פחד ותיעוב במזרח גרמניה

ב־4 בדצמבר 1989, כמעט חודש לאחר נפילתה הדרמטית של חומת ברלין, תרמו תושבי העיר ארפורט את חלקם להפלת הדיקטטורה הקומוניסטית במזרח גרמניה. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום הבחינו כמה מהם בעשן שחור שהיתמר מעל למפקדת השטאזי, המשטרה החשאית, לא הרחק מהקתדרלה המפוארת של העיר. המשמעות היתה ברורה: עובדי השטאזי החלו להשמיד מסמכים, ראיות לפשעים שבוצעו במשך יותר מ־40 שנה נגד אזרחי מזרח גרמניה.

ארגון מקומי, "נשים למען שינוי", יזם מייד מהלך, שלא ניתן היה להעלות על הדעת כמה שבועות לפני כן: כיבוש מפקדת השטאזי. העומדות בראש הארגון גייסו את כל מי שיכלו כדי להשתלט על הבניין ולהפסיק את השמדת המסמכים, כך שניתן יהיה לחשוף בעתיד את מעשיה המחרידים של המשטרה החשאית ואת שיטות הפעולה שלה. מתנדבים הקימו משמרות אזרחיים, שפטרלו בבניין המשרדים הגדול ווידאו שאיש מהעובדים לא יעלים תיקים.

אף שהמשטר הקומוניסטי איבד במהירות את שליטתו על מזרח גרמניה, השטאזי המשיכה לתפקד ולהטיל את חיתתה על התושבים. אבל תפיסת המפקדה של המשטרה החשאית בארפורט על ידי אזרחים מן השורה סימנה את תחילת הסוף. השמועות על הצלחת הפעולה בארפורט התפשטו כאש בשדה קוצים, ובכל ערי מזרח גרמניה נפלו מפקדות השטאזי בזו אחר זו בידיהם של אזרחים מורדים.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

בדרזדן חזה בנפילתה של המפקדה סוכן קג"ב בשם ולדימיר פוטין. הממונים עליו הורו לו לא לעשות דבר לעצירת המתקוממים. תחושת חוסר האונים ההיא מלווה אותו עד היום, גם בלשכת נשיא רוסיה, ולדבריו השפיעה ועדיין משפיעה על התנהלותו.

ארפורט משמשת כיום בירת מדינת המחוז תורינגיה, השוכנת בלב גרמניה. לפני שבועיים נרשם בה אירוע היסטורי נוסף: לראשונה מאז נפילת המשטר הקומוניסטי ואיחודה מחדש של גרמניה, זכתה בבחירות לפרלמנט המחוזי מפלגת השמאל הרדיקלי "די לינקה", היורשת של מפלגת השלטון במזרח גרמניה הישנה.

עוד על האנטישמיות בעולם:

• שבדיה: שיא בתקריות אנטישמיות

• אנטישמיות חמורה כלפי ילדים באוסטרליה

• דו"ח באו"ם: "הסיכון לאלימות כלפי יהודים גדל דרמטית"

• 49% מהישראלים: חוששים מאנטישמיות בטיול בחו"ל

מנהיג המפלגה המקומי, בודו ראמלו (63), כבר הצליח לעשות היסטוריה לפני חמש שנים, כשהדיח את מפלגת השלטון השמרנית באמצעות הקמת קואליציית שמאל עם הסוציאל־דמוקרטים והירוקים. ראמלו, יליד מערב גרמניה, נשלח לאחר נפילת החומה למזרח גרמניה, כדי לסייע בהקמת ועדי עובדים.

עשור וחצי לאחר מכן, ב־2005, הוא מילא תפקיד מרכזי בהקמתה של "די לינקה" מאיחוד בין הקומוניסטים של מזרח גרמניה לשעבר לפורשים מערב־גרמנים מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית. בחמש השנים האחרונות הוא תרם לשינוי חיובי בתדמיתה של המפלגה, והפך אותה ממפלגת קיצון דחויה לכזאת שגם כמה מיריביה השמרנים אינם פוסלים את האפשרות לשבת איתה בקואליציה.

על ניצחונו של ראמלו בבחירות לפני שבועיים העיבה הצלחתה של מפלגת הימין הלאומנית־פופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה", שבתורינגיה - כמו במדינות המחוז ה"מזרחיות" ברנדנבורג וסקסוניה - הפכה למפלגה השנייה בגודלה, הכפילה את כוחה בהשוואה לבחירות הקודמות וגרפה כרבע מכלל קולות הבוחרים.

ההישג הזה זעזע את המערכת הפוליטית הגרמנית. ראש רשימת ה"אלטרנטיבה" בתורינגיה, ביורן הקה, ידוע בעמדותיו הקיצוניות, הגזעניות והרוויזיוניסטיות, ובשימוש שהוא עושה במונחים מהשפה הנאצית. את אנדרטת השואה בברלין הוא כינה "אנדרטת הבושה", ודרש שינוי של 180 מעלות בתרבות הזיכרון הגרמנית, "המבוססת על פולחן אשמה".

"אנחנו העם היחיד בעולם ששתל לעצמו אנדרטת בושה בלב בירתו, ועד היום אנחנו לא יכולים להתאבל על הקורבנות שלנו", אמר הקה בנאום שנשא לפני שנתיים וחצי בדרזדן. "אין כל חובה מוסרית לחיסול עצמי של העם הגרמני באמצעות מדיניות ההתמודדות הנמשכת עם פשעי הנאצים". בעקבות הדברים נפתחה נגדו חקירה רשמית, ואפילו הליך הרחקה משורות "אלטרנטיבה", אבל אלה לא מוצו. במסיבת עיתונאים לאחר הבחירות התנצל הקה על "טעויות" שעשה, בלי לפרט.

פעילות הימין הקיצוני מתבצעת בחוגים סגורים ובאזורים נידחים. הקתדרלה בארפורט, לא הרחק ממפקדת השטאזי לשעבר 

הקה כונה לפני הבחירות "פשיסט" בהפגנות נגדו, והרשויות ניסו למנוע זאת, בטענה שהדבר עלול לאיים על ביטחונו האישי. למרות זאת, בית משפט גרמני התיר את השימוש במילה כלפיו. "הלשכה להגנת החוקה", השב"כ הגרמני, בוחנת אפשרות לפתוח במעקב קבוע אחר הסניף המחוזי של ה"אלטרנטיבה" בראשות הקה, בחשד שפעילותו מנוגדת לחוקה.

למרות כל אלה, כמעט רבע מהמצביעים בתורינגיה - בהם צעירים רבים שהצביעו בפעם הראשונה בחייהם - נתנו את קולם לרשימתו של הקה.

• • •

בדיוק 30 שנה לאחר נפילת החומה, תורינגיה מסמלת את השבר שמטלטל כיום את גרמניה המאוחדת, את קריסתה של המערכת הפוליטית הישנה, את המתחים החברתיים הגוברים ואת הכמיהה הגוברת להתחברות לעבר הלאומי. הפיכתה של ה"אלטרנטיבה" למפלגה השנייה בגודלה בשלושה מתוך חמישה פרלמנטים מחוזיים במזרח גרמניה, מצביעה גם על כך ששלושה עשורים לאחר האיחוד ו־14 שנים אחרי עלייתה של קנצלרית שגדלה במזרח, גרמניה עדיין חצויה.

רבים מתושבי מדינות המחוז במה שהיתה מזרח גרמניה חשים שהמהפכה האנטי־קומוניסטית השקטה של 1989 לא הניבה עבורם את הפירות המיוחלים. הם עדיין סובלים מתחושת אפליה ואי־שוויון, מוצדקת או מדומיינת. ה"אלטרנטיבה", שרבים ממנהיגיה באים דווקא מהמערב, בנתה את עצמה על ההבטחה להשלים את המהפכה ההיא - אבל הפעם, מול ממשל דמוקרטי.

המפלגה מבטיחה להביא דמוקרטיה אמיתית, שלטון של העם. רבים ב"אלטרנטיבה" מאשימים את מרקל בכך שהיא משתמשת בשיטות של המשטר הקומוניסטי - מקבלת החלטות על דעת עצמה, ולא בהתאם לרצון העם והחוקה. את שאר המפלגות הם מכנים "מפלגת האחדות", כשמה של מפלגת השלטון המזרח־גרמנית בזמנה.

כריסטינה ביטנר ורוברט פרידריך, ארגון ״עזרה״

המבקרים בתורינגיה יתקשו להבין את תחושות התסכול, שהולידו את ההצבעה ההמונית ל"אלטרנטיבה". מדינת המחוז, שאוכלוסייתה מונה קצת יותר משני מיליון איש, רק הרוויחה מאיחודה מחדש של גרמניה. מספר התיירים המבקרים בעריה ובאתריה ההיסטוריים ממשיך לעלות משנה לשנה. ארפורט, בירתה הציורית, עברה שיקום של רבים ממבניה ההיסטוריים, באופן המחזיר לה את הדרה מימים עברו.

ראש ממשלת תורינגיה, ראמלו, ממפלגת השמאל הקיצוני, השכיל לשלב בין גישה עסקית פתוחה לשמירה על אוזן קשובה לבקשות האזרחים. אגב, נסיעתו הראשונה לחו"ל במסגרת תפקידו היתה לישראל. בהתחשב בעמדה העוינת למדי של מפלגתו כלפי ישראל, זה היה גילוי של אומץ פוליטי נדיר.

החיים בתורינגיה טובים. האבטלה נמוכה למדי - 5.5 אחוזים בלבד, לעומת שיעורים גבוהים יותר במדינות מחוז אחרות במזרח גרמניה, וגם במערבה (יותר מ־7 אחוזים בברלין, למשל). שיעור הזרים בתורינגיה עומד על 4.9 אחוזים, לעומת כ־13 אחוזים בכל גרמניה. 

ועדיין, ארגון "עזרה" (Ezra), ארגון נוצרי אוונגליסטי המעניק ייעוץ לנפגעי אלימות ימנית, גזענית ואנטישמית, מצביע על עלייה עקבית במספר התקריות האלימות בתורינגיה. אם ב־2013 נרשמו 45 תקריות, בשנה שעברה כבר היו 162 תקריות, ממוצע של שלוש בשבוע. "תורינגיה הפכה למקום לא בטוח עבור קבוצות אנשים מסוימות, מאחר שבכל רגע נתון הם עלולים להפוך לקורבנות של אלימות ימנית", קובע הארגון בדו"ח שהוציא.

כריסטינה ביטנר, מתאמת הפעולות של "עזרה", מצביעה על עלייה קבועה במקרי התקיפות המזוהות עם הימין הקיצוני, מאז שנת ייסודה של "אלטרנטיבה", 2013. 45 תקיפות כאלו אירעו אשתקד, רובן נגד יריבים פוליטיים, שבע נגד עיתונאים ושש נגד להט"בים.

• • •

בשנות ה־90, לאחר האיחוד מחדש, היתה במזרח גרמניה פריחה של פעילות גורמי ימין קיצוני. עשור לאחר מכן הצליחה המפלגה הניאו־נאצית, NPD ("המפלגה הלאומית דמוקרטית"), להיכנס לראשונה לפרלמנטים מחוזיים במזרח גרמניה לשעבר. באותן שנים, אמצע שנות האלפיים, פעלה במזרח גרמניה קבוצת מחתרת ניאו־נאצית, שביצעה עשרה מעשי רצח של מהגרים ושוטרת. בשנים האחרונות, במקביל לעלייתה של "אלטרנטיבה", נחלשה NPD עד שכמעט נעלמה. חלק מפעיליה השתלבו בסניפים מקומיים של "אלטרנטיבה", אם כי זו מנסה לזהות אותם ולהרחיקם משורותיה.

בעיר האלה, שבמדינת המחוז המזרחית לשעבר סקסוניה־אנהאלט, נמנע ביום כיפור האחרון טבח המוני בבית כנסת. צעיר ניאו־נאצי חמוש בנשק רב ובאמצעי חבלה ניסה להיכנס למקום, אבל לא הצליח לפרוץ את הדלת המשוריינת. הוא הפנה את תסכולו לעבר אישה שחלפה במקום, ואחר כך המשיך למסעדת שווארמה טורקית, שאותה ריסס ביריות וגרם למותו של אחד הסועדים.

דרזדן, בירת סקסוניה, הכריזה לפני שבוע על "מצב חירום נאצי", בגלל התגברות של פעילות הימין הקיצוני בשטחה.

למעלה: הנשיא קנדי מבקר ב"צ'ק פוינט צ'ארלי", מעבר הגבול הנודע ביותר בחומת ברלין. למטה: כיום משמש המעבר אתר תיירות 

האם ההצלחות האלקטורליות של "אלטרנטיבה" במזרח גרמניה לשעבר מהוות חלק מכל האירועים הללו, או תופעה נפרדת? תלוי את מי שואלים. רוברט פרידריך מארגון "עזרה" סבור כי "כמה מהזרמים הרעיוניים במפלגה מחזיקים באידיאולוגיה נאצית, אבל ההופעה שלהם בציבור שונה מזו של ה־NPD, וזה דבר מכריע.

"'אלטרנטיבה' יודעת איך להגיע לבוחרים ולגעת בהם באופן מתוחכם. עומדות לרשותה הרשתות החברתיות, שלא היו קיימות בתקופת ההצלחות של ה־NPD. כשביורן הקה מדבר על 'אנדרטת הבושה', הוא מנגן על רגשות של אנטישמיות 'משנית', בתת־מודע, שקיימים אצל אנשים רבים בגרמניה. אחר כך הוא יכול לטעון שהתכוון לומר שהאנדרטה מסמלת את הבושה של פשעי הנאצים. מי שבחר בהקה ידע בדיוק מה הוא מסמל: אנטישמיות, גזענות, שנאת האחר. זו לא היתה הצבעת מחאה, אלא הצבעת הזדהות".

 

פרידריך מדגיש כי דעות לאומניות, גזעניות ואנטישמיות היו קיימות גם במזרח גרמניה. "לא היתה שם התמודדות עם פשעי הנאצים. אמנם הקימו אנדרטאות לקורבנות הנאצים, אבל לא התעניינו כלל בקורבנות היהודים ובסוגיית הפיצויים, אלא אך ורק בלוחמים האנטי־פשיסטיים.

"גם ההתייחסות לישראל היתה מבוססת על היעדר ההתמודדות הזה. ראו את ישראל כמדינה קולוניאליסטית וקפיטליסטית, שמדכאת את הפלשתינים. התוצאות של הבחירות האחרונות במזרח גרמניה הן המשך של היעדר החינוך ההיסטורי והפוליטי בחלק הזה של המדינה. רגשות הטינה עברו מדור לדור במשפחות, ופרצו מעל לפני השטח אחרי נפילת החומה באמצעות לאומנות שהתבססה על רעיון 'אנחנו גרמניה אחת'.

"החברה במזרח גרמניה לא היתה פלורליסטית. היו אמנם אנשים ממדינות סוציאליסטיות ומאפריקה, שבאו ללמוד ולעבוד, אבל הם לא נקלטו בחברה המזרח־גרמנית.

"לכך יש להוסיף את התסכול החברתי־כלכלי, שנובע מהשינויים המבניים במזרח - סגירת מפעלים, אבטלה, הגירה למערב לצורך מציאת עבודה, הבדלים שעדיין קיימים ברמת ההכנסה וברמת החיים. את האחריות לכל הרעות החולות הללו אפשר להטיל על המהגרים ועל היהודים, אם כי זו לא הסיבה העיקרית לכך שאנשים בוחרים בנאצים.

"שואפים להשלים את המהפך". הריסת חומת ברלין, 1989

"ההצלחה של 'אלטרנטיבה' גרמה לשבירת הטאבו סביב נושאים מסוימים. אנשים מרגישים היום שהם יכולים להביע דעות שעד לאחרונה נחשבו לא מקובלות, וזה יוצר אווירה שבה הגורמים האלימים מרשים לעצמם לתקוף יותר - כי הם חשים שדעת הקהל, רוב החברה, איתם. היום קשה לדבר על גזענות ועל אנטישמיות בלי שאנשים - גם בזרם המרכזי - ירגישו שזו התקפה עליהם".

"לא נכון לקבוע שזו בעיה רק של מזרח גרמניה", מדגישה כריסטינה ביטנר. "רבים מאלה שעושים קריירה פוליטית ב'אלטרנטיבה' באו מהמערב. הם מוכרים לבוחריהם תחושת שייכות קבוצתית 'מזרחית', שהם כלל לא חלק ממנה. אין להם בכלל ביוגרפיה מזרח־גרמנית. לכן צריך להתייחס אל העניין הזה כאל בעיה כלל־גרמנית, עם ייחודיות מזרח־גרמנית, שנובעת מעצם העובדה שהאנשים כאן חיו תחת שתי דיקטטורות, נאצית וקומוניסטית, שבאו זו אחר זו".

• • •

ביורן הקה, מורה במקצועו, נולד במערב גרמניה והתחיל את הקריירה הפוליטית שלו במפלגה השמרנית הנוצרית־דמוקרטית, שבראשה עומדת כיום הקנצלרית אנגלה מרקל. גם חבר הבונדסטאג ויו"ר ועדת המשפט של בית הנבחרים הגרמני, שטפן בראנדנר, עבר לתורינגיה מהמערב, ובמקביל עבר משורות השמרנים ל"אלטרנטיבה".

"אני וחבר שלי מתקופת הלימודים רצינו לעבור ל'מדינות החדשות' (כך נקראות מדינות המזרח לשעבר; א"ב), כדי לשנות משהו", מספר בראנדנר, עורך דין במקצועו, מבכירי "אלטרנטיבה" בתורינגיה. "קיבלתי משרה במשרד עורכי דין גדול, ומוניתי לאחראי על כמה עובדים. במזרח גרמניה הישנה היית צריך להיות קרוב מאוד למשטר כדי לעסוק בעריכת דין. לכן, הלקוחות שלנו לא רצו עורכי דין מהמזרח אלא מהמערב.

ביורן הקה

"תמיד הייתי בעד איחוד גרמניה, גם בזמנים שבהם הרעיון הזה לא היה מקובל. הסוציאל־דמוקרטים והירוקים ויתרו עליו. באמצע שנות ה־80, מי שתמך באיחוד גרמניה היה סוג של נאצי.

"במהלך חופשה עם הוריי במוסקבה ובחצי האי קרים הכרתי מישהו ממזרח ברלין, והפכנו לחברים. הוא הזמין אותי, ויכולתי לנוע איתו בחופשיות. כך ביקרתי במזרח לעיתים קרובות. שמעתי מהאנשים שם שהם מאוד לא מרוצים ממצבם, והיתה להם ביקורת חריפה על המשטר.

"אני לא שותף לדעה שטוענת שהמזרח־גרמנים אשמים במה שעבר עליהם. אני חושב שהמערב־גרמנים לא היו מתנהגים אחרת תחת אותן נסיבות".

בראנדנר נחשב מקורב מאוד לביורן הקה, ולאחר שהקה ויתר על מועמדות בבחירות האחרונות לבונדסטאג ב־2017 כדי להקדיש את עצמו לפוליטיקה המקומית, יש שרואים בבראנדנר את שליחו בפרלמנט. גם הוא לא בוחל בשימוש בביטויים קיצוניים. לפני שנתיים כינה מפגינים מהשמאל "תוצר של מעשי סדום וגילוי עריות", ובהזדמנות אחרת קבע שיש להטיל על הקנצלרית מרקל עונש מאסר של 35 שנים בגין מעשיה נגד גרמניה.

"אלטרנטיבה" מאשימה את ראשי הממשל בגרמניה בהצפת המדינה בפליטים ובמהגרים לא חוקיים, באופן הנוגד את עקרונות החוקה הגרמנית וגורם לחיסולו האיטי של העם הגרמני. לאחר ניסיון הפיגוע בבית הכנסת בהאלה, עורר בראנדנר ביקורת חריפה כשפרסם הודעה שבה גינה את העובדה ש"פוליטיקאים גרמנים עומדים בתור בכניסה לבית הכנסת, בעוד ששני קורבנותיו של המרצח הניאו־נאצי היו גרמנייה שאהבה להקשיב למוזיקת עם וגרמני ביולוגי" (שורשי).

• • •

בראנדנר מכחיש כל קשר בין מפלגתו לבין הימין הקיצוני והניאו־נאצים. "כל הזירה הפוליטית בגרמניה נעה באופן קיצוני לכיוון השמאל", הוא אומר לי. "אני הייתי חבר במפלגה הנוצרית־דמוקרטית השמרנית, ולא שיניתי כלל את עמדותיי בשנים האחרונות. כך גם אלכסנדר גאולנד, אחד משני ראשי המפלגה שלנו (שהצהיר שהתקופה הנאצית היתה "לשלשת ציפורים" בהיסטוריה הגרמנית, והתנצל אחר כך; א"ב).

"כשכולם עוברים שמאלה, אתה נשאר לבד בימין. הכינוי 'נאצי' הפך בשנים האחרונות בגרמניה למונח חסר תוכן של השמאל, שנעשה בו שימוש אינפלציוני בדו־קרב הפוליטי. כשמישהו מכונה היום 'נאצי', זה כלל לא קשור לדברים הנוראים שקרו בין 1933 ל־1945. זה תקף גם למונחים אחרים, כמו ימין קיצוני. בעיניי זו התפתחות מסוכנת".

ה־NPD ישב בפרלמנטים מחוזיים במזרח גרמניה, "המחתרת הנאציונל־סוציאליסטית" באה ממזרח גרמניה, הפיגוע בהאלה היה במזרח גרמניה. אי אפשר להתעלם מכך שיש כאן פריחה של גופי ימין קיצוני.

"אני לא מכיר אותם אישית. אם אנחנו מדברים על קיצוניות, אנחנו צריכים להיאבק באופן זהה בכל זרמיה - שמאל, ימין וטרוריסטים אסלאמיסטים. מניסיוני האישי, אני לא יכול לומר שבמזרח גרמניה יש כיום פעילות טרור ימנית או קיצוניות ימנית מיוחדת.

"לרצח של ראש עיריית קאסל, ואלטר לובקה, בחודש יוני, היה אחראי אדם מערב־גרמני (קאסל נמצאת בשטח מערב גרמניה לשעבר, ורוצחו של לובקה היה פעיל ניאו־נאצי; א"ב). יש הרבה מטורפים והרבה טרור משני צידיו של הגבול לשעבר. חלוקה בין מזרח למערב אינה ראויה בהקשר הזה".

איך אתה מסביר את ההצלחה של "אלטרנטיבה" במזרח?

"אנשים מצביעים לנו, כי הם לא רואים שהדברים שעבורם יצאו לרחובות לפני 30 שנה מומשו, בעיקר בכל הקשור לחופש הביטוי. אנשים שאומרים 'אני לא רוצה כאן מהגרים' עלולים למצוא עצמם מפוטרים מהעבודה. לא מושלכים לכלא כמו בעבר, אבל מוקפים בבוז מצד החברה. אלו שיטות ישנות של השטאזי: בוז, הפצת שם רע, שיחות עם הממונים עליך. ויש גם אכזבה, שהמצב הכלכלי לא השתפר כפי שקיוו.

"עם זאת, אנחנו לא 'מפלגת המאוכזבים'. בקרב המצביעים שלנו יש תקווה שניתן לשפר את המצב באופן דמוקרטי, אם בוחרים במפלגה שהיא שונה מהאחרות. כיום לא ניתן עוד להבחין בהבדלים בין שאר המפלגות. אנחנו מפלגה שמרנית, פטריוטית וליברלית, ובנוף הפוליטי של גרמניה לא מוצאים יותר תערובת כזו.

"במזרח, דפוסי ההצבעה אינם מקובעים כמו במערב. שם משפחות מצביעות זה דורות לאותה מפלגה. כאן יש רבים שמשנים את הבחירה, ויש רבים שראו שניתן להפיל ממשלה נפשעת בדרכי שלום. המשטר במזרח גרמניה היה חמוש עד לשיניו, ואנשים הפילו אותו עם נרות, שרשראות אנושיות ומעט מאוד קורבנות.

"אני לא משווה בין המערכת הפוליטית העכשווית בגרמניה לזו של מזרח גרמניה בשעתה. אבל בכל מה שקשור לחופש הביטוי ולדמוקרטיה, אנחנו מתפתחים בכיוון לא בריא. והאנשים במזרח גרמניה הבינו שניתן לשנות באמצעות הצבעה.

"המערב־גרמנים לא מכירים את התפיסה הזו. ב־70 השנים האחרונות כמעט שלא היו שם שינויים. במזרח היה השבר של 1989, אנשים כאן בעלי מודעות גדולה יותר, והם יודעים איך להתמודד טוב יותר עם התקשורת. הם מרגישים ש'אלטרנטיבה' מבטאת את מה שהם חושבים, ושניתן לשנות את הדברים עם מפלגה חדשה".

וכל זה קורה תחת הנהגתה של קנצלרית מהמזרח.

"האנשים שאני מכיר לא חשים שמרקל מייצגת אותם. עדיין יש שמועות, שלא הוכחו, שהיא היתה קשורה לשטאזי. יש שאומרים שזו המצאה. אישית, אני חושב שברגע שלמרקל לא תהיה עוד השפעה, מידע יצוץ - כפי שאירע עם הלמוט קוהל, אחרי שסיים את כהונתו (ואז נחשפה מעורבותו בקבלת תרומות לא חוקיות למפלגתו).

"אני גם חושב שהמזרח־גרמנים מקשרים את מרקל עם דברים אחרים, לא מוצאה המזרח־גרמני. היא הפכה לדמות כה בינלאומית, שמוצאה כבר לא ממלא תפקיד".

אנגלה מרקל

• • •

ברחובות הראשיים של ארפורט אין גלוחי ראש, המתרוצצים במדים צבאיים וצועקים סיסמאות גזעניות. פעילות הימין הקיצוני מתבצעת בדרך כלל בחוגים סגורים ובאזורים נידחים, למעט הפגנות ומצעדים שמאורגנים מראש. כן ניתן להבחין כאן בנוכחות של פליטים ומהגרים מזרח־תיכוניים - נשים מכוסות ראש, גברים מזוקנים דוברי ערבית.

קבוצות גדולות של מבקרים פוקדות את בית הכנסת הישן של ארפורט בלב העיר העתיקה, מבנה מהמאה ה־11, מבתי הכנסת העתיקים ביותר במרכז אירופה, שנותר כשהיה. המקום, שהרשויות פועלות להופכו לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, משמש כיום מוזיאון.

בחוצות העיר ניתן להבחין בכרזות ובכתובות גרפיטי נגד "הנאצים", ולא נגד "זרים" ו"שמאלנים". כך גם בבניין איגוד הפועלים, שבו שוכנים משרדי "מוביט", ארגון שמסייע למאבק בימין הקיצוני. פליקס שטיינר, מנהל הסניף של "מוביט" בארפורט, עיתונאי לשעבר שסיקר לעומק את פעילות הימין הקיצוני, מקפיד שלא לחשוף פרטים אישיים על מקום היוולדו ומקום מגוריו, וגם לא להצטלם, מאחר שהוא ובני משפחתו מאוימים על ידי פעילים ניאו־נאצים.

פליקס שטיינר

"ההצלחה של 'אלטרנטיבה' אינה רק תופעה מזרח־גרמנית", מדגיש שטיינר. "אמנם, ההצבעה עבורה במזרח גבוהה יותר, אבל המפלגה הזאת יושבת כיום בכל הפרלמנטים המחוזיים בגרמניה.

"נכון שיש בגרמניה גלי לאומיות שחוזרים על עצמם, ומבחינה זאת ניתן לראות ב'אלטרנטיבה' המשכיות מסוימת. אבל היא שונה מה־NPD. המצביעים עבורה, וגם אלה שהשתתפו בהפגנות ההמוניות של התנועה האנטי־אסלאמית 'פגידה', אינם מובטלים שמוחים על הרעת תנאיהם הסוציאליים. זו יותר מחאה גברית - 'אלטרנטיבה' היא מפלגה גברית, גם מבחינת הפרופיל של בוחריה. תומכיה הם בדרך כלל אנשים מסודרים כלכלית, שהשלימו לימודים.

"'אלטרנטיבה' היא תגובה לחברה שעברה מודרניזציה. חברה שיש בה יותר נשים בעמדות הנהגה, דור שני ושלישי של מהגרים שמגיעים לתפקידים משפיעים. החברה הגרמנית משתנה, ו'אלטרנטיבה' היא תגובה להיחלשות ההגמוניה הגברית הגרמנית.

"אסור לשכוח גם שיש תהליך של התרחקות בין הציבור לפוליטיקאים. בעשר השנים האחרונות, החלטות גדולות התקבלו לאחר שנטען כי לא היתה ברירה אחרת, ואנשים מרגישים שהם מאבדים את השליטה על מה שהממשל עושה. זה גרוע לדמוקרטיה.

"נוסיף לכך את העובדה שבשנים האחרונות הממשלה בגרמניה היתה ממשלת 'קואליציה גדולה' של השמרנים והסוציאל־דמוקרטים, וזה תורם לתחושה שאין דמוקרטיה פעילה. צריך גם לשאול אם המפלגות האחרות לא הפקירו את השטח, בעיקר באזורים הכפריים, בידי 'אלטרנטיבה'.

"ל'אלטרנטיבה', בניגוד ל־NPD, אין את הסטיגמה של הנאציזם. זו מפלגה שנבנתה מחוגים שמרניים. במפלגה עצמה יש גורמי מרכז, אבל כאן בתורינגיה היא מושפעת מאוד מזרמים לאומניים ופשיסטיים".

• • •

אנטון פריזן (34) נולד בקזחסטן לאב ממוצא גרמני ולאם רוסייה. כשהיה בן 9 עברה משפחתו לגרמניה, במסגרת ההגירה המאורגנת של גרמנים־רוסים ממדינות בריה"מ לשעבר. כמה מהמהגרים, וכן יהודים מחבר המדינות, השתלבו בשנים האחרונות בשורות "אלטרנטיבה".

פריזן הצטרף למפלגה עם הקמתה, בשנת 2013. כיום הוא מכהן כחבר בונדסטאג וכיו"ר צעירי "אלטרנטיבה" בתורינגיה. את הצלחת מפלגתו במזרח גרמניה הוא מייחס לא רק לסוגיה הכלכלית ולאי־השוויון שעדיין קיים מול מערב גרמניה, אלא לעניין הזהות.

אנטון פריזן

"המזרח־גרמנים סבלו עד לפני זמן לא רב מדיקטטורה, עם איסורי התבטאות, צנזורה, רדיפה פוליטית של כל מי שחשב אחרת", הוא אומר. "לכן הם מאוד רגישים לכל מה שנוגע להגבלת חופש הדעה, שהם חשים יותר ויותר בגרמניה של היום". אישור לדבריו הוא מקבל בכותרת הראשית שפרסם השבועון הליברלי "די צייט" לפני שבוע, ולפיה 63 אחוזים מהציבור בגרמניה סבורים שהם צריכים להיזהר מהבעת דעה בפומבי.

"כמפלגה, הצלחנו לאמץ עמדה שמשלבת בין מענה לדאגות החברתיות של האנשים, לבין מאבק למען חופש הדעה והביטוי, ומכאן הסיסמה שלנו: 'להשלים את המהפך'".

בית משפט קבע שניתן לכנות את ראש הרשימה שלכם, ביורן הקה, פשיסט.

"הקה השמיע בעבר הצהרות שהיו לא לעניין או פשוט לא נכונות, כמו שעשו פוליטיקאים ממפלגות אחרות. אני חושב שחופש הדעה הוא ערך כה חשוב, שעלינו להתמודד גם עם אמירות חריפות מכל כיוון פוליטי, גם משמאל. חופש הדעה נגמר, כמובן, כשמדובר בעלבונות אישיים ובהסתה נגד קבוצות אתניות מסוימות בחברה".

איך אתה מגיב לטענה ש'אלטרנטיבה' מהווה את הזרוע הפוליטית של הטרור הימני הקיצוני, כפי שנאמר לאחר ניסיון הפיגוע בבית הכנסת בהאלה?

"זו שטות מוחלטת. אנחנו לא קשורים לאלימות כלשהי, כמו זו שבאה לידי ביטוי ברצח האיום של לובקה או בפיגוע הנורא בהאלה. הבהרנו תמיד שאנחנו דבקים בחוקה הגרמנית, בדמוקרטיה ובשלטון החוק.

"אנחנו גם המפלגה היחידה בבונדסטאג שיש לה עמדות פרו־ישראליות ברורות. אנחנו הכוח הפרו־ישראלי בגרמניה, ורואים זאת היטב בעבודה הפרלמנטרית שלנו: אנחנו יזמנו את הצעות החוק לאסור את פעילות ה־BDS בגרמניה ולאסור באופן מוחלט את פעילות חיזבאללה בגרמניה. אימצנו עמדות חד־משמעיות נגד אנטישמיות, מכל הכיוונים, גם אנטישמיות אסלאמית. לכן אני חושב שכל ההאשמות נגדנו משוללות בסיס".

• • •

700 יהודים חיים בתורינגיה, מהם 400 בעיר ארפורט, רובם יוצאי חבר המדינות ומעל גיל 60. בראש הקהילה עומד ריינהרד שראם (75), שנולד בגרמניה ב־1944 לאם יהודייה ולאב נוצרי. למרות הלחצים הכבדים של הרשויות, נותר אביו נאמן לרעייתו. את החודשים האחרונים של המלחמה, כשהחל גירושן של "המשפחות המעורבות" למחנות הריכוז וההשמדה, העבירו ריינהרד ואמו במסתור. מבין כל בני משפחתו היהודים, רק אמו והוא שרדו את השואה.

שראם, מהנדס במקצועו, המשיך לגור במזרח גרמניה בכל תקופת המשטר הקומוניסטי. בנו נכלא על ידי הרשויות בשל התנגדותו למשטר, זמן קצר לפני התמוטטות הקומוניזם.

"השלטון מזניח את מזרח גרמניה". ריינהרד שראם

אנחנו נפגשים בלשכתו, שליד בית הכנסת החדש. שראם נזהר מהשוואות היסטוריות בין אז להיום.

"קשה להעריך את מידת התחזקות הימין הקיצוני, לנוכח התנאים המורכבים. הגלובליזציה מעוררת לאומנות במדינות רבות, גם במדינות הקומוניסטיות לשעבר, שבהן הלאומנות הודחקה במשך זמן רב ונחשבה לטאבו. אנשי הימין הגרמנים נוסעים למדינות אחרות, נפגשים עם ימנים קיצוניים אחרים, וחוזרים הביתה עם רגשות לאומנות חזקים יותר. כך שיש השפעה של ההתפתחות הבינלאומית.

"מנגד, השלטון מזניח את מזרח גרמניה. אנשים שאיבדו את מקומות עבודתם לפני 30 שנה, עומדים היום בפני איום חדש על התעסוקה שלהם. קונצרנים גדולים סוגרים מפעלים ומעבירים אותם למדינות שבהן עלות השכר נמוכה יותר. זה נעשה בחוסר רגישות כזה, שאני שואל את עצמי בשביל מה יש לנו ממשלה. הרי היא אמורה לדאוג לתנאי המסגרת של הפעילות הכלכלית והעסקית.

"אז ברור שיש אנשים שאומרים, אם הממשלה מזניחה אותנו, למה לא לבחור ב'אלטרנטיבה'? לאנשים נמאס שמשליכים אותם כל הזמן לאשפה".

שראם מתקשה להסתיר את כעסו. "מזרח גרמניה שלחה למערב את מרקל ואת גאוק, והמערב שלח אלינו את הקה. פוליטיקאים ואנשי תעשייה במערב, שלא מכירים כלל את מזרח גרמניה, היו יכולים למנוע את הפוטנציאל של 'אלטרנטיבה' ושאר הארגונים.

"הקה דורש תרבות זיכרון חדשה. אני הולך כל חודש לבית סוהר ומספר לאסירים צעירים מהימין הקיצוני על הדברים שעברתי בחיי, מסביר להם מדוע צריך להתנגד לאנטישמיות. אז לשיטתו של הקה אני אמור להפסיק את העבודה הזו? או לומר שמה שקרה לא היה כל כך נורא?

"נפגשתי עם הקה לפני הבחירות. אמרתי לו, 'אני לא מפחד ממך, אבל אני חושש מהשפעת הדברים שאתה אומר'. לא עניינה אותי ההצהרה שלו על 'אנדרטת הבושה'. עניינו אותי הפנים והעיניים של האנשים שהקשיבו לו, משתפי הפעולה הפנאטיים. הם התלהבו מכפל המשמעות של דבריו והבינו היטב למה הוא התכוון. הוא התבטא באופן שלא ניתן יהיה לשלוח אותו לכלא.

"אני מפחד שהצעירים יושפעו מרוח הדברים שלו. מדובר ברלטיביזציה של הנאציונל־סוציאליזם. כשגאולנד מדבר על 'לשלשת ציפורים', זה אומר: אל תתייחסו ברצינות לתקופה ההיא. אבל הנאציזם והשואה היו שבר תרבותי. אנטישמיות היא פשע, והיא לא קשורה כלל לשמרנות. שישה מיליון קורבנות זה לא שמרנות.

"יש ב'אלטרנטיבה' אנשים שאינם נאצים. אבל הנהגת המפלגה מכשירה את הקרקע לימין הקיצוני, ולכן נושאת באחריות להתפתחות הזאת. זה קורה גם במקומות אחרים באירופה ובארה"ב. הדרך מלאומנות לאנטישמיות אינה רחוקה, וכך גם הדרך מאנטישמיות למלחמה".

נתקלת בגילויי אנטישמיות בתורינגיה?

"רוב חברי הקהילה מצניעים את יהדותם בפומבי, ולכן אינם נתקלים בעוינות". 

צילומים: אלדד בק, אי.פי, אי.אף.פי, אי.פי.איshishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו