לנאט"ו ואחר כך לאיחוד האירופי יצרה "הרבה מאוד מצבים לא נורמליים, בעיקר כלכלית וחברתית". הוא מונה את "החטאים": "בוצעה הפרטה מהירה מדי, משקיעים זרים נכנסו באופן מסיבי לשוק המקומי וחברות בינוניות וקטנות קרסו וגרמו לעלייה באבטלה". הוא טוען כי בעשור האחרון הממשלה הצליחה לייצב את המצב הכלכלי, ומצהיר: "אנחנו מתכוונים להפוך לאחת הכלכלות החזקות ביותר באיחוד האירופי עד 2030".
גם דובר הממשלה זולטן קובאץ' מתגאה ביצירת "800 אלף מקומות עבודה חדשים", ומבהיר: "אנחנו לא מכירים בגישה הניאו־ליברלית, שטוענת כי למדינה אין תפקיד בהתמודדות עם בעיות התעסוקה. לא נוותר על העמדות שלנו בעניין ההגירה להונגריה מחוץ לאיחוד. זו מציאות. אנחנו לעולם לא נחשוב כמו הצרפתים וההולנדים". לדבריו, "ההגירה הגדולה מהונגריה נבעה בגלל הקשיים הכלכליים הללו ולא בגלל ויקטור אורבן, כפי שטוענים מתנגדיו".
הירוק של בודפשט
שלטונו המוחלט והיציב של ויקטור אורבן יצר נגדו קואליציית אופוזיציה רחבה ביותר, ממפלגת "יוביק" הימנית־קיצונית המנסה לשווק את עצמה כעת כמפלגת ימין רגילה, עבור בליברלים ועד לקומוניסטים לשעבר.
שיתוף פעולה טקטי בין מרכיבי האופוזיציה הזו אפשר את התערערות אחיזת אורבן ומפלגתו בבחירות המקומיות האחרונות. ראש העיר החדש של בודפשט, גרגלי קראצ'ון, מרצה למדעי המדינה בן 44 ממפלגת "הירוקים", הצהיר מייד אחרי בחירתו שיפעל "להחזיר את בודפשט לאירופה", לאחר שזו התרחקה מאירופה תחת ממשלו של אורבן.
ומן הצד היהודי במדינה - הדברים מורכבים. הקהילה היהודית הגדולה בבודפשט, שמספר חבריה נע לפי הערכות שונות בין 80 ל־100 אלף איש, אמביוולנטית לגבי מדיניות "הזהות הלאומית" של אורבן. מחד, יש הטוענים כי מדיניותו ופלרטוטו עם גורמי ימין קיצוני מחזקים את האנטישמיות במדינה, וגורסים כי אורבן לוקח חלק בניסיון פעיל לשכתב את ההיסטוריה ההונגרית בתקופת השואה. הללו לוקחים כדוגמה את "בית הטרור" והאנדרטה לזכר "כל קורבנות מלחמת העולם", שנחנכה לפני חמש שנים בלב בודפשט ומציגה את הונגריה כקורבן של הנאצים ולא כמשתפת פעולה.
מנגד, סנגוריו של אורבן בקהילה היהודית מדגישים את הפריחה של חיים יהודיים בבודפשט, הקשורה גם לתמיכה כספית של הממשלה בפרויקטים שונים כשיקום בתי כנסת, תכנון מוזיאון "בית הגורלות", מימון משחקי "המכביה האירופית" שנערכו בקיץ בעיר, ועמידתה האיתנה של הונגריה לצד ישראל באיחוד האירופי ובגופים בינלאומיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו