״אובמה היה הנשיא הכי פרו-פלשתיני״

דיוויד קמרון, שכיהן כראש ממשלת בריטניה מטעם המפלגה השמרנית בתקופה הסוערת בין השנים 2010 ו-2016 ויצר במו ידעו את משבר ה״ברקזיט״, קובע בספר זיכרונותיו שמתפרסם בימים אלו, כי נשיא ארה״ב לשעבר, ברק אובמה, היה ״הנשיא הכי פרו-ערבי ופרו-פלשתיני בהיסטוריה״.

בפרק בספרו ״on the record“, המתייחס להתפתחויות הגלובליות בתקופת כהונתו, מספר קמרון על מערכת הלחצים שהופעלה מצד מנהיגי המערב על רה״מ נתניהו, כדי לקדם את ״תהליך השלום״ מול הפלשתינים, ועל כישלונה. ״תמכתי לחלוטין בפתרון שתי המדינות״, כותב קמרון, ״יצירת מדינה פלשתינית אחת, חיבור הגדה המערבית עם עזה. כמה במערב תמכו בפתרון ׳דו-פרצופי׳: לומר לכל צד את מה שהוא רוצה לשמוע ולא להתקדם כלל".

"אני רציתי לגלות קשיחות רבה יותר כלפי שני הצדדים. הייתי ועודי חבר של ישראל. המדינה הקטנה הזו היא חוף מבטחים ליהודים אחרי האירוע המחריד ביותר בהיסטוריה המודרנית. היא נותרת אי של דמוקרטיה באזור של דיקטטורות. אבל, ישראל לא תמיד עשתה את הדברים הנכונים. חשבתי, שאנחנו חייבים להגביר את הלחץ עליה, כדי שתפסיק לבנות התנחלויות לא חוקיות, ושהיה צורך לעבוד על השאלה מתי וכיצד ננקוט עמדה יותר תוקפנית בעניין ההכרה במדינת פלשתין".

קמרון, מציג עמדה לא מאוד רחוקה מזו המקובלת על מנהיג הלייבור הנוכחי, ג׳רמי קורבין, אך ממהר לציין כי סבר שיש גם להגביר את הלחץ על הפלשתינים: ״חשבתי, שאנחנו צריכים גם להיות קשוחים יותר כלפי הפלשתינים והחיבור בינם לחמאס שמטרתו השמדת ישראל. אנשים רבים מגנים את ממשלת ישראל על ירי טילים לעזה כשהחמאס יורה טילים לעבר המדינה שלה.

אני לא ראיתי הקבלה מוראלית. מצד אחד הצבא של דמוקרטיה; מנגד ארגון טרור. לא היה טעם מבחינתם לקוות שהקהילייה הבינלאומית תספק באופן כלשהו בעתיד את מה שהפלשתינים רחוקים מלקבל היום. ועדיין, כל סנטימטר של התקדמות סוכל״.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ודיוויד קמרון בפגישתם בלונדון ב-2015 // צילום ארכיון: איי.אף.פי

קמרון על מפרט בספר את הערכותיו האישיות לגבי המנהיגים הנוגעים בדבר: ״אובמה היה, אני מאמין, הנשיא הכי פרו-ערבי ופרו-פלשתיני בהיסטוריה. אך, כתמיד, הניתוח הזהיר שלו - ״שניהם צריכים לרצות בשלום יותר מאיתנו״, כפי שהוא ניסח זאת בפניי - משמעה היה אי נכונות לקחת סיכונים כדי להשיג התקדמות. הייתה תקווה מסויימת שהפלשתינים ינועו לעבר פשרה, ומצאתי שנשיאם, מחמוד עבאס, היה די פתוח לרעיון זה. אך תקווה זו נמחקה, כשמפלגתו הודיעה על הקמת ממשלת אחדות עם החמאס בפברואר 2012. 

האם נתניהו יכול להיות עושה שלום? לפעמים הדמויות הלוחמניים ביותר הם השותפים הטובים ביותר לשלום. הוא אמר דברים טובים, ואפילו הקפיא את בניית ההתנחלויות. אבל, ב-2015 הוא הבהיר שהוא לא יטפל בנושא (הסדר עם הפלשתינים, א.ב.), ובעוד ההתנחלויות גדלות פתרון שתי המדינות הפך לפחות אפשרי״.

בפרק אחר, כותב קמרון על ההסכמה שנוצרה בינו לבין אובמה בעניין הגישה לסוגיית הגרעין האיראני, אסטרטגיה שלדבריו הייתה 'גורלית'. ״במשך כמה שנים, מלחמה עם איראן נחשבה כמידית. אם איראן הייתה מתקרבת לפיתוח פצצות גרעין, היה ברור שישראל תבצע תקיפה מקדימה כהגנה עצמית. איראן הייתה במרחק של שנה מהשגת מספיק חומר הדרוש לייצור פצצה.

כלומר, מתקפה הייתה אפשרות גוברת נגד אתרי ייצור הפצצה האיראניים לפני שהאיראנים יוכלו להסתירם מתחת לקרקע. אובמה ואני הסכמנו שהתקפה כזו עלולה ליצור הסלמה משמעותית, אך האפשרות שלאיראן תהיה פצצה גרעינית תהיה הרסנית יותר: מירוץ חימוש (גרעיני), אי יציבות איזורי או עימות רחב היקף, אולי אפילו מלחמת עולם". 

כריכת ספרו החדש של דיוויד קמרון // צילום: אי.פי.איי

"אובמה ידע, שעליו לשכנע את נתניהו שארה״ב תעשה את המלאכה הרבה יותר טוב מאשר הישראלים יוכלו לעשותה אי פעם, אם כל הצעדים האחרים ייכשלו ואיראן תתקרב מאוד לקו האדום. אמרתי שאתמוך בכל מאמציו לשכנע את ישראל״, הוסיף.

״איראן יכולה עדיין, תיאורטית, לייצר פצצה. אבל, באופן מכריע קנינו זמן״, כותב קמרון, שמתגלה כאחד מאבות הסכם הגרעין עם איראן, ״אם איראן תפר את ההסכם, ארה״ב ובעלות בריתה ינקטו פעולה שהאיראנים עכשיו משוכנעים שהיא תתרחש״. קמרון מתגאה בהסכם זה: ״כן, הותרנו בידי איראן את היכולת לפתח טילים, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שמנענו מלחמה. כמובן שבעיית איראן לא נפתרה, אך היא הפכה לפחות מסוכנת. האלטרנטיבה הנאו-קונסרבטיבית של שינוי משטר כפתרון, נראתה אז ועכשיו, הרבה יותר מסוכנת״.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו