איש עבודה: אהרן ידלין מודאג מהמצב

אני יושב בסלון ביתו של אהרן ידלין בקיבוץ חצרים, "חמש דקות מבאר שבע", כפי שמעיד יעקב טרנר בתשדיר האלמותי למוזיאון חיל האוויר. ידלין, בן 93, הוא שריד כמעט אחרון, ובוודאי הבכיר, מתנועת העבודה, שמסרה את השלטון למנחם בגין במאי 1977. הוא היה מזכ"ל המפלגה בימיה של ראש הממשלה גולדה מאיר, ושר החינוך בממשלת רבין הראשונה, בשנים 74'-77'.

והוא גם בן דודו של אשר ידלין, שמונה ב־1974 למנכ"ל קופת חולים כללית והצליח להעביר שם רפורמה מוצלחת, ששכנעה את ראש הממשלה רבין ואת שר האוצר אז, יהושע רבינוביץ', למנותו לנגיד בנק ישראל. ערב מינויו פורסמו שמועות על עבירות מרמה ושוחד שביצע. ידלין נעצר, נשבר בחקירה והודה כי קיבל עמלות ממכירת נכסים של המפלגה. הוא נידון לחמש שנות מאסר, וההד הציבורי רק הוסיף הר של קיסמים למדורת המהפך.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

מה עשה המאסר של אשר אצלכם במשפחה?

"מאוד־מאוד הכאיב, ומאוד־מאוד ציער. אני זוכר עצב גדול בבית ובמשפחה. הדברים לא היו ברורים בהתחלה, אבל כשהוא התפטר מהתפקיד שלו כמזכ"ל קופת חולים וקיבל את הדין, זו היתה מכה".

הפרשה הזאת סימלה אולי את השקיעה הסופית של המערך.

"אני חושב שהשחיתות, יחד עם הדי מלחמת יום כיפור הקשה, גרמו להפסד. אחרי שאתה בשלטון כל כך הרבה שנים, אתה מתמודד מול כוחות רעננים. אבל בניגוד לשחיתות של השלטון היום, בתקופה ההיא אנשים לקחו אחריות ושילמו את המחיר. גם אשר וגם שר השיכון, אברהם עופר (שהתאבד לאחר שנחשד בשחיתות; א"פ), אמרו, 'אם עשינו טעות, מגיע לנו שנלך לכל הרוחות ולא נחזיק בשלטון בכל דרך'. זה עשה ניקוי בתוך המפלגה, אבל זה לא עזר לה לחזור להיות מפלגת שלטון מובהקת".

מה תצביע ב־17 בספטמבר?

"מה שהצבעתי לפני ארבעה חודשים, מה שהצבעתי כל החיים. 'אמת'".

אתה מתחבר לעמיר פרץ ולאורלי לוי־אבקסיס?

"אני בהחלט תומך בעמיר פרץ. מפלגת העבודה היא תנועה אידיאולוגית, לא פרסונלית, שדוגלת בשתי השי"נים - שלום ושוויון. אלו שתי הבעיות הגדולות של מדינת ישראל. הבעיה היא שהיום האידיאולוגיה פחות חשובה, ויש עלייה של הפרסונליות. ביבי וגנץ. צריך בכל זאת לקדם הסדר מדיני ולהתקדם לשלום. זה לא פשוט, ואני לא נאיבי, בטח לא בגילי, אבל אני לא מאמין בכיבוש, כי הוא יביא להוויה של מדינה דו־לאומית".

שים לב שהשיח על שלום לא קיים כל כך גם במפלגת המרכז־שמאל. יש תחושה שהצד השני לא בשל לדבר על שלום.

"יש לנו פרטנר בצד השני. צריך לבנות אותו. השלום עם מצרים וירדן מחזיק מעמד, יש לנו קשר טוב עם סעודיה, וגם הרשות הפלשתינית משתפת איתנו פעולה באופן הדוק ברמה הביטחונית.

"אני חושב שצריך להיות יצירתיים. את עזה צריך להפוך לסוג של מדינה, עם כל המגבלות הביטחוניות. מדינה שלא קשורה לפתרון ביהודה ושומרון. אני לא פוסל שתי ישויות פלשתיניות כאלו. הייתי מחבר את עזה לאזור שייתנו להם בסיני כדי לפזר את האוכלוסייה, דואג שייתנו להם סיוע כלכלי בינלאומי, ומחסל סופית את ההתגרות הביטחונית".

אחרי שעה יחד אנחנו הולכים לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של חצרים. לפני שנתיים נשברה לידלין עצם הירך והוא מתקשה בהליכה, אבל על הקלנועית שלו הוא נוהג במיומנות ובמהירות לא מבוטלות בשבילי הקיבוץ. מזכיר לי את נהג המרוצים נייג'ל מנסל.

קיבוץ חצרים, שלא הופרט, נחשב לאחד העשירים בארץ, גם בזכות אחד מנכסי צאן הברזל שבתחומו, מפעל "נטפים", שהוקם ב־1965 ושולט בשליש מהשוק העולמי של השקיה בטפטוף. לפני שנתיים רכשה החברה המקסיקנית "מקסיכם" 80 אחוז ממניות החברה תמורת מיליארד דולר וחצי.

ידלין היה בעברו מזכיר הקיבוץ. "בהתחלה שום גידול חקלאי לא גדל בקרקע שלנו, בגלל שהיא היתה מלוחה. היה דיבור על כך שנעזוב למקום אחר. עשיתי מהומה, ובאו בן־גוריון ואשכול. בסוף החליטו שנקבל מכסות מים גדולות, שישטפו את המלח וידחפו אותו עמוק באדמה. גידלנו זיתים, כותנה, ירקות, גפנים ונשירים, אבל שום דבר לא היה רווחי. היום יש רק גידול אחד - אבוקדו, ועושים ממנו שמן לתעשיית הקוסמטיקה (חוחובה; א"פ)".

• • •

האוכל בחדר האוכל טוב ומגוון, מעיד על תשומת הלב והדאגה שמקבלים החברים. ידלין מחובק על ידי כולם, לא מעטים ניגשים לשאול לשלומו. הוא עומד וממלא בעצמו את הצלחת, רק דבר אחד ביקש ממני, אף שלא היה בטוח שאצליח - להכין לו קפוצ'ינו ממכונת הקפה. כשעלה בידי להכין לו כוס טעימה, ביקש ממני עוד אחת, עם 2 סוכרזית.

עם כמות כזאת של קפאין, איך תישן צהריים?

"מי ישן בצהריים?!" הוא צוחק. ואכן, כשאני שומע את סדר היום שלו, מתחשק לי להיכנס למיטה שלו ולנמנם במקומו. הוא יו"ר בית יצי"ב, מוסד לימודי וקהילתי בבאר שבע, סגן יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת בן־גוריון, יו"ר יד טבנקין - ארכיון התנועה הקיבוצית, וחבר בהנהלת תיאטרון באר שבע.

ידלין בביתו. "יש עולם שלם של ספרים שאני עוד רוצה להספיק להשלים" // צילום: אפרת אשל

עד לפני שנתיים, לפני שנפגע בירך, היה עולה על אוטובוס ונוסע לרמת אפעל. ברמת אפעל שוכן מוסד ביאליק, שידלין עומד בראשו. עכשיו סידרו לו הסעה לשם. "הוצאנו עכשיו את כל כתבי אורי צבי גרינברג, שהוא האבא הרוחני של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, אבל יש גם את כתבי אבא קובנר וכתבי חיים גורי, שמזוהה עם אחדות העבודה ומפא"י". 

הוא עושה לנו סיור בביתו, השוכן במתחם ה"ותיקן" בקיבוץ, שבו גרים החברים המבוגרים. הקיבוץ מעניק לו ולשכניו מעטפת נהדרת, שמטפלת בהם היטב. יש מרפאת שיניים, ופעמיים בשבוע מגיע מנהל מחלקה מסורוקה ונותן מענה לבעיותיהם.

ביתו ספון מדפי ספרים כמעט בכל מקום, אפילו בחדר השינה שלו, שם יש מיטה זוגית. אשתו ואם ילדיו, עדה, הלכה לעולמה כבר לפני 20 שנה, אבל יש לו בת זוג, עדינה, שצעירה ממנו ב־20 שנה, והיא מקיבוץ נצר סירני. שאלתי אותו כמה פעמים הם נפגשים בשבוע, וידלין סירב לענות. נדמה לי שלחייו סמקו.

יש לו 11 נינים, עשרה נכדים ושלושה בנים. עמוס, שהיה טייס 30 שנה (היה גם באחד המטוסים שתקפו את הכור הגרעיני בעיראק ב־1981; א"פ), מפקד בסיס חצרים הסמוך, ראש אמ"ן, והיום יו"ר המכון למחקרי ביטחון לאומי. יורם, אף הוא טייס, נחשב מומחה עולמי לכנפי מטוסים ועובד עכשיו בחברת בואינג. הבן השלישי, אמיר, הוא חבר הקיבוץ, ובעלים של משרד ייעוץ בענייני משאבי אנוש. רותם (38), בתו של עמוס, עומדת בראש המועצה האזורית גזר.

איך זה להתנהל ולהיות פעיל בצורה כזאת בגיל 94? מה הסוד?

"אין סודות, אבל זה מרגש מאוד לעבור את גיל 90 כשאתה עומד על הרגליים, אם כי רגל אחת היא בעייתית אצלי. הראש עובד, וזאת הרגשה נהדרת. אני חושב שהסוד הוא שאני אוהב לשוחח עם אנשים צעירים. כשם שהם יכולים ללמוד ממני ומהניסיון שלי, אני לומד מהם ומקבל מהם פרספקטיבה.

"אני מנסה עדיין לקרוא. יש עולם שלם של ספרים שאני עוד רוצה להספיק להשלים. אני קורא עכשיו ספר של מיכה גודמן, שנקרא 'חזרה בלי תשובה'. אפשר לדבר על דת במונחים של קיום מצוות, ולעומת זאת, אפשר לראות ביהדות עולם ומלואו של הגות, התלבטות, ביסוס ערכים, ולמעשה לגשת ליהדות בגישה פלורליסטית.

"המחבר של הספר לא חוזר בתשובה ולא בורח מהערכים היהודיים, אבל לא בורח גם מערכים של עולם מודרני".

אבל השיח בישראל של היום מקצין. יש עימות גדול איך להכיל ערכים יהודיים, ואפילו איך צריך לראות את ישראל של היום כמדינה יהודית. שר החינוך הנוכחי מדבר על הקמת בתי ספר לנבואה.

"כפי שנאמר במקרא, ואהבת לרעך כמוך. אהבת אלוהים זה לא אומר שאתה מאבד את האחריות שלך על הזולת. מותר להכיר בקיומו, ועדיין להבין ולדעת שהוא גם נתן לנו משימה, להיות חלק מחברה אנושית.

"אני מסכים איתך שיש היום שיח שחורג מהגבולות הערכיים והמוסריים של היהדות, ואתה פוגש אותו גם בחוגים דתיים, שעשו פרשנות רעה מאוד לאתוס היהודי. אבל אי אפשר לצפות שלא יהיו חילוקי דעות. מאז ומעולם היו כאלה בין דתות וזרמים פוליטיים, וזה בסדר. צריך לקיים את השיח, אבל ממקום של כבוד הדדי, שלצערי הלך לאיבוד".

אתה לא מודאג מהשנאה ומהפילוג שיש בעם?

ידלין מחייך את חיוכו הרחב, של אחד שלא מתרגש כבר משום דבר. "השיח לא טוב ומדאיג, אבל כבר עברתי תקופות קשות. עברתי את המאורעות. עברתי מלחמת עולם. זה לא היה אז סתם שיח מופרז ולא יפה, אלא מלחמה טוטאלית שהורגת אנשים ומשליטה על העולם שליטים שאתה לא רוצה לפגוש בשום מקום. קרבות של חיים ומוות.

"אני זוכר את עצמי בן 3, כשנסענו עם ההורים לבית הבראה בצפת והתחילו מאורעות תרפ"ט, והיינו צריכים להימלט על נפשנו. אמא אמרה לי לשכב מתחת לשולחן. בגלל זה הזיכרון מגיע עד גיל 3, בגלל הפחד שייכנס מישהו לחדר.

"בתחילת מלחמת העולם השנייה הייתי בן 15. בשנים ההן לא דיברנו על איכות הוויכוח, אלא על מהות החיים, על 'בואו נחיה'".

• • •

הוריו של אהרן, ציפורה וחיים, עלו לארץ ישראל מבסרביה בסוף מלחמת העולם הראשונה. אביו למד בסמינר המורים דוד ילין בירושלים, ואמו היתה חלוצה בת"א, ריסקה אבנים גדולות לחצץ לצורך סלילת כבישים. בשלב מסוים, כשעברה לירושלים, חיזרה הפועלת ציפורה אחרי הסמינריסט חיים.

אהרן זוכר את עצמו בגן הילדים ברחובות, כשאביו לימד בכפר הנוער בן שמן. "היו אז מעט משפחות ומעט ילדים במושב העובדים, ובכל בית הספר היתה כיתה אחת, עם ילדים משלוש שכבות גיל. אבא שלי עמד בכיתה מול 15 ילדים, ולימד כל קבוצה תוכנית שונה, בהתאם לגיל. מצאתי מכתבים שלו למפקח הארצי עזריהו, שבהם הוא מבקש ממנו שיספק לבית הספר ספרי לימוד בכל הרמות".

באמצע שנות ה־40 העריך דוד בן־גוריון, כי עם עזיבתם של הבריטים יציע האו"ם חלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות. הוא הציע להקים בנגב 22 יישובים, שיבטיחו את האחיזה היהודית בשטח. קק"ל קנתה אדמות, אבל האיש שהחזיק בקופה, גזבר ההסתדרות הציונית, אליעזר קפלן, אמר שאין לו תקציב ל־22 יישובים, ומוטב שיתפשרו על מחציתם. בלילה שבין 5 ל־6 באוקטובר 1946 קמו 11 הנקודות בנגב, בהן חצרים ובארי. 

"הייתי בן־גוריוניסט. לא קיבלתי את הקומוניזם". ידלין עם בן-גוריון // צילום: באדיבות אהרן ידלין

ידלין היה אז בן 22, חבר בפלוגת העבודה של תנועת הצופים, שהתאחדה עם הנוער העובד והתיישבה בגדרה. ביום הקמת היישובים הוא נשלח עם חבריו לבארי.

ביישוב היהודי התלהט אז הוויכוח בין תומכי הסכם החלוקה, שהבטיח את המדינה היהודית, לבין אלה שהתעקשו על שלמות הארץ, גם במחיר דחייה של הכרזת המדינה. בן־גוריון רצה מדינה יהודית עכשיו, גם במחיר חלוקה, יצחק טבנקין מהקיבוץ המאוחד רצה בשלמות הארץ. ידלין הצעיר הלך לטבנקין, שהיה מבוגר ממנו כמעט ב־40 שנה, ושאל אותו מי ייתן לו את האפשרות להביא לארץ כל כך הרבה יהודים, שיהפכו לרוב.

"אמרתי לו שחייבים להקים מדינה בחלק של הארץ, שרובה יהיו יהודים. זה, בנוסף ליחס לבריה"מ ומחלוקות בענייני חינוך הנוער, היה הרקע לפילוג בתנועה הקיבוצית, שחילקה קיבוצים לשניים בעין חרוד, אשדות יעקב וגבעת חיים, ובהמשך בקיבוצים נוספים.

"אני הייתי בן־גוריוניסט. לא קיבלתי את הקומוניזם, והאמנתי כבר אז בסוציאל־דמוקרטיה. על רקע הפילוג בקיבוץ המאוחד, עזבנו את בארי, וב־1950 עברנו לקיבוץ חצרים".

ידלין לחם בפלמ"ח, ומאוחר יותר היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית והיה ממקימי מכללת בית ברל, שאותה גם ניהל. הוא נכנס לכנסת מטעם מפא"י ב־1959, בכנסת הרביעית. שר החינוך, זלמן ארן, מינה אותו לסגנו.

בין השנים 1972 ל־1974, שנות כהונתה של גולדה מאיר כראש הממשלה, כיהן ידלין כמזכ"ל המפלגה. קודמו בתפקיד, אריה לובה אליאב, הסתכסך עם גולדה על רקע תמיכתו במו"מ עם אש"ף.

• • •

במאי 1973, חצי שנה לפני מלחמת יום כיפור, החל גיוס רחב של צבאות ערב. ידלין, שהיה חבר ועדת החוץ והביטחון, נזכר איך התווכח עם ראש אמ"ן, אלי זעירא. "אני אמרתי שצריך לגייס כוחות מילואים, וזעירא התנגד, וטען שזה רק תרגיל של הערבים, ושאין להם כוונות התקפה. הממשלה קיבלה את העמדה שלי, וגייסה מילואים.

"בסוף לא היתה מלחמה, ואנשים באו אלי בטענות שהגיוס הזה עלה למשק הרבה מאוד כסף. באוקטובר 73', כשהגיעו הדיווחים על גיוס בצבאות ערב, והמלצתי שוב על גיוס מילואים, כבר לא שמעו לי".

אתה זוכר מה היה שם בחדרי־חדרים, באותם ימים נוראים?

"משה דיין היה מסונוור וזחוח. הוא ודדו באו לגולדה. אני אמרתי שצריך לגייס ארבע אוגדות מילואים. הייתי בחדר כשדיין אמר לה שמספיקות שתי אוגדות, אחרת האמריקנים יאשימו אותנו בחרחור מלחמה. עד הרגע האחרון הוא קיבל את עמדת אלי זעירא, ולא הרגיש שעומדת לפרוץ מלחמה".

איך גולדה תפקדה אז כראש הממשלה?

"היא לא איבדה עשתונות. במונחי הימים האלה, היא היתה צוק איתן. מי שאיבד עשתונות היה דיין, ומי שתמך בגולדה היה דדו. גולדה, בניגוד למה שאני רואה היום בכל מה שקשור ללקיחת אחריות, לא הפילה את התיק על אחרים. היא אמרה, 'אני אחראית על הכל'. מספר הקורבנות שבר אותה, היא לא החזיקה מעמד".

אתה זוכר את ישיבת הממשלה שבה התפטרה?

"ניהלתי את ישיבת הממשלה, ואז היא ביקשה את רשות הדיבור והודיעה שהיא מתפטרת. היא לא עדכנה אותי מראש. אחרי שהפילה את הפצצה, קמה מהמקום שלה ויצאה מהחדר. רצתי אחריה ואמרתי לה, 'גולדה, חזרי!', אבל היא צפצפה עלי ויצאה".

איך התנהלה בחירת היורש שלה?

"על פניו, המועמדים המתבקשים להחליף אותה היו דיין ויגאל אלון. שניהם אנשי ביטחון. אבל המפלגה לא התלהבה לשים את אחד מהם.

"ואז הגיעו רבין ושמעון פרס, שהיה שר ההסברה אצל גולדה ושמר על עמדת זינוק להנהגה. רבין חזר מוושינגטון, שם היה שגריר, וכיהן כשר העבודה בממשלה שגולדה הקימה במארס 1974. אני הייתי רביניסט. תמכתי בו. כשהוא נבחר, הוא קרא לי ואמר: 'אתה שר החינוך!'", הוא מחקה את הטעמת קולו של רבין.

איך הגבת?

"עניתי לו 'בסדר'. רבין ביקש שאשמש דוגמה לשרים האחרים ואסכים לקיצוץ הגדול בתקציב החינוך, בלי שאפגע ברמת החינוך וביעדים. הוא אמר לי: 'אהרן, התקציב צריך ללכת לביטחון. הצבא נחלש, טנקים נשרפו, אווירונים נפלו, וצריך לבנות את הצבא מחדש. זאת הדרך היחידה להבטיח שננצח בעתיד'.

"כיוון שהייתי סגן שר החינוך במשך שבע שנים, ידעתי מה אני צריך לעשות גם בקיצוץ. בכל מערכת ארגונית גדולה יש בזבוז, ואפשר לחסוך. אחרי שנה, כשהמצב התייצב, רבין בא לשר האוצר יהושע רבינוביץ' ואמר לו: 'תן לחינוך כל מה שידלין מבקש'".

עם יצחק רבין. "השיח הציבורי שקיים היום לא טוב ומדאיג, אבל כבר עברתי תקופות קשות" // צילום: באדיבות אהרן ידלין

מה היה ההישג הכי חשוב שלך כשר החינוך?

"היתה השקעה דיפרנציאלית בחינוך. כשמסרתי את משרד החינוך לזבולון המר, ב־1977, היה בכל עיירות הפיתוח יום לימודים ארוך עם מפעל הזנה. השאיפה המרכזית היתה להשוות את התנאים באזורי הפיתוח לאלו במרכז הארץ. לצערי הרב, בגין ביטל את מפעל ההזנה אחרי שנה. הוא אמר שצריך הרבה אלוני מורה, והקטין את תקציב החינוך".

כמעט כל השנים, למעט תקופות קצרות, משרד החינוך נמצא בידיים של שרים מהציונות הדתית. תפיסת העולם שלהם שונה משלך?

"כל מערכת חינוך לאומית חייבת להנחיל מורשת של העבר, ציונית ערכית, ולהתחבר למדע וטכנולוגיה. ההווה צריך להכין את הצעירים לא רק למשימות התנדבות, אלא גם לגיוס לצה"ל ולבניית התיישבות".

נפתלי בנט ורפי פרץ יחבקו אותך על החזון הזה.

"כן, רק שהמשאבים של ההתיישבות צריכים להתרכז בנגב ובגליל ולא בשטחי מחלוקת. מה שאני לא מקבל זה הגזמה והדתה. צריכה להיות גישה פלורליסטית, לא חד־ממדית ומסתגרת.

"אני מזהה בעיה אצל הדתיים והחרדים: קושי לאמץ עולם מתפתח, שבנוי על מדע ומחקר ובינה מלאכותית. אני מברך את בנט על המאמץ הגדול שלו להרחיב את הלימודים המוגברים במתמטיקה ובאנגלית, אבל נראה שהוא עצמו נלחם על המקום הפוליטי שלו כרגע".

מה דעתך על טיולי תלמידים למערת המכפלה או ליהודה ושומרון?

"טיולים זה דבר רצוי, צריך להכיר את המורשת. למה לא לטייל ולהכיר ולנסוע לכותל המערבי? אבל זה צריך להיות מתוך גישה פתוחה וחופשית, שלא מחייבת מצוות והדתה".

אתה מודאג מהכיוון שאליו ישראל הולכת בחינוך?

"ישראל חייבת להיות מודרנית ומפותחת. ההשקעה כאן בחינוך בגילאי 3-0 היא מהנמוכות ב־OECD, ויש צפיפות גדולה בכיתות. צריך ללמוד אנגלית ומדעי הטבע ברמה גבוהה, מה שלא בטוח שקורה, ותלמידים חייבים לקרוא מאמרים באנגלית.

"הכשל היום הוא בהכשרת המורים. הסמינר הקלאסי למורים לא מדביק את קצב הידע שנדרש, ונראה שתוכניות הלימודים הן מימי מתושלח. ילדים בכיתה משתעממים. צריך ליזום מהפכה מתמדת. אחד הדברים החשובים שעשיתי כשר החינוך, זה שהטלתי על האוניברסיטאות לבנות תוכניות לימודים לבתי הספר. שלחתי מורים לפרופ' אלן בלום בשיקגו (פילוסוף ומומחה לחינוך; א"פ), שילמדו איך בונים תוכנית לימוד".

• • •

אני שואל את ידלין מה המסר שלו, בתור זקן השבט ששוחה בפוליטיקה המקומית כבר 60 שנה. "השלטון משחית לעיתים", הוא אומר בקול מפוכח. "יש בהחלט בעיה עם מי שמחזיק בשלטון יותר מדי זמן. יש נטייה להתרופפות אישית ולהתנהגות לא מוסרית. זה קרה למפא"י ההיסטורית, שניהלה את המדינה עשרות שנים בהצלחה ובמסירות, וזה קורה עכשיו.

"אנשים לא מבינים שלשלטון יש לפעמים סוף. אנחנו חיים בעולם דמוקרטי, שרצויה בו החלפת שלטון, התרעננות. אני אומר - אשרי אדם מפחד תמיד. ואנשים פה הפסיקו לפחד".

מי היה ראש הממשלה הכי טוב בישראל?

"בן־גוריון, המייסד. היתה לו חוכמת העיתוי בהקמת המדינה. הוא היה טוב מאוד, דאג למדינה, נתן גיבוי. רבין קיבל מדינה ב־1974, אחרי מלחמה קשה מנשוא, והעמיד אותה על הרגליים".

מנחם בגין?

"ראוי למפנה שעשה בחייו, ממלחמה לשלום".

נתניהו?

ידלין מחייך. "הוא ימין ואני שמאל. הוא בעד משטר קפיטליסטי ויוזמה פרטית, ואני בעד בעלות ציבורית על חלק גדול מאמצעי הייצור. אני בעד מדינת רווחה שדואגת לעוני ולרעב של ילדים, ולמערכת בריאות שלא מאפשרת את המראות האלו במחלקות".

אתה אופטימי או פסימי?

"תסתכל עלי. אני יכול להיות פסימי? יש לי עוד מה לעשות". 

aviadp65@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו