כבר חודשיים שביצת הכדורגל סוערת. ראובן עובד, מגדולי הכישרונות המפוספסים שהיו פה, נראה בסרטון פפראצי של עובר אורח בתחנה המרכזית בתל אביב, כשהוא הולך מתנדנד עם עיניים מזוגגות. הסרטון הפך לוויראלי והגיע לכל סלולרי של אוהד כדורגל. כולם שאלו מה קרה לראובן.
חברי ילדות של עובד מעולם הכדורגל עשו מעשה ופתחו קבוצת פייסבוק בשם "החברים של ראובן עובד", שם יצאו בקמפיין תרומות כדי לגייס כספים ולשלוח אותו לגמילה מסמים. בשבוע שעבר, אחרי חודש במכון הגמילה וילה מטריקס, הוא יצא הביתה כמו חדש.
אנחנו נפגשים לשיחה במשרד של עורך דינו, יוסי ויגדור, שמלווה אותו בהתנדבות מאז קמפיין ההתרמה. עובד עטור זקן עבות ומסודר, לבוש בג'ינס שלושה רבעים, גופייה צבעונית, כובע ומשקפי שמש, "כדי שלא יזהו אותי ברחוב". מאז היציאה ממרכז הגמילה הוא מתייעץ עם ויגדור על כל צעד שהוא עושה, "כדי להימנע מטעויות שעלולות לדרדר אותי בחזרה לפי התהום". עובד לא שש להתראיין, לאחר שנכווה מהתקשורת בעבר.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"כשהגעתי למרכז הגמילה, המטרה שלי היתה להיות שם חודש. למדתי שם איך להתנהל, פתאום היה לי סדר יום. דברים שחבל שלא ידעתי בגיל 17, כשהתחלתי לשחק. ראיתי שם גם אנשים גדולים ממני שנפלו. המקום הזה עשה לי טוב, יצאתי ממנו בנאדם אחר לגמרי.
"החברים ששכנעו אותי להיכנס לשיקום ומימנו את השהות שלי שם רצו שאשאר שם שלושה חודשים, אבל אחרי חודש הרגשתי שזהו, מיציתי, ואני יכול להמשיך את הליך השיקום בחוץ".
חודש שם מחק את הכל?
"כן. כשהתחלתי לחשוב מה עשיתי, פתאום הבנתי באיזה מצב הגעתי, וגם קצת התביישתי במקום שהייתי בו. קודם כל, גומלים שם לא רק אנשים שנפלו בסמים, אלא גם כאלה שנפלו בהימורים ודברים כאלה. הם גומלים אותך מההתמכרות עצמה.
"חוץ מזה, המקום הזה פתח לי את העיניים. עשיתי חשבון נפש, והבנתי שהגעתי לדבר הזה בגלל בריחה מהמציאות. מהכדורגל, מהחובות, מזה שלא ראיתי את הילד שלי, הכל בא לי בבום, והשתמשתי בשביל לברוח. הסם גרם לי להתנתק ולחשוב שהכל טוב, ואז חזרתי לבעיות, והן נשארו".
אילו בעיות?
"הקריירה שלי. הכספים שהפסדתי בהימורים. הכל התחבר לתוך מציאות שלא יכולתי להתמודד איתה".
היית זרוק בתחנה המרכזית, כמו שהצטייר מהסרטון?
"בחיים לא. הסתובבתי שם רק בשביל לקנות סמים. יש לי בית, יש לי הורים טובים, יש לי איפה להיות. בחרתי לא לחזור הביתה כי השתמשתי, ולא רציתי שההורים שלי יראו אותי במצב הזה. יש כאלה שמשתמשים ולא יוצאים מהבית שבועיים. הקריסטל לא נותן לך לישון, משאיר אותך ער כמה ימים. אז הייתי נעלם מהבית לארבעה־חמישה ימים ברצף. אבל לא הייתי זרוק ברחוב ולא ישנתי ברחובות".
מה אמרו לך אנשים שראו אותך בתחנה המרכזית?
"לך מפה, אין לך מה לעשות במקום הזה. זה אזור מגעיל, זה לא בשבילך. הייתי אומר להם שאני בדיכאון, שלא טוב לי ורע לי".
איך נולד הסרטון?
"מישהו ניגש אלי סתם והתחיל לדבר איתי, לשאול שאלות, ואני עניתי. ואז הוא הוציא מאה שקל ונתן לי, וצילם אותי בזמן שאני משומש, בלי שאשים לב בכלל. אחר כך הפיץ את הסרטון בווטסאפ.
"כשהתחלתי להתנקות וראיתי שוב את הסרטון, חשבתי על זה שהוא צילם אותי במצב הנוראי שבו הייתי, ואמרתי לעצמי שמה שהוא עשה זה לא אנושי. הוא ניסה לעשות צחוקים על חשבוני. התביישתי והרגשתי מושפל. אבא שלי קיבל את הסרטון הזה, בני המשפחה שלי ראו. זה מעשה בזוי, שאין עליו מחילה".
"הסרטון הזה כנראה הציל את החיים שלך", אומר לו עו"ד ויגדור. "כי זה מה שגרם לחברים בקבוצת הווטסאפ להתאגד ולחפש אותך, כדי להכניס אותך לגמילה".
• • •
עובד (36) נולד בגבעת שמואל ולמד בבית הספר יגאל אלון בעיר. "לא ממש למדתי", הוא אומר, "הייתי כל היום בכדורגל". כבר כילד החל לשחק במכבי תל אביב, ומשם עבר לנוער ולקבוצה הבוגרת.
בצבא שירת כעובד רס"ר בשלישות ברמת גן, על תקן ספורטאי מצטיין. "הצבא לא ממש הפריע לי לשחק, כי הייתי מגיע לבסיס שלוש־ארבע פעמים בשבוע, ואחרי שעתיים חותך הביתה".
"בחיים לא הימרתי על משחק שהשתתפתי בו". בתקופת הכדורגל // צילום: עמי שומן
הוא שיחק שתי עונות במכבי, בעמדת הקשר ההתקפי, אבל בשנת 2003 החליט המועדון להיפרד ממנו, לנוכח הנטייה שלו להסתבך ולא לחיות חיים ספורטיביים בהתאם לנהלים.
תחנתו הבאה היתה הפועל חיפה, שבה שיחק כמה חודשים, ומשם נדד לבני יהודה תל אביב. שם החזיק מעמד שנתיים, בעיקר בזכות המאמן ניצן שירזי ז"ל, שאימן את עובד במחלקת הנוער של מכבי תל אביב וידע מצד אחד להחזיק את הרצועה קצר, ומצד שני ללטף ולחבק את הכישרון.
אחר כך שיחק תקופות קצרות בהפועל תל אביב, במכבי נתניה, בבני סכנין ובהפועל פתח תקווה. בכל אחת מהקבוצות התקשה להתאקלם ולהביא את הכישרון שלו לידי ביטוי. "בשלב הזה, הכדורגל כבר לא היה אצלי במקום הראשון אלא במקום השלישי, אחרי הבילויים וההתמכרות להימורים", הוא אומר.
עובד פרש ממשחק בשנת 2009, כשהיה בן 26. כבר עשר שנים שהוא מחוץ לכדורגל. אם היה מתייחס ברצינות לכישרון המדהים שאלוהים שם לו ברגליים, היה עדיין יכול להתרוצץ במגרשי ליגת העל ולקחת עוד כמה חבילות של דולרים כדי לסדר את הנכדים. במקום זה הוא נאלץ עכשיו לעשות ריסטארט בתוך מציאות חסרת רחמים.
"איך שאני רואה את הכדורגל היום, בשקט הייתי יכול להיות שם. אבל אני אומר, ברוך השם שאני על הרגליים".
שיא הקריירה שלו היה בסוף עונת 2003-2002, כשהבקיע את שער האליפות של מכבי תל אביב במשחק נגד הפועל פתח תקווה. זה היה השער השני במשחק, שהבטיח לצהובים אליפות מתוקה, אחרי שנים של בצורת בתקופה של הבעלים לוני הרציקוביץ'.
"שער האליפות טרף את הקלפים, ואנשים לא טובים התחילו להתקרב אלי. אתה לא יודע מי לטובתך, הם מבלבלים לך את המוח, ואתה הולך למקומות לא טובים. אני הייתי תמים, וניצלו אותי. אבל בסוף מי שאשם זה אני, לא הם. חשבתי אז שהכישרון שלי מספיק, שאני לא צריך לעבוד קשה.
"ההתנהלות שלי היתה שערורייה. נפלתי בנשים, בזוהר ובבילויים. לא היה לי אופי. לא הייתי רציני. הראש שלי לא היה בכדורגל.
"נכנסתי להימורים, הפסדתי שם הרבה כסף. משהו שהיום אפשר לקנות איתו דירה יפה בתל אביב. לקחתי כספים מהבנקים ולא החזרתי. הסתבכתי".
אף אחד לא אמר לך לקנות דירה ולבנות את העתיד?
"לא יכלו לדבר איתי, כי כבר הייתי מכור להימורים. בסמים לא נגעתי אז".
מתי היה המפגש הראשון שלך עם הימורים?
"עוד כשהייתי במכבי. לא היתה לי משמעת, דברים באו לי בקלות עם הכישרון שלי. לא התאמנתי נכון, לא אכלתי נכון. לאורך זמן, זה לא יכול להצליח. קח לדוגמה את אלמוג כהן וטל בן חיים הבלם, שעושים הכל כמו מקצוענים. לי יש יותר כישרון, אבל אין לי עשרה אחוזים ממוסר העבודה שלהם, ואפשר לראות איפה הם ואיפה אני.
"עוד טעות שעשיתי היא שעזבתי את הבית של הוריי. כשגרתי איתם, היה תמיד מי שמשגיח עלי. לא יכולתי לעשות מה שאני רוצה. לעומת זאת, כשגרתי לבד, הבית היה פתוח לכל מיני אנשים מפוקפקים, שדרדרו אותי לעשות שטויות. לא לחיות חיים ספורטיביים, לא ללכת לישון מוקדם לפני אימונים ומשחקים. החיים שלי היו סביב מהמרים, בטים (הימורים בלתי חוקיים), קזינו, הכל".
הימרת גם על משחקים שהשתתפת בהם?
"בחיים לא. אף פעם לא הימרתי על משחק שהשתתפתי בו, ואף פעם לא היטיתי תוצאה של משחק בשביל כסף. להגיד לך שאף פעם לא קיבלתי הצעות להטות משחקים? קיבלתי, אבל בחיים לא הייתי עושה דבר כזה".
הוא החל לשקוע בחובות. "נכנסתי למינוסים גדולים, סביב 400 אלף שקל. נכנסתי לדיכאון ולחרדות, ולא יכולתי להתמודד".
לא חשבת להיעזר בבעל מקצוע?
"לא, זה לא היה המסלול שלי. במקום זה הלכתי לסמים".
• • •
המפגש הראשון שלו עם קוק התרחש לפני חמש שנים, כשהיה עם אישה בבית מלון תל־אביבי. "היא הוציאה את החומר, הרחנו ביחד, ופה נפלתי. עד המקרה הזה, גם כשחברים שלי היו מריחים, אני לא נגעתי. הם היו שמים סם על הסיגריה, ואני הייתי מרים את החולצה ושם על האף כדי לא להריח. גם בחשיש לא נגעתי עד אז, כי זה היה מכניס אותי לדיכאון. ניסיתי פעם ג'וינט, וזה לא עשה לי את זה".
הוא התחיל להשתמש בקוקאין. "גרם של קוק מספיק לך לשעתיים ולוקח ממך את הנפש שלך. אתה חי, אבל לא ממש. כמו שזוהר ארגוב היה אומר - אתה חי־מת".
עד מהרה הוא הגיע גם לקראק, הסם שהפיל את ארגוב. "זה מאותה משפחה כמו הקוק. כשאתה לוקח, אתה לא מודע למה שאתה עושה. הייתי נעלם מהבית, הטלפון היה סגור. ההורים שלי לא ידעו איפה אני, אם אני חי או מת. גרמתי להם צער גדול".
מה הקראק עשה לך?
"רבע שעה של אופוריה, ואז אתה נופל. ואין לזה סוף, כי אתה רוצה את זה כל הזמן, ואתה צריך ללכת להביא עוד. אם יש לך ביד עשר אלף שקל, אחרי שעה הלך הכסף. זה לא נגמר. זה סם מסוכן מאוד, שהפיל המון אנשים. מבחינה כלכלית הוא הכי גרוע שיש, כי הוא משאיר אותך בלי כלום.
"הייתי יושב עם עצמי בבית ואומר, למה אני צריך את החיים האלה. הייתי קרוב מאוד להתאבד. הדיכאון שואב ממך את הנפש, אתה לא בריא, ואתה לא מודע למה שאתה עושה. להיות בסמים זה אומר להיות באי־שפיות".
מאיפה היה לך כסף לסמים?
"בנאדם שרוצה להשיג הוא משיג. בנאדם שהוא מכור משיג, ולא משנה לו באיזה דרכים. הוא נהיה נוכל, נהיה שקרן, רמאי. אני לקחתי מאנשים כספים ולא החזרתי להם. היו אנשים שביקשתי מהם 1,000 שקל והם הביאו לי 2,000. היו שביקשתי 2,000 והם הביאו לי 4,000. הם לא ידעו שאני לוקח סמים, אז נהייתי שקרן, נוכל ורמאי, בשביל להשתמש. אבל לא שדדתי אנשים ולא לקחתי כסף באלימות, כי אז הייתי יושב בבית סוהר".
"אני יכול לתת לילדים הרצאה על החיים. לספר להם דברים אמיתיים, שיידעו לא להתקרב לא להימורים ולא לסמים". עובד // צילום: עמי שומן
לפני שנתיים נעצר עובד בבאר שבע. "הייתי בדירה עם עוד אנשים, הגיעה משטרה ותפסו שם קוקאין נוזלי, שלא היה שלי. עצרו כל מי שהיה שם. הייתי עצור במשך חודש, למרות שלא היה לי קשר לחומר שתפסו.
"להיות בבית סוהר זה לא קל, וכלא אוהלי קידר הוא לא מקום סימפטי. פגשתי שם טיפוסים מכל הבא ליד. נרקומנים, עבריינים. אתה יודע שאתה נמצא במקום שבו כבר אי אפשר לעזור לך, ואתה צריך לדעת להתמודד לבד ולעזור לעצמך. כשהייתי עצור לא ידעתי מתי זה ייגמר.
"בתקשורת חגגו עם זה. אמרו שנעצרתי על סחר בסמים ועל יבוא של קוקאין, השפילו אותי, הרגו אותי. מה לא כתבו עלי. אחרי חודש, בית המשפט קבע שלא היה לי קשר למקרה, ושחררו אותי. ואז לא כתבו על זה מילה.
"אני מאוד כועס על התקשורת בגלל זה. הציבור לא מבין את המצב, הוא מאמין למה שהתקשורת כותבת. מה שהם עשו לי בזמנו זה עוול".
• • •
חלק מהנפילה של עובד קשור, לדבריו, לכך שהוא מנותק מבנו בן ה־5, שנולד מחוץ לנישואים. "אני לא רואה אותו כבר ארבע שנים, בגלל שאמא שלו לא נותנת לי לראות אותו. זה הפיל אותי עוד יותר. בנאדם שלא רואה את הילד שלו במשך ארבע שנים אוכל סרטים. זה קשה. יש כאלה שמצליחים להתמודד, אבל לא אני. היה לי קשה, וצללתי עוד יותר לתוך הסם".
היום הוא רואה את הילד רק בתמונות ("המשפחה שלי שולחים לי תמונות שלו, שהם רואים בפייסבוק ובאינסטגרם). אחת מהן משמשת שומר מסך באייפון שלו. פעם אחת נסע עובד לגן של הבן שלו, כדי לראות אותו. "הגננת ראתה אותי, שאלה אם אני ראובן עובד, אמרתי לה שכן, והיא נתנה לי לראות אותו. אמרה לי, 'בוא, תיכנס ותהיה עם הבן שלך'. יום אחרי היא כבר אמרה לי: ׳היתה פה האמא שלו ועשתה לי סצנה ובלאגן'".
לפני ארבעה חודשים, הוא כמעט מת בזמן שימוש בסם. "הייתי בפארק ליד התחנה המרכזית, והאישונים של העיניים נתפסו לי. לא ראיתי כלום, ורק שמעתי אנשים. שעה וחצי ישבתי בהתבודדות עם עצמי וביקשתי מבורא עולם שיחזיר אותי".
בחודש מאי השנה הוא שוב מצא את עצמו עצור בתחנת משטרה בתל אביב. "תפסו אותי עם גרם קריסטל. הייתי בחקירה במשך 16 שעות. כמובן שהחוקרים זיהו אותי. אמרתי להם, 'אני משתמש, מה הבעיה?'. הם דיברו איתי על הכדורגל, שאלו איך הגעתי לזה ולמה אני שם, ואמרו שזה לא מתאים לי. הם חשבו שאני סוחר בסם, ואחרי שחקרו אותי והבינו שאין לי קשר לסחר וזה היה רק לשימוש אישי שלי, שחררו אותי".
• • •
בתחילת ספטמבר החליט עובד לעשות את השינוי. "אחרי שכבר איבדתי אמון במושג חברים, כי הבנתי שכולם אינטרסנטיים, צצו חברים מהעבר שלי, כאלה ששיחקו איתי פעם כדורגל במכבי, והחליטו לסייע לי. פתחו בקמפיין לאיסוף תרומות כדי לשלוח אותי לגמילה".
מה עבר עליך במכון?
"היו שם תנאים מצוינים. אוכל של שף כל הזמן, בריכה, הכל מסודר ומתוקתק, וגם המדריכים מעולים. אתה לא צריך לדאוג לשום דבר, ויכול להתרכז רק בשיקום עצמו. עם תנאים אחרים לא הייתי יכול לעבור את הגמילה.
"זה עולה המון כסף, ברור שבלי התמיכה והעזרה של החברים לא הייתי נכנס למקום כזה מיוזמתי. גם כשהייתי שם, החברים דאגו לי לכל מה שהייתי צריך, בין אם זה להביא לי בגדים או סיגריות, ובין אם זה לבוא לבקר אותי ולתמוך ולעודד. הם הצילו לי את החיים.
"בגמילה פגשתי אנשים עם לב טוב, שלא חשבו שייפלו, אבל זה קרה להם. כי אם אתה לא מפעיל את הראש, אתה נופל בצ'יק. המשותף לכולם שם הוא שכאשר הם רצו משהו, זה היה חייב להיות כאן ועכשיו. כולנו תמכנו אחד בשני, וזה חיזק אותי.
"היום אני לא רואה כדורגל, כי זה מחזיר אותי לתקופות ההן וגורם לי להגיד לעצמי, איזה אידיוט אני". עובד // צילום: עמי שומן
"במכון מלמדים אותך איך לנהל את הזמן ולחיות לפי סדר יום קבוע. אתה קם ברבע לשבע, שותה קפה. שבע וחצי אתה מסדר את המיטות. בשמונה יש לך שיחה קבוצתית עם נגמלים נוספים, שזה כמו קבוצת תמיכה, וכל אחד אומר מה המטרות שלו להיום, איך ההרגשה שלו היום, איך הוא ישן בלילה. תומכים אחד בשני, ואחד מבין את השני. מכור מבין מכור.
"בתשע בבוקר יש ארוחת בוקר, בעשר ניקיונות. הצוות עובד איתך רק על היום, וכשאתה צריך משהו, אתה מבקש אישור. אתה לומד לבקש רשות, לומד לקבל 'לא', ולא רק 'כן' כל הזמן. שיהיה לך גבול מסוים ויהיו עקרונות.
"בגמילה יש הרבה אנשים שלוקחים כדורים כדי להרגיע את הקריזים. אני לא לקחתי, לא הייתי זקוק לזה".
מה היה הכי קשה שם?
"אתה נמצא במקום סגור, משעמם לך, כמו להיות סגור בבית האח הגדול. זה לא בית סוהר, מותר לעזוב מתי שרוצים, אבל אתה יודע שאם תצא, זה יהרוס את הגמילה. אז אתה נלחם עם עצמך להישאר".
למה שחררו אותך כבר אחרי חודש? לחצת עליהם?
"אני עזבתי, כי הרגשתי שאני כבר בשל לצאת. אני מרגיש טוב, מרגיש שיצאתי מהסם לגמרי. אחרי שכבר הגעתי לתחתית של התחתית, אני לא רוצה לחזור למצב הזה. ואני יודע שעוד הזדמנות כזאת להיות נקי מסמים לא תהיה לי בחיים.
"גם עכשיו, אחרי שיצאתי, אני עדיין הולך לשיחות של N.A (מכורים אנונימיים), מטופל דרך הרווחה ונפגש לשיחות עם עובדת סוציאלית ופסיכולוג. זה משהו שילווה אותי כל החיים. הסמים עשו לי הרבה נזקים, שרפו לי תאים במוח. עכשיו אני צריך להתנקות.
"הרי מה זה להיות מכור? יש בתוכך איזשהו שטן, מין קוף קטן שיושב על הכתף שלך ואומר, 'בוא, תשתמש', ואתה נלחם בו. לפני ארבעה ימים, כשהייתי ליד הבית שלי בגבעת שמואל, היה רגע שאמרתי לעצמי, איך בא לי להשתמש עכשיו. ומייד תפסתי את עצמי ואמרתי, לא־לא־לא. צלצלתי לאבא שלי ואמרתי לו: 'בוא קח אותי הביתה'".
מה הדבר שהכי כואב לך?
"שגרמתי להורים שלי בושה גדולה וחוסר אונים מוחלט. הם היו מאוד מסכנים. היום, כשהם רואים אותי, הם מאושרים, וקיבלתי את החיים שלי בחזרה. אם הייתי ממשיך ככה עוד חודשיים, אולי הייתי מת. ידידה טובה שלי מתה עכשיו מסמים יחד עם הבן־זוג שלה. אולי הביאו להם משהו מורעל. זה היה יכול לקרות גם לי. המון אנשים מתו מהסמים, אבל לא מפרסמים את זה.
"חבר שלי, שהיה מכור, תלה את עצמו לפני חודש. הוא היה כמו אח שלי. קיבל את השיגעון. גם לי זה כמעט קרה. כשאתה באי שפיות, זה עניין של אלפית שנייה שתגמור את עצמך. ההתאבדות שלו גרמה לי לעשות חושבים, להיכנע ללחץ של החברים ולהיכנס לגמילה. כשיצאתי משם הלכתי לאזכרה שלו".
• • •
מה התוכניות שלך עכשיו?
"קודם כל למצוא עבודה. מאז שפרשתי מהכדורגל לא עבדתי בעבודה אמיתית. בשנים האחרונות כבר לא התעניינתי בכדורגל, אבל הייתי מאוד רוצה לחזור לעולם הזה, כי זה הדבר היחיד שהייתי טוב בו, והדבר היחיד שעשיתי כל חיי. אני חושב שאם היו מציעים לי להיות פרשן, הייתי קופץ על זה בשנייה, וזה היה מחזיר לי את החשק להתעניין בכדורגל. גם עבודה עם ילדים בתחום הכדורגל יכולה לעניין אותי.
"אולי אדריך אנשים לא ליפול לסמים בכל מיני מסגרות. אני יכול לתת לילדים הרצאה על החיים. לספר להם דברים אמיתיים, שיידעו לא להתקרב לא להימורים ולא לסמים. אני חושב שזו תרומה משמעותית לחברה. ההרצאות שלי יהיו מרתקות, זה בטוח.
עו"ד יוסי ויגדור. גם חבר
"עד היום לא היה לי סדר יום. רק עכשיו יש לי סדר יום. אני קם ב־7 בבוקר, מסדר את המיטה, מנקה את הבית, צמוד לאבא שלי בשעות העבודה שלו. בהמשך אתחיל לעבוד בעצמי בעבודה מסודרת. אני לא מפונק, ואני מחכה להצעות עבודה שיגיעו. יש חברים מקבוצת הווטסאפ שהכניסה אותי לגמילה, שמנסים לסדר לי עבודה שתתאים לי".
אתה בקשר עם אנשים מעולם הכדורגל?
"לא. אחרי שהכדורגל נגמר הייתי בעולם של עצמי, הכדורגל הפסיק לעניין אותי. היום אני לא רואה כדורגל בכלל, כי זה מחזיר אותי לתקופות ההן וגורם לי להגיד לעצמי, איזה אידיוט אני. איזה כוכב הייתי, ואיך בזבזתי את זה. יכולתי להיות היום בנאדם מסודר, ובמקום זה הגעתי לחושך.
"אבל אני סולח לעצמי, כי אין לי ברירה, ואני צריך להתחיל את החיים. המשבר הגדול כבר מאחוריי, לגמרי. אני מוקף באנשים טובים שעוזרים לי".
עו"ד ויגדור נרתם לסייע לראובן עובד בעקבות הסרטון שבו הוא נראה מסתובב בתחנה המרכזית. "אני חבר בקבוצת ווטסאפ של שחקני עבר מכמה שנתונים, שגדלו יחד במחלקת הנוער של מכבי. הקבוצה הוקמה כדי לשמור על קשר. לפני חודש וחצי מישהו העלה לשם את הסרטון של ראובן, ואז אנשים טובים כמו מוני בן ציון, אוהד בוזגלו, שי שצברג וגל פיליאן הרימו את הכפפה ונרתמו לזה.
"הצטרפו אלינו עוד אנשים שהנושא בער בהם, כמו אורי משיח (אוהד ותיק של מכבי תל אביב; ש"ח) ומנכ"ל איגוד השחקנים, מושיקו מישאלוף. ביחד שילבנו כוחות כדי למצוא את ראובן.
"אף אחד לא ידע בדיוק היכן הוא מסתובב, אבל פנינו לאנשים שמכירים אותו, וביקשנו שברגע שיראו אותו, ייצרו איתנו קשר. כשהצלחנו ליצור איתו קשר טלפוני, התחלנו לשכנע אותו להכניס את עצמו לשיקום. אמרנו לו שאנחנו נדאג להכל - נשלם עבור השהות שם, נסיע אותו לשם, נקנה לו כל מה שצריך.
"עשינו קמפיין רשת גדול, השתמשנו בכל מי שאפשר כדי להציף את זה. היינו בתוכניות ברדיו ובטלוויזיה, שיתפנו את הקמפיין בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ. הרבה אנשים טובים תרמו. אחד תרם 50, אחד 100. אספנו שקל לשקל, ובסך הכל הצלחנו לאסוף כ־40 אלף שקל. הכסף שימש בעיקר לתשלום למרכז הגמילה, שהיה שווה כל שקל.
"כל מי שתרם יכול היום להרגיש סיפוק אדיר מזה שרואים את ראובן בחוץ כשהוא נקי ומתפקד. כיף לדעת שלקחת חלק בהצלת חייו של אדם. לא בכל יום ניתנת הזכות לעשות מצווה כזאת".
• • •
אחת ההשפעות ההרסניות של השימוש בסמים, מעבר להתמכרות עצמה, היא הפגיעה בשיניים. רופא השיניים ד"ר יניב אלייב הוא אחד האנשים שנרתמו לסייע לעובד.
ד"ר יניב אלייב. מטפל
"התקשר אלי חבר שלי, מוני בן ציון, ואמר שיש מישהו שאין לו כסף וזקוק לעזרה", הוא מספר. "אני מטפל בהתנדבות בכל מי שזקוק לעזרה ואין לו כסף, ואז הוא אמר לי שמדובר בראובן. זכרתי אותו כשחקן.
"ראובן הגיע אלי כשהיה עדיין במרכז הגמילה, והתחלנו טיפולים. יש לנו עוד דרך ארוכה, כי הסמים מחקו לו את השיניים, והוא גם סובל מהזנחה, כי כשהוא היה ארבעה ימים מחוץ לבית, הוא מן הסתם גם לא צחצח שיניים".
עו"ד ויגדור: "כשרתמו אותי למשימה בהתחלה, חשבתי שאהיה אחראי רק על איסוף וניהול הכספים שנתרמו. אבל כשהבנתי שראובן צבר בעיות גם בתחומים אחרים, החלטתי לקחת על עצמי את כל הטיפול בו, מעבר לגמילה. ידעתי שכל בעיה קטנה עלולה לגרום למשבר ולדיכאון ולדחוף אותו חזרה לסמים.
"אני נותן לו מעטפת משפטית מלאה בכל התחומים. גם התמודדות עם החובות הגדולים לבנקים - כנראה לא יהיה מנוס מפנייה להליכי פשיטת רגל, וגם פנייה לבית המשפט לצורך קבלת הסדרי ראייה, כדי שיוכל לראות את בנו ולשמש לו אבא. המטרה הראשונית שהצבתי לי היא לגרום לחידוש הקשר בינו לבין בנו. אני סבור שזה ייתן לו מוטיבציה אדירה להמשיך בהליך השיקום ולהתמיד בו.
"בנושא הזה כן הייתי מצפה מהאמא של הילד לשים את משקעי העבר מאחור ולשתף פעולה, כי כל ילד צריך אבא. עצם העובדה שראובן רוצה לראות את הבן שלו ולקחת חלק בחייו היא לא דבר של מה בכך, וצריך לאפשר לזה לקרות.
"לראובן מחכה עוד הרבה עבודה עד שנשקם אותו סופית והוא יחיה חיים נורמטיביים, אבל הוא בדרך הנכונה. ומה שהכי חשוב - הוא רוצה בזה". √
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו