1,888 דו"חות חילקה המשטרה ב־2018 לצעירים מתחת לגיל 16 שרכבו על אופניים חשמליים. כל דו"ח כזה הוא קנס בסך 1,000 שקלים, שלרוב הוריהם משלמים, אחרי שנכנעו לדרישתם לקנות להם זוג אופניים חשמליים. במקרה הפחות טוב, מסתיימת הרכיבה בתאונה.
פרט לקנס של 1,000 השקלים, בחלק מהמקרים מחרימים השוטרים את כלי הרכב הדו־גלגלי, כפי שמתיר להם החוק.
הנתונים הללו, שהגיעו מהמשטרה לבקשת "ישראל היום", מוכיחים שאלפי תלמידים למעשה מצפצפים על החוק האוסר רכיבה מתחת לגיל 16. אנחנו מפרסמים כאן לראשונה את פילוח הקנסות לפי ערים (ראו טבלה).
צילום: יהושע יוסף
ירושלים היא העיר שבה ניתנו הכי הרבה דו"חות לצעירים מתחת לגיל 16 בגין נסיעה על אופניים חשמליים - 327. אחריה הרצליה עם 237 דו"חות, חולון עם 185, ובת ים השכנה עם 173 דוחות. דווקא בתל אביב־יפו, שמובילה במתן סך הקנסות נגד רוכבי אופניים חשמליים בכל הגילים, ניתנו רק 138 דו"חות לתלמידים מתחת לגיל 16 שרכבו על אופניים חשמליים.
עוד בנושא:
• חוזרים ללימודים עם "ישראל היום"
• מספר שיא של דו"חות על אופניים חשמליים
• חדר משלהם: לעצב לילד סביבה לימודית
• הכל נמצא במספרים - גם גני הילדים
• המורה החירשת שפרצה את תקרת הדממה
ברמת השרון חולקו 88 קנסות, ברמת גן 63, באור יהודה 53 ובלוד 49 דו"חות שכאלה. מבט לרשימת הערים מראה כי בעלות על אופניים חשמליים בחתך הגיל הזה אינה פריווילגיה השמורה לתושבי ערים מבוססות, אלא רלוונטית לכל שכבות האוכלוסייה.
הרשויות מתעלמות
מי שנמנע מלעסוק בתפוח האדמה הלוהט הזה הן העיריות. אף על פי שעיריות כמו תל אביב, אשדוד, פתח תקווה וראשון לציון מפעילות פקחים עירוניים - הן לא אוכפות את האיסור של רכיבה על אופניים חשמליים של בני פחות מגיל 16. המצב הזה יוצר מצב אבסורדי, שבו פקח עירוני שמוצב ליד בית ספר תיכון יכול לתת דו"ח לתלמיד כיתה י"א שרוכב על מדרכה, אבל לא יקנוס תלמיד כיתה י' שמגיע לבית הספר עם אופניים חשמליים בניגוד לחוק. פקחי העיריות יוצרים קשר טלפוני עם הורי התלמידים, וקונסים אותם ב־250 שקלים "בלבד" - גובה הקנס של דו"ח עירייה.
נזכרו מאוחר
גם במשרד החינוך מנסים - באיחור ניכר - להילחם בתופעת האופניים החשמליים בקרב התלמידים הצעירים, ומפעילים תוכניות בנושא - בעיקר בכיתות הגבוהות יותר, באמצעות יחידות לימוד שפותחו על ידי האגף לזהירות בדרכים.
בכיתה ט' (14־15) התלמידים לומדים שעה שבועית אחת, כשבחומר משולבות יחידות לימוד בנושא. אלא שהשיעורים מועברים רק בשליש מכיתות ט' (1,100 כיתות) במערכת החינוך כולה. בכיתה י' (גיל 15־16) נלמד המקצוע "חינוך תעבורתי", שבמסגרתו אף ניגשים חלק מהתלמידים למבחן תיאוריה.
בשנת הלימודים האחרונה, תשע"ט, נלמד השיעור ב־3,600 כיתות, ורק בשנת הלימודים הקרובה, תש"פ, הוא יילמד בכל שכבת י' בישראל (4,200 כיתות). משמעות הדברים היא שמשרד החינוך נותר מאחור, בעוד שהכלי הפך כבר מזמן נפוץ מאוד בקרב התלמידים, ורבים מהם כלל לא הוכשרו או קיבלו הדרכה להתמודדות איתו ועם הסכנות שכרוכות בו.
מחסור בשבילים
אחת הבעיות העיקריות שמטרידות את התלמידים היא מחסור בשבילי אופניים סמוך לבתי ספר.
אמיר ארויו (17), העולה לכיתה י"ב, יו"ר מועצת התלמידים בתיכון חדש שבתל אביב: "בית הספר נמצא על דרך נמיר, אזור מאוד מרכזי וסואן. מדי יום מגיעים אליו על אופניים חשמליים מאות תלמידים משכונות שנמצאות מעבר לירקון, וצריכים לעבור דרך של יותר משני קילומטרים על דרך נמיר, שבחלק מאוד גדול ממנו אין שביל אופניים. זה פשוט מסכן את התלמידים, זה לא בטיחותי, כי אין ברירה אלא לנסוע על הכביש לצד אוטובוסים, משאיות, רכבים פרטיים ואופנועים. זו סכנת אלוהים".
"האופציה השנייה", מלין ארויו, "היא לנסוע על המדרכה ולהסתכן בקבלת דו"ח או לפגוע בהולכי רגל או אנשים שמחכים לאוטובוסים. עיריות רבות לא מסבסדות הסעות לתלמידים בטענה שאינם גרים רחוק מדי מבתי הספר. לתלמידים אין ברירה אלא לבחור באופניים - זה כלי תחבורה שהרבה יותר נוח להתנייד איתו לעומת אוטובוס שעומד בפקקים. זה יילך ויגבר, תיכוניסטים מעדיפים אופניים, אבל בעיריות עדיין לא שינו את החשיבה, חייבים להשקיע בשבילי אופניים סמוך לבתי הספר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
